הציפייה לגאולה היא מרכיב מרכזי בהווייתו של יהודי. נוסף על עצם הצורך לצפות לגאולה, הציפייה עצמה מזרזת את הגאולה. במקומות רבים אף נאמר, כי העדר הציפייה הוא מהגורמים העיקריים שמעכבים את הגאולה. אם עם-ישראל אינו מצפה לגאולה, כאילו הוא מצהיר בכך שהמצב הנוכחי טוב לו, ובכך הגאולה נדחית ומתעכבת.
רבי שמעון בר-יוחאי אף אומר (מדרש תהילים מזמור יז), כי העדר הציפייה והבקשה על הגאולה, מעורר קטרוג קשה: "כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בניין בית-המקדש. והלוא דברים קל-וחומר: ומה אם אלו, שלא היה בית-המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך ונענשו על שלא תבעו אותו – אנו, שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים – על אחת כמה וכמה". ומוסיף רשב"י: "לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלוש תפילות בכל יום, והתקינו בו 'אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים', ותיקנו 'בונה ירושלים' ברכה בפני עצמה בתפילה ובברכת המזון".
השכיר תובע את שכרו
בעל חידושי הרי"ם אומר: "לפני הגאולה מגלות מצרים נאמר 'וייאנחו בני-ישראל'. לפני-כן היו ישראל שקועים בגלות רוחנית, עד שלא חשו את הגלות, ורק כשהחלו לחוש את מרירות הגלות ונאנחו – גאל אותם הקב"ה. כך יהיה גם באחרית הימים, שהיהודים ישכחו שהם בגלות, ודבר זה יגביר ח"ו את הגלות, אך כאשר ירגישו את עול הגלות וייאנחו – אזיי תבוא הגאולה".
בילקוט מעם לועז (לרבי יעקב כולי) נאמר: "בעניין הגאולה, שהיא עניין כולל, הנוגע לכלל ישראל, אינו דיי אם חלק מישראל יאמרו תפילה בכוונה גדולה, אלא הכרחי הדבר שכל ישראל יתפללו בכוונה עצומה בשעה שמתפללים לה' כי יגאל אותם. וכן לא דיי לכך בתפילה אחת, כי מאחר שהגאולה העתידה צריכה להיות בנפלאות גדולות, יש להרבות בתפילה עליה".
בספר קץ הפלאות (סי' כד, ברכת ישועה סק"א) נאמרים דברים מבהילים: "בשנת ת"ח היו ישראל עוסקים בתורה ובמעשים טובים, ולפי מעשיהם הטובים היו ראויים לבקש על הגאולה. ועבר עליהם כל החורף עד אחר הפסח, ולא ביקשו על הגאולה... והתחיל האוייב להתגבר אחר הפסח והרג מהם לאלפים ולרבבות, ונחרבו הרבה עיירות לא-עלינו".
אנו רואים אפוא כמה חיונית הציפייה לגאולה והתביעה מהקב"ה כי יחוש לגאלנו. ומעניינים דבריו של ה'חפץ-חיים' (חפץ-חיים על הסידור סימן קסח): "כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה, אולם הבקשה בלבד אינה מספקת; יש לתבוע את הגאולה, כפועל שכיר המבקש את שכרו, שהדין הוא, שאם אינו תובע – אין חיוב לתת את שכרו בו-ביום. כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו".
הדבר היחיד שמעכב
הרב מליובאוויטש דיבר פעמים רבות, לעיתים קרובות מתוך סערת-נפש עמוקה, על חיוניותה של התביעה מהקב"ה כי יביא לנו את הגאולה. כך אמר (שבת פרשת כי-תצא תשמ"ה): "החיסרון הכי עיקרי של בני-ישראל הוא – שנמצאים עדיין בגלות, חושך כפול ומכופל, ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... ומכיוון שישנו ציווי בתורה 'שיהא אדם... שואל צרכיו שהוא צריך להם' – שואלים יהודים ומבקשים מהקב"ה שמשיח צדקנו יבוא תיכף ומיד, 'משיח נאו'!"
פעמים רבות ציין כי העדר התביעה הוא הדבר היחיד שמעכב את הגאולה. הנה דוגמה: "הדבר היחיד שמעכב עדיין את הגאולה הוא הצורך שכל בני-ישראל יבקשו וידרשו ויתבעו מהקב"ה להביא את הגאולה האמיתית והשלמה!" (חנוכה תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 164). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
