חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ט"ו בתשרי התש"פ, 14/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ברכת 'הגומל' / בית בחו"ל לעניין מזוזה / מחלוקות בין האדמו"רים
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות 666 - כל המדורים ברצף
על-ידי הקדושה של כוח המעשה זוכים להגיע ל"קדוש אני"
בכוח כל יהודי להגיע למדרגת "קודש קודשים"
'משפיעים' ו'משפיעות' באנ"ש
פרשת אחרי-קודשים
"חלק לעולם-הבא"
ברכת 'הגומל' / בית בחו"ל לעניין מזוזה / מחלוקות בין האדמו"רים
לוח השבוע

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

ברכת 'הגומל' על טיסה פנים-ארצית

מכתב הרבי בעניין ברכת 'הגומל' על טיסה בכלל נדפס בספר-המנהגים1, ומתחיל: "ולדעתי תלוי זה בשתי השיטות, האם הד' שמנו חכמים שחייבים להודות, בדווקא הוא2, או גם מעין ד' אלו3, ופסק רבנו הזקן בסדר ברכת-הנהנין שלו פרק יג סעיף ז', דנהגו כדעה אחרונה, והוא הדין בנדון דידן.

"ולהערה בעלמא להוסיף, דאפילו לדעה הראשונה, אווירון הנוסע מעבר לים הרי הוא גם-כן בסוג 'יורדי הים', דמאי נפקא מינה..."

ולכאורה הכוונה בגוף המכתב היא, שאין מדובר על סכנת הים או המדבר (שזה בא רק כהערה בעלמא לדעה השנייה), אלא רק על עצם הסכנה שיש בטיסה באווירון4. ונפקא-מינה לטיסה שאיננה מעל ים או מדבר, כמו חלק מהטיסות הפנים-ארציות באה"ק, ובפרט בארה"ב ובאירופה.

והנה בעבר התייחס הרבי כמה פעמים לסיכון שהיה כרוך בטיסה אז, כגון במכתבו מיום י' באייר תשי"א5: "ועל שאלתה אם מסכים אני לטיסה באווירון אם אין אפשרות להפליג באוניה – הנה בטח תהיה הטיסה בשעת כושר בהנוגע למזג האוויר וגם באווירון גדול".

ובמכתבו מיום ט"ו באלול תשי"ד6: "ובכלל אין לחשוש בנסיעה באווירון, ובלבד שיהיה גדול, היינו של ארבעה מאַטאָרען [=מנועים]".

אמנם באיגרות-קודש שלאחר תאריך הנ"ל לא מצאתי לעת-עתה הסתייגות דומה. ולכן נשאלת השאלה: מה הדין זה עשרות שנים, כאשר לפי הסטטיסטיקה, הסיכון בטיסה הוא נמוך בהרבה מבנסיעה במכונית, למשל, האם עדיין חייבים לברך 'הגומל' בטיסה פנים-ארצית ללא ים או מדבר?

וזאת אשר ענה לי המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר:

"כל השנים נהגו כאן, שאפילו מי שטס מקצה המערבי דארצות-הברית לבית-חיינו – טיסה של חמש שעות ויותר (למרות שטסים מעל ימים ומדבריות) – לא בירך ברכת 'הגומל'. פעם אחת הגיע לכאן אחד מאנ"ש ממרחק רב בארצות-הברית, ואחרי העלייה לתורה לא בירך 'הגומל', והרבי הורה שכן יברך. כשהרבי חזר לחדרו, ציווני לפרסם שזו היתה הוראת-שעה וליחיד, ואין ללמוד מזה לשנות את הנהוג שאין מברכין 'הגומל' על טיסה – אפילו ארוכה – פנים-ארצית. וכך נוהגים עד היום הזה".

--------------------

1)    עמ' 14 בהערה. בליקוטי-שיחות, כרך יב, עמ' 152 נדפס, ללא המוסגר שבסופו שם. ב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א עמ' ריז הדפיסו רק את שלושת הקטעים הראשונים שלו, וציינו לליקוטי-שיחות הנ"ל. מההערה בשולי הגיליון שם ברור, שתאריך המכתב ידוע לעורכים, וחבל שלא פורסם. וכן חבל שמכתב זה והמכתב הנוסף שהזכירו שם, טרם נכנסו (עכ"פ טרם מצאתים) בסידרת האג"ק.

2)    כדעת רבי דוד אבודרהם (ירושלים תשכ"ג עמ' שמ) בשם רבי גרשום ב"ר שלמה, ואורחות-חיים הל' שני וחמישי סי' כה בשם יש אומרים, ובשם ר' שם טוב פלכו בשם התוספות (ומביא טעמם בביאור הגר"א "מדנקט (בברכות נד,א) הני דווקא. וסברא הראשונה סבירא לה, דנקט הני מפני שהן מצויין יותר ברוב"). דעת ה'יש אומרים' בשו"ע הב"י סי' ריט ס"ט.

3)    דעת הריב"ש בשו"ת סי' שלז. דעה ראשונה בסתם בשו"ע שם (ומביא טעמו בביאור הגר"א "שהרי סכנת מדברות הוא מפני אריה וגנבי"), אלא שהמחבר מסיים "וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". הרמ"א לא הגיה על כך מאומה, אבל הט"ז והמ"א כתבו שנוהגים כסברא ראשונה, והפרמ"ג באשל-אברהם שם הוסיף: "וכן דעת המחבר [כנראה כוונתו – שפוסק כך עקרונית], כדעה א' בסתם, כדאמרן כאן".

4)    וכנפסק בשעתו (שנת תפר"ח) בקצות-השולחן סי' סה בבדי השולחן סוף ס"ק ב (וע' בשו"ת איגרות-משה או"ח ח"ב סי' נט שחידש שמברכין תמיד באווירון כבספינה, כי עצם השהות שם מהווה הצלה). אך במציאות כיום אין חוששין לזה, כמובא בפסקי-תשובות סי' ריט הערה 16. ועיי"ש בפנים (ס"ב-ד) ובהערות בנושא בירור זה.

5)    אג"ק ח"ד עמ' רעג.

6)    שם ח"ט עמ' רצג.

הקונה בית בחו"ל – לעניין מזוזה

בשו"ע יו"ד (סי' רפו סכ"ב) נפסק: "השוכר בית בחו"ל... פטור ממזוזה שלושים יום".

אולם למעשה, בספר-המנהגים עמ' 81 מובא ממכתב הרבי: "מנהגנו לקבוע המזוזות תיכף בהיכנס לבית, ומובן שבלי ברכה, אלא שבמלאות שלושים יום נוטלים מזוזה אחת לבודקה, והרי מותר להחליפה ביפה יותר ממנה, ובמילא קובעים החדשה בברכה ומכוונים להוציא גם אלו שעל כל שאר דלתות...". ושם לא נזכר במפורש שמדובר בשכירות בלבד. ופשטות לשון השו"ע (כמ"ש בגיליון מהרש"א שם) שהקונה (או הבונה) חייב במזוזה מיד גם בחו"ל.

ב'התקשרות' גיליון תמח (עמ' 17, סוף הערה 15) דן בזה הרה"ג הרב אליהו שיחי' לנדא. בגיליון מאוחר יותר הבאתי ראיה שהכוונה גם למי שבנה או קנה, מהמסופר בס' 'מגדל עוז' ס"ע רטו על הוראת כ"ק אדמו"ר מהר"ש לנהוג כמנהגנו בזה בחנוכת-הבית שבנה גביר אחד לעצמו.

אבל סוף-סוף נמצא באיגרות-קודש, כרך יז, עמ' שכז (ובליקוטי-שיחות, כרך כט, עמ' 387) מפורש שמדובר בשכירות. וחבל שהאיגרת לא נעתקה ב'שערי הלכה ומנהג' וב'אוצר מנהגים והוראות' בסימנים הדנים בעניין זה.

וכן מהלשון ב'תורת מנחם – התוועדויות', כרך לג, עמ' 350, שמדבר על כך שיש לו את הכסף להישאר בבית לאורך זמן, ברור שהכוונה (רק) לשכירות.

אדמו"ר הזקן וה'צמח צדק'

בעניין מחלוקות שיש לכאורה בין אדמו"ר הזקן ואדמו"ר ה'צמח צדק' (שדנו בזה ב'התקשרות', גיליון תסז ועוד, וראה גם בגיליון תקנ"ד), כתב לי בשעתו (שבט תשס"ג) מנהל ספריית אגודת-חסידי-חב"ד בבית-חיינו, הרה"ג ר' שלום-דובער שיחי' הלוי לוין:

"איני זוכר איך התייחס אדמו"ר לנושאים אלו. רק זאת ידוע לי, שהוא שלל לגמרי את האפשרות שאדמו"ר אחד יחלוק על שני1, וכשכתבתי פעם שהנוסח "להדליק נר של שבת קודש" הוא מדורותינו, ואין לדעת שיטת אדמו"ר הזקן בנושא – התרעם עלי מאוד. וכשהבאתי לפניו דוגמאות ממקומות שמנהגנו דלא כאדמו"ר הזקן, התרעם עלי עוד יותר. וכמודפס בספרי 'עבודת הקודש...' (עמ' צו) לשון הרבי: "מי לדעתו בדורות האחרונים יכול לחדש כזה בחב"ד – באם הרבנית דאדה"ז נהגה אחרת?!". עד כאן דבריו.

ולהעיר מראשי-דברים מ'יחידות' של הרבנים הראשיים דאה"ק אצל הרבי2, שם נוגע הרבי בנושא הבולט ביותר שבו אנו נוהגים כפי שהנהיג ה'צמח צדק', (לכאורה) בניגוד למה שפסק אדמו"ר הזקן בסידורו – אמירת 'שהחיינו' בקריאת המגילה בפורים ביום:

"רבינו הזקן כותב בסידורו3 ש"אין מברכין 'שהחיינו' אלא בלילה ולא ביום". אבל בפסקי-דינים של ה'צמח-צדק'4 – נכדו של רבנו הזקן, שהיה זהיר כו' ביותר בכבודו של רבנו הזקן – כותב שלמרות מה שכתוב בסידור ש"אין מברכין 'שהחיינו' אלא בלילה ולא ביום", יש לברך 'שהחיינו' גם ביום, ועל-פי-זה נהגו בבית הרב לברך 'שהחיינו' גם ביום. ואולי יש לומר, שגם רבנו הזקן בעצמו נהג לברך גם ביום (ומה שכתב בסידורו "ולא ביום" – "היינו שלברכת 'שהחיינו' ביום אין הכרח מן הגמרא וקבלת האריז"ל, ואין זה שייך לפסקי הסידור הזה"5, ולכן כתב בסידורו כנ"ל)".

ועדיין לא הבנתי, שהרי ידוע לנו מתי הנהיגו זאת, כי ב'הערות המו"ל' שם6 מעתיק מכתב-יד: "אמר נכד הרב: זה הועתק מספרו [לפי הכתוב שם לעיל, הכוונה ל'סידור' הפרטי] של הרב שי' שכתב עליו בשנת תרכ"ד, ומכל-מקום לא עשה מעשה כדבריו, אך בהיותי בליובאוויטש בשנה זו תרכ"ה, הגידו לי רבים נאמנים שכן עשה מעשה וציווה לברך 'שהחיינו' גם בבוקר", וגם ביחידות זו כתוב ש"על-פי-זה נהגו בבית הרב לברך", משמע שקודם לכן לא היתה קיימת הנהגה זו כלל. ואולי לפני-כן לא היתה ידועה גם להם. ועדיין צריך עיון.

---------------

1)    ולפי זה, בכל נושא שבו מצאנו הוראות כאלה, בהכרח שהיתה בזה 'משנה אחרונה' של האדמו"ר הראשון (כמו בקשר להדלקת נש"ק ע"י בנות, ראה הנסמן בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' רסג סו"ס טו במהדורה החדשה הערה קנז), או שהתנאים במציאות השתנו מאז ועד עתה (כמו בקשר ל'תשליך' בר"ה שחל בשבת, ראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' קמו).

2)    י"א אייר תשמ"ט, ספר-השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 738.

3)    בפסקי הסידור שנדפסו בסוף השו"ע, במהדורה הישנה חלק ג-ד עמ' 1327, ובמהדורה החדשה ח"ד עמ' שעג.

4)    ראה ליקוטים שבסוף ספר 'פסקי דינים' להצמח-צדק, דף תז טור ד (עמ' 814).

5)    ראה שער-הכולל פרק מז ס"ב (ציון זה ושלפניו – מספר-השיחות, שם).

6)    ב'פסקי דינים' עמ' 873, על הפסק הנ"ל.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)