חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:45 זריחה: 5:50 י"ח בתמוז התשע"ט, 21/7/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פקודי – בלי כל סימן, אמירת "יהללו" והכנסת הספר-תורה
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות 664 - כל המדורים ברצף
בחודש אייר צריכה להיות עבודה 'פשוטה' דווקא
עשו כל אשר ביכולתכם!
רבן של ישראל
פרשת שמיני
פקודי – בלי כל סימן, אמירת "יהללו" והכנסת הספר-תורה
"ואם לא עכשיו, אימתי"
לוח השבוע

במדור 'אמרת השבוע' שבעלון 'שיחת השבוע' (פרשת ויקהלֿֿפקודי שנה זו), הופיע הסיפור על תשובת הרבי בעניין העדר ה'סימן' לפסוקים בסוף פרשת פקודי:

"הרב אלכסנדר-סנדר יודאסין, שהיה רב בתל-אביב, שיגר מכתב אל הרבי מליובאוויטש ושאל מדוע בסוף פרשת פקודי בחומשים לא מופיע 'סימן' לפסוקי הפרשה (מילה או כמה מילים שהגימטרייה שלהן היא כמניין הפסוקים), שלא כמו בפרשות האחרות.

"הרבי השיב לו תשובה מפתיעה בפשטותה הגאונית. וכך כתב: "יש לחפש בדפוסים הראשונים, כי לדעתי אין זה אלא השמטת המדפיס, ונמשך הדבר כן גם אצל שאר המדפיסים שבאו אחריו"

"לאחר מכן מציע הרבי הסבר מדוע השמיט זאת המדפיס: בפרשת פקודי יש תשעים ושניים פסוקים. הגימטרייה של המילים "בלי כל" היא תשעים ושניים. ייתכן איפה שהיה כתוב "בלי כל ֿ סימן". לאחר מכן בא מדפיס ('הבחור הזעצער') שלא הבין את משמעות הדבר, אלא תפס את העניין כפשוטו, שאין כאן שום סימן, והחליט שאם כך, אין טעם לציין זאת"...

הסברים בדרך אפשר

יפה עשה עורך העלון שהאיר נושא זה של סימני פרשיות השבוע – הכתוב בדרך-כלל בחומשים באותיות קטנות ביותר וממילא גם לא הגיע לידיעתם של רבים מהלומדים. התופעה המוצגת כאן מעניינת במיוחד, שהרי היא עוסקת דווקא בהעדר סימן לפרשת פקודי. ואם-כן, מהו סימנה של פרשת פקודי?

בעלי המסורה מציינים רבבות תופעות השייכות למבנה ספרי התנ"ך בכלל, ולמבנה הפרשיות בפרט. בעלי המסורה ספרו את פסוקי כל פרשות התורה ולכל פרשה נתנו סימן – מילה או מילים שערכי הגימטרייה שלהן שווה למספר פסוקי הפרשה. לדוגמה – בסיום פרשת וארא כתוב בחומש: קכא פסוקים, גיבעול סימן. כידוע, לכל מספר יש מילים רבות שערכי הגימטרייה שלהן שווה למספר – וממילא, כאשר באים בעלי המסורה לתת סימן למספר פסוקי הפרשה – עליהם לבחור בין מילים רבות בעלות ערך שווה. בדרך-כלל כלל מעדיפים בעלי המסורה לבחור כסימן מילה המופיעה בסוף הפרשה – אלא שלכלל הזה יש הרבה יוצאים מן הכלל. ואם-כן, בבחירתם רומזים לנו בעלי המסורה דבר לגבי הפרשה, אותו ראוי לנסות להבין.

פרשת פקודי מסיימת את ספר שמות – בהשראת השכינה במשכן:

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד הוי' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד הוי' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן הוי' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

בעניין השאלה הנשאלת כאן – מדוע אין סימן למספר פסוקי פרשת פקודי?

בעלי המסורה הם מתמידים גדולים ומסורים לתפקידם ולבטח נתנו סימן גם לפרשה זאת, כמו לשאר ג"ן פרשיות התורה. וממילא צריך לומר, כמו שמציין הרבי, שייתכן כי סימן זה הושמט על-ידי המדפיסים מטעמים שונים – שעיקרם טכניים, כלומר שאין להם ולא כלום עם תוכנו ורמזיו של הסימן האבוד.

ממשיך הרבי ולכאורה הופך את קביעתו הראשונית ומסביר שדווקא תוכנו של אותו סימן אבוד הוא האחראי להעדר הסימן. אומר הרבי שלדעתו הסימן הנעלם הוא: בל"י כ"ל = 92 = צ"ב.

ואם-כן, נשאלת השאלה – אם לרבי ידוע מקור כל שהוא לסימן זה מדוע אינו מציינו בתשובתו? או האם הרבי טבע בעצמו ביטוי זה שאינו מופיע בתנ"ך כלל?

כידוע, את האבדה עלינו להתחיל לחפש מאותו מקום שממנו הלכה לאיבוד – הוא סוף פרשת פקודי. שם מקומו של הסימן – שם הסתכלו בעלי המסורה, ולבטח שם הסתכל גם הרבי – שהם הַגְּדֹלִי"ם = 92 – המכונים גם "עיני העדה" – "עיני כל בית ישראל".

לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם

1 – הפרשה מסתיימת במילה מסעיהם – ואכן התורה מונה מ"ב מסעות שנסעו בני ישראל בדרכם לארץ ישראל – ראשי תיבות בְּכָל מַסְעֵיהֶם.

2 – הצירוף של המילה בכל ואות מ' של מסעיהם – בְּכָל מַסְעֵיהֶם – עולה בדיוק צ"ב = 92 הוא מספר פסוקי הפרשה. ביטוי זה מופיע פעם נוספת שני פסוקים לפני סיום הפרשה.

3 – לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל – אפשר לראות בלי מאמץ שראשי התיבות של לעיני בית ישראל עושים את הצירוף בלי – וביחד עם המילה כל מתקבל בלי כל – הוא הסימן האבוד אותו מצא הרבי והחזירו ליושנו.

ואם-כן, יש לנו כאן סימן לא סימןאולי אין ראוי לבחור בו כי אינו מילה שלמה, ואולי ראוי לבחור בו כי הוא חותם את פרשת פקודי ואי-אפשר להתעלם ממנו. ואכן, מתקיימת הוראתו של הסימן שאינו – בלי כל סימן.

עמרם לידא, באר-שבע

אמירת "יהללו" והכנסת הספר-תורה

ב'לוח השבוע' גיליון תרנ"ו הערה 12, מובא (בקשר לאמירת 'יהללו' על-ידי הש"ץ) מ'התקשרות' גיליון ריב, שהרבי בהגהתו מחק את המנהג: "הכנסתה [=של ספר-התורה] לארון-הקודש על-ידי המגביהה, המחזיקה אז" – לפי פשטות הלשון, הכוונה בזה להכנסה ממש לארון-הקודש (שלא כהקפדת ה'עולם' שדווקא המוציא יהיה המכניס) ולא לאמירת 'יהללו'.

כמו-כן, מה שכתב שם שהרבי אמר 'יהללו' כדי "להוציא את הרבים" אינו מובן*.

הרב יעקב הלוי הורוביץ, ראשון-לציון

*) תגובת המערכת:

הכוונה היתה למובא באחרונים, שמה שהציבור עונה רק את סיום הפסוק "...הודו על ארץ ושמים", ואין חוששין בזה ל"כל פסוקא דלא פסקיה משה – אנן לא פסקינן" (עיין מגן-אברהם סי' נא ס"ק ט), מפני שהציבור כאילו כבר אמר את תחילת הפסוק "יהללו...", מדין 'שומע כעונה'.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)