חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | שאלות לרב | פורום | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:19 ג' בכסליו התשע"ה, 25/11/14
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רבן של ישראל
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 664 - כל המדורים ברצף
בחודש אייר צריכה להיות עבודה 'פשוטה' דווקא
עשו כל אשר ביכולתכם!
רבן של ישראל
פרשת שמיני
פקודי – בלי כל סימן, אמירת "יהללו" והכנסת הספר-תורה
"ואם לא עכשיו, אימתי"
לוח השבוע

"גישה חדשה בלימוד פירוש רש"י" – בביטוי נדיר ויוצא-דופן זה הגדיר פעם הרבי את שיטתו בהבנת פירוש רש"י לתורה * "למרות ה'כלל' שרש"י כתב את פירושו ל'בן חמש', מכל-מקום, על-ידי ידיעה בכל חלקי התורה, מקבלים הבנה טובה יותר בפירוש רש"י ומיתוסף תענוג בזה" * שביבים וכללים בשיטת רש"י

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בה' בטבת תשל"ב שיגר הרבי את המכתב הבא, המופנה ל"חברי איגוד מורים לתורה שבעל-פה ה' עליהם יחיו" (איגרות-קודש, כרך זך, עמ' שה):

שלום וברכה!

ת[שואות] ח[ן] בעד המכתב שהגיעני לפני זמן וזה עתה נתקבלה החוברת "שמעתין", והנני מודה להם עבור שימת לבבם, ומובן גם כן בעד האפשרות להכיר גישה החדשה בלימוד פירוש רש"י, פרשנדתא כמו שקוראו האבן-עזרא.

וידוע המובא בשולחן-ערוך, שהוא הלכה למעשה לכל יהודי מגדול ועד קטן, ששניים מקרא ואחד תרגום, יש דיעה בזה שהקורא ב' פעמים מקרא ובפעם הג' חוזר ולומד כל הפרשה עם פרש"י שהוא בנוי על יסוד התלמוד, הרי זה מועיל יותר מהתרגום, שהוא מפרש יותר. ואף שממשיך שהעיקר הוא לא כסברה זו, הרי מסיים – מכל-מקום כל ירא-שמים יש לו לקרות התרגום וגם פרש"י (שולחן-ערוך רבנו הזקן, אורח-חיים סימן רפה, סעיף ב).

וידועים דברי רבותינו נשיאי חב"ד שבפירוש רש"י גנוז יינה של תורה (סודות התורה).

מכתב זה מתייחס ל'שמעתין' גיליון 28 (כסלו-טבת תשל"א), שבו התפרסם המאמר "לדרכו החדשה של הרבי מליובאוויטש בלימוד פירוש על-התורה", מאת הרב טוביה שיחי' בלוי (מאמר זה היה הבסיס לספר 'כללי רש"י' שהופיע, בהוראת הרבי, לראשונה, בשנת תש"מ, ובמהדורה נוספת בשנת תנש"א).

שני ביאורים

הנה התבטאויות נוספות וכללים, וכמו-כן פרטים על פירוש רש"י, מתוך המהדורה השלישית של הספר, הנמצא בהכנה לדפוס (באדיבות העורך שיחי' ונכדו, הרה"ת יוסף-יצחק שיחי' בלוי).

נפתח דווקא בהתבטאות נדירה של הרבי – בשנת תשמ"ח – על המיוחד בשיטתו של הרבי, בביאור דברי רש"י על המקרא (הרבי ציין זאת בבואו לחלק בין פירוש שהעניק לדברי רש"י מסויימים עשרים וכמה שנים קודם לכן, פירוש שאינו מתאים ל'בן חמש למקרא', לבין הפירוש החדש שעמד לבאר בהתוועדות הנ"ל).

וכך התבטא בשבת-קודש פרשת בשלח תשמ"ח ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך ב, עמ' 314):

וכמדובר כמה-פעמים שהביאורים הנאמרים בפירוש רש"י אינם בבחינת פירוש נוסף – שהרי ישנם כמה וכמה מפרשי רש"י, כמו הרא"ם והגור-אריה וכו', עד לפירוש השפתי-חכמים שנדפס גם בחומשים שאין בהם ריבוי פירושים, וממילא אין צורך ב"פירושים נוספים" – כי אם פשוטו של מקרא ממש, כדרך הלימוד של בן חמש למקרא, מה שלא מצינו (כל-כך) במפרשי רש"י, שדרכם לבאר על-דרך הדרש וההלכה כו', עד לדרך הרמז והסוד כו', וגם כשמבארים פשוטו של מקרא, הרי זה על יסודי דברי חז"ל בגמרא ובמדרשים – עניינים שהבן חמש למקרא לא למדם עדיין...

וכאן ציין הרבי שביאורו הקודם אינו שייך ל'בן חמש למקרא'...

ולכן יש לבאר פירוש רש"י זה באופן המובן בפשטות ל'בן חמש למקרא'.

השיטה לגלות את 'כללי רש"י'

"בנוגע לפירוש רש"י – הנה מלבד כללים ספורים שנכתבו על-ידי רש"י עצמו – לדוגמה: הכלל העיקרי ש"אני לא באתי אלא לפשוטו", הרי רוב הכללים דפירוש רש"י לא נכתבו על-ידי רש"י עצמו, ויש ללמוד אותם על-ידי זה [שלומדים את פירושי רש"י על הכתובים (-שבת בראשית דלהלן)] שמתבוננים בפירושי רש"י", אמר הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת האזינו תשד"מ ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשד"מ, כרך א, עמ' 50).

וטעם הדבר נתבאר בהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית באותה שנה (שם עמ' 352):

כאשר לומדים עם ילד קטן – בן חמש למקרא – לא מתחילים לבאר ולהסביר את כללי הדבר, אלא קודם מתחילים בלימוד פרט מסויים, ולאחר-מכן פרט נוסף וכו', עד שבצירוף כל הפרטים יחדיו מתקבלת אצלו תמונה כללית מכללות העניין – ומגיעים לידי מסקנה שפירוש רש"י נכתב על יסוד כללים מסויימים.

"בהכרח לומר כן"

בהזדמנות נוספת (שבת-קודש פרשת שמיני תשל"א – שיחות-קודש תשל"א, כרך ב, עמ' 108) דימה הרבי את הדבר ל'כללי הש"ס' (שמופיעים ב'מבוא התלמוד' ו'כללי הש"ס') שלא נכתבו על-ידי האמוראים עצמם, אך מתוך הגמרא ניתן לראות את הכללים.

ופעם אחרת התבטא ברוח דומה (מוצאי שבת-קודש פרשת תזו"מ תשל"ט – שיחות-קודש תשל"ט, כרך ב, עמ' 631):

למרות שלא ידועים לנו הכללים לפיהם כתב רש"י את פירושו, הרי מובן שאפשר להפיק כללים מפירוש רש"י עצמו.

הרבי הוסיף ואמר:

בהכרח לומר כן, כי מכיוון שרש"י כתב את פירושו בסגנון כזה שיהיה מובן, הרי בוודאי שילב בפירושו את ה"מפתחות" הנדרשים כדי שיוכלו למצוא את הדרך וללמוד את פירושו כפי רצונו וכוונתו...

הבקיאות מסייעת להבנה

למרות ה'כלל' שרש"י כתב את פירושו לבן חמש – ציין הרבי – מכל-מקום, על-ידי ידיעה בכל חלקי התורה, מקבלים הבנה טובה יותר בפירוש רש"י ומיתוסף תענוג בזה (שבת-קודש פרשת שלח תשל"א – שיחות-קודש, עמ' 297; והשווה מעין זה בנוגע למקורו של רש"י – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך א, עמ' 52).

הוראות למעשה ל'בן חמש למקרא'

דברים מופלאים אמר הרבי בשיחתו משבת-קודש פרשת ויחי תשכ"ז (שיחות-קודש תשכ"ז, כרך א, עמ' 252) אודות מטרת פירוש רש"י:

א) רש"י מחנך את הילד 'בן חמש למקרא' כיצד עליו להתנהג ומראה לו באמצעות פירושו לתורה איך כל מילה בתורה מדוייקת (דבר המצביע על קדושת התורה), לא רק על-פי רמז, דרוש וסוד, אלא גם בפשט, איך הכול מדוייק, וחלק הפשט שייך לעולם המעשה. בכך כוונתו להורות עד כמה מדוייק וחשוב כל פרט בעולם המעשה, כי הכול אלוקות וממילא יֵדע איך צריך להוריד כל דבר לעולם המעשה.

ב) בפירוש רש"י אין מילה מיותרת ולא חסרה – ומכאן על הילד ללמוד שעליו להימנע מדיבור מיותר, שאין בו צורך. ולמרות שהוא ילד קטן ולדיבוריו אין (תוקף לפי הלכה, וממילא אין להם) כל-כך משמעות, עליו לדייק בדיבורו.

מותאם לאורח חייו של הילד

ההתאמה של רש"י בפירושו לילד היא בהדגשה עד כדי כך, שלמרות שמספר ציווים נאמרו בסדר מסויים, מכל-מקום כאשר כותב זאת רש"י, משנה רש"י ומתאים את סדר הדברים לפי אורח חייו של הילד ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ג, כרך ד, עמ' 1780).

רש"י סומך על המלמד

"רש"י בפירושו מתחשב בידיעת המציאות אצל בן חמש שנים, וכן ברמת ידיעותיו בלשון. כלל זה חל גם אם מדובר בידע של הלכה שטרם נלמדה על-ידי ה'בן חמש', אך הוא רואה את יישומה בבית הוריו וכך רוכש את הידע ההלכתי הכרוך בכך" – (פרק ג, כלל 2). לכלל זה יש להוסיף פרטים רבים – אך לפני כן גם כללי משנה:

א) רש"י מתייחס לפרשיות בתורה, גם כאלה שהילד עדיין לא למד אותן. למשל, כאשר הפרשיות מופיעות בתפילה (כדוגמת פרשיות הקרבנות שבספר ויקרא) – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך ב, עמ' 491, הערה 38.

ב) יש דברים שרש"י סומך על המלמד שיבארם ל'בן חמש' (לצורך הבנת דבריו של רש"י), כגון עניינים בטבע הבריאה, דברים המובאים בגמרא, ודברי ימי ישראל – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ב, עמודים 264, 374. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך ב, עמ' 223. שבת-קודש פרשת מקץ תשמ"א, עמ' 660-659. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ג, עמ' 335.

על טיבו של ה'בן חמש למקרא'

מיהו אותו 'בן חמש למקרא' ומהי רמת ידיעותיו?

"לבן חמש יש שכל ישר – יש"ר, אותיות רש"י", אמר הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת בהעלותך תשכ"ו (עמ' 475).

"לבן חמש יש זיכרון טוב ומונח בלימוד" – התבטא הרבי בשנת תשמ"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ב, כרך ב, עמ' 630). "גם אם ה'בן חמש' לא זוכר, עדיין יכול הוא לעיין בפנים ולהיזכר" ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1263).

כאשר כותב רש"י פירוש בלשון של "כלל" (בכל התורה), בוודאי שה'בן חמש' צריך לזכור זאת במשך לימוד כל התורה – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשד"מ, כרך ב, עמ' 373. ובהזדמנות נוספת ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ד, עמ' 271-270): "הילד נזכר בייחוד, כאשר הענין הוא פלא וחידוש!".

"דרכו של הילד היא שלמרות האמונה וטבע התמימות שבו, מתעניין, שואל וחוקר על כל דבר, מה זה? למה זה? וכיוצא-בזה" – תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1466.

דברים שהילד כבר יודע

להלן לקט ידיעות מוקדמות של ה'בן חמש למקרא' שרש"י מסתמך עליהם בבואו לפרש את פסוקי התורה:

א. ידע מהבית, מהלך החיים בעולם:

'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך א, עמ' 481.

("הבן חמש למקרא יכול לראות בעצמו באיזה אור משתמשים בספינה ובאוניה שהולכות בנהר או בים, ואינו צריך לחפש רחוק, שהרי רואה באיזה אור משתמשים בביתו לאחר שקיעת החמה... כשאור הלבנה אינו מאיר בתוך הבית, ועל-אחת-כמה-וכמה בלילות בהם אור הלבנה אינו נראה – הרי רואה שאביו או אמו מאירים את הבית באמצעות אור הנר ומנורה וכיוצא באלו").

ומחיי היומיום – שבת-קודש פרשת תשא תש"מ, עמ' 404.

ב. ידיעת שתי שפות:

לשון-הקודש וצרפתית – יתרו תש"מ, עמ' 152.

ג. ידע גיאוגרפי ממקום מגוריו:

צרפת – בראשית תשכ"ט, עמ' 110; בשיחת שבת-קודש פרשת חיי-שרה תשל"ט (עמ' 255) מדבר הרבי על ילד הדר בארץ-ישראל ויודע מיקומם הגיאוגרפי של מקומות הערים בארץ-ישראל. לעומתו מבואר במקום אחר שהילד המתגורר בצרפת (עם היותו יודע את סגולותיה המיוחדות של ארץ-ישראל) אינו מכיר את ארץ-ישראל די – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשד"מ, עמ' 993 ו-1002.

ד. ידיעת מהלך הרוח בתקופה שבה הוא חי, כגון אפיקורסות וכו' – בראשית תשל"ו, עמ' 183.

ה. ידע מהנהגת ההורים:

"אף שבודאי לא למד עדיין את דברי הגמרא ש"חייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו", מכל-מקום, רואה זאת בבית הוריו (שבוודאי מתנהגים על-פי תורה), עד כמה מכבד אביו את אמו... ועל-דרך זה יש לומר בפשטות בשאר פירושי רש"י דוגמת הקשורים עם העניינים שנתפרשו בגמרא כו' – שבוודאי יודעם 'בן חמש למקרא' שגדל ומתחנך בבית יהודי, כפשוט" – שבת-קודש פרשת לך-לך תשמ"ח ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך א, עמ' 440).

ו. ידע מההנהגה בבית (בבתי ישראל):

"הבן חמש למקרא רואה את סדר ההנהגה בנוגע לברית-מילה (אצל אחיו הקטן, וכיוצא בזה), שביום הראשון עושים 'רעש גדול' – שהרי לברית-מילה באים הרבה אנשים וכו'; ביום השני אין דבר מיוחד, ואדרבה, נמנעים מלבוא כדי שלא להטריח את ההורים שצריכים לטפל ברך הנימול, שלא יצטרכו להתפנות להגיש כיסא וכו'; וביום השלישי נעשה שוב 'רעש', שהמוהל מגיע לבית לשאול בשלומו של הרך הנימול, ולעסוק בענייני הרפואה". ולכן רש"י לא צריך לומר לבן חמש מכיוון שיודעים מהמציאות בביתו – שבת-קודש פרשת וירא תשמ"ח (שם, עמ' 465).

ז. ידע מבית-הכנסת והתפילה:

גם הילד יודע שברכת-כוהנים הכוונה ל"יברכך, יאר, ישא", שהרי אומרם בכל יום בברכות-השחר (כמנהג הצרפתים (תוספות ד"ה "שכבר" – ברכות יא,ב), וכן שומעם בחזרת השליח-ציבור דתפילת שחרית (ובשבת גם במוסף), ומפי הכוהנים ביום-טוב וכו' – ליקוטי-שיחות.

וראה שיחת שבת-קודש פרשת חיי-שרה תש"מ, עמ' 412, 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך א, עמ' 465, הע' 177 (שהקב"ה בא לבקר את החולה היא, להיותו חנון ורחום כו', יודע זאת ה'בן חמש למקרא' מעצמו, כפי שאומר בתפילה), בהר-בחוקותי תשכ"ו, עמ' 396.

ח. ידיעות (מהמציאות) שרכש ב'חדר':

ראה שיחת שבת-קודש פרשת וישב תשל"ט, עמ' 498 – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ו, כרך ב, עמ' 156 ("דרכם של מרגלים... שמשתדלים להסתיר את עצמם... וכפי שיודע ה'בן חמש למקרא' שכאשר ילדי ה'חדר' רוצים לגנוב מהמלמד את ה'רצועה' ('קאַנטשיק')... – אינם באים בקבוצה שלימה, שכן אז... יבין מיד מה הם זוממים לעשות, וממילא יסכל את מזימתם!...").

מחלוקת הכיתות ב'חדר' – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1908; ובדרך חזרה מה'חדר' – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשד"מ, כרך ב, עמ' 880. וכן מציורים שמציירים לו ב'חדר' – שבת-קודש פרשת מקץ.

ט. מטבעו (לקפוץ וכו'):

'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ב, עמ' 112.

י. יודע מדרשים מפורסמים, או סיפורים מדברי ימי עם ישראל שסיפרו לו הוריו:

לך-לך תשמ"א, עמ' 384. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"א, כרך ג, עמ' 394.

יא. יש לו ידיעה בסעיפים הראשונים בטור ובשולחן-ערוך, וכן בפרקי-אבות:

שבת-קודש פרשת וישב תשמ"א, עמ' 604.

יב. יודע שיש חילוק בין 'שם אלוקים' ל'שם הוי'':

תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ג, כרך ב, עמ' 1160; שבת-קודש פרשת בלק תשנ"ג, עמ' 289.

יג. ידיעה כללית גם ללא בקיאות בפרטים:

למרות שאין הוא בקיא בהלכות טריפות יודע הוא שיש סוגי טריפות שנראים רק לאחר השחיטה – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ו, כרך ג, עמ' 55.

ה"בלע"ז" שבפירוש רש"י

כידוע, מצויים בפירוש רש"י הביטוי "בלע"ז", שבזה מתכוון רש"י לשפה הצרפתית, שהיא שפת המדינה שבה כתב את פירושו. "בלע"ז" הם ראשי-תיבות: לשון עם זר (או, מלשון "לועזין" לשפת המדינה).

להלן שני כללים חדשים בנושא:

א) לעיתים רש"י משתמש בשני "בלע"ז" שונים, כאשר ה"בלע"ז" האחד מבאר את כללות העניין, והשני, את הקשר בין זה (כללות העניין) לפסוק המדובר – שיחת שבת-קודש פרשת תצווה תשל"ט, עמ' 239.

ב) "היות וחלק מתלמידיו של רש"י – שהם גם מעתיקי פירושו – לא היו בצרפת, ולא הבינו את כל ה"בלע"ז", ממילא חשבו לפעמים שיש איזו אי-הבנה או פליטת הקולמוס ושינו כפי הבנתם – שיחת שבת-קודש פרשת יתרו תש"מ, עמ' 153.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)