חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:17 זריחה: 6:01 ט"ז בניסן התשפ"ד, 24/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - 1056, כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת צו / שבת הגדול, י"א בניסן ה'תשס"ז (30/03/07)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - 1056, כל המדורים ברצף
הסוד הגדול של כל יהודי
יש חדש
יש כפרה ויש ריצוי
רבי וחסיד
פתרון פשוט
בקשה במחשבה
מהפך של פסח
נראה נפלאות
הילד שקיבל תגבור ביהדות
בדיקת חמץ

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1056, ערב שבת-הגדול פרשת צו, י"א בניסן תשס"ז (30.3.2007)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

 עמדה שבועית

הסוד הגדול של כל יהודי

פתאום נופלות כל המחיצות, והכול מתקבצים יחדיו וחוגגים את החג כמשפחה אחת. הרבי מליובאוויטש לימד את הסוד איך למצוא את הנתיב לליבו של כל יהודי

מדי שנה בשנה, לקראת חג-הפסח, מתפרסמות הידיעות על הסדרים הענקיים שעורכים שלוחי חב"ד בעבור המטיילים הישראלים ברחבי העולם. זו נהפכה לתופעה חסרת-תקדים, שמקיפה מדי שנה בשנה עשרות-אלפי יהודים. המספרים גדלים משנה לשנה, ובמקומות רבים מתקבצים לסדרים הללו אלף, אלף וחמש-מאות ואף אלפיים יהודים.

פעמים רבות נשאלים שלוחי חב"ד איך הם מצליחים למשוך המונים רבים כל-כך, שרובם ככולם נטולי רקע דתי. איך זה שפתאום נופלות כל המחיצות המבדילות בין הקבוצות והציבורים כאן בארץ, והכול מתקבצים יחדיו וחוגגים את החג כמשפחה אחת?

התשובה היא – הרבי מליובאוויטש. הוא לימד את הסוד איך למצוא את הנתיב לליבו של כל יהודי. כל שליח חב"ד הוא מעין השתקפות של האהבה הגדולה שקרנה מהרבי לכל יהודי באשר הוא. כשאוהבים יהודים, הם אכן מחזירים אהבה.

גם אתה תיגאל

בחג-הפסח עלינו להעביר את המסר של החג לכל ארבעת הבנים. אחד מהם הוא הבן הרשע, המתריס: "מה העבודה הזאת לכם". הוא מוציא את עצמו מן הכלל – "לכם ולא לו". התשובה הניתנת לו בהגדה מתפרשת בפשטות כאמירה קשה – "אילו היה שם, לא היה נגאל".

אבל הרבי, בגישתו השופעת אהבה לכל יהודי, מביע תמיהה על תשובה זו, שעלולה לדחות את הבן הרשע אל מחוץ למחנה. הרבי מעניק משמעות אחרת לאמירה הזאת: "אילו היה שם, לא היה נגאל" – רק במצרים עמדה לפניו האפשרות להישאר בגלות וללכת לאבדון, אבל עכשיו אין האפשרות הזאת קיימת. ובמילים אחרות, אנחנו אומרים לו: בן יקר, גם אתה יהודי, לא תוכל להתנתק מיהדותך, אינך יכול להוציא את עצמך מן הכלל. בוא אפוא והיֵה חלק מההוויה היהודית.

ובאמת, זה ההבדל בין גאולת מצרים לגאולה הקרובה לבוא. בגאולת מצרים, מי שלא רצה להיגאל, אבד. אבל בגאולה הקרובה, לא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. הקב"ה הבטיח: "לא יידח ממנו נידח". הוא יאחז בידו של כל יהודי ויגאלנו, כמו שנאמר: "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני-ישראל".

יום זכאי

יום שישי, י"א בניסן, הוא היום שבו לפני מאה וחמש שנים, ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, ואנו זכינו לאורו הגדול. זה אפוא יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום-הודיה לקב"ה. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.

דורנו, שזכה לאורו הגדול של הרבי, שנהנה מאור תורתו, מעצותיו הקולעות, מהדרכתו המדוייקת, משפע ברכותיו ומהנהגתו הכבירה, ראוי לו להודות לה' על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. זה יום להגברת אהבת-ישראל, להפצת היהדות, לזיכוי הרבים במצוות, ובעיקר – להתחזקות במשאת-נפשו העיקרית של הרבי – ציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

חג כשר ושמח, חג של חירות אמיתית.

 יש חדש

נערכים לחג

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מחלקים לקראת חג-הפסח יותר ממאה-אלף חבילות מזון, ובהן  מצות, יין ומצרכי מזון בסיסיים, למשפחות נזקקות. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ. נוסף על כך נערכים ברחבי הארץ כמאתיים סדרים ציבוריים, ל'כל דכפין'. צעירי-חב"ד הפיקו לקראת החג מגוון עלוני-הסברה על החג, הלכותיו ומצוותיו, בעברית וברוסית, לילדים ולמבוגרים.

עושים סדר בעולם

שליחי חב"ד ברחבי העולם נערכים למבצע הגדול של ארגון סדרים ציבוריים, להמוני מטיילים. סדרים כאלה יהיו בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בווייטנאם, בבוליוויה, בטורקיה, בקונגו, בניגריה, בקולומביה, בקרואטיה, ועוד ועוד. מאות סדרים מאורגנים ברחבי מדינות חבר-העמים, על-ידי תלמידי ישיבות חב"ד מהארץ, שיצאו לנהל את הסדרים, ככוח-עזר לשלוחים המקומיים. הסדר הגדול ביותר צפוי להתקיים בקטמנדו שבנפאל, שבו צפויים להשתתף כאלפיים תרמילאים ישראלים.

בפסח שמחים בחברון

היישוב היהודי בחברון מזמין את המוני בית-ישראל לבוא לשמוח בחברון בחול-המועד פסח. בימי רביעי וחמישי תהיה מערת המכפלה כולה פתוחה כל היום, ויתקיימו אירועים עם מיטב אמני הזמר החסידי. סיורים מודרכים באתרי היישוב היהודי. את כל האירועים, הדרכים והסיורים מאבטחים כוחות הביטחון. טל' 1-800-400-456.

 שלחן שבת

יש כפרה ויש ריצוי

לאחר שנסתיימה עשיית המשכן והקמתו נערכה הכשרתו לעבודה. הדבר הזה נעשה במשך שבעה ימים – שבעת ימי המילואים. בכל אחד ואחד מהימים הללו הביא אהרון "פר חטאת". מה עניינו של "פר חטאת" לשבעת ימי המילואים ועל איזה חטא היה אהרון צריך להביאו? מסבירים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו בפרשת תצווה) שהפר נועד "לכפר על מעשה העגל, שהוא פר".

עברו שבעת ימי המילואים והגיע היום השמיני, יום מיוחד, שבו שרתה השכינה במשכן. גם ביום הזה נצטווה אהרון להקריב קרבן חטאת – "קח לך עגל בן בקר לחטאת". מה עניינו של קרבן זה? מסביר רש"י כי גם קרבן זה קשור לחטא העגל: "להודיע שמכפר לו הקב"ה על-ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה". אבל הלוא אהרון כבר הקריב קרבנות חטאת בשבעת ימי המילואים כדי לכפר על חטא העגל!

חביב כקודם

כשנדייק בלשון רש"י נמצא הבדל בולט בין הקרבנות בשבעת ימי המילואים לקרבן ביום השמיני: בשבעת ימי המילואים נועד הקרבן "לכפר על מעשה העגל", ואילו ביום השמיני הייתה מטרת הקרבן "להודיע שמכפר לו הקב"ה". מכאן יש להסיק שמדובר בשני סוגים של קרבנות.

רבנו הזקן מבאר ב'איגרת התשובה' שלו שאדם העושה תשובה על חטא ועוון נדרש לשני סוגים של כפרה. האחד הוא בקשת מחילה על החטא, שהקב"ה יכפר לו על חטאו ויסלח על שמרד במלך-מלכי-המלכים. לאחר מכן נדרשת כפרה מסוג אחד – "שיהיה לרצון לפני ה', ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא".

דורון ומנחה

מובא שם משל מאדם שחטא כנגד המלך, ולאחר מכן ביקש ממנו מחילה וסליחה, והמלך קיבל את בקשת הסליחה וּוִיתר על העונש. אולם אף שהחטא נמחל, עדיין נשאר המשקע של החטא, ויחסיו של האיש עם המלך לא חזרו לכמות כשהיו. לכן הוא משגר "דורון ומנחה לפניו, שיתרצה לו לראות פני המלך".

זה עניינם של שני סוגי הקרבנות שהקריב אהרון. בשבעת ימי המילואים הקריב פר לחטאת, כדי לפעול את סליחת הקב"ה על מעשה העגל; אולם ביום השמיני נועד הקרבן להיות בבחינת 'דורון' שמטרתו לעשות "נחת-רוח לקונו". לכן נאמר שעניינו של הקרבן הוא "להודיע שמכפר לו הקב"ה", כי קרבן זה לא נועד לפעול את הכפרה, אלא לגלותה ולהודיעה.

השכינה שורה

עניין זה קשור למהות העבודה בשבעת ימי המילואים וביום השמיני: בשבעת ימי המילואים הייתה העבודה להוריד לעולם אורות אלוקיים שיש להם יחס כלשהו לבריאה, וזה המקום שבו עבודת האדם יכולה לפעול כפרה. אולם ביום השמיני האיר גילוי אלוקי עליון ביותר, שאין עבודת האדם יכולה להביאו. לכן העבודה ביום הזה הייתה רק לעשות נחת-רוח לקב"ה.

אלא שגם הגילוי העליון, שבא מלמעלה, דורש שהעולם התחתון יעשה הכנה לקראתו. זו הייתה מהות העבודה של אהרון ביום השמיני, שעל-ידה פעל ש"תשרה שכינה בכם".

(לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 19)

 מן המעיין

רבי וחסיד

דרגות בהתקשרות

יש שלוש בחינות בהתקשרות שבין רבי וחסיד: רב ותלמיד, אבא ובן, מאור ואור.

(ליקוטי דיבורים)

לא מפני האותות

חסידים הראשונים היו אומרים: הרמב"ם כותב (הלכות יסודי התורה ח,א) שמשה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, כי המאמין על-פי האותות יש בליבו דופי. ובמה האמינו בו? במעמד הר-סיני, שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר. אף כאן, חסידים ראו בעיניהם ושמעו באוזניהם את האש, הקולות והלפידים, בעת אמירת התורה של אדמו"ר הזקן. ובזה נדבקו בו בדבקות קדושה של רוח ברוח.

('התמים')

יום-הולדת

היו חסידים שיום בואם לרבי בפעם הראשונה היה בעבורם יום-הולדת. אחד החסידים בא בפעם הראשונה לליובאוויטש אור ליום שישי פרשת משפטים, ומאז בכל שנה ושנה היה ער כל אותו הלילה, ומכוון להניח תפילין באותה שעה שבה נכנס לחדרו של אדמו"ר ה'צמח-צדק' בפעם הראשונה.

(היום יום)

שכינה מדברת

סח פעם הגאון החסיד רבי הלל מפאריטש: כאשר רבי אומר מאמר חסידות, שכינה מדברת מתוך גרונו.

אהבת הרבי לחסידים

האהבה הגדולה ביותר במושגי בני-אדם היא אהבת אב לבנו, אולם אהבה זו אינה נחשבת לעומת האהבה שהרבי אוהב את חסידיו.

(ליקוטי דיבורים)

עושה את העתיד

חסידים היו אומרים: מה בין חכם לרבי? החכם צופה את העתיד, הרבי עושה אותו.

(אוצר פתגמי חב"ד)

איך לחלוץ נעליים

רבי לייב שרה'ס אמר: אין אני נוסע לרבי המגיד ממזריטש כדי לשמוע ממנו תורה, אלא כדי לראות איך הוא חולץ את נעליו וכיצד הוא קושרן. כי הצדיק האמיתי אינו צריך כלל לומר תורה ברבים, אלא מעשיו צריכים להיות תורה שלמה.

לעורר אהבה

חסידים המקושרים לרבי נהגו לקבוע עת קבועה ומיוחדת להתעורר ברגש אהבה לרבם. פשוט לאהוב את הרבי באהבה מורגשת בלב, כמו אהבת בשר, לאישה ולבנים. באותה שעה היו מציירים לעצמם יחידות עם הרבי, שמיעת מאמר חסידות או התוועדות עם הרבי.

(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ)

 אמרת השבוע

פתרון פשוט

אחד השלוחים המצליחים של הרבי מליובאוויטש, שהמוני יהודים חבים לו את זיקתם היהודית, סיפר: התקרבתי לחסידות חב"ד כשלמדתי בישיבה תיכונית. אבי היה בעל עסק גדול, וציפה לסיום לימודיי התיכוניים, כדי שאוכל להיכנס מיד לעסק המשפחתי.

אולם ההתקרבות לעולמה של חסידות חב"ד עוררה בי חשק ללמוד בישיבת חב"ד. על רקע זה התפתחה מתיחות ביני ובין אבי. אבי טען שכיבוד אב הוא אחת המצוות הגדולות, ולכן עליי לשמוע בקולו. לבסוף החליט: "אלך אל הרבי מליובאוויטש, ואתבע ממנו להורות לבני לשמוע בקולי".

כשנכנס אבי אל הרבי והציג את העניין, חייך הרבי ואמר: "יש לזה פתרון פשוט – עליך להורות לבנך ללכת לישיבה, ואז ילמד בישיבה גם מצד כיבוד אב"... באותו רגע התהפך אבי מן הקצה אל הקצה. "האוּמנם הרבי סבור שזה הדבר הנכון בעבורו?", שאל. הרבי השיב בחיוב, ואבי יצא והורה לי ...ללכת לישיבה.

 מעשה שהיה

בקשה במחשבה

הטיסה מג'יברלטר נחתה זה עתה בלונדון, ומיכאל היה אמור לעלות לטיסת המשך, מלונדון לניו-יורק, לחצרו של הרבי מליובאוויטש. זה היה בשנת תשמ"א. באותם ימים נהג לבקש לפני הטיסה את ברכת הרבי שהטיסה תעבור בשלום, והתקשר מלונדון למזכירוּת הרבי כדי לקבל את הברכה.

המזכיר ששוחח עמו ענה שבעוד כמה דקות הוא עתיד להיכנס לחדרו של הרבי, וכי בהזדמנות זו ימסור לרבי את הודעתו ובקשתו. המזכיר הוסיף וציין כי שהייתו אצל הרבי תימשך כעשרים דקות, ואם רצונו לשמוע את תשובת הרבי, הוא מוזמן לחזור ולהתקשר מיד לאחר מכן.

כעבור כמחצית השעה שב מיכאל והתקשר למזכירוּת הרבי. "הרבי בירך אותך ב'נסיעה טובה', אך גם ביקש לדעת 'מה שלום אחותך?'", מסר המזכיר.

השאלה הפתיעה אותו. רק לפני כמה שעות עזב את ג'יברלטר, ועד אותו זמן הכול במשפחתו התנהל למישרין. "יש לי אחות אחת יחידה", אמר למזכיר, "בריאה ושלמה, שנישאה השנה לאברך טוב, ואין לי צל של מושג מדוע הרבי מתעניין בשלומה. מעולם לא הזכרתי אותה לפני הרבי בהקשר של בריאות".

המזכיר הקשיב לדבריו ובכל-זאת דחק בו להתקשר לג'יברלטר ולנסות לברר מה שלום אחותו.

כשהרב מיכאל חזן, כיום ר"מ במתיבתא באיאן במונסי שבניו-יורק, מספר את הסיפור, הוא חוֹוה מחדש את התחושות שמילאו אותו באותם רגעים, שבהם פליאה ודאגה שימשו בערבוביה.

הוא נולד בג'יברלטר, מושבת-כתר בריטית השוכנת מדרום לספרד. במקום יש חיי קהילה יהודיים מפותחים למדיי, ובהם בתי-כנסת, מוסדות חינוך דתיים, חנויות מזון כשרות ועוד – אך לא ישיבה. נערים החפצים ללמוד בישיבה נאלצים לצאת מן המושבה ולנדוד לארצות אחרות.

זה היה גם הרקע לצאתו – בשנת תשל"ז – של מיכאל, אז נער צעיר, ללמוד בישיבת חב"ד במוריסטאון שבניו-ג'רסי. עוד קודם-לכן התוודע להוויה החסידית בכלל ולדרך חב"ד בפרט, ונקשר אליהן. בהעדר קו טיסות ישיר מג'יברלטר לארה"ב וחזור, עברו טיסותיו דרך לונדון.

מיותר לציין כי ההתעניינות של הרבי בשלום אחותו הביאה אותו לנסות להתקשר לבית האחות. הטלפון צלצל שוב ושוב, אך איש לא הרים את השפופרת. הוא ניסה לטלפן לבית הוריו, אולם גם שם איש לא השיב. דאגה החלה למלא את ליבו, והוא המשיך בניסיונותיו אלה עד עלייתו למטוס, בדרכו לניו-יורק, אך לא הצליח ליצור קשר.

בהגיעו לארה"ב נסע עם מזוודותיו היישר לחצר הרבי. הוא פגש שם את המזכיר בשעה שעמד להיכנס פעם נוספת אל הרבי. "אדווח לרבי שהגעת בשלום", הבטיח לו המזכיר.

כעבור כשעה פגש אותו המזכיר שנית. "אני מחפש אותך", אמר לו. "כשהזכרתי את שמך לפני הרבי, הרבי הגיב תיכף: 'הרי כבר ביקשתי פעם אחת לדעת מה שלום האחות?!'...".

מיכאל שב אל ניסיונותיו ליצור קשר טלפוני עם משפחתו בג'יברלטר, והפעם מתוך תחושת בהילות גוברת. הצלצול לבית אחותו הושב גם הפעם ריקם. לעומת זאת, כשצלצל לביתו, ענתה לו, לרווחתו, אימו.

עוד קודם שהספיק לפצות פה ולספר לה על התעניינותו החוזרת של הרבי בשלום האחות, החלה האם לספר בסערת-נפש כי כמה שעות לאחר שעזב את ג'יברלטר, הוחשה אחותו לחדר-הלידה (ככל הנראה מוקדם מהצפוי). העניינים הסתבכו, היא התעלפה כמה וכמה פעמים, איבדה דם רב, ועתה הרופאים חוששים לחייה.

הוא מיהר לסיים את השיחה עם אימו ורץ אל המזכיר לדווח לו על המצב. "אמסור זאת מיד לרבי", נענה המזכיר. לא חלף זמן רב והמזכיר יצא מחדר הרבי ובפיו בשורה מרגיעה. "הרבי אומר שאין מה לדאוג ובעזרת ה' הכול יהיה בסדר".

מיכאל מיהר לשתף את בני המשפחה בג'יברלטר במסר המרגיע, שחיזק את רוחם וסייע להם לעבור את הימים הבאים באווירה הרבה יותר רגועה ואופטימית. ובאמת – בחסדי ה' – כמה ימים לאחר מכן התייצב מצב האחות והיא שבה לאיתנה.

בהזדמנות הראשונה התקשר לאחותו וסיפר לה על ההתעניינות המופלאה של הרבי בה, פעם אחר פעם, בלא שאיש יְיַדע אותו על מצבה. בעודו מתאר באוזניה את השתלשלות הדברים, שמע אותה פורצת בבכי. זה היה בכי של שמחה והתרגשות.

לאחר שנרגעה מעט סיפרה לו האחות (שאמנם אינה מחסידי חב"ד, אך היא חדורה אמונת צדיקים) כדברים האלה:

כאשר החל מצבה להידרדר והיא חשה שכוחותיה עוזבים אותה, ניסתה לבקש מאימה, שעמדה כל העת לצידה, לאתר אותו – את אחיה – כדי שיתקשר אל הרבי ויבקש את ברכתו הקדושה. אולם בגלל חולשתה הגדולה לא הצליחה להוציא מילים ברורות מפיה. האם, שנוכחה במאמצי בתה לדבר, הִסתה אותה וציוותה עליה לנוח.

האחות חשה חסרת-אונים, ובצר לה עצמה את עיניה, ציירה בעיני-רוחה את דמותו של הרבי, וביקשה ברכה בעבור "רות בת... לרפואה שלמה".

והנה, זמן קצר לאחר מכן (מיד לאחר שהוא נחת בלונדון, כזכור), ביקש הרבי מהמזכיר לברר אצלו 'מה שלום האחות?'...

(סופר על-ידי הרב מיכאל חזן לארי סמית, שבועון 'כפר חב"ד', מרחשוון תשס"ז)

 חסידות

מהפך של פסח

בישיבת 'תומכי-תמימים' בעיירה ליובאוויטש, הופקדה כל העבודה בהכנת המצה השמורה בידי תלמידי הישיבה. בראש-חודש אדר החלה ההתעסקות בטחינת החיטים. תחילה היו החיטים נבררות שלוש פעמים, ואחר-כך הייתה מתבצעת הטחינה, בסדריה הקבועים ובהידוריה המיוחדים.

סדר מיוחד ועבודה מיוחדת היו בשאיבת 'מים שלנו', בערב שלפני אפיית מצת המצווה, ובהכנות לאפיית השמורה של ערב פסח. בעבודה זו עסקו קשישי תלמידי הישיבה, שקיבלו אזהרות והוראות מיוחדות בכל דבר: בשאיבת המים, בהכשרת התנור ובסדרי הלישה והאפייה.

"לקחת אותו חזק בידיים"

באחת משיחותיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 244) הוא מספר סיפור מופלא, כיצד חוללו העבודות של ההכנות לחג-הפסח שינוי בנפשו של תלמיד שהגיע לישיבה:

פעם אחת הגיע לישיבה תלמיד למדן ובעל כישרון, והנהלת הישיבה קיבלה אותו ברצון רב. לאחר שסיימו את קבלת התלמידים, היו מכניסים רשימה מפורטת לרבי הרש"ב (מייסד הישיבה), בצירוף חוות-דעת מפורטת של חברי ועד הבחינה הגלוי ושל חברי הוועד החשאי על כל תלמיד בנפרד. הרבי היה מתעניין בכל תלמיד. כשהגיע לתלמיד האמור, התעניין בו במיוחד, שכן הבחור היה בעל כישרונות טובים, ואולם הוועד המבקר החשאי ציין שהוא בעל מידות גסות וגם פניו אינן עדינות ביותר. הרבי חשב רבות והתעמק בעניין, עבר על חוות-הדעת כמה וכמה פעמים, ולאחר מכן אמר שיש לקבלו אלא שיהיה צורך לקחת אותו חזק בידיים.

בערך באמצע חודש מרחשוון נקבע בעבור תלמיד זה סדר חמור, והמשגיחים על סדרי הנגלה והחסידות קיבלו הוראה להשגיח עליו במיוחד. כך נמשך הדבר כל החורף. בראש-חודש טבת נסע אדמו"ר הרש"ב לחו"ל. כשהיו צריכים להתחיל בבירור החיטים לאפיית המצה השמורה, כתב הרבי לבנו, הריי"צ, להטיל על אותו תלמיד את כל העבודה הקשה, ולכתוב לו כיצד מתבצעת אצלו העבודה.

הוראת הרבי קוימה בהידור. כל העבודות הקשות בבירור החיטים, העמדת הריחיים של-יד והטחינה עצמה, הועמסו על התלמיד האמור, עד שבמשך שבועיים לא היה לו רגע של מנוחה. גם כשהיו צריכים לאפות מצה בעבור כל אנשי הבית, הוטלו כל העבודות הקשות על שכם אותו תלמיד. הדברים נעשו בדרך שלא ירגיש שמתבצעת כאן הוראה מיוחדת.

סמוך לערב פסח הוטלה על הבחור גם העבודה של בדיקת חמץ בבית-הכנסת ובמשרד הישיבה, עבודה שנמשכה עד שתיים-שלוש אחרי חצות הלילה. וזאת, כאשר בשבע בבוקר היה עליו להיות במאפייה כדי להכשירה.

"נטענו אילן עושה פרי"

כשסיימו את כל העבודות, לקראת התקדש החג, קרא הריי"צ לבחור וציווה עליו ללמוד היטב מאמר חסידות מסויים, ולמחרת – בחג הראשון של פסח – יבוא אליו בשבע בבוקר והרבי ילמד עמו את המאמר.

הריי"צ ידע שהוא אחד הממונים על השולחנות באולם שבו סעדו התלמידים, ושעד לאחר ה'סדר', שוודאי יימשך עד שתיים אחרי חצות הלילה, לא תהיה לו אפילו רבע שעה פנויה ללימוד. בשבע בבוקר הופיע הבחור והמאמר רשום במוחו...

כשנכנס הריי"צ לאחר מכן אל אביו וסיפר לו על כך, הביע הרבי את שביעות רצונו: "נטענו בעזרת השם יתברך אילן עושה פרי. הריני מקווה שהוא יהיה טופח על-מנת להטפיח, ויהיו ענפיו מרובים עם פירות רבים וגידולי-גידולים".

באחרון-של-פסח, בעת סעודת החג אצל תלמידי הישיבה, אמר הרבי לבנו, בהצביעו על הבחור האמור בלי שיבחינו בכך: "יוסף-יצחק! ראה פעולת זיעה של מצווה – הלוא הבחור קיבל פנים אחרות לגמרי; הגסות הוסרה ונראים פני אדם!".

 בציפייה לגאולה

נראה נפלאות

"אראנו נפלאות: הנפלאות הן גלויות, באופן שאפשר לראותן בעיני בשר. ויתרה מזו – 'אראנו', הקב"ה עצמו מראה את הנפלאות... למעלה מכל מדידה והגבלה" (הרבי מליובאוויטש, י"א בניסן תנש"א)

 חיים יהודיים

הילד שקיבל תגבור ביהדות

מדברים הרבה על המהפכה היהודית האדירה שחולל הרבי מליובאוויטש בעולם כולו. הנה סיפור אחד שיכול להמחיש את מהות המהפכה הזאת. זה סיפורו של הרב יוסף טייב (40), דיין, רב קהילה, ראש ישיבה ושליח חב"ד בעיר וינסן שבצרפת. זה גם סיפורו של נער פריזאי צעיר, שחשק בתורה, וכשטעם ממנה דבק בה בכל ליבו, וברבות הימים נעשה בעצמו רועה המשקה ממנה לעדרים.

שנות הילדות עברו עליו בבירת צרפת. הוא נולד להורים מסורתיים ולמד בבית-ספר יהודי, שאִפשר לתלמידיו להישאר בכיתה, לאחר שעות הלימודים, ולקבל תגבור תורני על-ידי רבנים מתנדבים. כך הכיר יוסף, שהיה אז כבן שלוש-עשרה, את הרב רפאל כהן, איש חינוך חסיד חב"ד, שהִקנה לו מושגי-יסוד בתורה.

אור השיחות

כשנוכח הרב כהן ברצינותו המיוחדת של הנער, הזמינו לסעודות שבת בביתו, ולאחריהן למד איתו מתוך 'ליקוטי-שיחות' – אחת היצירות התורניות המרכזיות של הרבי.  "הדרך הנפלאה שבה הרבי מאיר בשיחותיו סוגיות רבות בתורה שבכתב ושבעל-פה, כבשה אותי מהרגע הראשון, על-אף גילי הצעיר וידיעותיי המוגבלות למדיי באותם ימים", אומר הרב טייב.

בתוך זמן לא-רב חש יוסף כי מקומו בישיבה, אולם הוריו רצו שיסיים תחילה את מבחני הבגרות. סוכם שישאל את הרבי. הרבי השיב לו על שורה של שאלות אחרות שפירט במכתבו, אך לא על השאלה בעניין הישיבה. זה גם היה גורל מכתביו האחרים אל הרבי.

תשובה ב'יחידות'

ערב חג הפסח תשמ"א זכה יוסף, שכבר היה כבן ארבע-עשרה וחצי, בהגרלה על כרטיס טיסה לחצר הרבי. התרגשות אוחזת בו גם היום כשהוא מספר על כניסתו ל'יחידות' אל הרבי: "בלילה הקודם לא עצמתי עין. למחרת צמתי כל היום והוגעתי את מוחי בשינון מאמר חסידות על-פה. בשעת לילה הגיע תורי, והנה אני לבדי מול הרבי, מושיט לו דף עם שאלות ובקשות. הרבי שואל כמה שאלות אישיות, אני משיב והוא רושם דבר-מה בעיפרון על הדף שהגשתי לו. לבסוף פונה אליי הרבי ואומר לי (בערך): 'בעניין הלימודים בישיבה, עליך לדאוג לחברותא טובה ולאחר מכן להיכנס לישיבה. שתהיה לך הצלחה בהפצת יהדות בסביבתך ובקירוב בני משפחתך לתורה ולמצוות'".

לרב טייב יש הסבר לעובדה שהרבי עיכב את התשובה בעניין הישיבה: "ידוע שב'יחידות' הראשונה של חסיד, הרבי מתווה לו את סדר עבודת ה' שלו לכל ימי חייו. ובאמת, ב'יחידות' הזאת הרבי דיבר איתי על שני התחומים שמלווים אותי עד היום – לימוד בישיבה וקירוב לבבות".

המהפכה היהודית

הרב טייב החל ללמוד בישיבה והתעלה בתורה. כעבור זמן, בבחרותו, היה ממקימי ישיבת חב"ד במוסקווה, שנוסדה בימי הדמדומים של ברית-המועצות. כיום הוא משמש דיין ורב קהילה גדולה (מצודתו פרוסה גם על העיר השכנה, ס' מונדה), ואף עומד בראש ישיבה מצליחה שהקים בווינסן.

תוצאות עבודתו ניכרות בכל פינה. "כשהגעתי לעיר היו בה רק שני בעלי זקן – אני והרב. כיום יש בה ב"ה עשרות רבות של יהודים שומרי תורה ומצוות, המנהלים אורח-חיים חסידי. המקווה שבנינו (היחיד בעיר) הכניס טהרה לבתיהן של כשלוש-מאות משפחות". עכשיו אפוא מייצר הרב טייב את הדור השני למהפכה הצרפתית, סליחה... היהודית.

הרב טייב: "שיחותיו של הרבי כבשו את ליבי"

פינת ההלכה ומנהג

בדיקת חמץ

שאלה: למה נוהגים לפזר בבית פתיתי חמץ לפני הבדיקה?

תשובה: לשון הברכה, שמברכים לפני הבדיקה, הוא "על ביעור חמץ", אך מן הדין המצווה היא לבדוק חמץ, ולא למצוא אותו. אם בדקנו ולא מצאנו, קיימנו את המצווה והברכה אינה ברכה לבטלה. הדבר דומה למצוות 'הוכח תוכיח' – עליך להעיר ליהודי בדרך מתאימה על התנהגותו, ואם עשית זאת, גם אם בסופו-של-דבר לא שמע לך, קיימת את המצווה.

בכל-זאת נהוג להניח פתיתי חמץ, מכמה טעמים: כדי שהבודק לא יתייאש ויבדוק היטב, בידעו שיש חמץ בבית. כדי שיוכל לומר ביום שמבטל גם את החמץ "דחמיתיה" (=שראיתי). בימינו, שמנקים את כל פינות הבית היטב לקראת הפסח, חשוב להניח את הפתיתים גם כדי שלא ייחשב הבית כאילו הוא כבר פטור מבדיקה. מצאו למנהג זה רמז בגמרא (פסחים י,א): "הניח עשר ומצא תשע".

נהוג להניח פתיתי חמץ קשה (שאינו מתפורר), וכל אחד ואחד מהם עטוף בפיסת-נייר. רבים נוהגים שבני-הבית (שאינם בודקים) מניחים את הפתיתים, ומי שאין לו בני-בית – יניחם בעצמו. ברור שצריך לחפש היטב בכל פינה, ולא רק לחפש את הפתיתים. לאחר הבדיקה, מניחים את הפתיתים ואת החמץ השמור לאכילה למחר במקום שאין אליו גישה לילדים, ולהבדיל לחיות-בית.

מקורות: רמ"א סו"ס תלב, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם סי"א. הגש"פ של הרבי מליובאוויטש. נטעי גבריאל הל' פסח ח"א פ"ח.

תיקונים:

לגיליון 1054, תרופות בפסח: תרופה שיש במרכיביה חמץ אין איסור לקנותה או להשתמש בה בפסח, ורק אסור לבלוע את התרופה, אלא-אם-כן יש חשש סכנה (שו"ע אדמו"ר הזקן תמב,כב).

לגיליון 1053, מיחם של שבת: במֵחמי שבת מאושרים, במצב שבת – כניסת המים הקרים לדוד אינה תלויה כלל במידת הצריכה. המים נכנסים בזמנים קבועים, בכמות קצובה, ומתחממים, ואם לא השתמשו בהם – גולשים לביוב. הדרך לבדוק אם בוטל ההתקן הזה במיחם היא כשנורית השבת דולקת ברציפות תמיד, גם בימי חול (תודה לרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)