חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:29 ח' בכסליו התש"פ, 6/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מי שלא כיוון ב'פותח את ידך'
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות 652 - כל המדורים ברצף
על-ידי חמימות לקדושה וקרירות לענייני העולם – יוצאים ממצרים
גודל החושך מוכיח שזה כבר סוף זמן הגלות
כדי להתקשר עם האור האלוקי צריכים רבי
"אנו, חב"ד, צריכים לעבוד בעצמנו"
פרשת וארא
מי שלא כיוון ב'פותח את ידך'
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בשולחן-ערוך אורח-חיים1 נפסק: "צריך לכוין בפסוק 'פותח את ידך', ואם לא כיוון – צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת".

וכתב הברכי-יוסף2: "משמע [בשולחן-ערוך, שחוזר] דווקא פסוק 'פותח את ידך'. וכן מוכח מדברי רבנו יונה3, ודלא כהרב הלבוש שכתב דיחזור כל המזמור".

לכאורה, ברבנו יונה שהובא בבית-יוסף4 הנושא הוא 'תהילה לדוד' כולו, ועל כך הביא בשם הגאונים "ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת", ורק אחר-כך ממשיך "ונראה שאף-על-פי שלא כיוון בכולו, כיון שכיוון בפסוק 'פותח את ידך' סגי". ואילו בשולחן-ערוך הנושא הוא רק 'פותח את ידך', ולכן מהשינוי מוכח שהבין בדעת רבנו יונה (על-כל-פנים מסוף דבריו) שחוזר רק על פסוק זה, וזו כנראה כוונת הברכי-יוסף.

וכן ברור שהבינו בדברי השולחן-ערוך: המגן-אברהם5 ושולחן-ערוך אדמו"ר הזקן6, שכתבו "שאף עכשיו שאין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה... מכל-מקום כיוון שאינו אלא פסוק אחד – חוזר, שבקל יוכל לכוון כשירצה". וכן פסקו – שחוזר רק פסוק זה – בהוספות מכתב-יד לסידור היעב"ץ7, בקיצור-שולחן-ערוך8 ובערוך-השולחן9.

דעות אחרות

מאידך, הלבוש10 כתב: "לפיכך צריך לכוון מאוד בכל המזמור, ויותר – בפסוק 'פותח את ידך' שהוא העיקר, ואם לא כיוון בפסוק זה – צריך לחזור ולאומרו מתחילה כולו פעם אחרת".

והחיי-אדם11 כתב: "ואם לא כיוון בו, צריך לחזור ואומרו בכוונה. ונראה לי, שמחוייב לומר מפסוק 'פותח' עד סוף המזמור כסדר. ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור [כנראה הכוונה לחזור משם ואילך הכל על הסדר. וכן הבין באיגרות-משה דלהלן], מכל-מקום יאמר אחר התפילה מ'פותח' עד סוף המזמור.

וממשיך במוסגר: "(הלבוש כתב דצריך לומר כסדר12, וכן מוכח מלשון תלמידי רבנו יונה שהביא הבית-יוסף בסימן נא [כנראה כוונתו למה שכתב בראשית דבריו "לחזור ולאומרו" שלכאורה פירושו – את כל המזמור. ולדעתו, גם מה שמסיק דדי כשכיוון בפסוק זה, היא רק שלא להחזירו על העדר-הכוונה בשאר המזמור, אבל אם חוזר – צריך לומר לפחות מאותו פסוק עד גמירא]. ואליה-רבא כתב [שמה שצריך לומר לפי הסדר, זהו] דווקא בקריאת-שמע, דכתיב "והיו" [= כדרשת חז"ל13 "בהווייתן יהיו", דהיינו כסדרן] – [ו]נראה לי דלא קשיא מידי, כיוון שאמרו בגמרא דלכך תיקנו 'תהילה לדוד' ולא 'הלל הגדול', משום שהוא מסודר על-פי א"ב, אם כן צריך לומר כסדר דווקא14)".

ובמשנה-ברורה15 העתיק דבריו (שלפני המוסגר) ללא חולק. ולפלא שהתעלם ממשמעות השולחן-ערוך, וכפי שהבינוהו המגן-אברהם, הברכי-יוסף ושו"ע רבנו הזקן, כאמור לעיל, ולא הביא דבריהם כלל.

ובשו"ת איגרות-משה16 קיבל פסיקתו לעניין שצריך לחזור עד סוף המזמור, אבל הבין בדבריו שכוונתו לחייב תמיד לחזור את כל המזמורים שאמר אחרי פסוק זה. ולכן דחה מה שכתב שאם אין לו שהות לחזור את כל המזמורים – יאמר [את כולם] אחר התפילה, וטענתו היא: כיוון שעיקר פסוקי-דזמרה הוא 'תהילה לדוד', ועיקר 'תהילה לדוד' נאמר בשביל פסוק זה – "מדוע לא יהיה בהברכות?!" [= לומר פסוק זה בכוונה כשעדיין נמצאים בין 'ברוך שאמר' ל'ישתבח'17, ולא להמתין עד אחרי התפילה ולאומרם כסדר], כיוון שלדעתו סדר הפרקים אינו מעכב בדיעבד. ע"כ.

ולכאורה אישתמיטתיה לשעה חדא דברי החיי-אדם במוסגר, שכאמור מביא שם את טענת האליה-רבא שהסדר (אפילו בתוך הפרק – בשונה מקריאת שמע) אינו מעכב, ורק בפרט זה נחלק עליו החיי-אדם וחידש, שכיוון שחז"ל מציינים את חשיבות המזמור במה שהוא מסודר באלף-בית, צריך לומר את סיום המזמור כסדרו דווקא. וזה אינו מסביר מדוע יש לחזור את כל המזמורים. ולכן מסתבר שהחיי-אדם (והמשנה-ברורה שהעתיקו) אינם מתכוונים כלל שצריך לחזור אותם, וכדעת האיגרות-משה.

מתי חוזרים?

לשון הבן-איש-חי18: "וצריך לחזור ולאומרו פעם אחרת, במקום שנזכר שם בתוך פסוקי-דזמרה קודם ברכת ישתבח. ואם לא נזכר אלא עד שאמר ברכת ישתבח, אז יאמר אותו אחר סיום ה'עמידה'19, ויתחיל מן פסוק 'סומך ה'', ובזה מעוות יוכל לתקון, וכנזכר ב'חסד-לאלפים', יעויין שם". ויש שהוסיפו20 "וטוב שיאמרנו בין מזמור למזמור", דכיוון שבידו להחליט היכן לומר, אינו כהפסקה לעניית אמן, אלא דומה לדין 'בין הפרקים' האמור בפסוקי-דזמרה לעניין שאילת שלום21.

והכף-החיים22 חידש, דכיוון שאומרים מזמור זה ג' פעמים ביום – אם לא נזכר עד שאמר אחריו פסוקים אחרים, אין צריך לחזור לאומרו, כיוון דיש לו תשלומין לכוון ב'תהילה לדוד' שאחר העמידה "ולמה לו לחזור ולאומרו במקומות אחרים אשר אינם מקומו" (ורק שם אחר העמידה אם שכח יחזור לאומרו בכל מקום שנזכר, כי שם לא יש דין הפסק). וכנראה לא נתקבלו דבריו23.

ובדרך-החיים24 כתב: "אם לא כיוון ב'פותח את ידך' – צריך לחזור ולאומרו פעם אחר[ת], ואם נזכר אחר שכבר אמר 'הללויה'25 – אין צריך לחזור כל ה'אשרי', רק בפסוק 'פותח' לבד סגי"26. וכן פסק בקצות-השולחן27: "ואם נזכר אחר שכבר אמר 'הללויה', חוזר פסוק 'פותח את ידך' לבד. – כנראה הבינו מסברא, שכל זמן שנמצאים בתוך המזמור, לכולי עלמא יש לחזור ולומר כסדר עד סופו.

ולהעיר, שהן המשנה-ברורה והן הבן-איש-חי לא הביאו את האפשרות לומר פסוק זה בין ישתבח ליוצר. ולכאורה הטעם פשוט, כיוון שמברכת 'ישתבח' כבר תמו פסוקי-דזמרה, ואף שהרמב"ם28 כתב שאומרים שם שירת הים ושירת 'האזינו', והאריז"ל הנהיג לומר שם בעשרת-ימי-תשובה "שיר המעלות ממעמקים"29, הרי זה עניין בפני עצמו ולא חלק מפסוקי-דזמרה. ולכן אם יש עניין לתקן זאת שלא במקומו, יש להמתין עד אחרי שמונה-עשרה.

----------

1)    סי' נא ס"ז.

2)    שם ס"ק ה. וכן בספרו קשר-גודל סי' ז אות מב. וכן בס' שלמי-ציבור ב'משפטי הזמירות', ובס' מנחת-אהרון, ובכף-החיים ס"ק לב. וכן פסק בדרך-החיים סי' ל סי"ב ע"פ האליה-רבא דלהלן.

3)    ברכות כג,א (בדפי הרי"ף) ד"ה כל האומר.

4)    סימן זה ס"ז ד"ה וצריך לכוין.

5)    ס"ק ו.

6)    ס"ח.

7)    הוצאת אשכול ח"א עמ' קצט. וכן בספרו מור וקציעה סי' נא. וכן בסולת בלולה ס"ק ה, ישועות-יעקב ס"ק א, ובסידור בית עובד ס"ג.

8)    סי' יד ס"ב.

9)    סי' נא ס"ה. וכבר כתבו כן.

10)  סעיף ח.

11)  כלל יח סעיף ב.

12)  כבר העירו (בשו"ת ציץ-אליעזר חלק יב סי' ח. וראה בלקט-הקמח החדש ס"ק כט) שלא פסק כמפורש בדברי הלבוש לומר כל המזמור [ואולי מפני שמשמעות השו"ע ודברי האחרונים היא שלא כדעתו. אבל אם כן, איך נחלק עליהם החיי-אדם עצמו, ומבלי להביא את דעתם], אלא רק הביא את דעתו כדי לתמוך במה שחידש, לחייב לומר מפסוק זה ואילך כסדר.

13)  ברכות יג,א. שו"ע ר"ס סד.

14)  וכנראה כוונתו, שהפסוקים מראש המזמור עד 'פותח' לא התקלקלו רק פסוק זה, ולכן צריך להשלימו באופן שיאמר גם את כל הפסוקים שלאחריו ואז יהיה המזמור בשלימותו, כיוון שנאמר כסדר א"ב.

15)  סימן נא ס"ק טז.

16)  או"ח ח"ב סי' טז, ד"ה ונמצא.

17)  בס' אשי-ישראל (פרק טז, סעיפים י.כ) הבין שהכוונה לומר זאת רק בסוף פסוקי-דזמרה לפני ישתבח. אבל משמעות האיגרות-משה היא (כמובא בשאר האחרונים שנזכרו כאן), שיכול לומר זאת בכל מקום שנזכר.

18)  שנה א, פרשת ויגש סעיף יב.

19)  במי שדילג בפסוקי-דזמרה, הלשון בשו"ע ובשו"ע אדמוה"ז סי' נה ס"א (כמו בחיי-אדם בענייננו), שישלים "אחר התפילה". ולכאורה גם שם הכוונה מיד אחרי שמונה-עשרה.

20)  שו"ת יביע-אומר חלק ו, או"ח סו"ס ה. וב'הלכה ברורה' להרב דוד יוסף, סי' נא סעיף לג, השמיט תיבת "טוב".

21)  שו"ע ושו"ע אדמוה"ז שם ס"ה (וראה בשו"ע אדמוה"ז ובמשנה-ברורה שם לעניין הפסקה בין הפסוקים המלוקטים).

22)  ס"ק לג.

23)  ראה שו"ת יביע-אומר שם.

24)  סי' ל סי"ב.

25)  כיוון שלא ציין איזו 'הללויה' – אם של סיום 'אשרי' או של התחלת 'הללי נפשי' – מסתבר שכוונתו שאם כבר סיים את המזמור, אינו חוזר. ודלא כפי שהבין בס' הלכה-ברורה (שם- ללא ציון מקור לדין זה) שמדובר כשהתחיל מזמור שלאחריו.

26)  "סי' נ"א, עיין שם ובאליה-רבא".

27)  סי' יח ס"ד. וציין בבדי-השולחן לדרך-החיים.

28)  הל' תפילה פ"ז הי"ג.

29)  ובהגהות דגול-מרבבה על המג"א סי' נד הביא מדברי הרמב"ם הנ"ל ראיה שאין בזה משום הפסק.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)