נושאים נוספים
	התקשרות גליון 651 - כל המדורים ברצף
	הנשמה עצמה אינה שייכת לגלות
	עבודה מתוך תוקף האמונה והציפייה לביאת המשיח תיכף ומיד
	"כל כבודה"
	פרשת שמות
	קריאת התורה בחול המועד סוכות בארץ ישראל
	הלכות ומנהגי חב"ד

"'הלכות צניעות' נועדו לא רק לימי החורף אלא גם לימי הקיץ; לא רק לקטנים, אלא גם לגדולים", אמר הרבי * במענה ל'נשי ובנות חב"ד' כתב כי "נערה ואישה ה'מכריזות' שאין להן שום מעלה מעצמן שישימו לב אליהן ויעריכו אותן, כי אם על-ידי הנהגה דהיפך הצניעות – מבזות את עצמן!" * היופי שבצניעות, לקראת כ"ח בטבת, יום-הולדתה של הרבנית חנה, אימו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

את התוועדות י"ב בתמוז תשי"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך כ, עמ' 143) חתם הרבי במילים האלה:

כיוון שנמצאים עתה בימי הקיץ, שזהו הזמן שנוסעים ל"קאָנטרי" [=עיר קיט] (כפי שנקרא בלשון המדינה) – הרי מצווה גדולה לפרסם בה"קאָנטרי" אשר "הלכות צניעות" שבשולחן-ערוך הם לא רק עבור ימי החורף אלא גם עבור ימי הקיץ, ולא רק בעיר אלא גם ב"קאָנטרי", ולא רק לקטנים אלא גם לגדולים, ולא רק לגדולים אלא גם לגדולי הגדולות. ויעזור השם יתברך שיהיה קיץ בריא, קיץ כשר, וקיץ בריא ושמח.

קודם לכן הקדים ואמר (שם עמ' 142):

כיוון ש"דבר בעתו מה טוב", הרי אף-על-פי שהבא לקמן הוא דין מפורש בשולחן-ערוך ובכמה ספרים, מכל-מקום, הרי זה "דבר בעתו", ובפרט במעמד כמה וכמה מבני-ישראל, שבוודאי יפרסמו זאת.

תלוי בבעל והאב

במכתבו של המזכיר, הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר (ט' בסיוון תשכ"ח), שבו הוא מתאר את אירועי חג השבועות של אותה שנה ('משבחי רבי', עמ' 60) נכתב, בין השאר: "האריך עוד בענייני צניעות ובהוספה אשר צניעות האישה והבת תלויה בצניעות הבעל והאב על-פי מה שכתוב בקונטרס העבודה, להיות זהיר בראיה ושמיעה, קריאה וכו'" [השווה לשיחות-קודש תשכ"ח, כרך ב, עמ' 199].

ממלכת כוהנים וגוי קדוש

בגמרא (יומא מז,א) מסופר על צניעותה המיוחדת של קמחית (אימם של הכוהנים הגדולים בזמן בית-המקדש), שקורות ביתה לא ראו מעולם את שערות ראשה, ולכן זכתה לשבעה בנים שהיו כוהנים גדולים. מסביר הרבי ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך כ, עמ' 69 ואילך):

ואין לחשוב: האם מוכרחת אני להתנהג במידה גדולה כזו של צניעות בכדי שבניי יהיו כוהנים גדולים – מה אכפת לי שבניי יהיו סתם כוהנים? "כל ישראל קדושים הם"!

אלא כשיש לאישה אפשרות לגדל את בניה שיהיו כוהנים גדולים, הרי זה גופא הוראה שזהו התפקיד שלה, ואם אינה ממלאת תפקיד זה, לא מילאה חובתה כלל; לא מילאה את רצון הבורא. זאת למדים אנו ממצוות הדלקת המנורה שצריכה להיות בהיכל דווקא, שאם ישנה אפשרות להאיר במקום קדוש יותר – יש לעשות זאת.

בריאים בגשמיות וברוחניות

דברים דומים, בסגנון חד ונוקב יותר, השמיע הרבי בשבת-קודש פרשת שמיני תשט"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך טז, עמ' 262):

"מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי" – את דבריה אלה של קמחית (בכך הסבירה בזכות מה זכתה ל"שבעה בנים... שימשו בכהונה גדולה") – צריכה לדעת כל אישה מישראל – שחינוך הילדים ואופן גידולם, תלוי בה, באם היהודייה, יותר מאשר באב.

ומה נדרש ממנה? – שאל הרבי והמשיך להסביר – לא שהבית יהיה מטופח ומצוחצח כו' ("אויסגעפוצט"), אלא נדרש ממנה העניין ד"מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי" – עניין הצניעות, כפשוטם של דברים.

ועוד עליהן לדעת, שגורל ילדינו תלוי בהן:

אפשר ונקבע מלמעלה שילדה של אישה פלונית יוכל להיות במדריגת "כהן גדול" (ברוחניות), וכשהנהגתה היא באופן שחסר אצלה העניין ד"לא ראו קורות ביתי קלעי שערי", מונעת היא מבנה זכות גדולה זו שהיתה בהישג ידו!

את דבריו אלה סיים הרבי באומרו:

אין לצאת ידי חובה באנחות ובבכיות, אלא יעשו זאת בפועל ממש, ועל-ידי-זה יזכו לילדים בריאים בגשמיות ובריאים ברוחניות.

מכלל הן אתה שומע לאו!

בפתק מעניין, בכתב-יד-קדשו, שפרסם המזכיר הרה"ח הרב בנימין שיחי' קליין (ב'כפר חב"ד', מדור 'מבית המלכות' – גיליון 746, עמ' 13) כתב הרבי:

מיוסד על דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בכיו[צא] ב[זה] שהצרות ר[חמנא] ל[יצלן] שיש עתה מנוער בנ[י] י[שראל] – בא (כנראה מכ[מה] מ[קומות]) בספרים מהקולות בענייני ט[הרת] המשפ[חה] ובצניעות, ומכלל הן אתה שומע לאו – מה"הן" דצניעות דקמחית הביאו ז' כה[נים] ג[דולים] אתה שומע כו'.

חינוך ל"ונפלינו" מגיל רך

בסיפור ראובן והדודאים כותב רש"י (בפירושו לפסוק ויצא ל,יד): "להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל... אלא ("דודאים", שהם) דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו".

מדברי רש"י "להגיד שבחן של שבטים" – מסיק הרבי ביום שמחת-תורה תשט"ו ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך יג, עמ' 82) – למדים שבין כל אנשי סביבתם לא התנהג אף אחד באופן כזה. אבל השבטים ידעו שהנהגתם צריכה להיות באופן אחר; עליהם להתנהג בכל פרט באופן של תורה וקדושה, כך הנהיג יעקב בביתו, שביתו היה שונה מבתי כל האחרים.

והרבי ממשיך:

אין ללכת אחרי "רוח הזמן", ודבר זה צריך להיות באופן ניכר כך שהילדים יידעו שאביהם ואימם שונים מכל השאר: נשים אחרות לבושות בבגדים שצניעותם אינה בהידור, אבל אימם לבושה בצניעות בתכלית; אפילו כשהילד עדיין קטן, ואינו יכול לקלוט את משמעותם של תורה וקדושה, יכול הוא כבר להבין שביתו שונה מביתם של אחרים – "ונפלינו". וממילא אין הילד לומד מילדים אחרים שאינם מתנהגים כראוי... הוא יודע שאלה אינם חברים עבורו.

מהנהגה כזו – מסכם הרבי – יוצא שבט ראובן, וכן שבט יששכר... – שראובן ויששכר יצאו ראשי סנהדראות ועמודי הוראה.

"מצווה לפרסם"

בשיחתו לפני נשי ובנות חב"ד, בשלהי חודש אייר תשכ"ח, קבע הרבי (הדברים על-פי רשימת המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר – 'משבחי רבי', עמ' 29):

צריכות נשי ובנות ישראל בזמנינו לשמור על טהרתן וקדושתן, ובעניין הצניעות והלבוש במיוחד, לא להתפעל מהנעשה מסביב להן ולא לרצות להידמות להנכריות וכו' ולהשגיח ולהיזהר ביותר אשר הלבושים יהיו מתאימים לשולחן-ערוך ולא לקצר בהם וכו' וכו' (הדגיש זה ביותר וביותר). מצווה לפרסם.

הוספה בבניין המקדש

"חלקה היתה (עזרת-נשים) בראשונה והקיפוה גזוזטרא", מספרים חז"ל במסכת סוכה (נא,ב) בעניין ה"תיקון גדול" שנעשה בבית-המקדש. ופירש רש"י: "כדי שיהיו נשים עומדות שם בשמחת בית-השואבה ורואות".

הרבי מצביע על עוצמת הדברים (יום שמחת-תורה תשט"ז – 'תורת-מנחם – התוועדויות' כרך טו, עמ' 148): אף שהגזוזטרא היתה לצורך שמחת בית-השואבה, שהיא בהמשך ימי הסוכות – נשארה בקיומה גם לאחר-זה – בשמיני עצרת ובזמן הגלות. כלומר:

עשיית גזוזטרא שנועדה בשביל צניעות ("נשים צדקניות שבישראל דווקא, שלהיותן נשים צנועות") הביאה להוספה בבניין המקדש!

אגב כך מציין הרבי:

כאשר נמצאים בזמן של תוספת אור וגילוי כעניין "שמחת בית-השואבה" – אז צריכים גם שמירה מעניינים כאלה שתחילה לא היה צורך בשמירה מהם.

סגולה להצלחת הנישואין

מעשה בכלה שפנתה לרבי וביקשה שהרבי יעניק לה סגולה לקראת נישואיה. הרבי השיב לה (בשולי איגרת הברכה לנישואין):

לשאלתה לאיזה מצווה סגולה מיוחדת כו' – כמובן, ענייני טהרת-המשפחה וענייני צניעות (כיסוי הראש, לבושים וכו'). וראה זוהר חלק ג' (קכו, ריש עמ' א): בעיא איתתא כו' גודל השכר בזה.

תפקיד מיוחד לעקרת-הבית

הכינוס הארצי החמישי של ארגון 'נשי ובנות חב"ד' התקיים בראש-חודש אלול תשכ"ח ונושאו היה "עטרת המידות – צניעות". במכתב הברכה למשתתפות (איגרות-קודש כרך כה, עמ' רטו) כתב הרבי:

ויהי רצון אשר חפץ ה' בידן יצליח להתעורר לפעולות טובות בכיוון האמור, מוארות באור וחיות חסידותיים, בעניין חיזוק הצניעות והפצתה בסביבתן הקרובה והרחוקה גם יחד, אשר היא עטרת תפארת בנות ישראל, שכל אחת מהן נקראת בת שרה, רבקה רחל ולאה, בנות ישראל בכל מקום ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ הקדושה...

הרבי ממשיך:

וידוע פירוש חכמינו ז"ל אשר צניעות הוא עניין הקדושה. ותפקיד מיוחד בזה לאישה ישראלית הנקראת עקרת הבית, עקרת בית ישראל – היחיד והכלל. ובהתאם להאחריות והתפקיד כן גודל שכרן, וכמבואר בזוהר הקדוש, להמשיך הברכה בהבית והמשפחה – בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין (ברכות ממעל וברכות מתחת, עשירות בנים ובני בנים).

והרבי ממשיך שכאשר כל אחת מהנשים תשמור על הצניעות כדבעי ("כשתקיים כל אחת בתוככי כלל ישראל "שופטים ושוטרים תיתן לך") דין למטה – בטל דין דלמעלה, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה.

"נאות" ביופי רוחני

עניינה של אישה הוא "אעשה לו עזר כנגדו", עזר לבעל בעבודתו. וכפי שמצינו בעבודת כהן גדול ביום-הכיפורים לפניי ולפנים, שהיה נוגע העניין ד"וכיפר בעדו ובעד ביתו" – "זו אשתו", ובלי זה לא היה יכול לעבוד עבודתו.

היופי האמיתי של האישה היהודייה – העניין ד"כל כבודה בת מלך פנימה", שפירושו עניין הצניעות – מביא ומסייע לכהונה גדולה.

דברים אלו אמר הרבי בהתוועדות יום שמחת-תורה תשי"ט ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך כד, עמ' 154) בקשר לנאמר במדרש על השכר שמקבלים על-ידי העבודה דשבט אשר: "מאשר שמנה לחמו – שהוא מעמיד בגדי שמונה". וכן פירושו השני של רש"י לפסוק "יהי רצוי אחיו – שהיו בנותיו נאות כו' נשואות לכוהנים גדולים" (ההולכים בשמונה בגדים).

איזו שייכות – הקשה הרבי – יש ל"בנות נאות" עם כוהנים גדולים? בהכרח לומר – השיב – שהכוונה בעניין היופי הוא ליופי רוחני, השייך לכהונה גדולה!

וכיצד זוכים לכך? – על-ידי העבודה ד"דונו דיני" – עבודה בקבלת עול על-פי שולחן-ערוך, ובכלל זה עניין הצניעות – זוכים להקים דור ישרים עם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצווה, עד לכוהנים גדולים, דהיינו, בנים הנכנסים לקודשי-הקודשים, ששם נמצאים רק הארון והלוחות שעליהם חקוקים עשרת הדיברות – לא כתובים בדיו, שהוא דבר נוסף על הקלף, אלא "חרות על הלוחות".

"כבוד" ו"פאר" לבת ישראל

בז' באדר א' תש"ל פונה הרבי במכתב מיוחד ביידיש "אל מרכז העולמי של נשי ובנות חב"ד" (תרגום חופשי מאיגרות-קודש כרך כו, עמ' שכ"ד-ז):

אל מרכז העולמי של נשי ובנות חב"ד

ה' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

בהזדמנויות שונות הדגשתי את ההכרח לחזק את נושא הצניעות. אבל בהתחשב במצב הכללי בתחום זה, מוצא הנני להכרחי לצאת עתה בקריאה של דחיפות עליונה בנושא.

מנקודת מוצא תורנית הרי אין צורך להרחיב את הדיבור על חשיבות הצניעות. די רק לשים לב שתורתנו הקדושה, הנקראת תורת חיים משום היותה מורת הדרך האמיתית בכל תחומי חיי יום-יום, ומבטיחה חיי אושר אמיתיים ומהותיים, מדגישה מאוד את עניין הצניעות, ומבחינות מסוימות אף יותר מתחומים אחרים של ההתנהגות היום-יומית, כך שהצניעות היא אחד היסודות העיקריים של החיים היהודיים, ככתוב: "והצנע לכת עם אלוקיך".

כבר מן השכר המובטח בתורה, בגמרא ובזוהר, על שמירת הצניעות, וממה שחכמינו זכרונם לברכה מספרים על נשים יהודיות בדורות שונים, שזכו לברכות אלוקיות בלתי רגילות בזכות הצניעות, ברכות לא רק לעצמן אלא גם לבעליהן וילדיהן ונכדיהן – קל להבין את גודל החשיבות והמשמעות של התנהגות בצניעות.

מצד שני, ההקפדה והאזהרות על השלכות מעציבות חס-ושלום מאי-שמירת הצניעות (כמבואר בהדגשה בפרק ג', בישעיה וכו') – אינן מותירות ספק קל ביותר על רצינות הדבר.

אבל יש מי שבגלל חוסר ידיעה, בתורה בכלל ובנושא הצניעות בפרט, חושבים שההלכות, התקנות והמנהגים, הקשורים בצניעות, "מגבילים" את האישה היהודייה ושוללים ממנה את הזכויות החברתיות או פוגמים בכבודה, וכיוצא בזה.

זו כל-כולה הנחה כוזבת. האמת הפוכה לגמרי: תורתנו הקדושה, וחכמינו זכרונם לברכה, מדגישים, פעמים אין-ספור, את הכבוד והפאר של הבת והאישה בישראל, ותקנות רבות נקבעו במיוחד כדי להגן ולשמור על כבודן וחשיבותן. בהקשר זה מצוטט תכופות הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה,יד). התורה מתארת את האישה היהודייה "כבודה" ו"בת מלך". אך דורשת, יחד עם זה, שהדבר יתבטא באופן של פנימיות וצניעות.

אבל אפילו מנקודת מוצא אנושית גרידה, הרי רואים, במיוחד בשנים האחרונות, לאן עלולה להוביל פריצת גדרי הצניעות. "אופנות" נטולות-בושה שבביגוד נשים נועדות לעורר את התכונות השפלות ביותר של הנפש הבהמית, ומביאות לידי ביטוי את השפל של העולם ה"מודרני" ביחס ליסודות האלמנטריים של מוסר. ההפקרות והפריצות, רחמנא-ליצלן, של חלק גדול מן הנוער של היום, הביאו לטרגדיות מזעזעות בבתים רבים. ברור שאילו היה אותו נער מתחנך על יסודות הצניעות בהתאם לתורתנו הקדושה, היו נמנעות טרגדיות רבות, וחיים צעירים רבים לא היו נהרסים.

הרבי מסכם:

לאור כל האמור סבורני שנושא הצניעות חייב לעמוד כאחד מן הנושאים הראשיים של סדר היום בחוגים יהודיים אחראיים.

כגוף מרכזי של כל סניפי נשי ובנות חב"ד בחלקים שונים בעולם – במיוחד חובתכן הדחופה ברגע זה לצאת במבצע אינטנסיבי להסעיר את הצבוריות היהודית, ובמיוחד ארגוני נשים יהודיים, תהיה מטרתם הייחודית אשר תהיה, שבעיית הצניעות תשתלב בתוך פעולותיהם המעשיות.

יש לעורר את תשומת לב האמהות היהודיות על סכנת רפיון הצניעות בחינוך בנותיהן.

יש לעורר את הנהלות מוסדות החינוך לבנות, בכל הגילים, להקפיד יותר על עניין הצניעות במוסדותיהם, ולהסביר לתלמידות שצניעות היא המידה היפה ביותר, הכתר של הבת והאישה היהודייה.

יש להתאמץ לשכנע את כל אלה המבינות את טיב הצניעות ומקפידות עליה, שתהיה להן אחריות כלפי אחיותיהן ושחובתן להשפיע עליהן, הן בדיבור ועוד יותר בהתנהגות לדוגמה, לחזק את עניין הצניעות בביתן ובחוגן.

כבר הגיעה שעת השיא שנשים ובנות יהודיות יחושו את גאוותן היהודית ואת אי-תלותן ב"אופנות" הריקניות והחלולות, הכוזבות והמטעות, אופנות שאין בהן תוכן מלבד רדיפת הבצע של אלה שיש להם אינטרס כספי בהן.

ובזכות חיזוק והפצת עניין הצניעות בכל תחומי חיי היום-יום ייתן הקב"ה שיתקיימו הברכות שהתורה מבטיחה לאלה שמקפידות על הצניעות בהידור, ויתקיימו במידה המלאה ביותר, ובמיוחד בנחת יהודי מצאצאים וצאצאי צאצאים, בריאות ופרנסה בשפע, ורוב שמחה יחד עם הבעל, לאריכות ימים ושנים טובות.

הרבי חותם את דבריו:

ברכה להצלחה מופלגה ובשורות טובות בכל האמור.

פנייה לבתי המסחר

בכתב-יד-קודש אחר שפרסם הרב קליין (באחד מגיליונות 'כפר-חב"ד') כותב הרבי במענה לבקשת הנהלת ארגון 'נשי ובנות חב"ד' (כנראה בארצות-הברית) לקראת אחת הוועידות. השאלה היתה איזה נושא יוצב במוקד הוועידה. תשובת הרבי:

מהיר

פשוט שכל פעולה בנוגע לצניעות נחוצה היא במאוד, ובכל הדרכים שאפשר. כולל ג[ם] כ[ן] פני[יה] (חשאית) – למחדשי המאָדע [=האופנה] ולבתי מסחר דלבושי נשים. ובפרט שיש מתאוננות שקשה להשיג בחנויות לבושים צנועים.

וכדאי להדגיש – באופן המתאים – שמבזה א[ת] ע[צמה] נערה ואישה ה"מכריזה" דאין לה שום מעלה מעצמה שישימו לב אלי[ה] ויעריכו אותה – כ[י] א[ם] רק הנהגה היפך הצניעות.