חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:35 ט"ז בסיון התשע"ט, 19/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"חזק חזק ונתחזק" בעבודתנו עד סוף כל הדורות
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 650 - כל המדורים ברצף
"חזק חזק ונתחזק" בעבודתנו עד סוף כל הדורות
משיח יפעל שלום ואחדות בעולם
"כי צוּרם מכרם וה' הסגירם"
פרשת ויחי
אמירת 'שמע' ו'עלינו' עם הציבור
'מבצע חנוכה' תשל"ד / אמן ללא כוונה
הלכות ומנהגי חב"ד

"ויחי יעקב" מהווה חיזוק לעבודת בני-ישראל בכל הדורות, וכפי שמכריזים בסיום הספר "חזק חזק ונתחזק!" * הכוונה והתכלית של החורבן על-ידי "ברזל" דלעומת-זה היא, שלאחרי זה תתגלה השלימות ד"ברזל" דקדושה בבית-המקדש העתיד * תוכן החיזוק בזמן הגלות הוא שיודעים שהצמיחה של הגאולה נעשית על-ידי הזריעה של "מעשינו ועבודתינו" עתה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. פרשת ויחי היא סיום וחותם ספר ראשון (גם במעלה וחשיבות1) דחמשה חומשי תורה, ספר בראשית (גם מלשון ראש), הנקרא "ספר הישר", "ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים"2 "מעשה אבות סימן לבנים"3 שמהווה הוראה ונתינת-כוח לכללות עבודת ה"בנים" (כל בני-ישראל) שמתחילה ב"ואלה שמות בני ישראל", ונמשכת בכל הד' ספרים שלאחרי-זה, ובכל כ"ד ספרי קודש דתורה, נביאים וכתובים, עד ל"דברי הימים", דברי ימי בני-ישראל עד סוף כל הדורות.

ומודגש בשמה ובתוכנה של הפרשה שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה:

שם הפרשה "ויחי יעקב"4 שכיוון ש"יעקב" הוא "בחיר5 האבות"6, מהווים חיי יעקב הסך-הכל ד"ספר הישר" "ספר אברהם, יצחק ויעקב", ועל-ידו נמשכים לכל בני-ישראל7 כל ענייני האבות שב"ספר הישר" (וההמשכה עצמה היא באופן ד"ישר8 יחזו פנימו"9), ועד שנעשה המעמד ומצב ד"ויחי יעקב" אצל כל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.

ותוכן הפרשה ברכת יעקב לבניו10 (ולפני-זה גם ברכתו לבני יוסף11, "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"12) המשכת (ברכה מלשון המשכה13) ענייני יעקב לכל בניו, י"ב השבטים14, שכוללים כל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.

ובלשון חז"ל15: "יעקב אבינו לא מת", "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"16 שחיי יעקב הם חיים נצחיים על-ידי זה שנמשכים אצל זרעו וזרע-זרעו עד סוף כל הדורות, "זרעו בחיים", חיים אמיתיים על-ידי לימוד וקיום התורה, "חיינו ואורך ימינו"17, עניינו של יעקב, כמו שכתוב18 "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".

ובסיום קריאת פרשת ויחי שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה מכריזים "חזק חזק ונתחזק"19 (כמנהג ישראל20) ש"ויחי יעקב" מהווה חיזוק על העבודה דכל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.

ועל-פי הידוע שפרשיות התורה שייכות במיוחד להזמן שבו קורין פרשיות אלה21 יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת ויחי (סיום ספר ראשון שבתורה, ספר הישר, שמהווה נתינת-כוח וחיזוק לעבודת בני-ישראל בכל הדורות) לעשרה בטבת.

ב. יש לומר שעניינו של עשרה בטבת הוא התחלת בניין מקדש העתיד בגאולה העתידה:

אף-על-פי שהמצור דעשרה בטבת היה התחלת המאורעות דחורבן בית-המקדש, הרי, כיוון שהכוונה בזה היא שלאחרי זה ועל-ידי זה ייבנה מקדש העתיד22, בית נצחי, נמצא, שהתחלת המאורעות דחורבן בית-המקדש היא גם (ובעיקר) התחלת הבניין דמקדש העתיד.

ועניין זה מרומז בהסימן שניתן בהשייכות להמצור דעשרה בטבת "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל גו' אות היא לבית ישראל" שהכוונה והתכלית של (התחלת) החורבן על-ידי ברזל דלעומת-זה, היא, כדי שלאחרי זה תתגלה השלימות ד"ברזל" דקדושה בבית-המקדש העתיד23.

ג. על-פי זה יש לבאר גם הקשר והשייכות לפרשת ויחי סיום וחותם ספר ראשון (הישר) שבתורה, והחיזוק ("חזק חזק ונתחזק") על כל הספרים שלאחרי-זה:

כיוון שסיום וחותם ספר ראשון שבתורה הוא במעמדם ומצבם של בני-ישראל בארץ מצרים ("ויחי יעקב בארץ מצרים", "ויישם בארון במצרים") שמזה נעשה התחלת הגלות [כמודגש בההמשך בהתחלת ספר שמות24 (שקורין במנחת שבת פרשת ויחי) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", והמשכו בהתחלת שיעבוד מצרים לאחרי ש"וימת יוסף... ויישם בארון במצרים25] יש צורך בחיזוק על כל זמן משך הגלות, עד לעלייה מן הגלות אל הגאולה [ובלשון חז"ל26 "ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", שהירידה דהגלות היא בשביל העלייה דהגאולה], כמו שכתוב בסיום וחותם (כל כ"ד ספרי קודש) דברי הימים "ה' אלוקי השמים... פקד עלי לבנות לו בית בירושלים גו' מי בכם מכל עמו ה' אלוקיו עמו ויעל", העלייה מן הגלות אל הגאולה לבניית בית-המקדש נעלה יותר, כמו-שכתוב "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", שקאי, (גם ו)בעיקר על בית-המקדש השלישי27.

ותוכן החיזוק על כל זמן משך הגלות הוא "ויחי יעקב":

יעקב, שעניינו תורה, הוא קו האמצעי, בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה, מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין28, היינו, שנמשך ויורד למטה כמו שהוא למעלה ללא שינויים, ועל-ידי זה מתגלה תוקף מציאותו, מציאות אמיתית ("תיתן אמת ליעקב"29) ונצחית ("יעקב אבינו לא מת"), ולכן, ממנו ועל-ידו נמשך החיזוק לכל בני-ישראל על כל זמן משך הגלות, שגם בירידתם בגלות נעשה אצלם מעמד ומצב ד"ויחי יעקב", חיים אמיתיים על-פי התורה, שבזה מודגש התוקף, האמיתיות והנצחיות דבני-ישראל, כפי שמתגלה בהעילוי והשלימות דגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית ובית-המקדש נצחי, גאולה שלישית ובית-המקדש השלישי, הקשורים עם (השלישי שבאבות) יעקב30.

ובפרטיות יותר:

החיזוק על כל זמן משך הגלות עד להגאולה האמיתית והשלימה נעשה על-ידי זה ש"זרעו בחיים"31 כיוון שהנצחיות דיעקב מודגשת ומתגלה ב"זרעו", ההמשך והקיום דזרעו וזרע-זרעו עד סוף כל הדורות, בהנהגתם בחיים בחיי יום יום בדרכיו של יעקב, ועל-ידי זה מתגלה בפועל הנצחיות דהגאולה העתידה ומקדש העתיד שכנגד יעקב32.

ועניין זה מודגש בהמשך הפרשה "וישתחו לישראל על ראש המיטה", "על שהיתה מיטתו שלימה33, וברכתו לכל י"ב השבטים ("ויברך אותם כולם במשמע"34) שבשלימות דכל י"ב השבטים (שכוללים כל בני-ישראל) נמשכת ומתגלה הנצחיות דחיי יעקב ("ויחי יעקב") עד סוף כל הדורות, שבכוח זה יוצאים ועולים מן הגלות אל הגאולה הנצחית.

ויש לומר, שב"זרעו בחיים" מרומז שהגלות הוא עניין של זריעה שכוללת ומהווה התחלת הצמיחה דהגאולה, וזהו תוכן החיזוק על כל זמן משך הגלות, כיוון שיודעים שהצמיחה דהגאולה נעשית על-ידי הזריעה ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"35.

ועל-פי זה מובן הקשר והשייכות דפרשת ויחי לעשרה בטבת כי, בעשרה בטבת מודגש שהתחלת החורבן והגלות במצור על ירושלים הוא התחלת הבניין דמקדש העתיד בחוזק ותוקף נצחי, ולכן קורין אז פרשת ויחי, שבה מודגש שהתחלת הגלות בהירידה למצרים כוללת ומהווה התחלת הגאולה הנצחית, בדוגמת הזריעה ("זרעו בחיים") שכוללת ומהווה התחלת הצמיחה באופן נצחי.

ד. על-פי זה מובן גם הלימוד וההוראה והנתינת-כוח ש"לוקחים" מפרשת ויחי בנוגע למעשה בפועל "זרעו בחיים" תוספת חיזוק במחשבה, דיבור ומעשה שלו ותוקף נצחי בהזריעה דענייני התורה ומצוות שמביאה תיכף ומיד הצמיחה דהגאולה:

בנוגע להפעולה ב"זרעו" תוספת חיזוק בחינוך הבנים והבנות (כולל גם "ושננתם לבניך אלו התלמידים"36) בתוקף נצחי, שהולך ונמשך גם כשנפסקת פעולת האב (והרב) המחנך (שממשיך להתעסק בעניינים אחרים, לאורך ימים ושנים טובות), כיוון שפעולת החינוך נעשתה באופן של זריעה, שכוללת ומביאה בפועל המשך הצמיחה דזרעו וזרע-זרעו עד סוף כל הדורות, "זרעו בחיים", שבזה ניכר תוקף הנצחיות דחיי המחנך, "הוא בחיים".

ועל-דרך זה בנוגע לכל פעולה ופעולה שלו שנקראת בשם "זריעה" שכל פעולה פרטית, מעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת, נעשית בתוקף הנצחיות ד"זריעה" שכוללת ומביאה בפועל המשך הצמיחה של ריבוי פעולות טובות, פירותיהן ופירי פירותיהן עד סוף כל העולם, שלכן, גם כשנפסקת עשיית הפעולה על-פי תורה [הן ההפסק דפעולה זו בעשיית פעולה אחרת, והן ההפסק דמנוחה כדי להחליף כוח להמשך הפעולה לאחרי- זה, בעת השינה (שהנשמה עולה למעלה לשאוב לה חיים37), שאז צריך להיות וישנו הפסק במעשה ובדיבור ואפילו במחשבה], הרי-זה באופן ד"זרעו (פעולתו) בחיים", שאינה פעולה חד-פעמית שמסתיימת בגמר עשייתה38, אלא פעולה חיה באופן נמשך ועד לאופן נצחי, להיותה פעולה של "זריעה" שמצמיחה פירות ופירי-פירות עד אין-סוף, שבזה ניכר תוקף הנצחיות דחייו, "הוא בחיים", בכל פעולה ופעולה שנעשית במשך ימי חייו.

ועניין זה נעשה על-ידי זה שמגלה בחינת יעקב ("ויחי יעקב") שנמצאת בו י' עקב39, שהיו"ד רומז על נקודת היהדות, עצם הנשמה (שלהיותה "חלק אלוקה ממעל ממש"40, יש בה היו"ד של שם הוי'41 שהוא ראשי-תיבות דכל השם), ונמשך וחודר בכל מציאותו עד להעקב, שלכן, ניכר תוקף הנצחיות דעצם הנשמה בכל פעולה ופעולה שהיא באופן של זריעה שעל-ידה נעשית הצמיחה עד אין-סוף.

ועוד והוא העיקר שהזריעה שבפעולה אחת זו פועלת ומביאה את הצמיחה דהגאולה, כפסק-דין הרמב"ם42 שעל-ידי "מצווה אחת", מעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת, "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגורם לו ולהם תשועה והצלה", שאז יהיו לכל אחד ואחד מישראל חיים נצחיים כפשוטם, החל מבני-ישראל שבדורנו זה, נשמות בגופים, לאורך ימים ושנים טובות, לא רק מאה ארבעים ושבע שנה, כשני חיי יעקב, ולא רק ק"פ שנה כשני חיי יצחק, אלא חיים נצחיים, ועל-דרך זה בנוגע לבני-ישראל בכל הדורות שלפני זה, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר", ובנוגע לבני-ישראל בכל הדורות שלאחרי-זה, עד סוף כל הדורות.

(קטעים משיחות ליל ויום* ג' דפרשת ויחי, עשרה בטבת (ייהפך לשמחה) ושבת-קודש פרשת ויחי, י"ד בטבת ה'תשנ"ב – מוגה.

'תורת-מנחם – התוועדויות' תשנ"ב, כרך ב, עמ' 92-77)

----------------

1)    כידוע שגם הסדר שבתורה הוא בתכלית הדיוק.

2)    ע"ז כ"ה, רע"א. וראה בארוכה תו"ח ויצא לב,ג.

3)    ראה תנחומא לך-לך ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך-לך יב,ו. וראה לקו"ש חט"ו עמ' 76. וש"נ.

4)    כפי שנקראת בכ"מ (לא רק "ויחי", אלא) "ויחי יעקב" (רמב"ם בסוף סדר תפילות כל השנה).

5)    שעה"פ תולדות כז,כה. וראה ב"ר רפע"ו. זח"א קיט,ב. קמז,ב.

6)    שכולל גם אברהם ויצחק כידוע שיעקב הוא מידת התפארת, שכוללת גם חסד וגבורה, אברהם ויצחק (ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ה') תתקצג, סע"ב ואילך).

7)    כידוע שיעקב כולל "כל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם" (תניא אגה"ק ס"ז), ועד שנקראים כולם על שמו "ישראל" ו"יעקב".

8)    ובפרט ע"י יעקב שמידתו מידת התפארת, קו האמצעי, קו ישר, כלשון המשנה (אבות רפ"ב) "איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת כו'". וראה ליקוטי לוי"צ פרשתנו עמ' רמח: "וכן בתניא פמ"ה עוד יש דרך ישר כו' ע"י מידתו של יעקב אע"ה שהיא מידת הרחמים כו', הרי שמידתו של יעקב, רחמים ת"ת, נקרא ישר, וכמ"ש כי האלוקים עשה את האדם ישר, ואדם הוא ת"ת שם מ"ה (ולהעיר שמדובר בו בפמ"ה בתניא). והאמור שם בפמ"ו ויש דרך ישר כו' שהוא האהבה דכמים הפנים לפנים כו' שייך ג"כ לת"ת, עדמ"ש ישר יחזו פנימו".

9)    תהילים יא,ז. וראה ספר-הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך ישר. וש"נ.

10) מט,א ואילך.

11) מח,כ.

12) שם,ה.

13) תו"א מקץ לז,ג. ובכ"מ.

14) ומתחיל מההתחלקות לב' אופני העבודה הכלליים דראובן ושמעון* ("אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי") ראייה ושמיעה (ראה תו"א ריש פרשתנו. ובכ"מ), ולאח"ז באה ההתחלקות דפרטי אופני העבודה די"ב השבטים, שההתחלקות זו היא גם ביחס להקירוב וריחוק לא' מב' אופני העבודה העיקריים דראייה ושמיעה (וראה גם קונטרס משיחות ש"פ ויחי תש"נ ס"ט (התוועדויות תש"נ ח"ב עמ' 135)).

--------

*)    ועפ"ז י"ל, שבמניין דראובן ושמעון בפרשת וארא ("מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן" (פרש"י וארא ו, יד)) נכללים כל בנ"י.

 

15) תענית ה,ב. זוהר פרשתנו רלה, רע"ב. רמח,ב. פרש"י פרשתנו מט,לג.

16) ועפ"ז יש לבאר השייכות דשם הפרשה עם תוכנה (שהרי שם הפרשה היא לא רק מפני ההכרח* להיותה התיבה הראשונה שבפרשה, אלא גם ובעיקר בגלל שקשור ושייך ומורה על תוכן הפרשה) שהתוכן דרוב הפרשה הוא בנוגע לחיי בניו (ובני בניו) של יעקב (כמודגש בברכות יעקב לבניו "איש אשר כברכתו ברך אותם", "ברכה העתידה לבוא על כל אחד ואחד" (מט,כח ובפרש"י) במשך חייהם וחיי זרעם בדורות שלאח"ז), ואעפ"כ נקראת ע"ש חיי יעקב ("ויחי יעקב") כיוון שאמיתת חיי יעקב, חיים נצחיים, מתבטא בחיי בניו, "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

-----------

*)    "כי כל דבר אף שהוא הכרחי לכאורה הכל בכוונה מכוון ומצוה ע"פ ה'" (צפע"נ עה"ת ר"פ מסעי).

 

17) נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".

18) תהילים עח,ה.

19) ג"פ בתלת זמני הווי חזקה (ב"מ קו, רע"ב. וש"נ). שהחיזוק עצמו הוא באופן של חזקה.

20) ראה שו"ע או"ח סו"ס קלט, ובנ"כ. לקו"ש חכ"ה עמ' 474. וש"נ.

21) "המועדים של כל השנה כו' בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן כי הכל מיד ה' השכיל" (של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א)).

22) ובלשון חז"ל (בנוגע לחורבן ביהמ"ק בתשעה באב) "עלה אריה כו' והחריב אריאל כו' על מנת שיבוא אריה כו' ויבנה אריאל" (יל"ש ירמיהו בתחלתו (רמז רנט)).

23) ויומתק יותר ע"פ דרשת חז"ל (גיטין נו, רע"ב) בנוגע לחורבן ביהמ"ק "והלבנון באדיר יפול, ואין אדיר אלא מלך, דכתיב והיה אדירו ממנו וגו'" שפשטות הכתוב "והלבנון באדיר יפול" נאמר על מפלת סנחריב ע"י חזקיהו* ("בזכות חזקיהו שהוא אדירם של ישראל כמ"ש והי' אדירו ממנו" – פרש"י), שביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג (סנהדרין צד,א), כמודגש בהמשך הכתובים "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'" שקאי על משיח.

-----------

*)    והתחלת הפסוק: "ונקף סבכי היער בברזל" – שבירת הקליפה (סנחריב) ע"י ברזל דקדושה.

 

24) "מתכיפין התחלה להשלמה" (נוסח מרשות לחתן בראשית).

25) כי "כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצריים, מת יוסף נתנו עליהם משוי, לפיכך כתיב הבאים (לאחרי ובהמשך למיתת יוסף), כאילו אותו יום נכנסו למצרים" (שמו"ר פ"א, ד).

26) ויק"ר פל"ב, ה. וש"נ.

27) ראה לעיל שוה"ג הא' להערה 102 בגוף השיחה.

28) תניא ספי"ג. שם אגה"ק ס"ו. ובכ"מ.

29) מיכה בסופו. וראה אגה"ק שם.

30) להעיר ממ"ש בפרשתנו בברכת יעקב ליוסף: "ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאוות גבעות עולם" (מט, כו) "ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד' קצוות העולם, שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' מה שלא אמר לאברהם וליצחק... זהו שאמר ישעיהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך" (פרש"י עה"פ).

31) כמודגש בדרשת חז"ל (שממנה למדים שיעקב אבינו לא מת) "מקרא אני דורש שנאמר ואתא אל תירא עבדי יעקב גו' ואל תיחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו כו' " – "מקרא" בנוגע להגאולה.

32) ולהעיר, שבביהמ"ק השלישי יתגלה גם המשכן שנעשה מהארזים שהביא יעקב ונטעם (עניין הזריעה) במצרים וציווה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים (פרש"י תרומה כה,ה. כו,טו).

33) פרשתנו מז,לא ובפרש"י.

34) פרש"י שם מט,כח.

35) תניא רפל"ז.

36) ואתחנן ו,ז ובספרי ובפרש"י עה"פ.

37) ב"ר פי"ד, ט.

38) וע"ד שמצינו בהלימוד דדוד מאחיתופל שהיה באופן ד"שני דברים בלבד (אבות פ"ו מ"ג), ש"אינו פרה ורבה אלא נשאר כפשוטו כמו שלמד ממנו" (כש"ט סכ"ב, וראה ביאורים לפרקי-אבות שם)

39) ראה תו"א ותו"ח ר"פ ויצא, ובכ"מ.

40) תניא רפ"ב.

41) שם אגה"ת פ"ד.

42) הל' תשובה פ"ג ה"ד.

*)    ליל עשרה בטבת לאחר תפילת ערבית, ויום עשרה בטבת ב"דברי כיבושין" לאחרי תפילת מנחה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)