חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ב בתשרי התש"פ, 21/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 479 - כל המדורים ברצף


גיליון 479, ערב שבת ראש-השנה, כ"ט באלול ה'תשס"ג (26.9.2003)

דבר מלכות

ראש-השנה שחל בשבת - המשכה בלי גבול, בגשמיות וברוחניות

בתקיעת-שופר, שהיא כעין צעקה "אבא, אבא, הצילני", העיקר הוא עצם הצעקה ולא כל-כך התוכן שלה * כיצד מוסיף העולם ומתקיים בראש-השנה שחל להיות בשבת, שאז החיות מסתלקת הן בפנימיותה והן בחיצוניותה? * כשפועלים ומתקנים בראש-השנה, משפיע הדבר על כל השנה הבאה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. איתא1 במשנה2 בעניין ראש-השנה, ש"מצוות היום בשופר".

ישנו משל ממורנו הבעל-שם-טוב3 על עניין השופר, שהוא על דרך בן שצועק "אבא אבא הצילני".

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר4 בשם רבותינו נשיאינו שלפניו, שפעם שלחו להודיע להציבור בבית-המדרש, שהעיקר אינו כל-כך העניין ד"אבא אבא הצילני", אלא העניין ד"צועק".

והפירוש הוא: יש בזה שני עניינים: א) הצעקה עצמה, ב) התוכן שמכניסים בהצעקה. והעיקר הוא לא התוכן שמכניסים בהצעקה, אלא הצעקה גופא5.

בהתוכן שמכניסים בהצעקה - אין הכל שווים, אבל בנוגע להצעקה עצמה - הרי עניין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל. כל אחד ואחד מישראל צועק, "בקלא פנימאה דאשתמע" או "בקלא פנימאה דלא אשתמע"6, אבל בנפשו פנימה - הרי הוא צועק.

וזהו עניין התקיעות, והדבר מתקבל למעלה.

וכפי שישנו המשל בזה מהרה"ק הר"ר לוי-יצחק מבארדיטשוב7, בילד שרצה תפוח ואביו לא רצה ליתן לו, מיהר הילד ובירך ברכה, ואז הוכרח אביו לתת לו את התפוח.

וכל זה הוא כאשר האב אינו רוצה לתת; ומכל-שכן כאשר האב רוצה לתת, וזה שאינו נותן אינו אלא כדי לנסות את חכמתו של הילד - הרי ודאי שכן הוא.

והרי למעלה - הקב"ה רוצה לתת, כפי שמובא הלשון8: "יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו'", וכן מצינו לשון זה בנוגע למעלה: "למעשה ידיך תכסוף"9, שהקב"ה רוצה שיעבדוהו10.

בשעה שבני ישראל מברכים ברכת "שומע קול תרועת עמו ישראל", ו"ברחמים",  אשר על-פי דין "ספק ברכות להקל"11 - הרי אם אנשי כנסת הגדולה פסקו שיש לברך ברכה זו, בדרך ממילא פסקו, שהקב"ה מקבל "תרועת עמו ישראל" - צעקתם של בני ישראל, שזהו עניין התקיעות - ברחמים.

ומצד זה שהקב"ה מקבל תרועת עמו ישראל ברחמים - נמשך לכל בני ישראל, לכל אחד ואחת, בכל העניינים שהם צריכים, הן ברוחניות12 והן בגשמיות, בבני חיי ומזוני.

וכיוון שהקב"ה נותן זאת "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"13, במילא הרי ה"בני, חיי ומזוני" שנמשכים - הם "רוויחי".

וכל זה נכלל בלשון14 "לשנה טובה ומתוקה"15, ונמשך בגשמיות למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה.

* * *

ב. א' שאל אצלי במכתב בעניין יום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת - כיצד נעשה אז קיום העולמות16:

מבואר בחסידות17 שבראש-השנה נעשית עליית חיות העולמות כו', ובשעת הברכות והתקיעות נעשית המשכת החיות. והשאלה בזה18: כיצד נעשה קיום העולמות באותו זמן שחיות העולמות עולה למעלה? והתירוץ בזה18 - שהעלייה היא רק בפנימיות, וקיום העולמות הוא מחיצוניות החיות שנשאר למטה.

ועל-דרך משל באדם למטה, שבשעה שעוסק בעניין מסויים שאין לו תענוג בזה - הרי אף שאינו עושה זאת בחיות ובהידור ובהתפשטות כו'. מכל-מקום עושה זאת במעשה בפועל ("טאן - טוט ער דאך"), מצד החיצוניות שבו. וכמשל אדם הישן, שאף שכוחותיו הפנימיים (ראייה ושמיעה) מתעלמים, מכל-מקום, נשארת חיצוניות החיות.

ועל-דרך זה הוא גם בראש-השנה, שהעלייה היא רק בפנימיות החיות, ואילו קיום העולמות הוא מחיצוניות החיות, שבזה אין עלייה.

ובעניין זה יש חילוק בין ראש-השנה לשבת - שבראש-השנה  העלייה היא בפנימיות החיות (כנ"ל), ואילו בשבת העלייה היא בחיצוניות החיות19. וזהו שמצינו20 ש"פרש חגיכם21 קאמר ולא פרש שבתכם", דכיוון שבשבת העלייה היא בחיצוניות, לכן לא שייך בה עניין של "פרש",

ועל-פי זה מתעוררת השאלה בנוגע לראש-השנה  שחל להיות בשבת - דכיוון שאז העלייה היא הן בפנימיות (מצד ראש-השנה) והן בחיצוניות (מצד שבת), אם-כן, כיצד נעשה אז קיום העולמות?

ג. אמנם, לאמיתו של דבר אין זו קושייה כלל, כיוון שב' עניינים אלו (עליית פנימיות החיות בראש-השנה ועליית חיצוניות החיות בשבת) הם ב' עניינים נפרדים שאינם שייכים זה לזה:

ובהקדמה - שבעניין ההמשכות מלמעלה בהתאם לחילוקי הזמנים, ישנם כמה סדרים22:

ישנו הסדר דימי השבוע - שבכל יום בשבוע ישנה המשכה בהתאם לעניינו של אותו יום (כמודגש ב"שיר של יום", שבכל יום אומרים שיר השייך לעניינו של יום זה ולנבראים שנתהוו בו, כדאיתא בגמרא23), וביום השבת נעשית העלייה דכל עניינים אלו;

ישנו הסדר דימי השנה - שבראש-השנה (באחד בתשרי) נעשית ההמשכה על כל השנה, ועל-דרך-זה "באחד בניסן ראש-השנה לרגלים"24;

ונוסף לזה ישנו הסדר דחגים ומועדים, שזוהי המשכה בפני עצמה.

וכל עניינים אלו הם עניינים נפרדים, שא' מהם אינו מתערב עם חבירו ("אין עניין מישט זיך ניט מיטן צווייטן עניין").

וראיה לזה - מזה שלאחרי יום השבת מתחיל עוד-הפעם יום ראשון, שני, שלישי, וכו', ולא ממשיכים לספור את הימים הלאה, אף שבסדר ימי השנה נמשכת הספירה הלאה, והיינו לפי שהסדר דימי השנה אין לו שייכות כלל להסדר דימי השבוע, כיוון שהן ב' המשכות נפרדות.

- יש אמנם לפעמים שמצטרפים יחד שני עניינים שפועלים אותן הפעולות, שאז ממלא אחד מהם את תפקידו של חבירו, וכמו ביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת שאין תוקעין בשופר, כיוון שאותו עניין הנפעל על-ידי השופר, נפעל על-ידי יום השבת25. אבל, בכגון דא הנה "היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר"26, כיוון שבכלל הרי הם שני עניינים שונים שאינם מתערבים זה בזה.

ולכן אין מקום לקושייה הנ"ל (איך הוא קיום העולמות בראש-השנה שחל להיות בשבת) - כיוון שב' העניינים (עליית פנימיות החיות בראש-השנה ועליית חיצוניות החיות בשבת) אינם מתערבים זה בזה.

ד. אמנם, מצינו שיש גם שייכות בין שני העניינים (שבת וראש-השנה ) - כפי שהעניין הוא גם על-פי נגלה: אודות יום השבת נאמר27 "והיה ביום השישי והכינו גו'", ואילו בשבת עצמו נעשית ההמשכה בדרך ממילא - אם מצד ההכנה בערב שבת, כמאמר רז"ל28 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", או מצד ההמשכה דשבת בראשית, אבל לב' האופנים הנה ביום השבת עצמו אין עניין של עבודה.

ועניין זה ישנו גם ביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת - להיותו ככל שבתות השנה שאסורים במלאכת אוכל נפש, ועניינו ברוחניות שהוא למעלה מעניין של עבודה.

ועניין העבודה שישנו ביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת הוא - לפעול תוספת אור, באופן נעלה ועמוק יותר מאשר ההמשכה כמו שהיא מצד עצמה.

- ועל-דרך הסיפור (שסיפרתי כבר כמה פעמים)29 אודות כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק שרבינו הזקן רצה ליתן לו במתנה ידיעה בתורה, ולא רצה לקבל המתנה, באומרו, שרצונו להתייגע בתורה, ואחר-כך הצטער על כך, דכיוון שהתורה היא "אין סוף", הרי יכול הוא לקבל את המתנה, ואחר-כך יוכל להתייגע כדי להשיג באופן נעלה ועמוק יותר.

וכן הוא גם ביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת - שנוסף על העניינים שהקב"ה נותן במתנה מצד עניין השבת ש"מקדשא וקיימא"30, ממשיכים בני-ישראל על-ידי עבודתם עניין של הוספה, באופן נעלה ועמוק יותר.

ה. והעניין בזה:

בהמשכה מלמעלה - יש המשכה השייכת לעולמות, שעניינה למלאות את כל החסרונות, "די מחסורו"31, ויש המשכה שהיא למעלה מהעולמות, שעניינה לא רק מילוי החיסרון, אלא באופן ד"די והותר"32, שזהו עניין של עשירות, באופן של בלי גבול, הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים.

וזהו החידוש של העבודה ביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת לגבי ההמשכה מצד עצמה - שעל-ידי העבודה נמשך תוספות אור, עניין של עשירות.

ועניין זה נעשה על-ידי העבודה דעשיית כלים רחבים "הרחב פיך"33, היינו, לא רק "פתח פיך"34 (די מחסורו), אלא "הרחב פיך" (עשירות) ועל-ידי זה ההמשכה היא באופן ד"ואמלאהו"33 - בלי גבול, לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות.

כולל ובמיוחד - בנוגע לבריאות הגוף, אשר, "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא"35, היינו, שב"דרכי ה'" - "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"36 - נכלל גם "היות הגוף בריא ושלם".

ומובן, שגם כאשר ישנו מצב שהרופאים מסלקים ידיהם כו', מתייאשים כו' ("זאגן אפ") - אין זה נוגע.

וכידוע הסיפור37 אודות כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, שפעם בא אליו אחד שהרופאים התייאשו ממנו, ואמר לו הצמח-צדק: כתיב38 "ורפוא ירפא", "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות"39, והיינו, שהתורה נתנה לו רשות לרפאות, אבל כאשר אינו מרפא, ורק מסלק את ידיו, מתייאש - אזי יורד מגדלותו ("ער ווערט אויס מאכער"), ונעשה כאדם הפשוט, ובמילא, אין לו שום דעה בענייני רפואה.

וזהו החידוש של העבודה - להמשיך המשכה בלי גבול בכל העניינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, לכל אחד ואחד כפי שורש נשמתו, ואם לא די בהמשכה שמצד שורש נשמתו, אזי יש עצה לחסידים - להתקשר עם נשיא הדור, עם הרבי, שאצלו ישנם כל העניינים בשלימות ובריבוי, באופן ש"אתה מחוייב לעשרו"40, וממנו נמשכים כל העניינים בריבוי ובשלימות.

ו. ובעניין זה יש מעלה מיוחדת בראש-השנה:

ובהקדם המדובר בהתוועדות שלפני זה41 שבעניין הרפואה ישנם ב' אופנים: א) ריפוי האבר החולה. אמנם, באופן זה, הנה אף-על-פי שנתרפא האבר החולה, אין זה הוכחה שנתרפאת גם הסיבה שהחולי מסובב ממנה. ב) ריפוי הסיבה ושורש החולי, ובדרך ממילא מתתקנים כל העניינים.

ובנוגע לענייננו:

מבואר בחסידות42 טעם השם "ראש-השנה", ולא "תחילת השנה" להיותו ה"ראש" של כל השנה, שממנו נמשך חיות על כל השנה, בדוגמת הראש שבגוף האדם שממנו נמשך חיות בכל האברים, וגם כפי שהאבר הוא מציאות בפני עצמו הרי מקבל חיות מהראש.

ומזה מובן שכאשר פועלים ומתקנים את הדבר ב"ראש-השנה", הרי זה נוגע ופועל על כל השנה כולה.

וכיוון שעדיין עומדים אנו בראש-השנה, שהרי זה עדיין קודם מעריב והבדלה, ולכן צריכים לומר בברכת המזון "יעלה ויבוא", "ביום הזיכרון הזה ביום טוב מקרא קודש הזה" - הרי כאשר יעשו עתה מה שצריכים לעשות בראש-השנה, יפעלו על-ידי זה המשכה על כל השנה כולה.

ואף שנשאר זמן מועט - הרי כיוון שזהו "ראש" של "כלל", אזי לא נוגע עניין הכמות, כי אם עניין האיכות, ובמילא, כל מה שהיו צריכים לפעול במשך מ"ח השעות של ראש-השנה - אם לא פעלו זאת בשלימות ("אויב מ'האט דאס ניט דערטאן"), יכולים להשלים זאת עתה, "בשעתא חדא וברגעא חדא"43, וכמבואר בחסידות44 ש"שעתא חדא" היינו פנייה אחת ("איין קער"), ועניין זה יכול להיות ברגע חדא.

כלומר: ברגע זה צריך כל אחד לפעול על עצמו לשעבד את רצונו להקב"ה, ועל-ידי העניין ד"בטל רצונך מפני רצונו" אזי "יבטל (הקב"ה) רצון אחרים מפני רצונך"45, והרי "רצון אחרים" היינו מציאות והגבלות הטבע, כולל גם דברי הרופאים, שכאשר הרופאים מתייאשים כו', הנה על זה אין להם רשות, ובמילא חוזרת הרפואה להקב"ה, ש"ישלח דברו וירפאם"46, ואז הרפואה היא באופן של מהירות - "עד מהרה ירוץ דברו"47.

(קטעים מהתוועדות יום ב' דראש-השנה ה' תשט"ז -
'תורת-מנחם התוועדויות' ה'תשט"ז חלק ראשון (טז) עמ' 11-17 בלתי מוגה)

----------

1) סעיף זה הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (ביידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 405 ואילך (מהדורה מתורגמת ללה"ק - עמ' 107 ואילך). במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ר"ה כו,ב.

3) הובא בהמשך וככה תרל"ז אות ע. רד"ה יו"ט של ר"ה דליל ב' דר"ה תרצ"ו - י"ל בקונטרס חודש תשרי תשט"ז (ונדפס בסה"מ קונטרסים ח"ג ריש עמ' קנח, ולאח"ז בסה"מ תרצ"ו עמ' 2). וראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקצ"ג ואילך. וש"נ. וראה גם שיחת ליל ב' דר"ה תש"ה ס"ה (סה"ש תש"ה עמ' 6).

4) שיחת ליל ב' דר"ה תש"ד ס"ו (סה"ש תש"ד ס"ע 4 ואילך). וראה שיחת יום א' דר"ה תשי"א ס"ד ('תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ב עמ' 5).

5) ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שכא,ב.

6) ראה זח"א נ,ב. רי,א.

7) ראה תולדות רלוי"צ מבארדיטשוב שבסו"ס קדושת-לוי בהוספות אות עג. וראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"י ס"ע 87. וש"נ.

8) פסחים קיב, סע"א.

9) איוב יד,טו.

10) ראה של"ה שער הגדול (כט,ב ואילך) בארוכה.

11) רמ"א או"ח סו"ס רי. שו"ע אדה"ז שם ר"ס קפד. וראה גם תניא אגה"ת פי"א, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (עמ' עט).

12) כידוע  שבר"ה ישנו דין ומשפט גם על המשכת אלוקות, כמ"ש "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" (תהילים פא,ה. וראה לקו"ת דרושי ר"ה נד,ד. נה, סע"ד ואילך).

ועניין זה (המשכת האלוקות) נמשך לכאו"א מישראל - כמודגש בכתוב "לאלוקי יעקב", היינו, שההמשכה היא לא רק למי שעומד במדריגת "ישראל", ע"ש "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (וישלח לב,כט), אלא גם למי שאינו אוחז במדריגה זו, וכל מעלתו היא שהוא נולד ליצחק אבינו, שלכן ניתן לו השם "יעקב", לשון עקב - היינו בכל הדורות עד "עקבתא דמשיחא", וגם אצל אלו שמדריגת נשמתם (ביחס לכלל ישראל שהם "קומה שלימה") היא בבחי' "עקב" (מהנחה בלתי מוגה).

13) נוסח הברכה הג' דברהמ"ז.

14) המובא גם במאמרי דא"ח (מהנחה בלתי מוגה).

15) ראה גם תורת מנחם - התוועדויות חי"ד עמ' 266. וש"נ.

16) בהבא לקמן - ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ז עמ' עג ואילך. ח"ח ס"ע ריט. ובארוכה - לקו"ש ח"ט עמ' 230 ואילך.

17) תניא אגה"ק סי"ד (קכ,ב). לקו"ת דרושי ר"ה נח,ב.

18) סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו,ג. סה"מ תש"ג עמ' 38.

19) לקו"ת דרושי ש"ש סו,ג. סה"מ תש"ג שם.

20) זח"ב פח,ב. וראה תו"א ר"פ חיי שרה. סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש בסופה (דרמ"צ צ,א-ב).

21) מלאכי ב,ג.

22) ראה לקו"ש חט"ז עמ' 481. וראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"י עמ' 100. חי"א עמ' 85. חי"ב עמ' 40. וש"נ.

23) ר"ה לא,א.

24) משנה ר"ה בתחלתה.

25) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, א ואילך. ובכ"מ.

26) ברכות כד,א. וש"נ.

27) בשלח טז,ה.

28) ע"ז ג, סע"א.

29) ראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' חי"ד עמ' 61. וש"נ.

30) ביצה יז,א.

31) פ' ראה טו,ח.

32) ע"פ לשון הכתוב - ויקהל לו,ז.

33) תהילים פא,יא.

34) משלי לא,ח-ט.

35) רמב"ם הל' דעות רפ"ד.

36) וירא יח,יט.

37) שיחת ליל ב' דר"ה תש"ה בסופה (סה"ש תש"ה עמ' 8).

38) משפטים כא,יט.

39) ברכות ס, סע"א. וש"נ.

40) ראה כתובות סז,ב.

41) שיחת ש"פ נצו"י תשט"ו ס"ח ('תורת-מנחם - התוועדויות' חי"ד עמ' 303). וש"נ.

42) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח,א ואילך. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.

43) זח"א קכט, סע"א.

44) ראה לקו"ת דרושי ר"ה סא,א. סג,ד. סה"מ תרל"ו ח"ב עמ' שמז. תרנ"ד עמ' שכט. סה"מ קונטרסים ח"ב שצו,ב. ח"ג עמ' קד.

45) אבות פ"ב מ"ד.

46) תהילים קז,כ.

47) שם קמז,טו. וראה לקו"ת ס"פ קורח. ובכ"מ.   

ניצוצי רבי

שנה טובה ומתוקה

"לבקר כאן למשך חודש תשרי הבא עלינו לטובה, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית-הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות", כותב הרבי * ביטויים ועובדות הקשורים לחודש תשרי בכלל, ובמיוחד בבית-חיינו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

במברק ששיגר לנשיא המדינה מר שזר (ופורסם לראשונה ב'נשיא וחסיד' עמ' 473) איחל הרבי:

אחולי וברכותי לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה והצלחה ונשיאת ראש ומילוי משאלותיו לטובה לקירוב ואיחוד כל היהודים ולהוי' אחד ולתורתו אחת. לשנה טובה תכתבו. בהוקרה ובכבוד ובברכה

מנחם שניאורסאהן

לבקר, להשתטח, להתפלל וללמוד...

מאז ומקדם נסעו חסידים אל הרבי לחודש תשרי. בהתבטאות מעניינת מגדיר הרבי (במכתב משלהי תשכ"ז - אגרות-קודש כרך כד עמ' שפה) את תוכן ומעלת נסיעה זו, בסגנון דלהלן:

לבקר כאן למשך חודש תשרי הבא עלינו לטובה, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית-הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות וכו'.

מזמרת הארץ

לא פעם עודד הרבי את הנסיעה לבית-חיינו ובאופן מיוחד לחודש תשרי. כשהגיעו הנוסעים הראשונים מארץ-הקודש לקראת חודש תשרי תשי"ז התבטא הרבי בענין זה ('תורת מנחם - התוועדויות' תשט"ז חלק ג (יז) עמ' 215):

בנוגע לעניין השליחות  של השלוחים שנסעו [=בקיץ של אותה שנה] לארץ-הקודש - שמלבד עצם העניין, היו בזה גם כמה רווחים צדדיים, "פירות", ואחד מהפירות הוא - שהם פעלו זירוז בביאת אורחים מארץ-הקודש לכאן. יאמרו, איפוא, השלוחים והאורחים "לחיים", וינגנו איזה ניגון מארץ-ישראל, מזמרת הארץ.

ולהתוועד!...

מאידך גיסא, ואולי בלי כל קשר להנ"ל, בהזדמנות מסויימת כשנכנס המזכיר הרה"ח הרב ר' יהודה-לייב שיחי' גרונר (בב' דחול-המועד סוכות תשל"ה) אל הרבי, שח לפניו הרבי:

"כנראה שאומרים להם [=לאורחים] לכתוב מכתבים [=לרבי] כסדר. כל יום שולחים מכתב. לא לשם כך הגיעו לכאן. הרי הגיעו לכאן לחודש תשרי כדי להתוועד. כותבים כל יום סתם עניינים שלא חשוב לכותבם, העיקר שייחשב שכתבו מכתב"...

רשות מהנהלת המוסד

ומה לגבי נסיעת תלמידים ותלמידות? הנה כך הורה הרבי בשיחת ערב ראש-חודש אלול תשל"ו (שיחות-קודש תשל"ו כרך ב עמ' 675):

בנוגע לתלמידים ותלמידות - אין הם צריכים לשאול כאן [=את הרבי], אלא את הנהלת המוסד שבו הם לומדים, שכן אם ברצונם לנסוע לכאן, הרי זה עצמו הוכחה שהם לומדים במוסד כזה המחנך בחינוך הכשר ויותר מכך. אם-כן, עליהם להגיש את טעמיהם ואת סברותיהם להנהלת הישיבה ולעשות כפי הוראתה. לכאן אין הם צריכים לכתוב.

ימין מקרבת

ולהנהלות המוסדות פנה הרבי (בשיחה הנ"ל - ערב ר"ח אלול תשל"ו):

והנהלת המוסד בוודאי תנהג עמהם באופן של "ימין מקרבת" לגמרי, ואף אם נצרך קצת (מאיזו סיבה שתהיה) 'שמאל דוחה' משהו של היפך עניין הקירוב - יהיה זה רק באופן של 'לצאת ידי חובה'...

עם זאת הורה הרבי לא-פעם להנהלות כי אחד התנאים העיקריים לנסיעת תלמידים הוא לוודא שיהיה אדם מוסמך שיתעסק עמם (ובהתנהגותם) בשהותם ב-770.

"הנוטל פרוטה... מתעשר"

לקראת חודש תשרי תשכ"א ('כפר חב"ד' גליון 684 עמ' 54) התארגנה נסיעת ה'צ'ארטר' הראשונה מהארץ אל הרבי. אחד הנוסעים באותה טיסה היה הגה"ח רבי אברהם-צבי (הערש) הכהן ז"ל. זוגתו ז"ל, שהמצב הכלכלי העיק עליה ביותר, כתבה לרבי כי אינה מסכימה לנסיעת בעלה, מכיוון שהוא כבר שקוע בחובות והפרוטה אינה מצויה. למרבה ההפתעה, כתב לה הרבי כי אין לה מה לדאוג וכי הנסיעה תביא להם ברכה.

לאחר מכן, כשנכנס הרא"צ ל'יחידות', אמר לו הרבי בין השאר כי מכיוון שהנסיעה עלתה לו דמים מרובים ומכיוון שהוא - הרא"צ - מוסר שיעורי תניא במקומות רבים ובמסירות-נפש, מבקש הרבי להשתתף בהוצאות הנסיעה. הרבי הוציא ממגירת שולחנו שטר של מאה דולרים ומסרו לרא"צ כשהוא מוסיף: אין כוונתי שתשמרהו כסגולה אלא שזה אכן יהיה השתתפות בפועל...

למחרת ה'יחידות' פגשו המזכיר ר' משה-לייב ראדשטיין ז"ל ושאלו על ה'יחידות' שלו. סיפר לו הרא"צ על השטר בן מאה הדולרים והיסוסיו בקשר לכך. הרמ"ל חכך בדעתו ואחר-כך אמר לרא"צ: "לדעתי כדאי שנלך לבנק ונפרוט את השטר (או חליפתו) למאה שטרות בודדים וכל שטר כזה תמכור בעשרה דולרים. כך עשו. כששבו ל-770 הוציא לפתע הרמ"ל חותמת שהכין מראש והחתים כל דולר ודולר בחותמת שבה נאמר: "דולר לברכה מכ"ק אדמו"ר שליט"א - מרחשוון תשכ"א". לשאלת הרא"צ על סמך מה העז לעשות כדבר הזה, השיב הרמ"ל שכך הוחלט בשכלו שאם הרבי רוצה שיכסה את הוצאותיו, אזיי סבור הוא, הרמ"ל, שכך צריך לעשות... יודעי דבר בטוחים שהרמ"ל עשה זאת על-פי הוראה מפורשת מהרבי (הדולרים נחטפו ואנשים שילמו גם פי שניים מעשרה דולרים בעבור כל שטר ושטר. הרא"צ השאיר כמה שטרות בעבור בני ביתו ואת אחד מהם ציווה שיכניסו לתוך מקום קבורתו...).

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש, ראש-השנה
א' בתשרי תשס"ג

משעה אחת קודם תפילת המנחה1 עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום2.

אין לובשים ה'קיטל', גם לא הש"ץ והתוקע3, אלא ביום-הכיפורים2.

הברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של שבת ושל יום הזיכרון"4, ו'שהחיינו'2. איש המדליק, לא יברך 'שהחיינו'5.

לפני מנחה אומרים 'הודו' ו'פתח אליהו', כבכל ערב-שבת6.

ליל א' דראש-השנה

עיקר עבודת ראש-השנה הוא בקבלת עול מלכות שמים, ולכן עבודת היום גם בגדולים ובעלי צורה - [היא] בעבודה הנראית כמו פשוטה, באמירת תהילים כל הזמן ולמעט בשינה בשני לילות אלו ככל האפשרי, ולהיזהר ב[=מ]דברים בטלים עד קצה האחרון גם משיחות איזה שיהיו (כהעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו)7.

לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2.

ערבית8:

ש"ץ קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)9.

קבלת שבת - מתחילים 'מזמור לדוד', אנא בכוח, לכה-דודי (כל הפיוט)10 "גם ברינה ובצהלה"11, מזמור שיר, ה' מלך, ק"י.

אין כופלים 'לעילא' בקדישים של עשרת ימי תשובה (אלא בתפילת נעילה)12.

אחרי שמונה-עשרה של ראש-השנה: ויכולו, ברכת 'מעין שבע', לדוד מזמור, קדיש-תתקבל, מזמור לדוד, חצי-קדיש, ברכו, עלינו13.

בסיום תפילת-שמונה עשרה אומרים 'עושה השלום' במרומיו, וכן בסיום הקדיש14.

בראש-השנה ויום-הכיפורים נהגו להשמיע קול אף בתפילת לחש, כדי לעורר הכוונה ביותר, מכיוון שצריכים להיות בהתעוררות פנימיות הלב ובקול גדול15.

בתפילה ובקידוש, כשחל בשבת, משמע לכאורה מהנדפס בסידור שאומרים "מקרא קודש הזה, יום זכרון תרועה"16.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר, שהכוונה באמירת 'לדוד מזמור' היא כלי להשפעות גשמיות על כל השנה17. לאחר אמירתו על-ידי כל הקהל, מסיים הש"ץ בקול את הפסוקים האחרונים ("שאו שערים ראשיכם, והינשאו..."), ואין אומרים פסוק בפסוק חזן וקהל18.

כל אחד אומר לחברו: 'לשנה טובה תיכתב ותיחתם', בלשון יחיד דווקא19. דהיינו, גם לאנשים נכבדים שנוהגים לפנות אליהם בלשון רבים20.

אומרים: שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא - בלחש2.

קידוש21 - מי שבירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש11.

"מצווה לאכול ולשתות ולשמוח בראש-השנה. אולם לא יאכלו כל שובעם, למען לא יקלו ראשם ותהא יראת ה' על פניהם"22.

בכל סעודות ראש-השנה טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל מניחים מלח על השולחן23.

בהתוועדויות דראש-השנה היה הרבי טובל חתיכה אחת בדבש, ושלאחריה במלח24.

טבילת פרוסת 'המוציא' בדבש, וכן טבילת התפוח בדבש - שלוש פעמים25.

בתחילת הסעודה של לילה זה, לאחר הטעימה26 מפרוסת המוציא, אוכלים תפוח מתוק בדבש - כך:  נוטל התפוח בימינו27, מברך עליו 'בורא פרי העץ' [חותכו וטובלו בדבש], ואחר הברכה קודם האכילה28 אומר: "יהי-רצון מלפניך (ללא 'ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו') שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"2.

גם אם יש על השולחן תמרים או רימונים, שהם משבעת המינים, הורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לברך 'בורא פרי העץ' על התפוח דווקא29.

ההנהגה בפועל וההוראה לרבים - לכוון בברכת 'העץ' לפטור גם את רסק התפוחים שאוכלים בקינוח הסעודה30.

בהמשך לזה, אוכלים רימון וראש איל (למעשה - ראש דג. וצריך לבדקו בעוד-מועד מתולעים)31, אבל אין אומרים 'יהי רצון' כי אם על התפוח2.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא נהג לומר 'לחיים' בסעודות ראש-השנה32.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הניח לשיר ניגון בסעודות ראש-השנה, גם לא ביום השני33.

מי ששכח לומר 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב' - כוללן יחד ואומר "ברוך... שנתן שבתות למנוחה... וימים טובים לזיכרון, את יום הזיכרון הזה, ברוך... מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון34. אבל אם שכח רק אחת מהן, אומר בנוסח ברכה זו רק את מה ששכח ולא את ההזכרה השנייה. אך בלילי ראש-השנה, שאז צריך לחזור לראש, תמיד צריך לומר הן 'רצה' והן 'יעלה ויבוא'11.

לפני 'הרחמן' של ראש-השנה אומרים 'הרחמן' של יום-טוב35.

בברכת-המזון של ראש-השנה, כשהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו המזמן, היה אומר: "הרחמן הוא יחדש עלינו וכו'" בקול-רם, וענו אחריו אמן36.

בסוף ברכת-המזון, אומרים "עושה שלום..." (ולא "השלום")37.

יום א' דראש-השנה

בימי ראש-השנה טובלים במקווה-טהרה בשחרית קודם התפילה, וכן בכל שבת ויום-טוב38.

מנהג-ישראל-תורה, לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש-השנה משך זמן בבית-הכנסת, וישתתף - בהתאם לגילו - בתפילות ובברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה "אמן", ו"אמן, יהא שמיה רבא"39.

לאמירת 'המלך' ניגש ש"ץ אחר, והוא ה'בעל שחרית'. הש"ץ פותח בנעימה המקובלת, מסיימה בקריאת 'המלך' בקול רם, וממשיך מיד "יושב..." בנעימה, והקהל אינו קורא 'המלך' בקול רם, לא עם הש"ץ ולא אחריו (אבל כל אחד אומר לעצמו את כל הנוסח)40.

אין נוהגים כמנהג העולם לפתוח את הארון לאמירת "שיר המעלות ממעמקים" בראש-השנה ובעשרת-ימי-תשובה, או לאומרו פסוק בפסוק, חזן וקהל41.

"ברוך... הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, וכן בכל ימות השנה, כמובן. אך "ברוך... גאל ישראל" מסיים הש"ץ בקול רגיל, וכן בשאר ימות השנה42.

בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב" ול"ובספר", הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב"זכרנו" וב"מי כמוך"43.

בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו... וקדוש", סוגרים הארון, ואומרים (מכיוון שהיום שבת, רק:) "ובכן וה' פקד... שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... כל יושבי...", וכל הא"ב של פיוט "אדר והוד" (ללא החרוזים: עמוסיך... פשעם... צמחיהם... שבח מגדול...). אחרי חרוז "כל יושבי תבל" האחרון, אומרים "ישפוט תבל... והוא באחד", פותחין הארון, וממשיכים "ה' מלך"44.

עד כמה שזוכרים, הרבי עמד תמיד בפיוט 'לא-ל עורך-דין'.

היו שנים שהרבי היה מתרומם מישיבתו בסיומי ברכות בחזרת הש"ץ, ומתרומם מסמיכתו על ה'עמוד' באמירת 'וכתוב', 'ובספר'. אך בשנים אחרות היה יושב גם בסיומי ברכות45.

בבית-חיינו לא נהגו לעשות הפסקה לפני קריאת התורה46.

בפתיחת הארון להוצאת ספר-תורה אומרים (גם כשחל בשבת) שלוש פעמים י"ג מידות, ואחר-כך "ריבונו של עולם", "יהיו לרצון", ופסוק "ואני תפילתי" - פעם אחת בלבד, ככתוב במחזור השלם.

בתפילת שחרית של שני ימי ראש-השנה קוראים בתורה (חוץ מן המפטיר47), בניגון המיוחד לימים הנוראים, וכן גם באמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך'.

בנוסח מי שבירך צריך לומר: "בעבור שעלה לתורה... בזה יום הדין..."48.

הש"ץ של מוסף אומר (רק הוא ולא הקהל): "הנני העני..."49 ו"ידעתי ה'... ". חצי קדיש. תפילת מוסף.

מכינים מגבות וכדומה להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו' לבין הקרקע50.

בסוף הפיוט "אופד מאז" צריך לומר: "להעביר בשבט" (ב' הראשונה (דגושה) בפתח). בפיוט "נעלה שופר" בסופו, צ"ל "תחזק מגן" (ת' (דגושה) בפתח, ח' בחטף-פתח).  בפיוט "אם לא למענו", צ"ל "למענו" (ע' בחטף-פתח), "וכעס" (ו' בקמץ)51.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה קם לאמירת "ונתנה תוקף"52.

הש"ץ והקהל כורעים ב'עלינו', גם היום, אף-על-פי שחל בשבת, ככתוב במחזור.

מנהג הרבי: ל'עלינו' עמד וכרע עם הש"ץ (לא רקק ב'להבל ולריק'). לנפילת כורעים אין נופלים על היד, אלא נוגעים בראש בקרקע, אצבעות הידיים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן53. אין נוהגים לפרוש מטפחת וכדומה על רצפת קרשים54.

אסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, ולכן יעמוד קצת רחוק מן התיבה כדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו לקום55.

פסוקי "אתה הראת" אומר הקהל (בלבד56) בשעה שהש"ץ מסיים "הוא אלוקינו אין עוד", ולכן על הש"ץ להאריך מעט בזה כדי שיספיק הציבור לומר את כל הפסוקים, ולא למהר ולהתחיל מיד "אוחילה לא-ל".

אומרים "היום הרת עולם" גם היום, בשבת, אבל לא "ארשת", ככתוב במחזור.

מוכח מסידור אדמו"ר, שיש נשיאת כפיים57 בראש-השנה - כבכל יום-טוב - גם כשחל בשבת, ורק במוסף ולא בשחרית. וכן שאין אומרים "ותערב".

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה לומד כל שיעוריו הקבועים (גם בנגלה) גם בראש-השנה וביום-הכיפורים58.

קידוש. מכיוון שחל ראש-השנה בשבת, אומרים: מזמור לדוד, אתקינו, ושמרו, אם תשיב, דא היא, זכור, על כן - בלחש59; תקעו וברכת הגפן - בקול רגיל.

סעודת היום. השוכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון ביום ראש-השנה, אם נזכר קודם שהתחיל תיבת 'ברוך' של 'הטוב והמיטיב', יאמר את הברכה המיוחדת כנוסח שבסידור (ללא הזכרת שבת). ואם נזכר אחר שאמר תיבה זו, אינו חוזר60.

נוהגים שלא לישון בראש-השנה ביום, והיושב בטל הרי זה כישן61.

אסור להכין מיום א' ליום ב' דראש-השנה62. הנחלב והנולד היום אסור עד מוצאי-יום-טוב63.

מנחה. אומרים: 'ואני תפילתי'64. בקריאת התורה - 'ותיגלה'64.

היום, שחל בשבת, אין אומרים תשליך, אלא למחרת65.

יום ראשון, ב' בתשרי
ב' דראש-השנה

מוצאי שבת-קודש, ליל ב' של ראש-השנה:

ערבית. לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2. בשנים מסויימות, לאחר אמירת תהילים זו, החל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן "אבינו מלכנו"8.

בברכה רביעית: ותודיענו. אין אומרים 'וייתן לך', גם לא מחר בערב.

מנהג ותיקין, שגם אלו שמעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום-טוב - לא יעשנו בראש-השנה66, גם לא בצינעה, וכלשון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "וראוי הדבר אשר הבני-תורה ייזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם"2.

זמן הדלקת נרות הערב - רק בלילה, לאחר צאת הכוכבים67, מאש הדלוקה לפני ראש-השנה.

גם היום מדליקים לפני הברכה68, ומברכים: "להדליק נר של יום הזיכרון", ו'שהחיינו'.

בעת הדלקת הנרות נוהגים להניח לפני המברכת פרי חדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכלת בו, ותדליק את הנרות סמוך לקידוש ממש69. אם היא לובשת לראשונה בגד חדש, אינה צריכה פרי חדש ואז יכולה להפסיק בין הדלקת הנרות לבין הקידוש. ואם אין לה פרי או בגד חדשים - בכל זאת תברך 'שהחיינו'5.

קידוש - יקנה"ז (ברכות: הגפן, אשר בחר, מאורי האש, המבדיל, שהחיינו)70.

אין מקרבים הנרות ואין מאחדים השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בציפורניים. ורק בעת ברכת "בורא מאורי האש", מסתכלים בנרות, כמו שהם עומדים בפמוטות71.

נוהגים להניח פרי חדש לפני המקדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכל בפרי חדש, או שלובש בגד חדש, ואם אין לו - מכל-מקום יברך 'שהחיינו'5.

את הפרי החדש אוכלים קודם נטילת ידיים לסעודה2. בליובאוויטש נהגו, וכן הקפידו רבותינו נשיאינו, לאכול כזית ולברך ברכה אחרונה (רק על הפרי ולא על היין)72.

דברים הנאכלים לסימן טוב, הם רק בלילה הראשון73.

יום ב' של ראש-השנה:

שחרית. הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה74.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היה מצווה לתוקע75 ללמוד בימי ראש-השנה בבוקר את המאמר "להבין עניין תקיעת שופר" הנדפס ב'סידור עם דא"ח' (רמד,ג). והוסיף הרבי: מובן מעצמו שזהו נוסף על חיוב ידיעת הלכות שופר כמבואר בפוסקים2.

תפילת שחרית. בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו", אומרים "תעיר ותריע" "מלך ממלט", "מלך זכור... נורא וקדוש". "שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... שבח מגדול... כל יושבי... קדוש". "אדר והוד (כל החרוזים בסדר הא"ב)... הללוהו בתקע שופר, כל יושבי... קדוש". "אדון אם מעשים... הן לא יאמין...  קדוש", וממשיכים "ובכן ויהי בישורון מלך", מלך עליון..."76.

אומרים "אבינו מלכנו" החזן והקהל כולם כאחד, מתחילה ועד סוף77.

מנגנים ב"אבינו מלכנו, אין לנו מלך..."78.

ב'לוח התיקון' לסידור תורה-אור (תש"א) נכתב שצריך לומר "זכויות" (ז' בשבא), וכן נתקן בסידורים החדשים ובמחזור דשנת תשמ"ט79.

אם יש ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים לפני התקיעות80.

אדמו"רי חב"ד נהגו להזכיר נשמות בלחש81, אחר קריאת התורה לפני התקיעות82.

תקיעות:

אין נוהגים שגדול העדה אומר דברי כיבושין לפני תקיעת שופר83.

בעל-תוקע קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)9.

לאחר הכנה להתעוררות לתקיעות - בהכנה רבה כל חד לפום שיעורא דיליה, שהיא הכנה רבה לעבודת ה' במשך כל השנה84 - ואמירת ז' פעמים למנצח, פסוקי 'קר"ע שט"ן'85, עלה אלוקים, יהי-רצון [שהכל אומרים אותו, וגם הבעל-תוקע אומרו בשקט86], התוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו'שהחיינו'. השופר מכוסה (ורק פיו גלוי) גם בשעת הברכות, עד התקיעות, אך לא בתקיעות עצמן87.

יכוון המברך להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם5, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו"88.

גם השומע אסור לו להפסיק בין הברכות להתקיעות, ואם הפסיק שלא מעניין התקיעות חוזר ומברך5.

אין להפסיק גם אחר התקיעות, עד גמר התקיעות דמעומד, רק מעניין התקיעות והתפילות, ואם הפסיק (אחר התקיעות דמיושב) אינו צריך לחזור ולברך5.

המקריא - מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור2. התוקע מאריך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו89.

תוקע תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים, תר"ת שלוש פעמים. בשברים תוקעים שלושה קולות ומחצה (יש אומרים שהרבי תקע כך: טו-או-טו, או-טו, או-טו, טו)90. כל שבר - נמשך שלושה כוחות דווקא91. בתרועה - מרבין בטרומיטין92. בתקיעות מיושב - שברים-תרועה בנשימה אחת, בהפסק משהו ביניהם. ואילו בתקיעות מעומד בשתי נשימות - בהפסק נשימה ביניהם93.

בסידור אדמו"ר הזקן נאמר, שבין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתוודה (התוקע) בלחש94.

אחרי התקיעות אומרים - גם הקהל95 - "ובכן, יהי רצון מלפניך..."96.

האומר את הפסוקים קודם התקיעות מנגן גם-כן את שלושת הפסוקים שלאחר התקיעות: "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת" [והקהל עונה אחריו פסוק בפסוק97]. ואחר-כך אומר כל הקהל יחדיו: "אשרי יושבי ביתך"2. יהללו.

תוקעים הן בלחש והן בחזרת הש"ץ. בתפילת לחש, כשמגיעים המתפללים לסיום הברכות ששם יש לתקוע, הש"ץ או התוקע טופח בידו על השולחן כדי לסמן לציבור שעומדים לתקוע98. למנהגנו, אין מקרין כלל בתקיעות מעומד, לא בלחש, לא בחזרת הש"ץ, ולא בתקיעות שאחר-כך99.

המתפלל מוסף ביחידות אינו תוקע בברכות מוסף. ואפילו אם יש מי שיתקע לו, אינו מפסיק לשמוע את התקיעות, שלא תיקנו זאת אלא בציבור100.

אחרי התפילה ואמירת תהילים תוקעים שלושים קולות כדי לערבב את השטן101. ותקיעות אלה אינן לעיכובא, שהרי כבר יצאו ידי חובתם.

"מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך, ומותר לו לתקוע כל היום... לפי שמצווה על הגדולים ללמד את הקטנים ולחנכם במצוות"102.

התוקע בעבור נשים לא יברך להן, אלא יברכו הן לעצמן103.

במשך ימי ראש-השנה, משתדלים (על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו) לזכות רבים מאחינו בני ישראל בשמיעת קול שופר, דהיינו לברך ולתקוע להם סדר התקיעות דמיושב כהלכתן, ובמיוחד חיילים ושוטרים, והנמצאים במושבי-זקנים, בתי-רפואה ובתי-הסוהר.

תשליך:

אחר תפילת מנחה לפני השקיעה הולכים מחוץ לעיר אל באר המים או מעין104, ואומרים 'סדר תשליך'105, ואחר-כך מנערים שולי הטלית קטן106. מי שלא הלך לתשליך בראש-השנה, יכול ללכת ב"י"ג מידות"107.

סיום החג:

לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ואני בהצעתי, אשר גם כל אחד ואחד ינהוג כן, לחבר שעות דראש-השנה והתחלת מוצאי ראש-השנה בלימוד החסידות, ובשביל אשר סללו לנו נשיאינו - יומשך גם לנו בכל ענייניו אור החסידות עד למטה מטה106.

כ"ק אדמו"ר בעצמו (החל משנת תשי"ב) נטל ידיו לסעודה הוא והקהל בכל ראש-השנה לעת ערב, במשך ההתוועדות הורה לנגן ניגונים מכל הנשיאים, ואמר מאמר דא"ח נוסף לשיחות וכו', ובו הזכיר מדברי כל הנשיאים (והחל משנת תשד"מ גם מדברי האריז"ל)108.

מוצאי יום-טוב:

ערבית - "אתה חוננתנו". יש לזכור ולהזכיר השינויים וההוספות שבתפילת עשרת-ימי-תשובה.

הבדלה - מנהגנו להתחיל ב"הנה א-ל ישועתי"109. אין מברכים על הנר והבשמים.

במוצאי ראש-השנה היו אומרים "א גוט יאהר" [=שנה טובה] - המשכה חדשה110.

ישנו מאמר של אדמו"ר הזקן: "להבין עניין אכילת הדבש עם המוציא בראש-השנה עד אחר הושענא רבה"111, והעיר על זה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "צריך עיון אם הכוונה רק לסעודות שבת ויום-טוב... וסעודות ערב יום-הכיפורים ומוצאי יום-הכיפורים, או גם בימי השבוע112.

* בעניין סיוע לצורכי החגים - אף-על-פי שכבר נתנו לכבוד ראש-השנה, יש לבדוק שוב לאחריו, שמא כעת (לאחר שנתעלה בראש-השנה) עומד יהודי - בדרגתו עתה - במצב של "אין נכון לו", ולהשלים את כל החסר לו לצורכי החגים בימים הבאים113.

בקריאת-שמע שעל המיטה בלילה זה, לכאורה צריכים לומר תחנון גם לפני חצות, מכיוון שאין זה אסרו-חג114.

יום שני
ג' בתשרי - צום גדליה115

עלות השחר116 לדעה המקדימה - 4:33.

בעשרת-ימי-תשובה אין אומרים סליחות, מלבד בצום גדליה שהוא תענית-ציבור117.

בתפילת שחרית אומר הש"ץ "עננו" בברכה בפני עצמה, בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", גם אם התפללו רק שלושה מתענים118. אם אין כנ"ל - אומר הש"ץ "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה"119.

מי שאינו מתענה אינו נעשה ש"ץ, ואם נעשה ש"ץ אומר "עננו" בברכת "שומע תפילה" כיחיד בתפילת מנחה5.

אומרים תחנון, נפילת-אפיים, 'והוא רחום', עד 'שומר ישראל' ולא עד בכלל. אמירת סליחות. מתחילים "דרשו ה' בהימצאו"120, ומדלגים 'אשמנו' ו"ויאמר דוד אל גד". בפיוט 'הורית' נהג הרבי לחזור את כל ה'פזמון' בין כל בית ובית, וכמובן גם בסיום הפיוט. לאחר סיום הסליחות אומרים 'שומר ישראל', 'מתרצה ברחמים', 'אבינו מלכנו' הארוך (ואומרים בו 'חדש עלינו' 'כתבנו', כבכל עשי"ת), "ואנחנו לא נדע", וחצי קדיש121.

בכל עשרת ימי תשובה122 אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה אחר נפילת אפיים, קודם "ואנחנו לא נדע"123.

בהוצאת ספר-תורה בעשרת-ימי-תשובה, וכן בשבת שובה, אין אומרים שום תוספת על הנאמר בכל השנה, דלא כמנהג העולם124.

מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל משה" לשלושה קרואים, גם אם יש רק שלושה מתענים125.

מי שאינו מתענה לא יקראוהו לתורה. ואם קראוהו לתורה וצר לו להודיע שאינו מתענה מפני חילול השם - יעלה126.

את הפסוקים "שוב מחרון אפך", "ה' ה' אל רחום", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ואחריהם אומרם הקורא בתורה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הבעל-קורא127.

בתפילת מנחה מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל" כבתפילת שחרית, והשלישי הוא המפטיר. אין אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה. מגביהים וגוללים את ספר-התורה.

הפטרה: "דרשו ה' בהימצאו" (ישעיה נה,ו - נו,ח). לאחרי אמירת ההפטרה אומר שלוש ברכות עד מגן דוד. יהללו, חצי קדיש, שמונה עשרה, ואומרים עננו בברכת "שומע תפילה", והש"ץ כבתפילת שחרית.

אחרי חזרת הש"ץ - תחנון, אבינו מלכנו הארוך, קדיש תתקבל, לדוד ה' אורי, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים5.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג מחדש את המנהג שנהגו בעבר בקהילות ישראל על-פי המשנה, לומר דברי כיבושין ביום התענית לאחר תפילת מנחה128.

סיום התענית באזור המרכז בשעה 6:53.

יום חמישי
ו' בתשרי

יום השנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שניאורסון, בת הרבנית הצדקנית מרת רחל ובת הרב הגאון והחסיד ר' מאיר-שלמה, אשת הרב הגאון והחסיד והמקובל ר' לוי-יצחק, אם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. נפטרה בשבת שובה תשכ"ה, בעלות המנחה, ומנוחתה-כבוד בניו-יורק129.

בנה, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, נהג להתוועד ביום זה, גם כשחל בחול.

יסד על שמה "קרן חנה", ובהתוועדות ו' תשרי, כשחל בחול, נהג לערוך מגבית עבור קרן זו. כמו-כן נוסדו כמה מוסדות חינוך בארה"ק ובעולם הנקראים "בית חנה"130.

יום שישי
ז' בתשרי, ערב שבת שובה

מנהג-בית-הרב להדליק לשבת תשובה "נר תשובה"131. נר זה היו קולעים מפתילות, פתילה לכל אחד ואחד מבני הבית132. דייקו לעשותם משעווה. כשהתקינו את הפתילות בנר, היו קוראים בשם מי שעבורו מכינים את הפתילה133.

----------

1) אודות חשבון הנפש הכללי בתפילת מנחה, ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נד, וש"נ.

2) ספר-המנהגים.

3) כיוון שהטעם העיקרי לדעת אדה"ז (שו"ע סי' תר"י ס"ט) שלובשים קיטל "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו.

4) שם, מנהג בית רבנו, וכתב הרבי: "ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'" - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו - קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב]. המברך שהחיינו בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש, ספר-המנהגים עמ' 60.

5) לוח כולל-חב"ד.

6) שער-הכולל פי"ז ס"ב, ספר-המנהגים עמ' 25.

7) אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' תכה.

8) לעניין נגינת 'אבינו מלכנו' לפני תפילת ערבית, ראה 'אוצר' עמ' נח.

9) אג"ק ח"ז עמ' שסג. וראה 'אוצר' עמ' סא. קי.

10) ספר-המנהגים עמ' 26.

11) שם עמ' 60.

12) ספר-המנהגים.

13) מחזור השלם. ספר-המנהגים. הוספות לשו"ע אדה"ז חלק ג-ד עמ' 1320, הערה 40. וראה 'אוצר' עמ' סג.

14) מחזוה"ש - הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, הובאה בהתוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 28.

15) שו"ע אדה"ז סי' קא ס"ג. קונטרס 'ומעין', מא' יא ספ"א.

16) אם כי בתורה נאמרו שני פסוקים, 'יום תרועה' ו'זכרון תרועה', וכן מוכח במסכת סופרים פי"ט ה"ח: "אינו אומר 'יום תרועה', אלא 'זכרון תרועה'", הובא בב"י סי' תקפ"ב ס"ז, וכן נוסח הספרדים. וצ"ב מנהגנו בזה. ולכאורה משמע שהמדפיסים - במחזורי האשכנזים וחב"ד - שקיצרו, גרמו לטעות; אבל גם בפרמ"ג סי' תקפ"ב בא"א ס"ק ד מעתיק "יום זכרון תרועה", ואמרו לי בעלי-תפילה ותיקים מאנ"ש שכך נהוג בפועל. הרה"ג ר' מאיר מאזוז שליט"א מציע, שלדעה זו תיבת 'יום' מושכת עצמה ואחר עמה, והכוונה במ"ס: "אינו אומר יום תרועה אלא [יום] זכרון תרועה".

17) סה"ש תרפ"ז עמ' 112.

18) 'אוצר' עמ' סח.

19) לקו"ד כרך א מג,א. ספר-המנהגים.

20) 'אוצר' עמ' סט.

21) לעניין נשים ששומעות קידוש, האם יענו אמן גם על ברכת 'שהחיינו', ראה הדעות בס' 'הליכות עולם' סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ד. 'קיצור דיני ומנהגי נש"ק ויו"ט' עמ' לח הערה 14. ולמעשה נפוץ המנהג לענות.

22) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ז ס"א. בס' 'מ"מ וציונים' הקשה מסי' תקכ"ט ס"ו שאין מצות שמחה בר"ה. אמנם כאן מדובר אודות חיוב אכילה ושתיה, ולזה כבר ציין שם את הפסוק (נחמיה ח,י) "איכלו משמנים... ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". ואף בכלל יש שמחה בר"ה, אלא שהיא באופן ד"וגילו ברעדה" (סה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 613 הערה 13).

23) בשו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח, שנהגו להניח מלח על השולחן, לפי שהשולחן דומה למזבח, וברית מלח מגן עליהם; ושע"פ הקבלה יש לטבל פרוסת המוציא ג"פ במלח. ולדעת הכה"ח סי' תקפ"ג ס"ק ד אין לבטל בשום סעודה טבילת הפרוסה במלח, למיתוק הגבורות.

24) הרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן.

25) 'אוצר' עמ' עה. הטעם נתבאר בסידור עם דא"ח (עמ' 202 ד"ה להבין) שמלח אותיות לחם, ומלח הוא גימטריה ג"פ שם הוי"ה (ומקורו מס' אור צדיקים למהר"ם פאפרש סכ"ג אות יז ובדרך סעודה אות נ), עיי"ש.

26) ראה שו"ע אדה"ז סי' רעד ס"ג וסי' קסז ס"ד וסכ"ב. אולם אם עלול מסיבה כלשהי לצאת מהחדר, חייב לאכול תחילה כזית, כמבואר בסי' קעח ס"ג.

27) שו"ע אדה"ז סי' רו ס"ח וסדר ברה"נ פ"ט ס"ד. ע"פ הנפסק בשו"ע שם ס"ג, הפרי צ"ל שלם בשעת הברכה, וחותכו אח"כ לפני טבילתו בדבש (וע"ע 'אוצר' עמ' עח).

28) מנהג והוראה לרבים דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, דלא כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ג. הטעם נתבאר בארוכה במכתבו של הרבי הנדפס בספר-המנהגים עמ' 104: "כדי שיהיה היהי-רצון סמוך לברכת הפרי, ותהיה הפתיחה דברכת פרי-העץ שייכת גם אליו... שיהיה לו מעין תוקף ברכה", עיי"ש.

29) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הוראת הרבי במכתב, וכן 'מעשה רב', המלך במסיבו ח"ב עמ' יג, 'אוצר' עמ' עט (לכאורה הוא ע"פ מש"כ בסדר ברה"נ פ"י ס"ב).

30) 'רשימות' ד עמ' 8. סה"ש תש"ה עמ' 4. המלך במסיבו ח"א עמ' נד, קיא, ודלא כמובא בספר- המנהגים עמ' 56. ראה 'אוצר' שם.

כמובן, שהברכה חלה על התמרים והרימונים וכו' שהיו לפניו על השולחן באותה שעה (כנהוג), גם אם לא כיוון עליהם בפירוש (ראה סדר ברה"נ פ"ט ה"ד).

31) יל"ע אם הכוונה לכל המינים שנזכרו בגמ' ובטושו"ע סי' תקפ"ג, כמ"ש בלוח כולל-חב"ד, וכן "כל אנשי מדינה ומדינה כלשונם" (שו"ע אדה"ז ר"ס זה), או שהכוונה רק למינים אלו. ויש לברר אם אכל הרבי תמרים וכו' (לא מצאתי ע"ז ביומנים, ולפי הפירוט דליל ב' וכו' יש לשער שהיו מזכירים זאת. כנראה אכל ראש דג, ואולי הוגש גזר ("מעהרין") עם האוכל).

אכילת ראש אחֵר במקום ראש איל, מקורה בשו"ע אדה"ז שם ס"ה, מהמג"א.

32) סה"ש תש"ב עמ' 5. הרבי אמר 'לחיים' רק בהתוועדויות, אך לא על שולחן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ -  'אוצר' עמ' פט.

33) סה"ש תש"ב שם.

פיוט 'אזמר בשבחין': הרבי (שנהג כמנהג אביו לומר פיוט זה בביתו בכל שבת) לא אמרו בסעודות שהיו בבית אדמו"ר מוהריי"צ (שם לא נהגו לומר זאת גם בשבת רגילה), ואולי לכן לא נדפס במחזור השלם - 'אוצר' עמ' עה.

34) סידור אדה"ז. ואם כבר אמר שם ה' שבברכת 'בונה ירושלים', י"א שעדיף לסיים "למדני חוקיך" (ראה כה"ח סי' קפח ס"ק כז, ומש"כ ב'התקשרות' גיליון תכח עמ' 18 הע' 24, וש"נ).

35) מחזוה"ש, וכן הורה הרבי, 'אוצר' עמ' פו.

36) 'אוצר' עמ' פה, עיי"ש.

37) מחזוה"ש. הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - 'התוועדויות' תשד"מ ח"א עמ' 28.

38) מטה-אפרים סי' תקפ"ד ס"ב. וראה 'אוצר' עמ' צ.

39) לקוטי-שיחות כרך כט, עמ'  536.

40) 'אוצר' עמ' צב. לא נהוג כהאשכנזים שהש"ץ מתחיל את הניגון, כולל תיבת 'המלך', במקומו הפרטי, ורק בהגיעו לעמוד ממשיך לומר מתיבת 'יושב' ואילך.

41) שם עמ' צג.

42) ספר-המנהגים עמ' 61, וראה קצוה"ש יט בבדה"ש יז. 'אוצר' עמ' צה. ס' הפסק בתפלה (תשס"א) עמ' לז הע' 21, עמ' נב הע' 24, עמ' נד הע' 31 וש"נ. וע"ע.

43) אג"ק ח"ג עמ' ה. ומבאר הטעם, ד'מי כמוך' הוא שבח ולא בקשה, ו"זכרנו לחיים" היא בקשת דבר מועט לאחר שכבר אמרו הציבור בתפילת לחש "וכתוב לחיים טובים", ולכן הם אינם אומרים אותו.

44) מחזוה"ש, 'אוצר' עמ' צח.

45) שם עמ' צו.

46) שם עמ' קו.

47) ודלא כמנהג העולם, 'אוצר' עמ' קד.

48) שער-הכולל כו, ה. 'אוצר' שם, ודלא כנדפס במחזור תשמ"ט.

49) יש נוהגים שהש"ץ אומר את התיבות "הנני... ממעש", "ונא... אהבו" בלחש, וצ"ב מנהגנו בזה.

50) לענין כיסוי הפנים - כסף-משנה הל' ע"ז פ"ו ה"ו, וראה להלן הערה 54.

51) 'אוצר' עמ' קלא.

52) ידוע הפתגם, שה'עולם' נוהגים להרעיש ב'ונתנה תוקף' באמירת "ותשובה תפילה וצדקה, מעבירים...", ואילו בבתי-כנסת חב"ד מרעישים ב"ואתה הוא מלך...".

53) 'אוצר' עמ' קלב, וש"נ.

אין נוהגים כלל ברקיקה אחרי התיבות 'להבל ולריק' ב'עלינו' שבתפילה זו, וכן ביו"כ, אף שעניין הרקיקה והטעם ש"אין רוצים ליהנות מרוק זה" (היום יום, ט טבת) נאמרו על אמירה זו ('רשימות' קפ"ג עמ' 10). שמא מפני שהוא באמצע שמו"ע, ע' בשו"ע אדה"ז סי' צז ס"ב.

במ"א וא"ר סו"ס קלא כתבו, שבראש-השנה רק כורעים ומשתחווים אבל אין נופלים על פניהם, וכן משמעות הרמ"א שם, וכ"כ המטה-אפרים סי' תקצ"ב ס"א; אבל מנהגנו ליפול גם בראש-השנה, כמפורש במנהגי מהרי"ל [הוצאת מכון ירושלים תשמ"ט עמ' רצז, ולפלא שהמהדיר לא ציין שם מאומה], ולא כמ"ש בלוח עץ-חיים "שאין מבחינים [בין ראש-השנה ליוהכ"פ]". וכן הביא מנהג זה באלף-המגן למטה-אפרים שם. ולכאורה מתאים למבואר בחסידות שבראש-השנה הביטול הוא מוחלט.

רגילים שהנשים אינן כורעות, ואולי משום צניעות. (וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב או"ח סו"ס ער).

54) [וכן בריצפה המצופה שטיח בד או פלסטיק]. ע"ד ריצפת אבנים - מציין הרבי לשו"ע הב"י או"ח סו"ס קלא, רמ"א ונו"כ - ספר-המנהגים. למעשה, רגילים להיזהר גם במרצפות המצויות בארצנו הק' כיום, אף שהן עשויות אבן טחונה עם מלט לבן ואינן בגדר 'אבן משכית' (ראה ערך זה באנציקלופדיה-התלמודית).

55) מט"א סי' תקצ"ב ס"א.

56) ראה הלשון בסידור, ובשעה"כ סי' מג ס"ק יג.

57) משו"ע אדה"ז סי' קכח סנ"ח מוכח, שגם המתפלל במניין שאין מנגנים, אומר 'רבש"ע', עיי"ש.

58) 'רשימות' יד עמ' 28. ולכאורה צ"ל היום גם חלק מהפסוקים בפרק של כאו"א בתהילים עם רש"י, כמנהגנו בכל ר"ח. ואף שנמנעים להזכיר ר"ח בראש-השנה, כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקצ"א ס"ו, הרי אין לימוד זה דבר השווה לכל נפש כמו אמירת ברכי-נפשי וכיו"ב, שהרי כל אחד לומר פסוק אחר מחבירו.

59) ספר-המנהגים שם.

60) סידור אדה"ז. ואם שכח 'רצה', יאמר הנוסח דש"ק לבד. ואם נזכר בזה אחר שאמר 'ברוך', פשוט שלא יחזור, כיוון שלהסוברים שמצווה להתענות ביום ראש-השנה ה"ז גם כשחל בשבת.

61) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ח. לוח כולל-חב"ד (ונשמטה דעת המקילין שבשו"ע לישן אחר חצות היום). כן העירו, שבמבוא לס' חקרי-זמנים להרה"ח ר' אלתר הילביץ ח"ב עמ' 14 מוכח שלא הקילו בזה. וראה בלוח דבר-בעתו.

62) שו"ע אדה"ז סו"ס תצה וסי' תקי"ג.

63) שו"ע אדה"ז סי' תר ס"ב.

64) ספר-המנהגים עמ' 62. וראה 'אוצר' עמ' קמ.

65) משיחת ו' תשרי תש"ל - ראה המובא ב'אוצר' עמ' קמו.

66) מט"א סי' תקצ"ז ס"א. וראה שע"ת סי' תקי"א ס"ק ד. ובפרט בזמננו, שנחקר ונודע בבירור גמור גודל הנזק שהעישון מסב לבריאות, צע"ג איך ניתן להחשיב זאת כ'שווה לכל נפש' (שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ח, עמ' רנו. תשובת בעל ה'אגרות משה' בנדון, שהתפרסמה בקובץ 'צהר' ירושלים, תמוז תשס"א עמ' תרפ. וע"ע). וע"ע בזה בקובץ 'היכל מנחם' ג, עמ' צז.

67) משנ"ב סי' תקי"ד ס"ק לה.

68) משמעות שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח, דלא כמט"א סי' תרכ"ה סל"ג, ראה 'קיצור דיני נש"ק' פרק ו' הערה 2.

69) מט"א סי' תקצ"ט ס"ט.

70) במחזוה"ש כאן לא הובא 'ויתן לך'. והטעם, כמ"ש באבודרהם סוף סדר מוצ"ש שאומרים זאת כדי "שיתברכו במעשה ידיהם", וכן מובא מס' כל-בו, וא"כ אין זה שייך ביו"ט.

71) ספר-המנהגים עמ' 39.

72) סה"ש תש"ה עמ' 4, ועוד, 'אוצר' עמ' פב.

73) 'אוצר' שם.

74) שם עמ' צ, והטעם מובא משדי-חמד כיוון שחביבה מצווה בשעתה. ולהעיר, שבישיבת תו"ת בבית-חיינו לא הקפידו שלא לשתות בבוקר ראש-השנה קודם התקיעות, וכן פסק שם המרא-דאתרא הגרז"ש דבורקין ע"ה ('כפר חב"ד' גיליון 733 עמ' 66. גיליון 734 עמ' 74), וצ"ע המקור לזה.

75) ולכאורה כל זה (וכש"כ ידיעת ההנהגה בפועל באם חלה טעות כלשהי, וכמובן - מבעוד מועד) חל גם על כל התוקעים ב'מבצע שופר', ובפרט המוציאים רבים י"ח.

76) 'אוצר' עמ' צח. אגב, מסיבה טכנית, מורגל בקהילות האשכנזיות (וגם בין אנ"ש) באמירת הפיוטים, לקשר את חציו השני של כל חרוז עם חציו הראשון של החרוז הבא, וזאת כמובן בניגוד למשמעות הפיוט, וק"ו בפיוט זה האחרון, שלא לבוא לידי חירוף ח"ו באמירת: "לעדי עד - מלך אביון".

77) 'אוצר' עמ' קב.

78) ניגון זה הוא בבירור מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן - ספר-הניגונים ח"א ניגון ו.

79) 'אוצר' עמ' קא.

80) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ד ס"ט.

81) 'התוועדויות' תשמ"ג ח"א עמ' 56, ומסיים שאינה הוראה לרבים, אלא כל אחד יחליט בעצמו כיצד להתנהג בזה, ע"כ. וכיוון שאומרים זאת בלחש, לא נהגו אלה שיש להם אב ואם לצאת מביהמ"ד של הרבי.

82) שבח-המועדים (תשנ"ג) ס"ע 23.

83) 'אוצר' עמ' קו.

84) 'שערי הלכה ומנהג' או"ח סי' רמב, מלקו"ש לראש-השנה תשנ"ב.

85) דיוקים באמירתם: הרבי היה אומר 'בּמרחָב'; 'האמַנתי' - כנדפס במחזור, 'אוצר' עמ' קיז, עיי"ש.

86) 'אוצר' עמ' קיח.

87) 'אוצר' עמ' קיג, קיט, וש"נ.

88) כי אז יש חשש הפסק אפילו בדיעבד על הברכה, שו"ע אדה"ז סי' קכד סו"ס ב.

89) 'אוצר' עמ' קיט.

90) אג"ק כ, עמ' לט. המלך-במסיבו ח"א עמ' נה באריכות, שזו הוראה לרבים. 'אוצר' עמ' קכא, וש"נ. המקור בשו"ע אדה"ז סי' תקצ סו"ס ד (מהב"ח ע"פ מנהגי מהרא"י טירנא): "ויש עושין בסוף הג' שברים קול פשוט, כעין תקיעה (=עכ"פ יותר מכוח אחד, דאל"כ הוא כתרועה, דלהלן שם סט"ו), וכן עושין בסוף הטרומיטין", וצ"ב אם גם למנהגנו עושין בסוף התרועה ג"כ.

91) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ז. (אף שבחידושי הצמח-צדק על הש"ס עמ' עו משמע שא"צ להאריכו כ"כ אלא די שיהא ארוך יותר מכוח אחד, עיי"ש).

92) 'אוצר' עמ' קכב, וש"נ.

93) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ט (כנראה נהוג גם בלחש בב' נשימות, למרות שבא"א להרה"צ מבוטשאטש שם סוס"ב לא כ"כ). המובא ב'אוצר' עמ' קכב, שהפסיקו בנשימה גם במיושב, ברור שלא בא כהוראה לרבים.

אם תקע קול כלשהו בשתי נשימות, לא יצא (שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וראה הנסמן בשבח-המועדים עמ' 27 הע' 9).

94) הכוונה לווידוי במחשבה. ועניינו - לא וידוי על חטא ועוון, אלא געגועים פנימיים. וי"א דהיינו 'ציור פני הרבי' - 'אוצר' עמ' קכד, עיי"ש, וש"נ.

95) מובא ב'אוצר' עמ' קכו.

96) בקונטרס לימוד החסידות עמ' 11 נאמר: "על-פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו, לשבת ולשאת פניו אל העם, והם יסתכלו בו", אך הרבי הדגיש שאי"ז ממנהגי חב"ד (אף שרבותינו נשיאינו נהגו בזה) אלא סתם מנהג ישראל - מענה להרה"ח ר' דוד שי' קרץ מעפולה, ועד"ז ב'המלך במסיבו' ח"א  עמ' קיג, 'אוצר' עמ' קכז.

97) מובא ב'אוצר' עמ' קכו.

98) שו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' לז (ובלוח כולל-חב"ד כ' שמשמיעין לציבור קודם תפילת-לחש, שמי שעומד באמצע הברכה יפסיק מתפילתו וישתוק כדי לשמוע התקיעות).

99) 'אוצר' עמ' קלד.

100) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

101) שלא יקטרג אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאין יראים מאימת הדין - לבוש סי' תקצ"ו ס"א, מחזור השלם (אם כי אדה"ז שם הביא טעם אחר, שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי).

ה'שברים-תרועה' דתקיעות אלו תוקעים בנשימה אחת, כמו בתקיעות דמיושב (כך תקעו באוטבוצק אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע וכן אצל הרבי, שבח-המועדים עמ' 30 בשם התוקע דמעומד אצל הרבי הרה"ח ר' יוסף-מנחם-מענדל טננבוים).

102) לשון שו"ע אדה"ז סו"ס תקצ"ו.

103) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ט ס"ב.

104) כשאין באר וכדומה, עדיף לדחות אמירת תשליך ל'י"ג מדות', כדלהלן. אולם אם לא נראה שיגיעו לבאר וכד' בעשי"ת, או כשחייבים להיות בראש-השנה בתשליך ללא באר - ראה ב'כפר חב"ד' גיליון 536 עמ' 14 הוראת הרבי להרה"ח ר' יעקב-יהודה הכט ע"ה שבלית ברירה די אפילו בברז פתוח.

במט"א (תקצ"ח סו"ס ד) כ' שנוהגים לילך גם אם כבר שקעה החמה, עד הלילה.

105) סידור אדה"ז.

106) ספר-המנהגים עמ' 57.

107) המלך-במסיבו ח"ב עמ' כ ('אוצר' עמ' קמה). שם הביא שהתאריך הוא ח' תשרי, ואכן פיוט "ה' ה' א-ל רחום..." נאמר ביום 'ה' דעשי"ת' (היום האחרון שלפני עיו"כ). ואף שב'רשימות' ד' עמ' 14 הע' 2 מדובר על ו' תשרי, אך זהו לפי המנהג בשנה שקביעותה כבשנה זו, שיום-הכיפורים חל ביום שני בשבוע, שאז מקדימים (הנוהגים לומר) את פיוט 'י"ג מידות' ליום ה' שלפניו - ו' תשרי (אלף המגן למטה אפרים סי' תר"ג ס"ק י).

108) ראה 'אוצר' עמ' קמז-קנג.

109) כן דייק הפרמ"ג במש"ז ר"ס תצ"א מל' הלבוש, וכ"מ במנהגי מהרי"ל (הוצאת מכון-ירושלים עמ' רכד), שעוסק גם בפרטי הבדלה במוצאי יו"ט ואינו מסייג את אמירת הפסוקים רק למוצ"ש (ולא כמנהג העולם המובא במט"א תר"א ס"י, שלא לאומרם).

110) 'אוצר' עמ' קנה, מדיבורי אדמו"ר מהוריי"צ במוצאי שבת שובה תש"ז, סה"ש תש"ז ס"ע 61.

111) מאה-שערים לג,א.

112) לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 372. וראה היום יום ח"ב מס' 21, ספר-המנהגים עמ' 67, סה"ש תש"ד עמ' 24, תרצ"ט עמ' 304. 'אוצר' עמ' עה. קס. קובץ 'לכבודו של מלך' (קרית-גת, תשנ"ה) ח"ב עמ' 194.

113) שיחת יום ב' דראש-השנה תש"מ סי"ג (בלתי מוגה).

114) ראה 'התוועדויות' תשמ"ג ח"ג עמ' 1414 (במוצש"ק מוזכר שם עניין מלווה-מלכה וכו' (ואכן אז א"א תחנון עד חצות כמ"ש בשע"ת סי' ש, הובא בשערי הל' ומנהג או"ח ח"א עמ' רל), אבל במוצאי יו"ט מוזכר שם רק עניין אסרו חג, וא"כ לכאורה הפעם דינו כמו ר"ח ושאר הימים שא"א בהם תחנון, שנתבארה שם דעת הרבי שבמוצאיהם אומרים תחנון (בניגוד למובא בכף-החיים סי' קלא ס"ק יד) וא"כ הפעם צ"ל תחנון גם לפני חצות -  הערת הרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן.

115) ראה 'אוצר' עמ' קסד.

116) בסידור אדה"ז, 'סדר ספירת העומר', מפורש שמותר לאכול בת"צ עד עה"ש.

117) ספר-המנהגים עמ' 58.

118) ספר-המנהגים עמ' 45. אג"ק חט"ז עמ' שיג. לוח כולל-חב"ד תענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.

ש"ץ ששכח 'עננו': נזכר לפני השם של חתימת רפאנו - חוזר ל'עננו', ואח"כ אומר שוב 'רפאנו'. נזכר אח"כ - אומרה בש"ת וחותם העונה בעת צרה ושומע תפילה. נזכר אח"כ - אומרה ברכה בפ"ע אחרי 'שים שלום' (לוח כולל חב"ד, וראה סי' תקס"ה ס"א-ב ובאחרונים).

119) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

120) למרות שמהרשימה שבספר-המנהגים משמע שיש להתחיל "כי על רחמיך", הרי למעשה כשהתפלל לפני התיבה הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן ע"ה במניין של הרבי התחיל כנ"ל. ואף מצד העניין אין מקום להתחיל בתיבת "כי" שהיא נתינת-טעם על מה שנאמר תחילה.

במהדורות קה"ת כפר-חב"ד (אלה שראיתי), הדפיסו בעמ' 131, 133 בשולי הדף כ'נ"א' את תיקוני הרבי ב'ליקוט טעמים ומקורות' (במקום לשנות הנוסח בפנים כפי שעשו בפיוט י"ג מדות בעמ' 115. אבל כד דייקת - התיקונים בפנים בפיוט י"ג מידות הם בכמה שינויים מהנסמן ב'ליקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד, והוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני זה, בשילהי תשכ"ג).

121) ספר-המנהגים עמ' 52.

122) מנהג ישראל שאין נושאין נשים בעשרת ימי תשובה (אג"ק ח"ט סי' רה, מטה אפרים סי' תרב ס"ה), אבל לכאורה אחרי שביטל הרבי את כל ההגבלות בתאריכי נישואין ("מלבד המפורשים, כמובן ופשוט" - שערי הל' ומנהג ח"ה עמ' רסז) אין להקפיד גם ע"ז. וע"ע.

123) 'אוצר' עמ' קנט. 'משנה אחרונה' של הרבי שאמירת א"מ תלויה באמירת תחנון, 'אוצר' עמ' קסו ס"ל, 'התקשרות' גיליון שכט עמ' 19 וגיליון שלא עמ' 18 (וראה משנה ראשונה שם עמ' קס ס"ט. ס' 'דרכי חסד - מנהגי ח"ק חב"ד', ברוקלין תשל"ה - עמ' קסב, עיי"ש וש"נ).

124) 'אוצר' עמ' קס.

125) ספר-המנהגים עמ' 45.

126) משנ"ב סי' תקס"ו סוף ס"ק כא.

127) ראה 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18.

128) ראה לקו"ש חלק כ, עמ' 352 וש"נ.

129) מזכרונותיה - בספר 'אם בישראל', הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשמ"ג. תולדותיה בספר 'עטרת מלכות', חיפה תנש"א, עמ' 225 ואילך.

130) ספר-המנהגים עמ' 88.

131) שם עמ' 58. וראה בשיחה המוגהת הנדפסת שם בראש הספר (משיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו ה'תשי"ד ס"ח, 'תורת-מנחם - התוועדויות' (י) תשי"ד ח"א עמ' 196), שגילוי מנהגי-בית-הרב מהווה הוראה בנוגע לפועל, עיי"ש.

132) בסה"ש תש"ד דלהלן מספר אדמו"ר מוהריי"צ, שהניחו גם עבורו פתילה בילדותו. וראה הנסמן באוצר מנהגי חב"ד עמ' קסז. למעשה, רבים נוהגים כיום להדליק נר א' לכל משפחה.

133) סה"ש תש"ד עמ' 7, תש"ה עמ' 14. ושם, שזה אחד מהמנהגים המקובלים ממהר"ל מפראג - ג' נרות בעשי"ת: בע"ש שובה - נר תשובה, ובעיו"כ - נר-חיים, ונר-נשמה (מקורות לכמה פרטים צויינו בהערות הרבי שם). כן מסופר שם שנרות שבת שובה היו עבים וקצרים, ושהיה זה כיבוד גדול לשזור את הפתילות וכו', ואף לעשות את ההכנות לזה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)