תמים היה בדורותיו (ו,ט)
בדורותיו: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח – כל-שכן שאילו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי – לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י)
שני הפירושים הנ"ל ברש"י הם שתי דעות בגמרא (סנהדרין קח). רבי יוחנן סובר – "בדורותיו", ולא בדורות אחרים; ריש-לקיש חולק עליו ואומר – "בדורותיו" וכל-שכן בדורות אחרים.
דווקא ריש-לקיש מהפך בזכותו של נח, כי יש קשר מסוים בין דרגתו לדרגת נח. רמז לדבר:
"ריש לקיש" בגימטרייה תתק"ן (950), כמספר שני חיי נח, ככתוב (לקמן ט) "ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת".
(ליקוטי לוי-יצחק, חלק א, פרשת נח, עמ' כ"ג)
צוהר תעשה לתיבה (ו,טז)
נהיר תעביד לתיובתא (אונקלוס)
תיבה – היינו תיבות ואותיות התורה והתפילה.
"צוהר תעשה לתיבה" – יש להשתדל שאותיות התורה והתפילה יהיו מוארות ומאירות, על-ידי שמבטאים אותן בהרגש פנימי הבא מתוך התבוננות.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן ז, דף ו)
* * *
"צהר" – אותיות "רצה", "צרה" ו"הצר".
"תיבה" – מסמל אותיות התורה והתפילה. "צהר תעשה לתיבה" - יש לבטא אותיות אלו בחיות, המורה על פנימיות הרצון.
בכוח עבודה זו של רצה (רצון), מהפכים את הצרה של הצר הצורר לצהר, המורה על גילוי אור רב (צהר מלשון צהרים, שאז זורחת השמש בכל תקפה).
זהו שכתוב (ירמיהו ל), "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע". כלומר, לא זו בלבד שינצלו מן הצרה, אלא שמתוך הצרה עצמה תצא הישועה וההצלה.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן ח, דף ו)
בוא אתה וכל ביתך אל התיבה (ז,א)
"בוא אל התיבה" – הידבק באותיות הקדושות של התורה והתפילה.
האדם טרוד בענייני היום-יום ובעול פרנסת ביתו. יש אפוא חשש כי טרדות אלה ישטפוהו כמי המבול. העצה להינצל מכך היא אפוא להידבק באותיות התורה והתפילה ובזכות זה ייוושעו "אתה וכל ביתך" בכל המצטרך.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן י, עמ' 12)
* * *
כאמור, הבעל-שם-טוב אומר כי יש 'להיכנס' אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה. 'כניסה' זו, מה טיבה?
על כל אחד ואחד לחקוק בכוח זכרונו תיבות של תורה (תורה שבכתב ותורה שבעל-פה) ולהיות בקי בהן. בפרט משנה – אותיות "נשמה", ותניא – אותיות "איתן".
צריך לחזור ולשנן אותיות ותיבות אלה תמיד, בכל רגע פנוי: בעלי עסק – בעת עבודתם; יושבי אוהל – בזמן שנחים מלימוד עיוני. אלו ואלו – בעת הילוכם ברחוב לצורך ענייניהם. ומשנה חשיבות יש לדבר זה לפני השינה – כדי להירדם מתוך דברי תורה.
אותיות התורה והתפילה הן מגן והצלה גם מפני שטף ה"מים רבים" של המחשבות-הזרות, ובכוחן לטהר את הנפש ולפוטרה מעונשים של חיבוט-הקבר וכף-הקלע.
(ספר-המאמרים קונטרסים, חלק ב, עמ' 686)
* * *
"לבוא" אל תיבות התורה והתפילה, הפירוש - ידיעה ברורה ומוחלטת שהעיקר הוא תורה ותפילה, ואילו כל שאר ענייני האדם הגשמיים (כדוגמת פרנסה) הם טפלים ומישניים.
בשעה שהכרה זו 'מונחת' אצל האדם - גם העיסוק עצמו נהפך להיות חלק מעבודת הבורא (או לפחות אמצעי למענה), ואין חשש שה"מים רבים" של עסק הפרנסה ישטפו אותו.
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 7-8)
שניים שניים באו... אל התיבה זכר ונקבה (ז,ט)
בכל תיבה ותיבה בתורה יש שני פירושים – "זכר" ו"נקבה". "זכר" – בחינת רחמים וחסד; "נקבה" - בחינת דין וגבורה.
(כתר-שם-טוב, סימן כא, עמ' 8)
נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ז,יא)
שני סוגי טרדות מונעות את האדם מעבודת ה'.
א. "מעיינות תהום רבה" – טרדות הבאות מדברים פחותים וגשמיים, טרדות ודאגות הפרנסה וכיוצא בזה.
ב. "ארובות השמים" – טרדות הנובעות מעניינים נעלים ורוחניים, כמו הטרדות של עסקנות ציבורית וכיוצא בזה.
העצה לשני סוגי הטרדה היא (כנ"ל) – "בוא אל התיבה", להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה.
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 5)
וישאר אך נח (ז,כג)
אך נח: לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה: . .גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (רש"י)
מנין לו לרש"י, בפשטות הכתובים, שהיה זה ארי שהכיש את נח?
אלא לרש"י היה קשה: ודאי עזרו בניו של נח לאביהם בטיפול בחיות ובבהמות, ואם-כן, מדוע רק נח גנח וכהה דם, ולא בניו?
כדי לתרץ שאלה זו הביא רש"י פירוש נוסף, שנח איחר מזונות לארי והכישו: הארי הוא המלך שבחיות, ונח עצמו זן אותו. לכן כשהתאחרו מזונותיו של הארי, נשך את נח.
רמז לכך: תיבת אך. תיבה זו נדרשת נוטריקון: אריה הכישו (אות "ה" שבראש התיבה אינה מאותיות ה"פעל").
(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 51)
* * *
ביאור הדברים על-פי רוחניות:
נח, אף שהיה "איש צדיק", מכל-מקום עסק וטרח בפרנסת כל ברואי העולם, כולל גם הבהמות והחיות. ואף שהדבר היה קשור בסבל אישי ("ארי הכישו", "גונח וכוהה דם") מכל-מקום לא חדל מעבודתו זו.
מכאן הוראה לכל אדם, גם מי שהוא בדרגת "צדיק תמים", שעליו לעסוק ב"פרנסת" יהודים במזון רוחני. כולל גם יהודים שהם בבחינת "חיות" או "בהמות" בעיניו. ואף אם הדבר קשור בסבל אישי, עליו להמשיך בעבודה קדושה זו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 53) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
