חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ח בתשרי התש"פ, 17/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להמשיך את עניין האחדות מחודש תשרי על כל השנה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 640 - כל המדורים ברצף
להמשיך את עניין האחדות מחודש תשרי על כל השנה
חודש המסוגל לבניין בית-המקדש השלישי
שבת נח – זמן לחשבון צדק
"בוא אל התיבה"
פרשת נח
קריאת התורה בחול-המועד סוכות
הלכות ומנהגי חב"ד

למרות ההתעסקות בענייני העולם, "עובדין דחול", יש זמנים מיוחדים שבהם נמצאים "למעלה" מהעולם, על-דרך העלייה לבית-המקדש * על-ידי זה אפשר לפעול שגם העבודה בענייני העולם תהיה באופן של "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של שישה במרחשוון (יום שבת זה) גמר וסיום מועדי חודש תשרי1:

איתא במשנה2: "שואלין את הגשמים בשבעה בו (במרחשוון), ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל (שעלה לרגל, לביתו) לנהר פרת" ("שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים, ולא יעצרנו הגשם"3), כלומר, הזמן שבו הגיע אחרון שבישראל לביתו בנהר פרת הוא שישה במרחשוון, ולכן, מיד לאחרי זה, בליל ז' מרחשוון, מתחילין לשאול גשמים, שאז, לא יעצור הגשם את האחרון שבישראל, מכיוון שכבר הגיע לביתו לנהר פרת לפני התחלת (שאלת) גשמים, בשישה במרחשוון.

ונמצא, שסיום וגמר העלייה לרגל דחג הסוכות הוא בשישה במרחשוון, שכן, אף אשר התחלת ההליכה לביתו הוא מיד אחר הרגל, ובלשון הכתוב4: "ביום השמיני שילח (המלך) את העם... ויילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב", הרי, כל זמן שלא הגיע אחרון שבישראל לביתו בנהר פרת, לא נסתיימה עדיין העלייה לרגל, מכיוון ש"היה דומה להם כאילו הם עדיין בארץ-ישראל עסוקים בענייני הרגל"5, היינו, שהעלייה לרגל נמשכת עד שישה במרחשוון, ועד בכלל.

ב. והנה, אף-על-פי שכל האמור לעיל מדובר אודות העלייה לרגל בזמן שבית-המקדש היה קיים הרי זה שייך גם לאחרי החורבן, ועד ימינו אלה, בבחינת זכר לזמן הבית.

ובמכל-שכן וקל-וחומר:

עבודת הקורבנות אינה שייכת כלל בזמן הזה, ועד כדי כך, שאסור להקריב קורבנות בזמן הזה. ואף-על-פי-כן, עושים זכר6 להקרבת הקורבנות "תפילות כנגד תמידין תקנום"7, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו"8 (מלשון תשלומין, וגם מלשון שלימות9).

ועל-אחת-כמה-וכמה בנידון-דידן, שנוסף לכך ש"אף לאחר החורבן היו מתאספים גם-כן מכל הסביבות בירושלים לרגל כמו שעושים גם היום"10, הרי, העניין דשישה במרחשוון (סיום העלייה לרגל) נוגע להלכה למעשה בזמן הזה הן בנוגע לשאלת גשמים בארץ-ישראל11 (שמתמציתה שותה כל העולם כולו12) והן בנוגע לדיני שטרות בכל מקום, שכאשר כותבים בשטר "אחר הרגל", פירושו, "ט"ו יום אחר הרגל"5 הרי בוודאי שגם בזמן הזה מודגש עניינו המיוחד דשישה במרחשוון, סיום העלייה לרגל דחג הסוכות.

ג. ויש להוסיף, שעניין זה מודגש עוד יותר כאשר "עושים גם היום" מעין ודוגמת העניין דעלייה לרגל:

בנוגע לתוכן העניין דעלייה לרגל בעבודה הרוחנית בנפש האדם מבואר בליקוטי-תורה13 ש"משחרב בית-המקדש הגם שאין אנו יכולים להשתחוות ("עיקר הראייה היא ההשתחוואה שהיה משתחווה ויוצא"), על-כל-פנים נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעט14, בית-הכנסת ובית-המדרש", ועל-אחת-כמה-וכמה בית-הכנסת ובית-המדרש מיוחדים ועל-דרך של כ"ק  מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו15.

ואכן "עושים גם היום" שכמה וכמה עשיריות ומאות מישראל מטלטלים את עצמם ("טלטולי דגברא" וגם "טלטולי דאיתתא"16) מביתם ומקומם כדי לשהות במשך מועדי חודש תשרי בד' אמותיו של נשיא דורנו, מעין ודוגמת וזכר לעניין דעלייה לרגל בזמן שבית-המקדש היה קיים.

ומכיוון שנמצאים כאן עדיין כמה וכמה שלא מיהרו לחזור לבתיהם מיד לאחר שמחת-תורה, אלא נשארו גם לשישה במרחשוון (שבת זה), ורק לאחרי כן עומדים לחזור לבתיהם, איש איש למקומו, המקום שהועידה לו ההשגחה העליונה למלא את תפקידו ושליחותו, "לשכן שמו שם"17 אזי מודגש עוד יותר עניינו המיוחד דשישה במרחשוון, סיום וגמר העלייה לרגל.

ד. על-פי-זה מובן, אשר, בעמדנו ביום השבת-קודש שישה במרחשוון, הרי זה הזמן המתאים לחזור ולהדגיש עוד הפעם אודות כל העניינים הקשורים עם (סיום תקופת) מועדי חודש תשרי, עלייה לרגל, והתחלת התקופה ד"ויעקב הלך לדרכו"18, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"19, במשך כל השנה כולה.

ולכל לראש עניין הברכה, ובלשון הכתוב20 "ויברך את כל קהל ישראל", "שילח את העם ויברכו את המלך ויילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב"4, כאמור, שאף-על-פי שעניין זה היה מיד לאחרי החג, הרי, גמר ושלימות הברכה היא בסיום וגמר העלייה לרגל, בשישה במרחשוון.

ועוד ו(גם זה) עיקר בנוגע לעבודה בפועל, שכל העניינים שהיו בזמן העלייה לרגל, במשך מועדי חודש תשרי, יומשכו בכל ענייני העבודה במשך כל השנה כולה, וכדלקמן.

ה. ובפרטיות יותר:

גילוי אור הקדושה דבית-המקדש בעת העלייה לרגל, פעל פעולתו גם לאחרי שכל אחד ואחד מישראל חזר למקומו שגם אז תהיה כללות עבודתו ביתר שאת וביתר עוז, מעין ודוגמת אופן העבודה בבית-המקדש, שלימות הקדושה21.

ועל-דרך זה בנוגע לזמן הזה, ששלימות הקדושה דחודש תשרי, "מרובה במועדות"22, שאז עיקר ההתעסקות היא בענייני קדושה, ובפרט אצל אלו שאינם נמצאים בביתם ובמקומם, כך,  שכל התעסקותם אינה אלא בענייני קודש בלבד יש להמשיכה גם בעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", ובמשך כל השנה כולה.

כלומר, למרות התעסקותו בענייני העולם, "עובדין דחול" ישנם זמנים מיוחדים שבהם נמצא במעמד ומצב שלמעלה מהעולם, על-דרך ובדוגמת העלייה לרגל לבית-המקדש, על-ידי זה בכוחו לפעול שגם עבודתו בענייני העולם תהיה באופן המתאים, "כל מעשיך יהיו לשם שמים"23 ו"בכל דרכיך דעהו"24.

ובאותיות פשוטות:

גם כאשר במשך השנה כולה עוסק רוב היום (בהיתר התורה להיות שייך לזבולון ולא לישכר) בענייני העולם – מכל-מקום, במשך  הזמן שחייב להקדיש ללימוד התורה, "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה", נעשה "משכן ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך", "אושפזיכן לתורה", על-דרך ובדוגמת השראת השכינה במשכן ומקדש25, ומכיוון שכן, הרי מובן וגם פשוט, שבעת לימוד התורה לא קיים בעולמו שום דבר אחר מלבד לימוד התורה, בבחינת "תורתו אומנתו"26.

ויתירה מזה, בלשון חז"ל27 "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", היינו שגם כאשר במשך כמה שעות היום עסוק במלאכתו, ורק חלק קטן מהיום מוקדש ללימוד התורה, מכל-מקום, "תורתך קבע ומלאכתך עראי", ביודעו שעיקר עניינו הוא תורה, כאמור, "תורתו אומנתו", כולל – שהתורה היא גם האומנות שעל-ידה באה פרנסתו הגשמית, שכן, "ברכת ה' היא תעשיר"28, והמלאכה אינה אלא "כלי ולבוש" בלבד29, ובמילא, לא ייתכן שיפסיק באמצע הלימוד בקשר ומפני ולתועלת דענייני המסחר כו', שהרי הפעולה דהמשכת ברכתו של הקב"ה בענייני הפרנסה היא (לא על-ידי ההתעסקות במסחר, כי אם) על-ידי לימוד התורה דווקא.

ועל-דרך זה בעת עבודת התפילה שבזמן התפילה עומד לפני מלך-מלכי-המלכים השם, במעמד ומצב שלמעלה מהעולם, מעין ודוגמת הקרבת הקורבנות בבית-המקדש, "תפילות כנגד תמידין תקנום".

ולא עוד, אלא ש"גם שאר היום שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך (על-דרך ובדוגמת המשכן ומקדש) בנתינת הצדקה שייתן מיגיעו... כנודע מאמר רז"ל30 שמצוות הצדקה שקולה כנגד כל הקורבנות"31.

ונמצא, שפעולת מועדי חודש תשרי היא שגם במשך כל השנה ידע וירגיש שמקומו האמיתי בבית-המקדש, ואילו מה שנמצא ועוסק בענייני העולם, אין זה אלא באופן של עראי32, והכוונה בזה "לשכן שמו שם", היינו, להמשיך את הקדושה דבית-המקדש במציאות העולם, החל מהעניין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"33, בתוך כל אחד ואחד34. בנפשו פנימה, בביתו הפרטי, ועל-ידי זה בכל הסביבה כולה, על-דרך ובדוגמת בית-המקדש שממנו "אורה יצאה לעולם"35.

ועניין זה נעשה על-ידי עבודתו בענייני תורה ומצוות, שכללותם תורה, עבודה (תפילה) וגמילות-חסדים, ג' העמודים שעליהם "העולם עומד"36 ו"העולם קיים"37, הן "עולם קטן זה האדם"38, והן העולם כפשוטו.

כולל ובמיוחד על-ידי הקמת בתים מיוחדים39, בתי תורה, בתי תפילה ובתי גמ"ח בכל מקום ומקום, ומה טוב בית אחד הכולל שלושתם, בית משולש40, שיש בו כל ג' העניינים דתורה, תפילה וגמ"ח, כולל שנעשים חדורים בפנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת חסידות חב"ד, בית-חב"ד41,

אשר, על-ידי זה ממשיכים את אור הקדושה דבית-המקדש42 בכל העולם כולו, ועד שזוכים לבניין בית-המקדש השלישי43.

ו. עניין נוסף המודגש בנוגע לעלייה לרגל, שיש להמשיכו בעבודה דכל השנה כולה עניין האחדות:

גילוי השכינה בבית-המקדש פעל עניין של אחדות אצל כל ישראל44 ש"כל הנשמות מתבטלים כנר בפני האבוקה... כל נר יחידי הדולק בסמוך לה הולך אורו ונכלל באור האבוקה והיו לאחדים ממש"45. ואחדות זו היו צריכים להמשיך על כל השנה כולה, היינו, שגם לאחרי שכל אחד ואחד חוזר למקומו, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", יהיו במצב של אחדות.

ועל-דרך זה בזמן הזה, שבסיומה של תקופה שבה נמצאים כמה וכמה מישראל יחדיו, יש להדגיש את הצורך בהמשכת עניין האחדות על כל הימים שלאחרי זה.

וכלשון הידוע46 בנוגע לשמיני-עצרת (ושמחת-תורה) "קשה עלי פרידתכם", היינו, שלילת עניין הפירוד, על-ידי זה שמוסיפים בעניין האחדות, כמודגש בקורבן דשמיני-עצרת (ובזמן הזה בתפילת המוספים) "פר יחידי... כנגד אומה יחידה"47.

וכמדובר לעיל48 אודות הדיוק ד"פרידתכם", ולא "פרידתינו" שאין צורך לשלול את הפרידה מאביהם המלך (שהרי בוודאי נשארים תמיד במצב של אחדות עם אביהם המלך), כי אם, שלילת עניין הפירוד אצל הבנים עצמם, היינו, שהאחדות שהיתה במשך הזמן שבו היו כולם יחדיו אצל אביהם המלך, יש להמשיכה גם לאחרי שחוזרים איש איש למקומו, שגם אז יהיו במצב של אחדות.

ז. ובפרטיות יותר בקשר ובשייכות לכל ענייני העבודה האמורים לעיל: כדי שהעבודה בכל העניינים האמורים לעיל תהיה כדבעי יש לשלול את העניין ד"פרידתכם",

אל"ף) הן בנוגע לעבודתו בעצמו49 ובשתיים:

א) האחדות דכל עשר כוחות נפשו (הציבור שבנפשו50), היינו, שלא יהיה מצב של פירוד בין ההבנה והשגה בחב"ד שלו לרגש הלב (עניינו של עמלק, מלשון ו"מלק", עניין ההפסק בין המוח ללב51), וכמו כן שלא יהיה הפסק בין המוחין שבראש והמידות שבלב למעשה בפועל52, כי אם, באופן ד"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"53, היינו, שכדי שיבוא לידי מעשה יש צורך בגדלות דתלמוד ("גדול תלמוד").

ב) ונוסף לזה, ההתאחדות עם הציבור, שעל-ידי זה ניתוסף עילוי גדול ביותר בכל ענייני העבודה, הן בנוגע לתפילה, תפילה בציבור, "הן א-ל כביר ולא ימאס"54, הן בנוגע לתורה, "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם"55 והן בנוגע לצדקה, כללות כל המצוות56, כפי שמבאר רבינו הזקן באיגרת-הקודש57 אודות העילוי ד"עסק התורה והמצוות בעשרה דווקא.

ועל-דרך זה בנוגע לכל שאר ענייני העבודה, כמבואר בדברי רבותינו נשיאנו בריבוי מקומות גודל מעלת האחדות בנוגע לעבודת האדם לקונו, ומהם: פתגם אדמו"ר האמצעי58 שכאשר שני יהודים מתדברים ביניהם בענייני העבודה, אזי ישנם שתי נפשות אלוקיות כנגד נפש בהמית אחת59, ומבואר גם בקונטרס החלצו60 ש"כשמדברים יחד ממציא כל אחד עצות לזה איך לתקן, ועושים הסכם בקבלה על להבא לתקן מעשיהם שיהיה כך וכך כו', וההסכם אשר עושים שניים או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפני-עצמו כו'":

בי"ת) והן בנוגע לעבודתו עם הזולת, כולל ובמיוחד על-ידי הקמת בתי-חב"ד61 כפי שרואים במוחש שבעסקנות ציבורית נוגע עניין האחדות הרבה יותר מאשר בעבודה הפרטית, ובפשטות, שכאשר מתאספים ביחד, מתוך אהבה ואחדות, באופן דאיש את רעהו יעזורו62, ו"תשועה ברוב יועץ"63 אזי נעשים כל הפעולות בהצלחה יתירה, רבה ומופלגה.

(קטעים מהתוועדות שבת קודש פרשת נח, ו' במרחשוון ה'תשמ"ז. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך א, עמ' 470-464)

-------------

1)    ראה זח"ב ערה,א (תוספות): ומאלול כו' עד שיתא בחשון עד דיהדרון בני נשא מחוביהו ויתכפר להון נתבאר בשיחת ש"פ לך לך תשד"מ.

2)    תענית י,א. וראה רמב"ם הל' תפילה פ"ב הט"ז, טושו"ע ואדה"ז או"ח הל' תפילה ר"ס קיז.

3)    שו"ע אדה"ז שם, ועד"ז בריטב"א תענית שם, וראה לקו"ש ח"כ עמ' 54 הערה 6.

4)    מלכים א' ח,סו סיום וחותם הפטורת שמע"צ.

5)    ש"ך חו"מ סמ"ג סקמ"ז.

6)    זכר ג"כ (נוסף על שתפלות במקום קורבנות הן). ועפ"ז יומתק אמירת פסוקי הקורבנות (ראה שו"ע או"ח ס"א ס"ה-ט, שו"ע אדה"ז שם (מהדו"ב ס"ט. מהדו"ק סי"א-יט)).

7)    ברכות כו,ב. וראה רמב"ם הל' תפילה פ"א ה"ה, טושו"ע ואדה"ז או"ח הל' תפילה סצ"ח ס"ד. שו"ע אדה"ז שם ר"ס פט.

8)    הושע יד,ג (ובמפרשים שם) שו"ע אדה"ז או"ח (מבהדו"ב) סוס"א.

9)    ראה לקו"ת פ' ראה ל, רע"ג. ובכ"מ.

10)  שו"ע אדה"ז ר"ס: קיז, ועפ"ז, מ"ש בש"ך (חו"מ שם) "ואע"ג דהשתא אנן בגולה מ"מ לשון אחר הרגל נמשך מהם" ויש לומר דאין זה רק לשון כו' אלא גם העניין בענייני הרגל.

11) ונפק"מ לדינא גם בחו"ל טעה היחיד ושאל מטר מז' מרחשוון ואילך אינו מחוייב לחזור, (שו"ע אדה"ז סקי"ז סוס"א. וש"נ)        

12) ראה תענית י, רע"א.

13) ברכה צח,ב.

14) יחזקאל יא,טז. מגילה כט,א.

15) להעיר מ"התמים" ח"ב עמ' קכו: "מיום שחרב בית-המקדש וקד"ק עד אשר ירחם השי"ת וישלח לנו גואל צדק... ויבנה לנו את ירושלים שלנו, והביהכ"נ אשר כ"ק אדמו"ר מתפלל בו והוא בית-המקדש שלנו וכו'".

16) כתובות כח,א. סנהדרין כו, סע"א.

17) ל' הכתוב תבוא כו,ב. וראה תורת הבעש"ט עה"פ ("היום יום" ח"י אלול. בש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות ס"ג. וש"נ).

18) ל' הכתוב ויצא לב,ב. וראה לקו"ש ח"כ עמ' 556. מכתב ר"ח מרחשוון ש.ז. וש"נ.

19) מלכים-א ה,ה. ועוד.

20) שם ח,נה (הפטרת שמע"צ).

21) ראה גם תוד"ה כי מציון (ב"ב כא,א) "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה וגו'". וראה לקו"ת ברכה צח,ב: "ומשלוש רגלים אלו היה מקבל בחינת ההשתחוואה עד הרגל הבא אחריו".

22) שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ח. ועוד. ולהעיר שהעניין ד"מרובה במועדות" פועל גם על ימי החול שלאחרי שמע"צ ושמח"ת (שלכן אין אומרים בהם תחנון), ובמילא , גם אז עיקר ההתעסקות היא בענייני קדושה. ועד"ז מובן בנוגע להמשכת "ענייני הרגל" עד ז' מרחשוון, שפעולתם גם בעובדין דחול, שהרי, גם כשכותבים "אחר הרגל" בשטרות ובממנות פירושו "ט"ו יום אחר הרגל" (כנ"ל ס"ב).

23) אבות פ"ב מי"ב, וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

24) משלי ג,ו. וראה רמב"ם שם, שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

25) ראה בארוכה תניא פל"ד.

26) והדגשה יתירה בשנה זו (א) שנת השמיטה, "שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'" (ר"פ בהר) "שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה'" (ספורנו עה"פ), היינו, שיכולים וצריכים להקדיש את השנה כולה ללימוד התורה, (ב) הכנה למצוות הקהל (בסיום שנת השמיטה) "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות... הקהל את העם האנשים והנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו גו'" (וילך לא,י ואילך, וראה בארוכה מכתב ר"ח מרחשוון שנה זו, ובהנסמן שם).

27) אבות פ"א מט"ו, רמב"ם הל' תו"ת פ"ג ה"ז, ועוד. וראה לקו"ת אמור לה,ג.

28) משלי י,כב.

29) ראה לקו"ת תצא לז, רע"ג. הקדמת אדהאמ"צ לספרו דרך-חיים. סהמ"צ להצ"צ מצות תגלחת מצורע. ובכ"מ.

30) ראה סוכה מט,ב.

31) תניא שם.

32) להעיר גם מלקו"ד ח"ב בתחילתו (רה,א ואילך) בביאור דיוק הלשון "ויילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב", ולא "לבתיהם" מכיוון שענייני עוה"ז אינם ביתו של יהודי, כי אם, דבר עראי, בדוגמת "אוהל".

33) תרומה כה,ח.

34) ראה ר"ח שער-האבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני הפסוקים). אלשיך עה"פ, של"ה חלק תושב"כ פ' תרומה (שכה,ב. שכו,ב). וכן בש' האותיות אות ל. ועוד.

35) ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. שהש"ר פ"ד, ד (בסופו).

36) אבות פ"א מ"ב.

37) שם מי"ח.

38) תנחומא פקודי ג, זח"ג לג,ב. תקו"ז תס"ט (ק,ב.) וראה מו"נ  ח"א פע"ב. ועוד.

39) על-דרך העילוי ד"בית" ושייכותו המיוחדת לשמח"ת ראה בארוכה קונטרס משיחות יום שמח"ת ש.ז. והנסמן שם.

40) להעיר, שגם בנוגע ל"שלישי"ארז"ל (תנחומא יתרו יו"ד) "לעולם השלישי חביב", כי, עניינו של "שלישי" (כמו שלישי המכריע) שכולל ומאחד את השניים. וי"ל אשר אעפ"כ, גם "שלישי" הוא בגדר פרטי [כמו מדת הת"ת, שעם היותה כוללת חו"ג, הרי היא רק אחת מהמידות, מידה פרטית] , משא"כ ב"משולש" מתבטא עניין שלמעלה מגדר קווין (גם מהגדר דקו האמצעי), שלכן כולל כל ג' הקווין (ראה בארוכה לקו"ש ח"ח עמ' 233).

41) על-דרך צירוף ג' העניינים דחכמה, בינה, דעת, ולהעיר, שגם חכמה, בינה, דעת הם בג' בקווין ימין, שמאל ואמצע, כנגד ג' הקווין דתורה (קו האמצעי), תפילה (קו השמאל) וגמ"ח (קו הימין), וצירוף שלושתם יחד חב"ד – הו"ע משולש".

42) להעיר מהשייכות דביהמ"ק לחב"ד (בית-חב"ד) ע"פ מארז"ל (שמו"ר פמ"ח, ד) על הפסוק (משלי כד,ג-ד) "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו", שבג' דברים הללו (חכמה, בינה, דעת) נעשה המשכן... יבנה בית-המקדש... וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבוא בג' דברים הללו נבנה".

43) שנוסף על היותו "שלישי", הרי הוא גם "משולש" שכולל גם את המעלות דבית ראשון ובית שני (ראה זח"ג רכא,א).

44) ראה ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ו "עיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה את כל ישראל לחברים... בשעה ששם עלו שבטים (בשעת הרגל)". ולהעיר גם מהנס ד"עומדים צפופים ומשתחווים רווחים" (אבות פ"ה מ"ה) שיל"פ שע"י הביטול ("משתחווים") נעשה "רווחים", עד שכתוצאה מזה נעשה בירושלים כולה, ש"לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" (אבות שם).

45) לקו"ת ברכה צח,ב.

46) פרש"י אמור כג,לו. פנחס כט,לו. בחיי פינחס כט,לה.

47) סוכה נה,ב.

48) שיחת כ"ה תשרי ש.ז. ביחידות הכללית לאורחים שיחיו, וראה גם לקו"ש ח"ב עמ' 433. ועוד.

49) להעיר, ששלילת העניין ד"פרידתכם" בנוגע לעצמו נוגע גם לכלל ישראל כי (נוסף לזה שבכוחו של כאו"א להכריע את העולם כולו (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד), הרי) הפירוד שבו יכול לעורר. ח"ו, את הפירוד דכלל ישראל, על-דרך שמצינו בהלכה הכלל ד"חוזר וניעור", ובפרט במין במינו (ראה אנציק' תלמודית (כרך יג) בערכו. וש"נ).

50) על-דרך פתגם הרה"ג ר' יוסף-יצחק בנו של אדמו"ר הצ"צ (זקנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) שתפילה בציבור פירושה "לצבור" את עשר כוחות הנפש ("התמים" ח"ב ס"ע מה ואילך. לקו"ש ח"ב עמ' 477 ואילך). וראה פירוש מהרז"ו לב"ר פפ"ד, א: התפילה  עיקרה... אסיפת האברים והכוחות אל הלב.

51)        ראה תו"א ס"פ תצוה, ד"ה זכור בסה"מ תקס"ה (כרך א) וביאוריו. סידור עם דא"ח שער הפורים. סהמ"צ להצ"צ מצוות זכירת עמלק. לקו"ש חכ"א עמ' 195 ואילך. וראה גם סה"ש תש"ד עמ' 75. סה"מ תש"ט עמ' 34 ואילך.

52) הפסק בין הנשמה (והרוח) והגוף (והמעשה).

53) קידושין מ,ב. וש"נ. רמב"ם הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג. וראה גם לקו"ש ח"ז עמ' 327. חי"ח עמ' 154. ועוד.

54) איוב לו,ה. ברכות ח, רע"א. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס נב. וסו"ס קא.

55) אבות פ"ג מ"ו. וראה ד"ה עשרה שיושבים תרפ"ח (תש"ח).

56) ראה ב"ב ט,א. ירושלמי פאה פ"א ה"א, תניא פל"ז. תו"א כט,ג. לקו"ת פ' ראה כג,ג. תצא לט,א. ובכ"מ.

57) סימן כג, וראה לקו"ש ח"ה עמ' 432 הע' 11. ועמ' 134 הע' 14. ועוד.

58) "היום יום" כ' טבת. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' עג. לקו"ד ח"ב שנ,ב. ועוד.

59) כי נפש הבהמית אינה מתערבת בנוגע לחבירו, שהרי "חזקה אין אדם חוטא ולא לו" (כפס"ד הרמב"ם בכ"מ ראה לדוגמא: הל' מעשר פי"ב הי"ז).

60) פ"י (סה"מ תרנ"ט עמ' סא). ולהעיר, שזמן אמירתו היה בשמח"ת ובש"פ נח (סה"מ שם עמ' רכא).

61) נוסף לכך שעצם הפעולה עם הזולת הו"ע של אחדות, ובפרט ע"י הפעולה בג' הקווין דתורה, עבודה וגמ"ח. שבהם מודגש עניין השלום והאחדות, כדברי הגמרא (ברכות ח,א ובפרש"י) ש"פדה בשלום נפשי" (תהילים נה,יט) קאי על "העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור" (וראה אוה"ת לתהילים (יהל אור) עה"פ). ובזה גופא ע"י הפעולה ד"בתי חב"ד". שהאחדות היא באופן של קביעות, בדוגמת עניין ה"בית", דירת קבע.

62) ישעיהו מא,ו.

63) משלי יא,יד. כו,ו.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)