חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1028- כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ב באלול ה'תשס"ו (15/09/06)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1028- כל המדורים ברצף
לעמוד מול הדברים החשובים
יש חדש
ברכה שגורמת להעמקת התשובה
תשובה
לזכור את צורכי ישראל
חייל יהודי
תשובה על תשובה
תשובה מביאה גאולה
לומר הרבה בלי לומר מילה
ברכת חודש תשרי

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1028, ערב שבת פרשת נצבים-וילך, כ"ב באלול תשס"ו (15.9.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לעמוד מול הדברים החשובים

בימי הסליחות ובימים הנוראים אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים, מול בורא העולם ומנהיגו

השבוע אנו נכנסים לישורת האחרונה בהכנות לקראת השנה החדשה. במוצאי השבת הזאת, בחצות הלילה, יעמדו המוני בית-ישראל בבתי-הכנסת לאמירת הסליחות (לאחר שבני עדות ספרד כבר התחילו בכך מראש-חודש אלול). בלב הומה ונרגש נאמר לפני הקב"ה: "לך ה' הצדקה ולנו בושת-הפנים... נחפשה דרכינו ונחקורה... לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך".

זה הרגע שבו כל אדם מישראל צריך להניח הצידה את המולת חיי היום-יום ולהעמיד לנגד עיניו את הדברים החשובים באמת. שטף החיים מעוות את סדרי-החשיבות הנכונים. כולנו חשים זאת אם חלילה נוצרת בעיה בריאותית במשפחה. פתאום כל הדברים שנראו חשובים וחיוניים, נעשים טפלים וחסרי-ערך. עניינים שעמדו במרכז עולמנו מאבדים את טעמם ומשמעותם, כשאנו עומדים לפני הדברים החשובים באמת.

מהות החיים

הבריאות היא אכן חשובה, אבל האמירה "העיקר הבריאות" אינה מדוייקת. ודאי שהבריאות חשובה לאין-ערוך מכסף, ממכונית חדשה ומשאיפות חומריות אחרות, שיכולות למלא את האדם; אבל היא אינה העיקר. יכול אדם לסבול מבעיות בריאותיות ולהיות מאושר, ואפשר שאדם יהיה בריא כשור ועם זה אומלל.

שלמות המשפחה, נחת מילדים – הם מקצת הערכים שקובעים למעשה את איכות חיינו, והם המעניקים את טעם החיים של בן-אנוש. העולם של ימינו רווי סבל ואומללות משום שדווקא הערכים החשובים הללו זוכים לתשומת-הלב הפחותה ביותר. קצב החיים המטורף מכתיב נורמות אחרות, שגורמות לאדם להסיח את דעתו מהדברים החשובים באמת.

ועדיין לא הגענו למהות החיים עצמם. אנחנו מכירים אנשים שלא היה חסר להם דבר, שזכו למשפחה אוהבת ולילדים נהדרים, ובכל-זאת קמו בבוקר ושאלו: "החיים האלה – בשביל מה?!". שבעים-שמונים שנות חייו של האדם חולפות ביעף, ומגיע רגע שהוא שואל את עצמו את השאלות האמיתיות על תכלית החיים.

זו הנקודה שאליה אנחנו מתחברים בימי הסליחות ובימים הנוראים. אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים, מול בורא העולם ומנהיגו. אנחנו יודעים שהחיים בעולם הזה יש להם תכלית ומטרה. נשמתנו ירדה למטה כדי למלא תפקיד וייעוד, שהוא תמצית הווייתנו. האם אנחנו בכיוון הנכון?

כאשר אנו עורכים חשבון-צדק, מתברר שחיינו עוברים עלינו בעניינים של הבל ורעות-רוח. מכאן באה אותה תחושה של "בושת הפנים". חלפה שנה ואנו עומדים לפני בוראנו "כדלים וכרשים". אין בידינו לא חסד ולא מעשים, כי השקענו את כוחותינו בדברים חולפים וארעיים, שאינם מקדמים אותנו כלל וכלל במילוי תפקידנו בעולם.

תיקון עצמי נכון

אבל התחושה הזאת לא נועדה להשרות עלינו דכדוך וייאוש, חלילה. היא רק פותחת את הלב ומסירה את שביעות-הרצון העצמית, שאינה מאפשרת לנו להגיע לתיקון עצמי נכון. מכאן סלולה הדרך לתשובה אמיתית – "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך".

אירועי החודשים האחרונים מקרבים אותנו להכרה כי הדברים האמיתיים נמצאים בזירה הזאת שבין יהודי לקונו. הכול יודעים שוועדות חקירה והחלפת נושאי התפקידים לא יפתרו את הבעיה המרכזית של אבדן דרך והעדר מנהיגות. אם חפצי חיים אנחנו, במישור האישי והציבורי, עלינו לחזור אל הערכים הנכונים ואל התוכן האמיתי של הקיום היהודי. את זה נמצא בבתי-הכנסת ובתפילה שנשפוך לפני אבינו שבשמים.

הבה נתעורר כולנו להתקרב יותר אל ה' ותורתו, ומובטחים אנו שהקב"ה, שהוא "שומע תפילה", יקבל את תפילותינו ברחמים וייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.

 יש חדש

ברכה לשנה החדשה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון-נפש' לרבי מליובאוויטש ולבקש שנה טובה ומתוקה. ב'פדיון-נפש' כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי לקבל קודם-לכן החלטה טובה בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן נהוג להניח את המכתב באחד מספריו של הרבי, ולשגרו כדי להניחו על הציון הקדוש (מס' הפקס': 001-718-7234444).

ערב נשים בקבר רחל

ביום שני, כ"ה באלול, יהיה אי"ה ערב נשים מיוחד בקבר רחל. לאחר תפילה יימסר שיעור בנושא התשובה. הסעות ממוגנות יצאו מבנייני-האומה בירושלים, בשעה 7 בערב. להרשמה: אודליה, טל' 054-4954258.

ניגונים עתיקים

אמן הכינור החסידי ר' מרדכי ברוצקי מגיש עכשיו את התקליטור השני, במסגרת ההפקות של היכל הנגינה. יש כאן אחד-עשר ניגונים חב"דיים עתיקים, ובכללם ניגון דבקות לרבי אלימלך מליז'נסק, ניגון השתפכות הנפש לרבי מנחם-מענדל מוויטבסק ועוד. הניגונים מבוצעים בדיוק רב, מתוך שמירה על הסגנון האותנטי, והם חודרים עמוק בלב. משתתף גם ילד-הפלא דודי הרץ. טל' 052-5905781.

ראש-השנה ביחד

אגודת דעת, ללימודי יהדות באור החסידות, מזמינה את הציבור לעשות יחד את ימי ראש-השנה בסמינר חסידי במלון כינר, בצפון-מזרח הכינרת. תפילות ואמירת תהילים בצוותא, לימוד מאמרי חסידות בענייני ראש-השנה. משחקייה לילדים ופעילויות בזמני הלימוד. טל' 08-9353932.

 

 שלחן שבת

ברכה שגורמת להעמקת התשובה

בפרשת ניצבים הקב"ה כורת ברית עם בני-ישראל לדורותיהם, ומנבא את הדברים שעתידים לבוא על העם. בין השאר נאמר: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוקיך... בכל לבבך ובכל נפשך".

כוונת הפסוק בפשטות היא לומר, שכאשר בני-ישראל יחטאו ויסטו מדרך התורה, ישובו בתשובה שלמה לאחר שיחושו את ייסוריה של "הקללה". כאשר אדם נמצא במצב שגורם שיברון-לב, הוא מתעורר בתשובה. אולם על-פי זה יש להבין מדוע נאמר כאן לצד הקללה גם "הברכה", והלוא היא אינה משמשת גורם מזרז לתשובה?

צער גדול

ביאור הדברים: התורה מדברת כאן על תשובה גדולה ועמוקה, שתביא בעקבותיה את הגאולה. התשובה אמורה לחדור לכל נימי הנפש, "בכל לבבך ובכל נפשך". כדי להגיע לתשובה עמוקה כזאת, צריכה גם הסיבה שמביאה אותה להיות מיוחדת ויוצאת מגדר הרגיל.

אכן, כל מצב של צער ושל שיברון-לב יכול לעורר לתשובה, אולם כאשר המטרה היא לגרום התעוררות תשובה עמוקה ביותר, לא דיי בצער רגיל. לכן מדגישה התורה, שה"קללה" תבוא לאחר שתקדם לה ה"ברכה". טבע האדם הוא, שכאשר הדבר הלא-טוב בא לאחר שקדמה לו הטובה, גדלה תחושת הצער ביותר.

התעוררות לתשובה

ידוע שעשיר שנתהפך עליו הגלגל ונעשה עני, צערו גדול פי כמה וכמה ממי שהיה עני מאז ומעולם. לכן ההלכה היא שיש לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו", וחז"ל אמרו שאם מדובר באדם שהיה עשיר – יש לתת לו "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו", כי מכיוון שהיה רגיל לכך, מסב לו העדר הדברים הללו צער רב.

לכן נאמר כאן "הברכה והקללה", כדי לבטא את עוצמתה של הקללה, שתבוא לאחר שקודם-לכן תהיה לבני-ישראל ברכה. מציאות כזאת תגרום לבני-ישראל צער גדול, עד שתעורר את ליבם לשוב אל ה' בתשובה עמוקה, "בכל לבבך ובכל נפשך".

ברכה לכל יהודי

לכאורה, על-פי הסבר זה אין הדבר שייך לכל אחד ואחד, אלא רק למי שקיבלו תחילה "ברכה" גדולה, שרק אצלם יכולה לבוא אחר-כך "קללה", שתעורר את ליבם לשוב אל ה'.

אולם האמת היא שכל יהודי מקבל מהקב"ה את מלוא שפע הברכה, שכן הקב"ה הבטיח: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה". הואיל וכל יהודי הוא בן אברהם יצחק ויעקב, ובני-ישראל הם "בני מלכים" ואף בבחינת "מלכים" – הרי הם ראויים שיינתן להם שפע הברכה בתכלית השלמות. ובוודאי יקיים כל יהודי את רצון ה', ותתקיים אצלו הברכה בקביעות, והתשובה שלו לא תהיה על חטאים, אלא תשובה בדרגה עליונה יותר, של "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", מתוך שמחה וטוב לבב.

(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 118)

 מן המעיין

תשובה

מעל לטבע – בטבע

"ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים ל,ד). עבודת התשובה צריכה להגיע עד הדרגה ששם הוי', שהוא למעלה מהטבע, יהיה "אלוקיך" – 'א-להים' בגימטרייה 'הטבע'.

(המגיד ממזריטש)

ברייה חדשה

כשמכניסים נר דולק למקום חשוך, החושך נעלם ואינו קיים עוד, כאילו לא היה כלל מעולם. כך יהודי ששב בתשובה, אף שחטא בעבר והשחית את דרכו, על-ידי התשובה הוא נעשה ברייה חדשה.

(הבעל-שם-טוב)

לברוח מהפגמים

מי שרוצה לשוב בתשובה שלמה, אל ישים לב לתקן פגמיו, אלא ישתדל לכל לראש להרחיק את עוונותיו מנגד עיניו. עליו לברוח מיצר הרע הרודף אחריו, ויתאמץ לעבוד את ה' במידות האהבה והיראה.

(המגיד מקוז'ניץ)

למעלה מהגבלות

"ושבת עד ה' אלוקיך... בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל,ה). לא נאמר כאן "בכל מאודך", לפי שעבודת התשובה עצמה עניינה יציאה מההגבלות, בבחינת "בכל מאודך"; אלא שצריכים להחדיר רגש זה גם ללב ולכוחות הנפש, בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך".

(לקוטי שיחות)

מידת הרחמים

הסימן לתשובה הוא כאשר האדם מסגל לעצמו התנהגות במידת הרחמים. כי החטאים מולידים אכזריות בלב האדם, והתשובה מתקנת זאת ומעוררת בו את הרחמים. זהו שנאמר (דברים ל,ג) "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך".

(רבי שמלקי מניקלשבורג)

עזרה לשוב

"ושב ה' אלוקיך את שבותך". זהו שאמר דוד המלך (תהילים קכו,ד) "שובה ה' את שבותינו" – אנו מבקשים מהקב"ה שיעזור לנו לעשות תשובה, שכן אנו עצמנו אין לנו הכוח לשוב בתשובה, ועל כך מבטיחה התורה שאכן כך יהיה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך".

(עיטורי תורה)

הפיכת התאווה

"ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל,ו). התאווה והחשק לעניינים גשמיים, לחטא ולתענוגות, יתקן אותם ה' לאחר התשובה ויעבירם לעניינים נעלים, לדברי תורה ומצוות.

(מי השילוח)

החמצה של שטות

"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל,יד). העולם אומר שחזן הוא שוטה, משום שהיכל הניגון ("בפיך") קרוב להיכל התשובה ("בלבבך"), וכאשר החזן נמצא  בהיכל הניגון ואינו קופץ ונכנס להיכל התשובה – ודאי שוטה הוא.

(רבי משה מקוברין)

 אמרת השבוע

לזכור את צורכי ישראל

הצדיק רבי יחיאל-יעקב מקוז'ניץ היה מגיע לדרגות גבוהות של דבקות בעת תפילתו, אך גם אז היה זוכר את מצוקות חסידיו ומתפלל בעבורם. פעם שאלוהו כיצד הוא יכול לעשות זאת.

אמר הצדיק: "הגמרא מספרת שבכל בוקר היו חכמי ישראל נכנסים אל דוד המלך ואומרים לו 'עמך ישראל צריכין פרנסה'. וכי דוד המלך לא ידע זאת בעצמו? אלא שהוא חשש, שכאשר הוא מתפלל בדבקות, יהיה מופשט מכל ענייני החומר והגשם ולא יזכור את הצרכים הגשמיים של עם-ישראל. לכן התפלל דוד וביקש: 'זכרני ה' ברצון עמך' – שגם כשאהיה בשיא הדבקות אזכור את צורכי עמך.

"ראו חכמי ישראל שדוד המלך מבקש להזכיר לו את צורכי עם-ישראל, היו באים אליו בכל יום ומזכירים לו".

 מעשה שהיה

חייל יהודי

כבן שבע היה אלי-לייב (בן ר' יצחק-מאיר) איצקוביץ' כשנחטף מחצר ביתו והובא למחנה צבא רוסי. זמן רב היה נתון ללעג ולהתעללויות מצד הממונים עליו. הללו לחצוהו ללא-הרף שימיר את דתו. לבסוף נשבר אלי-לייב הצעיר, ולמראית-עין התנצר. בתוך ליבו נשאר יהודי ואף השתדל לשמור בסתר כמה מהמצוות.

הזמן שחלף והסביבה הגויית עשו את שלהם. אט-אט התנתקו עוד ועוד נימים בחבל שחיבר אותו ליהדותו. דמות הוריו היטשטשה בזיכרונו והוא אימץ את אורחות חייהם של חבריו במחנה.

חלפו שנים רבות. יום אחד, כשכבר היה חייל לוחם, קיבל חופשה שבה הותר לו – בפעם הראשונה מאז נחטף מביתו – לבלותהּ היכן שירצה. הוא עוד זכר את שם עירו ואת שם הוריו. בלב פועם יצא לדרך, בתקווה לפוגשם.

התרגשות עזה מילאה אותו כשנקש על דלת בית-ילדותו. בפתח עמדה אישה מבוגרת. ליבו נחמץ למראה אימו, שעיניה היו כבויות ופניה חרושות קמטים. השנים הרבות והצער העמוק על היעלמות בנה נתנו בה את אותותיהם. אימו לא זיהתה אותו. קשה היה למצוא דמיון בין ילד החמד, בעל הפאות והכיפה, לחייל החסון שעמד כעת מולה.

הוא ביקש להיכנס פנימה והחל להתעניין בה ובבעלה. "הלך לעולמו לפני כמה שנים", אמרה בעצב. ליבו נצבט. פעמים רבות כל-כך הגה באביו, שאת פניו כמעט לא זכר. שוב לא יזכה לראותו. הוא הוליך את אימו סחור-סחור, כדי שלא תתרגש יתר על המידה, על שלבסוף נתוודע אליה.

אלי-לייב ואימו נפלו זה בזרועת זה. שעה ארוכה ייבבה האם בהתרגשות, מתקשה לעכל את הבשורה: בנה האובד, המת בעיניה, חזר אליה! שבוע ימים בילה בחברת אימו, מתענג על כל רגע, דולה ממנה פרטים על ילדותו, על עצמה ועל אביו המנוח; מספר לה את קורותיו כל השנים.

כשעמד לחזור למחנה פנתה אליו אימו בבקשה מיוחדת: "לא-הרחק מכאן, בעיר לאדי, יושב רב גדול. אנא ממך, סע אליו לקבל את ברכתו".

תחילה סירב. "שנים ארוכות אינני שומר תורה ומצוות ואני חי ונראה כגוי לכל דבר. איך אתייצב כך לפני הרבי?!", טען. האם לא ויתרה. חשוב היה לה שיתברך מפי הצדיק. "בכל-זאת", התחננה אליו, "אני רוצה שהרבי יברכך שתסיים את שירותך הצבאי ותחזור אליי בשלום. עתה, לאחר ששבתי וראיתיך, איני מוכנה לאבד אותך שנית!"...

החייל נכנע ונסע ללאדי. בפתח ביתו של הרבי השתרך תור ארוך, אולם הרבי הורה לגבאי הממונה, להניח לחיילים יהודים להיכנס אליו ללא המתנה. כשהבחין בו הגבאי הוליכו מיד לראש התור. קודם שנכנס פנימה, סייע לו הגבאי לרשום על פתק את שמו ושם אימו.

יראה גדולה אפפה אותו. בימי חלדו ידע יראה ופחד פעמים רבות. יראה מפני קצין בכיר, יראה בשדה הקרב; אך זו הייתה שונה. למראה דמות הרבי חש יראת רוממות. הוא הושיט את פתקתו לרבי, והרבי נטלה מידו ושאל כמה שאלות. "הקב"ה יצליחך בכל אשר תפנה", בירכו. אחר-כך העז וביקש מהרבי מטבע לשמירה, כפי שהורתה לו אימו לעשות. "הקב"ה ישמור אותך גם בלי מטבע וייתן לך תבונה לבחור בדרך הנכונה", אמר לו הרבי, נותן בו עיניים חודרות ומלטפות גם-יחד.

בצאתו החוצה חש אושר בלתי-מוסבר. כאילו הצליח לגשר על שנים רבות של נתק ולהתחבר שוב אל שורשיו היהודיים.

ביום שבו חזר למחנה התקבלה פקודה מהצאר, לאפשר לכל החיילים לחזור לדת אבותיהם. נתון לרושם הפגישה עם הרבי בלאדי, היה אלי-לייב הראשון שהזדרז להצהיר על שובו לדרך אבותיו.

מכיוון שהיה בחור נבון וחייל טוב, התאמצו מפקדיו להניאו מצעדו זה. כשנכשלו בניסיונם, גייסו לעזרה כומר צעיר, וזה דיבר על ליבו. "גורלך יהיה כגורל כל היהודים הנרדפים", אמר הכומר. "יהודי מצורע יקראו לך. לעומת זאת, אם תישאר עמנו תתקדם במעלות הקצונה ומצפים לך חיים טובים!".

אלי-לייב עצם את עיניו ונזכר בפניו של הרב מלאדי ובמילים שאמר לו בטרם נפרדו – "הקב"ה ישמור אותך... וייתן לך תבונה לבחור בדרך הנכונה". כן, ידע, הוא יבחר בדרך הנכונה.

"לא מרצוני המרתי את דתי אלא מתוך לחץ וייסורים", השיב לכומר. "ילד צעיר הייתי כשנחטפתי באכזריות מבית הוריי ואולצתי לנטוש את יהדותי. כעת חפץ אני לחזור בתשובה שלמה ולכפר על כל שנות חטאיי. ואשר לדבריך – מעדיף אני להיקרא 'יהודי מצורע' ולא 'יהודי מומר' או 'יהודי שהתנצר'".

אלי-לייב עמד בהחלטתו ושב ליהדותו בלב שלם. כעבור זמן תם חוק שירותו הצבאי. הוא חזר אל אימו המאושרת וזכה שגם חלקה הראשון של ברכת הרבי, יתקיים – הקב"ה אכן הצליח את דרכו בכל מה שעשה.

אלי-לייב הקים משפחה יהודית נאמנה והתפרנס כל ימיו בכבוד. לצאצאיו סיפר את סיפור חייו והיה גאה ומאושר על שברגע הנכון קיבל את ההחלטה הנכונה. "ראו מה רב כוחה של ראיית פני צדיק, אפילו פעם אחת", אמר להם. "בזכותה השתנו חיי מן הקצה אל הקצה, ונשמתי ניצלה מרדת שחת".

(על-פי 'על קידוש ה'' בהוצאת 'מישור'. זהות הצדיק איננה ידועה)

 תשובה

תשובה על תשובה

כלל גדול נאמר על התשובה: "אין לך דבר שעומד בפני התשובה". כוחה של התשובה בלתי-מוגבל. גם החטא הנורא ביותר יכול לבוא על תיקונו על-ידי התשובה, ובזה גדולתה. עם זאת, מוצאים אנו בתורה דברים שעליהם אין התשובה מועילה. כיצד מתיישבים שני הדברים הללו?

מוסבר על כך (ראה באריכות באיגרת התשובה בתניא, פרק ד ואילך), שכאשר אמרו חז"ל שאין התשובה מועילה לעבֵרות מסויימות, הכוונה ל'תשובה תתאה' (=תשובה תחתונה); ואולם יש תשובה שבכוחה לתקן גם עבֵרות אלו, והיא 'תשובה עילאה' (=תשובה עליונה).

לנקות ולקרצף

חטא ועוון נמשל ללכלוך שמצטבר על כלי. בכלי מטונף לא ישים איש מאכל ומשקה. כך גם במובן הרוחני, החטא מטנף את כלי-הנפש ומונע ממנה לקבל אור רוחני, את אור הקדושה. מובן אפוא, שראשית-כול חייבים לשטוף ולמרק את ה'כלים', ורק אחר-כך אפשר להתקדם הלאה.

זו הדרגה הראשונה שבתשובה, 'תשובה תתאה' – ניקוי הפגם שגרם החטא. ובניקיון כמו בניקיון – צריך לטפל בלכלוך עצמו, למרק, לקרצף; והידיים גם מתלכלכות. התשובה הזאת עוסקת בחטא עצמו – על היהודי להתבונן בחומרתו של החטא, לבכות ולהתמרמר על המעשה שעשה, ולקבל עליו שלא לעבור עוד על רצון ה'. תשובה זו מאופיינת במרירות, בבכי, בהעלאת זיכרון החטא.

זו ההתחלה, שכן כל עוד הכלי מטונף – לא ניתן לשים בו מאומה. על-כן צריך לנקותו ולמרקו, וזאת על-ידי החרטה, הכאב, הדמעות, ההחלטה התקיפה שלא לעשות זאת שוב. תשובה זו ממרקת את כלי הנפש, מסלקת מהם את זוהמת החטא, ומכשירה אותם להיות כלים ראויים לקבלת אור הקדושה.

השלב הבא בתשובה הוא – למלא את הכלים באור. לאחר שהיהודי שב בתשובה שלמה על החטא, ונשמתו התמרקה מהפגמים שגרמו לה העוונות, הוא מרגיש עכשיו צימאון עצום למלא את נשמתו באור. הוא חש כמיהה לרוחניות ורצון עז לדבוק בקב"ה, לחוש את הקדושה האלוקית. הוא מרגיש את החסר, את מה שהחמיץ כשלא קיים את מצוות התורה. זו הדרגה העליונה שבתשובה – 'תשובה עילאה'.

למלא אור

הדבר המאפיין את ה'תשובה עילאה' הוא, שהיא אינה עוסקת בחטא עצמו. זו תשובה במובן אחר, במשמעות "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". תשובה זו רוויה שמחה, על שהנפש חוזרת אל מקורה, כבן-מלך ששב הביתה, אל אביו, אל ארמון המלכות.

הדרגה הראשונה בתשובה היא בבחינת "לב נשבר ונדכה" (תהילים נא), ואילו הדרגה העליונה של התשובה באה לידי ביטוי בהמשך הפסוקים: "תשמיעני ששון ושמחה" (ולכן 'תשובה-תתאה' קשורה לימות החול ו'תשובה-עילאה' – לשבת).

'תשובה-עילאה' מביאה את האדם להתמסר בכל ליבו ונפשו ללימוד התורה, מכיוון שבאמצעותה האדם מתאחד עם חכמתו של הקב"ה. הוא חש צימאון שאינו יודע רוויה לאור ה', לקדושה האלוקית, ולכן הוא מוסר את כל-כולו לתורה ולמצוות, שבאמצעותן האדם מתדבק בשכינה. מבחינה זו, אין התשובה הזאת מסתיימת לעולם, כי אין סוף למידת הדבקות של האדם בבורא, והוא חותר ללא הרף לדבקות עמוקה יותר.

ולאמיתו של דבר, גם בתוך ה'תשובה-תתאה' טמון ניצוץ של 'תשובה-עילאה', שאותו יש לפתח ולהרחיב. אם אין באדם יסוד של כמיהה לרוחניות ולקדושה, לא ירגיש את החיסרון שבחטא. מי שלא ראה אור, אינו חש כמה רע לחיות בחושך. אותה נקודה פנימית של 'תשובה-עילאה' היא הגורמת לאדם לרצות להיחלץ מהחטא ולשוב בתשובה, כפשוטם של דברים.

 בציפייה לגאולה

תשובה מביאה גאולה

"חמישה דברים מביאים את הגאולה – מתוך צרה ומתוך קץ ומתוך תשובה ומתוך רחמים ובזכות האבות. שכן הוא אומר 'ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו', ומיד 'כי א-ל רחום ה' אלוקיך'" (פסיקתא רבתי פרשה מד)

 חיים יהודיים

לומר הרבה בלי לומר מילה

בילדותו סבל עופר גורן מגמגום ומבעיית דיקצייה חמורה, והיה מושא ללעג בחברה. מציאות זו הציקה לו שבעתיים, מפני שהיה לו רצון עז "להופיע ולבלוט", כדבריו. הוא אהב מאוד לשחק ולהציג, אך ההתקשות בדיבור חלק ותקין חסמה לפניו את הדרך.

יום אחד גילה את עולם הפנטומימה, ומיד הרגיש שזו ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו בלי שיצטרך לפצות פה. הוא החל לעסוק בפנטומימה כתחביב, בזמן שלמד בישיבת-ההסדר ימית בנווה-דקלים, ולאחר מכן למד את הנושא בדרך מסודרת ומקצועית, וכיום הוא מעלה הופעות בכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה. "אני יכול להופיע בכל מדינה ולפני כל קהל, שהרי שפת התנועה היא בין-לאומית", הוא אומר בחיוך.

חיסרון שנהפך ליתרון

הוא מתגורר בבית-שמש, העיר שבה נולד וגדל, עם רעייתו וחמשת ילדיהם. השיפור בדימוי העצמי שלו, עם אימון ממוקד לשיפור מיומנות הדיבור, מחקו את הגמגום והעלימו כמעט לגמרי את קושי ההגייה. אבל העברת מסרים ורעיונות נשארה שאיפת-חייו, והוא עושה זאת בהופעותיו, בכישרון כובש.

דממה אופפת את האולם כשעופר מופיע על הבימה ומתאר תהליך של חשבון-נפש. הוא עושה זאת תוך שימוש בדימויים. החוטא משול לאדם השרוי באפלה וגפרור דולק בידו. האור הקלוש מסייע לו אך בקושי להתנהל בלי למעוד, אך הוא דווקא מרוצה ממצבו, מפני שאינו מכיר מצב אחר, טוב יותר. כשרגליו מובילות אותו יום אחד לדלת נסתרת, והוא שולח יד ופותח אותה לרווחה, מציף את עיניו אור מסנוור כל-כך, עד שאינסטינקטיבית הוא טורק את הדלת וחוזר אל החושך והגפרורים. האם יישאר באפלה, או שיצא סוף-סוף אל האור?

שפת דימויים

בימים האלה הוא מעלה הצגות העוסקות בתשובה, והכול ללא מילים. כך הוא ממחיש את המצב המוגדר 'אחטא ואשוב': אדם בולס ברעבתנות כריך, שממנו נוטפים נוזלים ורטבים המטנפים את חולצתו הצחה. הוא עוצר לרגע כדי להחליף חולצה, ושב לנגוס בכריך המלכלך את בגדיו. כאשר גם החולצה הנקייה מתלכלכת, הוא מחליף אותה בחולצה נוספת, וכך שוב ושוב, עד שהוא נשאר ללא חולצה נקייה להחלפה. ברגע המביך הזה עליו לבחור בין התמסרות לזלילה, שדומה כי לעולם לא תסתיים, ובין יציאה לדרך חדשה, נכונה ושפויה.

לדבריו, העברת מסרים באמצעות פנטומימה חודרת עמוק יותר ללב האדם, משום שהיא מחייבת שימוש בדימויים פשוטים וחד-משמעיים, המובנים לכל אחד ואחד ושאינם תלויים בפערי שפה וידע.

מסרים יהודיים

שנים-עשר מופעים מעלה גורן, רובם עוסקים בנושאים יהודיים מובהקים: תפילה, איזהו גיבור, מיהו מנהיג, סיפורה של מגילת אסתר ועוד. "הדיבור עוצר ומגביל את המסר המובע, לעומת התנועה שמעניקה לו כנפיים ומשאירה מקום לפרשנות אישית", אומר גורן. "אני יכול להופיע עם אותה הצגה לפני מבוגרים וילדים כאחד. הכול יקלטו את המסר ויֵהנו, ולכל היותר יהיו הבדלים בניואנסים".

לצד מופעיו החיים מככב גורן בשני תקליטורים על ספר בראשית, 'אתנ"ךתא' נקראת ההפקה. כמו-כן הוא חבר פעיל ב'בית-המדרש תאיר' בתל-אביב, המעלה סוגיות יהודיות מהותיות, בדרך של המחזה, לפני קהלים מגוּונים. מתברר שאפשר לומר הרבה ולא לומר דבר, ואפשר לא לומר מילה ובכל-זאת לומר הרבה מאוד.

גורן בהופעה: לדבר בדממה

 פינת ההלכה ומנהג

ברכת חודש תשרי

שאלה: למה אין נוהגים לומר השבת את 'ברכת החודש', כבכל שבת שלפני ראש-חודש?

תשובה: תקנת רבותינו הראשונים, שבכל שבת שלפני ראש-חודש, אחר קריאת ההפטרה, קודם 'אשרי', שליח-הציבור מכריז ומודיע לקהל באיזה יום יחול ראש-החודש. זאת, כדי שיֵדע כל אדם מתי חל ראש-חודש.

בכל הנוסחים מופיעה ההכרזה עם ברכות ותפילות להצלחת החודש. בקהילות רבות מקדימים לה תפילות כלליות. למנהג חב"ד אין אומרים תפילות אלו, ואף נוסח 'מי שעשה ניסים' הוא קצר. בכל 'שבת מברכים' – ואף בשבת זו –  אומרים בהשכמה בציבור את כל ספר התהילים, כדי לעורר רחמים וברכה על כל החודש.

מה נשתנה חודש תשרי?

א) בפסוק "בכסה ליום חגנו" (תהילים פא,ד) נרמז שחודש זה מכוסה, ואינו מוכרז.

ב) מכיוון שראש-חודש תשרי הוא ראש-השנה, הכול יודעים זאת ואין צריך להזכרתו [ויש שכתבו: "הוא מבורך ועומד"].

ג) לפי שאינו נקרא 'ראש-חודש' כלל אלא 'ראש-השנה', ואין מזכירים ראש-חודש בראש-השנה כדי שלא יחשבו שמדובר ביומיים ראש-חודש ויתחילו למנות את ימי החודש מהיום השני (כבכל ראש-חודש, שב' דראש-חודש הוא היום הראשון של החודש החדש).

ד) "כדי לערבב את השטן, שלא יֵדע שהיום ראש-חודש תשרי, ולא יבוא לקטרג".

ה) הבעל-שם-טוב מבאר, שחודש תשרי, שהוא 'החודש השביעי' – המושבע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה, מברכו הקב"ה בעצמו היום, ובכוח ברכתו – מברכים ישראל את כל שאר חודשי השנה.

מקורות: מג"א ר"ס תיז. שו"ע אדמו"ר הזקן תקצא,ו. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ברכת החודש' (כרך ד עמ' תנג), וש"נ. תהילים 'אהל יוסף יצחק', עמ' 193. וראה לקוטי שיחות כרך כד עמ' 222. 


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)