נעשה אדון
"ולא תיקח שוחד" (דברים טז,יט). כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (שבת י). הקב"ה, שהוא דיין אמת, נקרא "אדון עולם", ודיין שהוא שופט צדק נקרא "מרא דאתרא" – אדון המקום.
(רבי ישראל מרוז'ין)
להיות שותף
"מאי שוחד? – שהוא חד" (כתובות קה). חז"ל אמרו על דיין שדן דין אמת לאמיתו שהוא נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, אבל אם הדיין לוקח שוחד ואינו דן דין אמת, אזיי הוא אחד, כי הקב"ה אינו שותפו.
(הב"ח)
גם הפיקח טועה
"כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז,יט). "אלו פיקחי הדעת" (מכילתא). הווי אומר שגם אדם פיקח, שבעיני שכלו רואה כל דבר בצורה ברורה ותמיד הוא מחפש רק את האמת, גם הוא בא לידי טעות כשהוא לוקח שוחד.
(ספר המאמרים ת"ש)
הטיית השכל
מקבל השוחד לא בהכרח מזכה ביודעין את נותן השוחד, בשעה שהוא יודע כי בעצם היה עליו לחייבו; אלא שבעקבות קירוב הדעת שפעל השוחד נעשית הטיה בשכלו עד שהוא מדמה באמת בנפשו כי נותן השוחד הוא הזכאי.
(ספר המאמרים תרפ"ט)
משוחד להטיית הדין
"לא תטה משפט... ולא תיקח שחד". בסדר האל"ף-בי"ת באות אחר האותיות ש-ח-ד האותיות ת-ט-ה, רמז שמחמת לקיחת שוחד באים לידי הטיית הדין.
(נחל קדומים)
רואה מעוות
רבי אברהם מסוכצ'וב היה אומר: נוגע בדבר גרוע מעיוור. עיוור אינו רואה דבר, ואילו נוגע בדבר רואה כל דבר בצורה מעוותת.
חכמים ופיקחים
בפרשתנו נאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים", ואילו בפרשת משפטים (שמות כג,ח) נאמר: "כי השוחד יעוור פיקחים". 'חכמים' הכוונה לחכמה בתורה, ו'פיקחים' זו פיקחות בענייני העולם. השוחד מסמא אצל הדיין את חכמתו ואת פיקחותו גם יחד.
(הגר"א)
חכם אמיתי
לא כל מי שהוא חכם בעיניו או שמוחזק חכם בעיני הבריות הוא באמת חכם. אבל הקב"ה, מקור החכמה והתבונה, עדותו נאמנה. התורה מעידה כאן, שגם חכם אמיתי, שהקב"ה מעיד עליו שהוא חכם, גם אותו השוחד מעוור.
(החפץ חיים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
