"ששון" ו"שמחה" הם שני קווים מנוגדים שמתחברים זה עם זה על-ידי קו שלישי, על-דרך המעלה של בית-המקדש השלישי * בית-המקדש הראשון היה בזמן של גילוי וגאולה ובית-המקדש השני היה בזמן של גלות * ואילו בית-המקדש השלישי הוא למעלה משני הקווים של גלות וגאולה ולכן יהיה נצחי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. התוועדות זו מיוסדת על דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר1 בשם אדמו"ר הזקן, אודות ה"פתקא אשר משמי שמיא נחיתא", שבכוחה של התוועדות חסידית לפעול יותר מפעולתו של המלאך מיכאל ("וואס א חסיד'ישע פארבריינגען קאן אויפטען, קאן מלאך מיכאל ניט אויפטאן").
ומכיוון שבשבוע זה צריך להיות עניין הנוגע לציבור גדול של בני ישראל2 – הרי אם יצליח המלאך מיכאל לפעול זאת, תהיה ההתוועדות בבחינת תוספת; ואם, מאיזה טעם שיהיה לא יפעל זאת מלאך מיכאל – תפעל זאת ההתוועדות, ויהיה הכל בטוב הנראה והנגלה.
ב. בליקוטי-תורה פרשתנו3 ישנו המאמר ד"ה "ציון במשפט תפדה"4.
מאמר זה ישנו גם בא' ה"ביכלאך", שבו נמצאים מאמרים מהשנים תקע"א ו(תחילת) תקע"ב, וביניהם גם מאמר זה, אודותיו נרשם שנאמר "אור ליום ב' ערב ט' באב וויטעבסק"5.
למאמר זה נוספו הגהות מכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, הגהות אלו הן משני זמנים: ישנן הגהות הצמח-צדק על המאמר הנדפסות בליקוטי-תורה, שהגהות אלו הן מלפני שנת תר"ח (שהרי בשנת תר"ח היתה הדפסת הליקוטי-תורה), וישנן הגהות משנת תרכ"א – חמישים שנה מאז אמירת המאמר6.
ומכיוון שכבר דובר7 שילמדו בכל שבוע את הליקוטי-תורה דשבוע זה, ה"חסיד'ישע פרשה" – מסתמא כבר למדו כולם את המאמר, ובפרט שה"חסיד'ישע פרשה" דשבוע זה היא קצרה. ולכן, אומר עתה את המאמר בקיצור.
ג. אודות8 שבת זו (שבת חזון) ישנו פתגם9 מהרב הקדוש ר' לוי-יצחק מבארדיטשוב נ"ע, שבשבת חזון מראים את בית-המקדש השלישי – "חזון" מלשון ראייה – אלא שראייה זו היא מרחוק, וזהו העניין ד"שבת חזון".
על-פי זה תובן השייכות דשבת חזון לפרשת דברים, שהקביעות דשבת חזון היא תמיד בפרשת דברים:
בפרשת דברים מתחיל "משנה תורה". ואף שהתורה היא "תורה אחת", מכל-מקום, נשתנה10 משנה-תורה משאר החומשים, בכך שמשנה-תורה נאמר לדור שנכנס לארץ-ישראל, ולכן היה צורך להבטיח ("באווארענען") עניינים מסוימים כו', שקודם לכן לא היה צורך להבטיחם.
החילוק בין דור המדבר לדור שנכנסו לארץ הוא, שדור המדבר היה "דור דעה"11 והיו במדריגתו של משה רבנו, שהיתה לו ראייה באלוקות. אבל הדור שנכנסו לארץ, שהיתה להם כבר שייכות לגשמיות – במילא היה חסר אצלם בעניין הראייה באלוקות, ואצלם לא היתה אלא שמיעה, כמו שכתוב "ועתה ישראל שמע וגו'"12 (שמדריגת הראייה שפעל משה רבנו בדור שנכנסו לארץ לא היה אלא ראייה מרחוק וכו').
החילוק בין ראייה לשמיעה הוא13, שכאשר רואים דבר הרי זה בלי גבול, אין בזה שום מצרים והגבלות, דהיינו ששום עניין לא יזיז אותו ממקומו שיתעוררו אצלו ספיקות בדבר, כיוון שהוא עצמו ראה זאת. מה-שאין-כן שמיעה, כאשר שומעים דבר, הרי אף שבשעת מעשה מתקבל אצלו ("ווערט אפגעלייגט ביי אים") הדבר ששומע, מכל-מקום, על-ידי קושיא ייתכן שהעניין ייסתר אצלו, והרי זה מורה, שגם בשעה שהדבר היה מונח אצלו, היה העניין אצלו באופן מוגבל14.
ולכן במשנה-תורה, שנאמר לדור שנכנסו לארץ, שאצלם היתה רק מדריגת השמיעה באלוקות – היה צורך לצוותם אודות עניין המסירות-נפש והדומה, שלדור המדבר לא היה צורך לצוות ולהזהיר על כך15.
ואף-על-פי-כן, אף שהדור שנכנסו לארץ היו במדריגה תחתונה יותר מדור המדבר – היתה בהם מעלה שלא היתה בדור המדבר. ולכן נאמר בדור המדבר16 "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו'", דקאי על שילה וירושלים17, לאחרי שכבר נכנסו לארץ-ישראל דווקא.
והטעם הוא, כיוון שעל-ידי הירידה גופא, שהתחילו להתעסק עם דברים גשמיים בירידת המדריגות – דווקא על-ידי זה מתמלאת אמיתית הכוונה, בניין המנוחה והנחלה.
ונמצא, שהעניין דשבת פרשת דברים, התחלת משנה-תורה, מורה על התכללות שני עניינים הפכיים: א) זוהי ירידה גדולה, ב) על-ידי ירידה זו – דווקא על ידה נעשית אמיתית העליה.
וזהו גם כן העניין דשבת חזון, שגם בו ישנם שני ההפכים: מצד אחד הרי הוא ב"תשעת הימים"18, ויתירה מזו, הוא השבת שלפני תשעה באב, זמן החורבן. אבל מצד שני, הרי על-ידי ירידה זו דווקא תהיה תכלית העלייה, כאמור בשם הרב הקדוש הרב ר' לוי יצחק מבארדיטשוב נ"ע, שבשבת חזון מראים את בית-המקדש השלישי, שהוא למעלה מאלו שלפניו, ייבנה במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו.
ד. והנה, מכיוון שעניינה של שבת זו הוא חיבור שני הפכים – הרי זה נעשה על-ידי קו השלישי, שלמעלה משני הקווים, שלכן כולל בתוכו את שני הקווים (כמדובר לעיל במאמר19).
וזהו גם עניינם של ג' בתי-המקדש: בית-המקדש הראשון – היה בזמן שלמה, שאז "קיימא סיהרא באשלמותא"20, גילוי מלמעלה למטה, זמן של גאולה; בית-המקדש השני – היה בזמן ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן"21, בדרך מלמעלה למטה, זמן של גלות, ועל שני בתי מקדשות אלו נאמר22 "יחיינו מיומיים". ואילו בית-המקדש השלישי – עליו נאמר (בהמשך הכתוב) "ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", דקאי על בית-המקדש דלעתיד, הוא למעלה מב' הקווים דגלות וגאולה.
ולכן תהיה הגאולה דלעתיד גאולה שלימה, שאין אחריה גלות23 – דמכיוון שגאולה זו היא למעלה לגמרי מב' הקווים דגלות וגאולה, לכן היא גאולה שלימה ואמיתית, במהרה בימינו, על-ידי משיח.
ה. אמרו רז"ל24: "כל ישראל ערבים זה בזה". ומזה מובן – אפילו מצד הפירוש הפשוט שבזה, ובפרט מצד הפירוש הפנימי המבואר בחסידות25, שכל בני ישראל "מעורבים זה בזה", כיוון שכל בני ישראל הם "קומה אחת שלימה"26 – שכאשר יהודי מתעורר בתוספת התחזקות בתורה ומצוות, הרי זה פועל על כל בני ישראל בכל קצווי תבל.
וכידוע26 המשל בזה, שכאשר אבר מסויים חולה, הנה על-ידי זה שמקיזים דם באבר אחר, מתרפא גם אבר זה.
ולכן, בשעה שיושבים יהודים יחד בהתעוררות, ובפרט בהתוועדות חסידית מתוך שמחה של מצווה – הרי זה פורץ את כל הגדרים27, ופועל בכל בני ישראל בכל קצווי תבל.
ואין זה בסתירה לעניין הבחירה, שכל אחד צריך לבחור בעצמו בטוב – כי, הפעולה הנ"ל אינה אלא הגברת הצד הטוב על הצד דלעומת-זה, וכאשר מגבירים את הצד הטוב, אזי בוחר הלה בעצמו, בבחירתו החפשית, בטוב, כפי שהקב"ה מייעץ "ובחרת בחיים"28.
ועל-דרך שמצינו ברמב"ם29 בעניין "מי שהדין נותן שכופין עליו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש... (ש)מכין אותו עד שיאמר רוצה אני" – ש"מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות (וכפתגם אדמו"ר הזקן30 שיהודי אינו רוצה וגם אינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלוקות), ויצרו הוא שתקפו, וכיוון שהוכה עד שתש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גירש לרצונו", כיוון שאז נתגלו רצונו ובחירתו שלו, שיהודי מצד עצמו בוחר בטוב.
ובזה יובן מאמר רז"ל31 "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" – שהכוונה בזה אינה לחולה בגשמיות דווקא, אלא גם לחולה ברוחניות – דלכאורה32, הרי זה בסתירה למאמר רז"ל33 "הכל בידי שמים חוץ מיראת-שמים"? אלא העניין הוא כנ"ל, שפעולתו של ה"חכם" היא לכפות את האדם ולהסיר ממנו את אונס היצר-הרע, ואזי בוחר הוא בטוב בעצמו.
ואז נותן הוא "גט" למי ש"מצא בה ערוות דבר"34, דהיינו שהוא מתגרש ("ער גט זיך אפ") מהעניינים דלעומת-זה, ונעשה אשה לו יתברך, דהיינו שמתקשר עם הקב"ה – בבחירתו החופשית.
ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לומר, שאין צריכים להתערב ב"בעל-הבית'שקייט"35.
ונוסף לזה, הרי ישנו מאמר מאדמו"ר האמצעי ד"ה להבין עניין לקיחת אנשי חיל כו'36, ותוכנו הוא בביאור התכלית שבעניין לקיחת בני ישראל לצבא – דלכאורה, מכיוון שבצבא ישנן גזירות על קיום המצוות כו', איזו תכלית יש בזה? ומבאר שם בהמאמר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיימים כמה מצוות במסירות-נפש, הרי אותן מצוות מועטות שמקיימים במסירות-נפש יקרות הן ביותר למעלה, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, וכדאי כל המצוות הרבות שאין מקיימים כלל, מצד גודל הנחת-רוח במצוות אלו שמקיימים במסירות-נפש.
אמנם אף-על-פי-כן, הרי המוזכר לעיל (ס"א) אינו עניין של טוב הנראה והנגלה, והרי רוצים אנו שהעניינים יהיו בטוב הנראה והנגלה.
ונוסף לזה: המדובר במאמר אדמו"ר האמצעי הנ"ל הוא בנוגע לגזירות של גויים, שבזה אין חילול השם, כיוון שהגויים הם "כגרזן ביד החוצב"37; מה-שאין-כן כשמדובר בגזירות של בני ישראל, שבזה ישנו חילול השם – אין הדבר כדאי כו'.
והעיקר הוא – שרוצים אנו, ומובטחים שכן יהיה, שבעקבתא דעקבתא דמשיחא, שהוא הזמן שבו אנו עומדים עתה, יהיה טוב הנראה והנגלה, וטוב הנראה והנגלה פירושו – שלא יהיו שום גזירות כלל, וילמדו תורה ויקיימו מצוות מתוך מנוחה והרחבת הדעת.
ז. בהלכות העוסקות במלך המשיח, כותב הרמב"ם38 שהמשיח "יכוף כל ישראל לילך בה (בתורה) ולחזק בדקה".
ולכאורה אינו מובן:
אמרו רז"ל39 "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב", ואם כן, ממה-נפשך אינו שייך עניין הכפייה: אם יהיה זה "דור שכולו זכאי" – אין צורך בכפייה, ואם יהיה זה כולו חייב" – גם אז אינו מתאים עניין הכפייה, שהרי כדי לכפות יש צורך באחיזה בדבר כלשהו ("מען מוז האבן בא וואס צו אנהאלטן זיך"), ובמצב של "כולו חייב" הרי אין זה שייך?
וביאור העניין:
כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע כותב במכתב (שנתפרסם כבר ב"קופיר"40), שישנם ב' מדריגות במשיח – "דוד" ו"בן דוד": "דוד" – עניינו הגילוי דמשיח, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"41; ו"בן דוד" קאי על זמן שקודם לזה, שאז עדיין לא יהיה גילוי זה, ומכיוון שעדיין ישנו העלם – יהיה תערובות טוב ורע.
ועל-פי זה יובן מה שכתב הרמב"ם "יכוף כל ישראל כו'":
זה שאמרו רז"ל שדורו של משיח יהיה "דור שכולו זכאי או כולו חייב" – קאי על המדריגה הב', שהיא כבר לאחר הבירור, ואז לא שייך עניין הכפייה (כנ"ל); מה-שאין-כן מה שכתב הרמב"ם שמשיח "יכוף כל ישראל" – קאי על הזמן ד"בן דוד" שאז יהיה עדיין תערובות, ואז תהיה פעולת משיח ש"יכוף כל ישראל".
כלומר: לכל לראש תהיה עבודתו של משיח בבירור הטוב מן הרע, דכיוון שיהיה עדיין תערובות טוב ורע, יפעל משיח עניין הכפייה ויברר את הטוב מהרע, ואז יקח את אלו שבמצב ד"כולו זכאי" אל הגאולה, ואילו את הנמצאים במצב ד"כולו חייב" – יניח הצדה לעת עתה; ואחר-כך יפעל גם על אלו שהיו קודם לזה במצב ד"כולו חייב" – לצרף גם אותם עמו אל הגאולה השלימה.
ח. עניין הכפייה שיהיה על-ידי משיח – אין פירושו כפייה "בשוטי" דווקא, אלא יכולה להיות גם כפייה בדברים ("במילי")42. ויתירה מזו: ייתכן אפילו שה"דברים" ("מילי") נאמרים במקום אחר לגמרי, כשהלה כלל אינו שומע, ואף-על-פי-כן, על-ידי "דברים" אלו, כופים אותו, ומסלקים ממנו את אונס היצר הרע (כנ"ל).
ועל-דרך מה שכתב אדמו"ר הזקן43, ש"מורי זלה"ה היה נוהג כשנפלה לו איזה השגה במוחו היה אומרה בפה אף שלא יבינו השומעים כל כך... בכדי להמשיך את ההשגה שנפלה לו בזה העולם בבחינת יציאת הדיבור כשמדברה בפיו... ואזי יוכל אחר אף שהוא בסוף העולם להשיגה".
ואם כן, הרי בשעה שמתקבצים יחדיו עשרה מישראל, שאז "שכינתא שריא"44 "אפילו כשאינם מדברים בדברי תורה"45, ובפרט כשגם עוסקים בדברי תורה, ובפרט כשהדבר נעשה מתוך התוועדות חסידית, ובפרט כשחוזרים על פתגם מאחד מרבותינו נשיאינו, שעניינו של רבי הוא "אנוכי עומד בין הוי' וביניכם"46, ונמצא שמצרפים לזה גם את העצמות – אזי יש בכוחם לפסוק שגם יהודי נוסף יתעורר במסירות-נפש ויעמוד בתוקף בענייני יהדות – כשם שהם מאחלים זאת לעצמם.
והיינו, שכאשר הולכים בדרך אהבת-ישראל, שהיא מצוותו של הקב"ה – הולכים בשליחותו של הקב"ה, וממילא יש בכוח לפעול גם עניינים שאפילו מלאכים אינם יכולים לפעול – לא מבעי מלאכים שנבראים לזמן קצר, שעליהם אומרים47 "יוצר משרתים ואשר משרתיו כו'", אלא אפילו מלאכים נצחיים, כמו המלאך מיכאל, שנברא כבר בששת ימי בראשית, כמו שכתוב48 "ועוף יעופף גו'" "ועוף דא מיכאל"49, והוא "מלמד זכותן של ישראל"50, כי51, גם מלאך מיכאל יכול רק ללמד "זכותן של ישראל", אבל בענייננו יש צורך תחילה לפעול את "זכותן של ישראל", ועניין זה הוא בכח הנשמות דווקא.
(וסיים52 כ"ק אדמו"ר): ויהי-רצון שיהיה זה בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה.
ט. עומדים אנו עתה בימים אודותם נאמר שייהפכו "לששון ולשמחה"53.
והנה, מבואר בחסידות54, ש"ששון" ו"שמחה" הם שני קווים: מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
וכיוון שבכל אחד ואחד משני קווים אלו ישנה מעלה, וכמבואר בשערי-אורה55 ובהמשך תרס"ו56 בעניין תלמוד-בבלי ותלמוד-ירושלמי, שבכל אחד מהם ישנה מעלה שאין בזולתו – לכן נוסח הברכה הוא "ייהפכו לששון ולשמחה", דהיינו שיהיו ב' המעלות, שעניין זה נעשה על-ידי קו הג', כנ"ל (ס"ד).
(טרם צאתו אמר כ"ק אדמו"ר:) יהי-רצון שנצא מהגלות אל הגאולה השלימה והאמיתית בחסד וברחמים.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת דברים, שבת חזון, ה'תשט"ו. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשט"ו, כרך יד (חלק ב), עמ' 245-238)
-------------------
1) איגרות-קודש שלו ח"ג עמ' תיג. וש"נ.
2) ביום השלישי (ז' מנחם-אב) שלאחרי שבת זו התקיימו באה"ק הבחירות ל"כנסת", וכנראה הכוונה שבין הרשימות המתמודדות היו כאלה המנגדים על השם תורתו ומצוותיה [ראה גם מכתב כ"ד תמוז שנה זו (איגרות-קודש חי"א ס"ע רעט)]. וראה גם לקמן ס"ז ואילך (המו"ל).
3) בתחילתו.
4) ישעיהו א,כז.
5) יצא-לאור בקונטרס בפ"ע בשנה זו – תשט"ו [ראה גם מכתב י"ב מנחם-אב שנה זו (איגרות-קודש חי"א ריש עמ' שכב)] (ולאח"ז בסה"מ אוה"ת פרשתנו (כרך ו) ס"ע ב'קעג ואילך ובסה"מ תקע"א עמ' רנח ואילך). וראה בפתח-דבר שם (כנדפס גם באה"ת שם בהערה).
6) נדפסו בקונטרס הנ"ל, ולאח"ז באוה"ת פרשתנו ס"ע כח ואילך.
7) שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ס"ה ('תורת-מנחם – התוועדויות' חי"ג עמ' 173 ואילך). וש"נ.
8) סעיף זה הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 357 ואילך. במהדורא זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה, וגם כמה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
9) ראה רשימות הצ"צ לאיכה עמ' 45 (אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'צז)*.
----------------------------
*) ושם ניתוסף גם משל על פתגם זה (מהנחה בלתי מוגה). וראה לקו"ש חל"ט עמ' 8 ואילך. וש"נ.
10) ראה מגילה לא,ב. לקו"ת במדבר יז,ג. וש"נ.
11) ראה ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג. וש"נ. וראה גם לקו"ת שלח לז,ב.
12) ואתחנן ד,א. וראה לקו"ת ר"פ ואתחנן.
13) המשך וככה תרל"ז פל"ג. ובכ"מ.
14) וע"ד שמצינו (ב"ב יט,ב) בדבר המקבל טומאה, ש"אינו חוצץ בפני הטומאה" (בכמה דינים). והיינו, שאף שעתה הוא טהור, הרי עצם העובדה שבאפשרותו להיות טמא, פוסלתו מלחצוץ בפני הטומאה (ראה שיחת ש"פ חו"ב ס"ו, לעיל ע' 165 וש"נ). – מהנחה בלתי מוגה.
15) ראה תניא ספכ"ה.
16) פ' ראה יב,ט.
17) מגילה י,א. וש"נ. ירושלמי מגילה ספ"א. הובא בפרש"י עה"פ. וראה גם זח"ב רמא,א. רמב,א.
18) נוסף על היותו ב"שלושת השבועות" (מהנחה בלתי מוגה).
19) לעיל ע' 236.
20) זח"א קנ,א. רכג,א-ב. ועוד. וראה גם שמו"ר פט"ו, כו.
21) מגילה יד,א. וש"נ.
22) הושע ו,ב ובפרש"י.
23) ראה מכילתא בשלח טו,א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז,ב.
24) שבועות לט, סע"א.
25) לקו"ת בהעלותך לג,ג.
26) שם ר"פ ניצבים.
27) ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.
28) ניצבים ל,יט.
29) הל' גירושין ספ"ב.
30) ראה איגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד עמ' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם עמ' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.
31) ב"ב קטז,א. וראה גם שו"ת חת"ס חאו"ח סקס"ו.
32) ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' חי"א ס"ע 62 ואילך.
33) ברכות לג,ב. וש"נ.
34) תצא כד,א.
35) ראה גם איגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ז עמ' רג.
36) נדפס במאמרי אדהאמ"צ קונטרסים עמ' רסג ואילך. וש"נ.
37) ע"ד לשון הכתוב – ישעיהו י,טו. וראה זח"א לו, א.
38) הל' מלכים ספי"א. וראה גם לעיל ע' 164. וש"נ.
39) סנהדרין צח,א.
40) קובץ מכתבים מכתב ט'. ולאח"ז באיגרות-קודש שלו ח"א עמ' שיא ואילך.
41) ישעיהו מ,ה.
42) ראה כתובות עז, סע"א.
43) מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' תסד. וש"נ.
44) סנהדרין לט,א.
45) תניא אגה"ק סכ"ג (קלו,ב).
46) ואתחנן ה,ה. וראה סה"ש תורת-שלום עמ' 158.
47) נוסח ברכות ק"ש. וראה לקו"ת אמור לו,א.
48) בראשית א,כ.
49) זח"א מו,ב.
50) שמו"ר פי"ח, ה. וראה פס"ר פמ"ה, יו"ד. מצו"ד דניאל יב,א.
51) כ"ה בזכרון אחדים (המו"ל).
52) חסר נוסח הברכה (המו"ל).
53) זכריה ח,יט. וראה רמב"ם הל' תעניות בסופן.
54) ראה גם אוה"ת מג"א (הוצאת תש"נ) ע' קנב. סה"מ תרנ"ג ע' רנט ואילך. עזר"ת ע' קכא.
55) שער-החנוכה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ד ואילך.
56) עמ' צ ואילך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
