שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות לימים האלה?
תשובה: משהובקעה העיר ירושלים ועד שחרב בית-המקדש היו עשרים ואחד יום (ללא תשעה באב); בשבעה-עשר בתמוז הובקעה העיר, ובתשעה באב חרב הבית. ימים אלה נקראים 'בין המצרים' ("ימי צרה"), על-שם הפסוק (איכה א,ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
ימים אלו מתחלקים לשלוש תקופות, מבחינת חומרת האבלות הנהוגה בהם:
מי"ז בתמוז: נמנעים משמיעת כלי-זמר בימים האלה. למנהג האשכנזים אין נושאים נשים ולא מסתפרים ומתגלחים. טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש בימים אלו, כדי שלא לברך "שהחיינו... לזמן הזה", ולפי האר"י נמנעים מכך אפילו בשבת. נזהרים ביותר בימים אלו מכל דבר שיש בו חשש סכנה. מפטירים בשבתות אלו שלוש הפטרות הקשורות לחורבן.
משנכנס אב: "ממעטין בשמחה", בבניין ובמשא-ומתן של שמחה (אלא כשחייבים זאת לצורך נישואין שיתקיימו מיד אחרי תשעה באב). אין עורכים נישואין (בכל העדות). אין לובשים בגד חדש אפילו בשבת. אין אוכלים בשר ואין שותים יין (מכיוון שבטלו הקרבנות והנסכים), אלא בשבת או בסעודת-מצווה, או לחולה וליולדת. למנהג האשכנזים, אסור לכבס (חוץ מבגדי ילדים קטנים) וללבוש בגדים מכובסים (רצוי להכין מראש כמה בגדים כנדרש, וללובשם מעט לפני ראש-חודש). מנהג האשכנזים שלא להתרחץ ואפילו בצונן, אלא כדי למנוע צער. ורבים מתירים לכבוד שבת.
שבוע שחל בו תשעה באב: בשבוע זה אסור לכל העדות להסתפר, להתגלח ולכבס, וכן להתרחץ במים חמים.
ואמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה".
מקורות: משנה תענית כו,ב. רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ו. טושו"ע סי' תקנא ונו"כ. ילקוט יוסף שם. (וראה מנהג ישראל תורה ס"ק ו,י,יא, ו'דרכי הלכה' לקיצור שו"ע סי' קכב). אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'בין המצרים' (כרך ג עמ' קטז). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
