דרך המיצוע
"ולקח הכהן עץ ארז ואזוב" (במדבר יט,ו). 'ארז' רומז לגאווה ו'אזוב' רומז לשפלות ולענווה. שתי המידות אינן יפות לאדם – כשם שאין אדם רשאי להיות בעל-גאווה, כך אל לו להיות שפל-רוח יותר מדיי. ראוי לאדם שילך בדרך המיצוע.
(כלי יקר)
שני כיסים
כל אדם צריך שיהיו לו שני כיסים, האחד – "ואנוכי עפר ואפר", והשני "בשבילי נברא העולם". חסיד ובר-דעת צריך לדעת כיצד להשתמש בכל אחת ואחת מהמידות הללו במקומה ובזמנה.
(רבי בונם מפשיסחה)
לנצל לטוב
יש מי שמנצל את הגאווה לעשיית טוב – הוא עושה מצוות גדולות, בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" (דברי-הימים-ב יז,ו), ויש מי שמנצל את הענווה לרעה, הוא שפל בעיני עצמו שלא לעשות מצוות.
(כתר שם טוב)
המקור למידות הרעות
גס-הרוח רואה בעצמו איש-המעלה. הוא מרגיש את עצמו חשוב, ולפיכך הוא 'תופס מקום' בעיני עצמו. הרגשה זו היא המקור לכל מיני מידות רעות.
(ספר המאמרים קונטרסים)
שני הקצוות
'אדם' מלשון 'אדמה לעליון' וגם מלשון 'אדמה'. צריך שיהיו בו שני הדברים – שיזכור כי הוא עפר ואפר, ושעליו להידמות לעליון.
(רבי אברהם-מרדכי מגור)
מאין ולאן
"ולקח אזוב" (במדבר יט,יח). טעמי המקרא על המילים הללו הם "קדמא ואזלא". "אזוב" מסמל את מידת הענווה, כדברי חז"ל: "ישפיל עצמו כאזוב". הדרך להגיע למידת הענווה היא לדעת "מאין באת" – בחינת "קדמא", "ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה" – בחינת "אזלא".
(בארות המים)
פגיעה בשם הוי'ה
מי שהוא גס-רוח בעצם מהותו, גם הרוחניות שלו היא בגסות. לכן 'גאוה' עולה בגימטרייה חמש-עשרה, משום שהיא פוגמת באותיות ו' וה' של שם הוי'ה, שגם הן בגימטרייה חמש-עשרה.
(ספר המאמרים תש"ט)
ענווה למרות המעלות
העניו אינו מחזיק את עצמו פחוּת ושפל. הוא יודע את מעלת עצמו, אך מתוך ביטולו הגדול לקב"ה, הוא מרגיש שמעלה זו היא כאין וכאפס.
(אור התורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
