חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"ב בתשרי התש"פ, 21/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

נחמתו של אהרן הכוהן
שלחן שבת

מאמרים נוספים
שיחת השבוע 1014 - כל המדורים ברצף
המשמעות האמיתית של גיור
יש חדש
נחמתו של אהרן הכוהן
הדלקת המנורה
חומרות וקולות
סיפורו של ניגון
שנואה המחלוקת
גורו, פסלים וזעקת "יהודי אני!"
אז תיפקחנה עיני עיוורים
בין ארץ-ישראל לחו"ל

בפרשה הקודמת קראנו על חנוכת המזבח על-ידי שנים-עשר נשיאי ישראל, שהקריבו איש-איש את קרבנו בשנים-עשר הימים הראשונים של חודש ניסן. לאחר כל זה בא בפרשתנו הציווי לאהרן הכוהן: "בהעלותך את הנרות" – הציוויים הקשורים בהדלקת המנורה במשכן.

סדר-דברים זה מעורר תמיהה: הלוא את המנורה כבר התחילו להדליק בראש-חודש ניסן, ביום הראשון לקרבנות הנשיאים, ומדוע המתינה התורה בציוויים על המנורה עד לאחר תיאור כל קרבנות הנשיאים, במשך שנים-עשר הימים?

מעלת המנורה

את התשובה מביא רש"י מתוך המדרש. אמירת פרשת המנורה לאחר פרשת הנשיאים נועדה לנחם את אהרן הכוהן: "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את המנורה".

אלא ש'נחמה' זו דורשת ביאור. ראשית, במה הדלקת הנרות גדולה מקרבנות הנשיאים, עד שהקב"ה אומר לו "שלך גדולה"? שנית (כפי ששואל הרמב"ן), למה ניחמו הקב"ה בהדלקת המנורה ולא בהקטרת הקטורת בוקר וערב, ובהקרבת הקרבנות, ובעבודת יום-הכיפורים שיכולה להיעשות על-ידי הכוהן הגדול בלבד?

עבודה פנימית

ייחודה של הדלקת המנורה, שזו הייתה עבודה שנעשתה על-ידי אהרן בלבד. כידוע, בשבעת ימי המילואים עשה משה רבנו את מלאכות המשכן, ובכך חנך את עבודתו; אולם את המצווה העיקרית של הדלקת המנורה, בשעת בין-הערביים – זאת עשה אהרן הכוהן בלבד.

כמו-כן יש בהדלקת המנורה מעלה יתרה על קרבנות הנשיאים: הללו הקריבו את קרבנותיהם במזבח החיצון, העומד בחצר המשכן (שכן גם הקטורת שהקטירו הנשיאים הועלתה במזבח החיצון ולא במזבח הפנימי, וזו הייתה הוראת-שעה מיוחדת), ואילו הדלקת המנורה על-ידי אהרן הכוהן הייתה בתוך המשכן פנימה.

כוח נצחי

בדברי הקב"ה לאהרן הכוהן יש עוד רמז עמוק, הטמון בלשון "שאתה מדליק ומטיב". נאמר כאן לשון הווה, בשעה שלכאורה היה צריך להיאמר "שאתה הדלקת והטבת" (בימי חנוכת המשכן, שבהם הקריבו הנשיאים).

אלא בכך ניתנה לאהרן הכוהן מעלת הנצחיות, ובזה "שלך גדולה משלהם": אצל הנשיאים הייתה הקרבת הקרבנות פעולה חד-פעמית, במשך שנים-עשר הימים של חנוכת המזבח; ואילו אצל אהרון זו פעולה תמידית – בכל עת שהוא מדליק ומטיב את המנורה, יש בזה המעלה המיוחדת של חנוכת המנורה. בזה גם יובן הלשון "חייך", לשון שבועה, המסמל נתינת-כוח מיוחדת. הקב"ה נותן כאן לאהרן כוח מיוחד לפעול את השראת השכינה בכל פעם שהוא מדליק ומטיב את המנורה במשכן ובבית-המקדש.

(לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 92)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)