חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:03 זריחה: 6:48 כ' בתשרי התש"פ, 19/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1014 - כל המדורים ברצף

מאמרים נוספים
שיחת השבוע 1014 - כל המדורים ברצף
המשמעות האמיתית של גיור
יש חדש
נחמתו של אהרן הכוהן
הדלקת המנורה
חומרות וקולות
סיפורו של ניגון
שנואה המחלוקת
גורו, פסלים וזעקת "יהודי אני!"
אז תיפקחנה עיני עיוורים
בין ארץ-ישראל לחו"ל

 

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1014, ערב שבת פרשת בהעלותך, י"ג בסיון ה'תשס"ו (9.6.06)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

המשמעות האמיתית של גיור

טעות היא לחשוב שעיקרו של הגיור הוא הלימוד והמבחנים. רות היא אכן דוגמה ומופת לגֵרות אמיתית, שיש בה קבלה מלאה של כל ההוויה היהודית

בימים הסמוכים לחג השבועות היו שקפצו על ההזדמנות לנופף במגילת רות כדי לתקוף את דיני הגיור: הנה, רות המואבייה,סבתו של דוד המלך, לא הייתה צריכה לעבור תהליך גיור מפרך, אלא דיי היה בכך שקשרה את גורלה בחמותה היהודייה. שדרנים וכתבים דיברו בלעג על כך שלו הייתה רות רוצה להתגייר בימינו, היו הרבנים מעמידים לפניה הר של דרישות, ואילו המגילה מספרת על הקלות שבה נתקבלה לעם-ישראל.

'פרשנות' זו מעידה על בורות ועל אי-הבנה יסודית במהותה של התורה. 'פרשנים' בגרוש אלה יכולים ללגלג באותה מידה על הלכות שבת, ולטעון שבתורה נאמר דבר פשוט ביותר: "לא תעשה כל מלאכה". אלא שכל ילד יודע כי התורה שבכתב אינה מפרטת את כל הפרטים, והדברים מופיעים בה בתמציתיות עצומה, עד שאין כמעט שום אפשרות להבין מקריאה חיצונית של התורה איך צריך לקיים את הדברים. רק כשמכירים לעומק את כללי התורה, וכיצד הררי הלכות נרמזים במילים אחדות, יכולים להבין את מלוא משמעותם של הדברים.

התגיירות אמיתית

לשם כך קיימת התורה שבעל-פה, שבה מתפרשים ומתבארים הדברים שנאמרים ברמז ובקיצור נמרץ בתורה שבכתב. ובכן, ראו זה פלא, הלכות גֵרות נלמדות דווקא מאותו סיפור פשוט ויפה של רות. חז"ל מלמדים אותנו מה היה טמון באמת מאחורי דבריה של רות.

במשפטים הקצרים שאמרה רות הייתה קבלה מלאה של עיקרי היהדות: "כי אל אשר תלכי אלך" – שמירת שבת, ואיסור ההליכה מחוץ לתחום שבת; "ובאשר תליני אלין" – איסורים הקשורים לצניעות ולייחוד; "עמך עמי" – קבלת תרי"ג המצוות; "ואלוקייך אלוקיי" – איסור עבודה זרה. כמו-כן יש דברים הנרמזים בדבריה "באשר תמותי אמות ושם אקבר".

רות היא אכן דוגמה ומופת לגֵרות אמיתית, שיש בה קבלה מלאה של כל ההוויה היהודית. ובאמת, גר אינו נדרש ליותר מזה. מהותו של הגיור היא אותה מחוייבות נפשית לכל מערכת החובות המוטלת על יהודי. אם הוא רוצה להיות יהודי – עליו לקבל עליו כל מה שמוטל על יהודי.

טעות היא לחשוב שעיקרו של הגיור הוא הלימוד והמבחנים. הלימודים הם רק הכשרה ליישום מהותו האמיתית של הגיור. אדם צריך לדעת מה הוא מקבל עליו ומהי מערכת החובות הנגזרת מהגיור. אולם עיקרו של הגיור הוא ההצטרפות הנפשית לברית שכרת הקב"ה עם העם היהודי בהר-סיני, קבלה פנימית של העיקרון "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". הגר צריך לקבל עליו בכנות וברצון את כל חובותיו של יהודי, כמצוות התורה.

בלי קבלה זו לא יכול להיות גיור. יכול אדם להיות מומחה להיסטוריה יהודית, ועדיין להיות גוי גמור. הוא גם יכול לעבור בהצטיינות מבחני ידע ביהדות, ואין לזה בהכרח קשר לגיור אמיתי. רק אם הוא מקבל עליו את כל החובות והמטלות של יהודי – או-אז הוא מקבל מהקב"ה את הנשמה היהודית ונעשה יהודי במהותו הפנימית.

להדק את הביקורת

דווקא מציאות ימינו מחייבת להקפיד הקפדה יתרה על עקרונות הגיור. היו ימים שהגיור לא הקנה לאדם שום הטבות חומריות, אלא בדרך-כלל להפך, ולכן היה מקום להקל על המבקשים להתגייר. כיום יכולים לעמוד מאחורי הרצון להתגייר מניעים זרים לגמרי, ולא בהכרח רצון כן לקשור את החיים בייעודו של העם היהודי. גם הטשטוש בין הזהות הישראלית לזהות היהודית מקשה על העניין (יכול אדם לרצות להיות ישראלי אך לא מעניין אותו להיות יהודי).

אם שער הכניסה לעם היהודי תהיה הצהרה סתמית על הרצון להיות יהודי, תאבד הזהות היהודית את כל ערכה ומשמעותה. אבל היא יקרה לנו מכדי למכור אותה בזול כל-כך.

 יש חדש

רשת קייטנות חב"ד

נפתחה ההרשמה למחזור הראשון של קייטנות חב"ד, שמפעילים בתי-חב"ד ברחבי הארץ. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. רשת קייטנות חב"ד היא הגדולה בישראל, ופועלות בה כמאתיים קייטנות. הקייטנות מעניקות לילדים שפע של חוויות לצד תכנים וערכים, ברוח חסידית עליזה ותוססת. פרטים והרשמה בבית-חב"ד המקומי.

שיעורי אמונה

מכון קול מבשר מגיש תקליטור ובו סדרת שיעורים על שער הייחוד והאמונה בספר התניא, מפי הרב יחזקאל סופר. ההרצאות מוקלטות בפורמט MP3 (להאזנה במחשב או בנגן מתאים). להזמנות: 04-6974503, 054-4323394 (אתר: www.yadut.com).

פרק יומי במשנה

בשבת שעברה נסתיים המחזור השלישי של לימוד פרק משנה יומי, והתחיל המחזור הרביעי. במתכונת זו מסיימים את ששת סדרי המשנה בשנה וחצי בקירוב. לקבלת לוח לימוד – טל' 02-6513744.

יופי של חת"ת

אמן היודאיקה אריה גבריאלוב עיצב ספר חת"ת (חומש, תהילים, תניא) כרוך בכסף בעבודת-יד מעוטרת ומהודרת, עבודה שהושקע בה עמל רב. רעיון למתנה מקורית ולכל מי שרוצה לכבד את ספר החת"ת. טל' 03-5787083.

 שלחן שבת

נחמתו של אהרן הכוהן

בפרשה הקודמת קראנו על חנוכת המזבח על-ידי שנים-עשר נשיאי ישראל, שהקריבו איש-איש את קרבנו בשנים-עשר הימים הראשונים של חודש ניסן. לאחר כל זה בא בפרשתנו הציווי לאהרן הכוהן: "בהעלותך את הנרות" – הציוויים הקשורים בהדלקת המנורה במשכן.

סדר-דברים זה מעורר תמיהה: הלוא את המנורה כבר התחילו להדליק בראש-חודש ניסן, ביום הראשון לקרבנות הנשיאים, ומדוע המתינה התורה בציוויים על המנורה עד לאחר תיאור כל קרבנות הנשיאים, במשך שנים-עשר הימים?

מעלת המנורה

את התשובה מביא רש"י מתוך המדרש. אמירת פרשת המנורה לאחר פרשת הנשיאים נועדה לנחם את אהרן הכוהן: "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את המנורה".

אלא ש'נחמה' זו דורשת ביאור. ראשית, במה הדלקת הנרות גדולה מקרבנות הנשיאים, עד שהקב"ה אומר לו "שלך גדולה"? שנית (כפי ששואל הרמב"ן), למה ניחמו הקב"ה בהדלקת המנורה ולא בהקטרת הקטורת בוקר וערב, ובהקרבת הקרבנות, ובעבודת יום-הכיפורים שיכולה להיעשות על-ידי הכוהן הגדול בלבד?

עבודה פנימית

ייחודה של הדלקת המנורה, שזו הייתה עבודה שנעשתה על-ידי אהרן בלבד. כידוע, בשבעת ימי המילואים עשה משה רבנו את מלאכות המשכן, ובכך חנך את עבודתו; אולם את המצווה העיקרית של הדלקת המנורה, בשעת בין-הערביים – זאת עשה אהרן הכוהן בלבד.

כמו-כן יש בהדלקת המנורה מעלה יתרה על קרבנות הנשיאים: הללו הקריבו את קרבנותיהם במזבח החיצון, העומד בחצר המשכן (שכן גם הקטורת שהקטירו הנשיאים הועלתה במזבח החיצון ולא במזבח הפנימי, וזו הייתה הוראת-שעה מיוחדת), ואילו הדלקת המנורה על-ידי אהרן הכוהן הייתה בתוך המשכן פנימה.

כוח נצחי

בדברי הקב"ה לאהרן הכוהן יש עוד רמז עמוק, הטמון בלשון "שאתה מדליק ומטיב". נאמר כאן לשון הווה, בשעה שלכאורה היה צריך להיאמר "שאתה הדלקת והטבת" (בימי חנוכת המשכן, שבהם הקריבו הנשיאים).

אלא בכך ניתנה לאהרן הכוהן מעלת הנצחיות, ובזה "שלך גדולה משלהם": אצל הנשיאים הייתה הקרבת הקרבנות פעולה חד-פעמית, במשך שנים-עשר הימים של חנוכת המזבח; ואילו אצל אהרון זו פעולה תמידית – בכל עת שהוא מדליק ומטיב את המנורה, יש בזה המעלה המיוחדת של חנוכת המנורה. בזה גם יובן הלשון "חייך", לשון שבועה, המסמל נתינת-כוח מיוחדת. הקב"ה נותן כאן לאהרן כוח מיוחד לפעול את השראת השכינה בכל פעם שהוא מדליק ומטיב את המנורה במשכן ובבית-המקדש.

(לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 92)

 מן המעיין

הדלקת המנורה

נשמות כנרות

"בהעלותך את הנרות" (במדבר ח,ב). "נרות" רומזים לנשמות ישראל, כדברי הכתוב (משלי כ) "נר ה' נשמת אדם" – על אהרן הכוהן הוטלה המשימה להעלות את נשמות ישראל, עד שיתעוררו בהן רשפי אש האהבה לקב"ה.

(אור התורה)

גדולה ההכנה

הרמב"ם סבור שהדלקת הנרות כשרה אפילו בזר, ורק הטבת הנרות חייבת להיעשות על-ידי הכוהן. מכאן אנו למדים שגדולה ההכנה למצווה מן המצווה עצמה.

(רבי מנחם מנדל מפילץ)

חובה להדליק

כל יהודי צריך להדליק "נר מצווה ותורה אור" ולהאיר באמצעותו את חייו, עד שהתורה תאיר את דרכו בחיים, על כל פרטיה. עליו להביא אור זה גם ליהודים נוספים, כשם שהמנורה האירה לכל העולם כולו.

(שיחות-קודש)

שלהבת עולה

על "בהעלותך את הנרות" אומר רש"י: "שתהא שלהבת עולה מאליה". אדם צריך להרגיל עצמו בעבודת ה' בקביעות ובתמידות, עד שתחדור לעצם מהותו, שההרגל ייעשה טבע והשלהבת תעלה מאליה.

(קרבן העני)

הכול חייבים

מההלכה שהדלקת המנורה כשרה בזר אנו למדים שכל אחד ואחד חייב לעסוק בעבודה קדושה זו – הדלקת נשמות ישראל וקירובן לאביהן שבשמים. הדלקה זו צריכה להיות עד "שתהא שלהבת עולה מאליה", שהנר ידלק בכוחות עצמו, בלי להזדקק עוד להשפעתו של המדליק.

(לקוטי שיחות)

האחד אינו שלם

"עד ירכה עד פרחה מקשה היא" (במדבר ח,ד). "ירכה" רומז לדרגות הנמוכות שבישראל; "פרחה" רומז לבעלי הדרגות הגבוהות. אך שתיהן צריכות להיות "מקשה" אחת – קומה אחת שלמה. היהודי האחד אינו מושלם ללא השני.

(לקוטי תורה)

איך מגיעים לאחדות

לכן התקשה משה בעשיית המנורה: אם כל הדרגות בעם-ישראל צריכות להיות "מקשה אחת" – איך ייתכן להגיע לאחדות שלמה כל-כך.

(רבי שלמה קלוגר)

שבירת המידות

"וזה מעשה המנורה מקשה זהב" (במדבר ח,ד). מי שרוצה לעשות מעצמו 'מנורה', עליו להיות בבחינת "מקשה" – לשבור ולבטל את מידותיו הטבעיות.

(לקוטי תורה)

 אמרת השבוע

חומרות וקולות

רבי מנחם-מענדל מקוצק נפגש פעם אחת עם רב, שנהג להקל בענייני הלכה. שאלו הצדיק, כיצד הוא מרהיב עוז בנפשו להקל בעניינים שגדולי הדורות הקפידו עליהם. התחיל הרב להתפלפל ולנסות להוכיח שההיתרים שלו מבוססים על התורה.

נענה הרבי מקוצק: "כעת הגעתי להבנה חדשה בדברי המשנה 'אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך' – אם למדת תורה הרבה, ואתה יודע שיש פנים לכאן ולכאן, אל תבחר את ה'טובה לעצמך', את מה שטוב ונוח לך יותר, ותניח את החומרות ואת מה שלא נוח לך".

 

 מעשה שהיה

סיפורו של ניגון

לפני כשלושה שבועות הוזמנתי לעשות שבת בלאס-וגאס, כדי לעבור לפני התיבה בבית-הכנסת החדש והמפואר שחנך שם הרב ישראל שאנוביץ, שליח חב"ד במקום.

במהלך הסעודה השלישית פנה אליי השליח ושאל: "האם תזכה אותנו בשיר או בניגון חסידי נוסף, בטרם תצא השבת ותשוב לביתך בניו-יורק?". השבתי בחיוב ופתחתי בניגון חב"די ידוע – 'ניגון פולטבה' שמו.

כשסיימתי את הניגון, כבר הייתי שרוי באווירה של נגינה חסידית, והתחלתי לשיר ניגון נוסף, המכונה 'ניגון התוועדות', והחביב עליי מאוד. כששרתי את הניגון הזה שמתי לב שאחד המסובים נועץ בי את מבטו. האיש נראה כמהופנט. לקראת סוף הניגון ראיתי שהוא כבר יושב על קוצים. ובאמת, כשהשתרר שקט, פנה אל הרב שאנוביץ ושאל אם אפשר לספר סיפור. "בכבוד רב!", הייתה התשובה.

"כידוע לכם", פתח האיש, חבר קבוע בקהילה, "בפסח האחרון לא הייתי כאן איתכם, אלא בלוס-אנג'לס, שם התארחתי עם משפחתי אצל הרב שלמה קונין, השליח הראשי של חב"ד בקליפורניה. במהלך החג הוא סיפר כמה סיפורים מאוד מעניינים, אבל אחד מהם שבה את ליבי במיוחד". לאחר אתנחתה קצרה החל האיש לספר את הסיפור, כפי ששמעו מהרב קונין:

הדבר אירע לפני כשלושים וחמש שנים. הרב קונין היה אז שליח צעיר, שיצא למסור שיעורים והרצאות בכמה אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. הימים היו ימי ההיפיס הפרועים, והקמפוסים היו מלאים סטודנטים שהמרדנות הייתה דגלם.

פעם אחת התגלגל הרב קונין לאוניברסיטת ברנדיין במדינת מסצ'וסטס. סדרת השיעורים שהתכונן למסור שם הייתה אמורה להתפרס על-פני כמה ימים. כמו במקרים רבים, בהרצאות מסוג זה, יש מישהו ששם לו מטרה למרר את חייו של המרצה  בשאלות ובניסיונות בלתי-פוסקים להביכו ולהעמיד את טיעוניו באור מגוחך. גם במקרה הזה לא נפקד מקומו של 'עושה הצרות' התורן, שהחליט למרר את חיי הרב קונין. הוא הציג עצמו כאתאיסט גמור, שאינו מאמין בכלום. לדידו, אין בעל-הבית (ח"ו) לבירה, והיקום כולו מתנהל מכוח עצמו.

לאחר כמה ימים מפרכים של התגוששות רעיונית עם הסטודנטים, כשמיודענו נוטל חלק בראש, החליט הרב קונין ללמד את שומעיו ניגון חב"די. הוא התחיל לשיר, וכשסיים לשיר פעם אחת, חזר על הניגון שוב ושוב, כשאט-אט מצטרפים אליו עוד ועוד סטודנטים. הוא הבחין כי הצעיר ה'אתאיסט' יושב מכונס בתוך עצמו ומקשיב בריכוז רב לניגון.

בתום המפגש ניגש אליו ובקול חנוק ואמר: "ראביי, הרסת אותי עם הניגון. אני פשוט מחוסל. אני לא מאמין שזה קורה".

"ממה נרעשת כל-כך?", שאלו הרב קונין.

"אספר לך", ענה הסטודנט והחל לספר:

"'גדלתי בחווה בודדת במדינת איווה, הידועה בשטחי גידול הבקר האין-סופיים שלה. בביתנו לא חינכו ליהדות, וכל שידעתי הוא שאני יהודי. איתנו התגורר גם סבי מצד אימי, איש זקן, שבשלב כלשהו עזב את רוסיה והגיע לארה"ב.

"סבא, שהיה יהודי מאמין וגם שומר כשרות, לא טעם מאומה מתבשיליה של אימי. הוא ניזון מפירות ומירקות, והיה לו סיר קטן שבו בישל לעצמו ביצים קשות, תפוחי-אדמה וכיוצא בזה. חיבבתי אותו, אף שפער השנים בינינו לא הותיר בסיס רחב מדיי לשיחה משותפת.

"בוקר אחד, כשהתארגנתי לקראת ההסעה לבית-הספר האזורי, קרא לי סבא והושיבני על ברכיו. 'אני רוצה ללמד אותך משהו... ניגון חסידי ישן. זכור אותו, נכדי היקר, ואל תשכח. יום אחד הוא עשוי לעזור לך'. ואז פצח סבא בניגון. הוא שר אותו כמה פעמים, ואני הקשבתי בריכוז. כשהגיע הזמן ללכת לבית-הספר, עזבתי את סבא ויצאתי מהבית. כשחזרתי באותו יום הביתה, סבא כבר לא היה בין החיים. התקף-לב גדע את חייו בפתאומיות.

"התאמצתי מאוד להיזכר בניגון שלימד אותי סבא, אך לשווא! הוא כאילו נמחק מזיכרוני, ובשום אופן לא הצלחתי להיזכר בו מאז.

"השנים נקפו. סבא נשאר כזיכרון עמום בליבי, והחיים המשיכו במסלולם. הגעתי לאוניברסיטה, חף מכל אמונה וכופר במוסכמות. ניסיתי פעמים רבות להיזכר בניגון היפה ההוא. לא פעם הוא כבר עמד על קצה לשוני, אך ברגע שניסיתי לפזם אותו, חמק ממני. כעת, כששרת את הניגון הזה, הכול צף באחת; זה הניגון שסבא לימד אותי בבוקר היום שבו נפטר". עד כאן סיפורו של הסטודנט.

כמובן שמרגע זה הפסיק הצעיר להפריע, והיה קשוב ופתוח הרבה יותר לשמוע את השיעורים וההרצאות – סיים הרב קונין את סיפורו.

"מאז חג הפסח אני מנסה נואשות להיזכר בניגון זה", המשיך המתפלל הנרגש וסיפר לנו באותה סעודה שלישית, "אך לשווא. כעת אתה שרת את הניגון הזה!".

שקט השתרר באולם למשמע הסיפור. ואז שרנו שוב את הניגון, כולנו יחד.

(תודתנו לשולח הסיפור – ר' מרדכי זיגלבוים, ניו-יורק)

 אהבת ישראל

שנואה המחלוקת

ידוע הפתגם על מאמר חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות" – שלכאורה מהי ההשוואה בין השוני בפרצופים לשוני בדעות? אלא כשם שאין פרצופו השונה של חברך מפריע לך ואין אתה תובע ממנו שישנה את פרצופו לדמות פרצופך, כך עליך לקבל בהבנה מלאה את העובדה שדעתו שונה מדעתך.

הרבי מליובאוויטש אומר בעניין זה (התוועדויות תשמ"ט כרך א, עמ' 357): "חילוקי דעות – הוא עניין טבעי, שהרי הקב"ה ברא את בני-האדם באופן ש'אין דעותיהן שוות', וממילא אי-אפשר (ואין צורך) לפעול דעה אחידה אצל כולם; מה שכן שייך לפעול הוא – שלמרות חילוקי הדעות יגיעו כולם להכרעה שבפועל ממש יעשו כך וכך".

אשמת שני הצדדים

מה עושים כאשר לא מצליחים להגיע להידברות ולהסכמה? אומר הרבי (שם כרך ג, עמ' 164): "כשיש חילוקי דעות בין בני-אדם – ואין פלא בדבר, שהרי הקב"ה ברא את בני-האדם באופן ש'אין דעותיהם שוות', וממילא לא תובעים מאחד שיוותר ויעלים את דעתו, שכם ייתכן שהוא צודק בדבר – צריכים להתדבר איש עם רעהו מתוך קירוב הלבבות, בדרכי נועם ובדרכי שלום; ואם עשו כן ולא הצליחו להגיע למסקנה המקובלת על כולם – יש להציע את הדברים לפני רבנים, רבני השכונה, 'מרא דאתרא', ולעשות כהוראתם, פסק-דין על-פי התורה".

הפיכת המחלוקת לעניין שמשתפים בו את הציבור הרחב היא דבר מושלל בתכלית: "אין לפרסם הדבר ברבים, על-ידי כתיבת מכתבים לרבים (אפילו בחתימת שם, ועל-אחת-כמה-וכמה ללא חתימת שם וכו'. מציאות כזאת היא מחוץ לגבול ישראל!). אם יש צורך והכרח בכתיבה – צריך לכתוב אך ורק לרבנים, שהם בחזקת כשרות שבוודאי לא יפרסמו את הדברים... וגם בעניין הנוגע לרבים – יודיעו הרבנים מה שנוגע למעשה בפועל בלבד".

הרבי סבור, כי כאשר פורצת מחלוקת, האשמה מוטלת על שני הצדדים (אגרות-קודש כרך יא, עמ' קלח): "בכלל, כאשר יש חילוקי דעות בין שני צדדים, ומתנהלת מחלוקת תוך כדי ביטויים חריפים, כמעט באופן קבוע אשמים בכך שני הצדדים, אפילו כאשר במידה מסויימת ולעיתים קורה שהצד האחד אשם במידה משמעותית, אך בכל-זאת, אשמה כלשהי נמצאת בכל צד".

ועוד בעניין זה (שם כרך ג, עמ' כ): "כשישנם שני צדדים, הרי בעולם הזה כמעט אי-אפשר שיהיה אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז, אלא כל אחד ואחד אשם על-כל-פנים במקצת. ובפרט על-פי המבואר בחסידות פירוש הכתוב דכמים הפנים לפנים וכו'" [=כלומר, התייחסותו של הזולת היא השתקפות של יחסי כלפיו, כשם שהמים משקפים אליי את הדמות שאני מפנה אליהם].

לא להתייחס

אם בכל מקום ובכל זמן יש להיזהר ממחלוקת, על-אחת-כמה-וכמה כשעומדים סמוך לגאולה (שם כרך כג, עמ' סג): "האמת היא – שמתכוננים (לא למחלוקת חס-ושלום, אלא) ל'אותו הזמן שלא יהיה שם... קנאה ותחרות', על-ידי ההוספה... באהבת ישראל ובאחדות ישראל, שעל-ידי זה מבטלים את סיבת הגלות ומביאים את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו".

ובמיוחד כשנמצאים בארץ-הקודש (שם כרך ה, עמ' סה): "ואף שבכל מקום הנה שנואה המחלוקת ביותר, הרי בארץ-ישראל... שמפני חטא זה גלינו מארצנו, הרי על-אחת-כמה-וכמה שצריכים בזה השתדלות ביותר להימנע ממחלוקת ואביזרייהו".

וגם אם מישהו מרגיש שהותקף שלא בצדק, עדיף שלא להתייחס (שם כרך ב, עמ' סב): "רואים במוחש שבכגון דא מצליחים כשאין משימים לב לזה, היינו, שמעלימים עין, אשר על-ידי זה סוף-סוף מתקיים כמים הפנים לפנים".

 בציפייה לגאולה

"הדורות האלו, שהולכים בתורה כעיוורים, שנאמר: נגששה כעיוורים קיר, כולם קוראים – ואינם יודעים מה הם קוראים, שונים – ואינם יודעים מה הם שונים; אבל לעתיד לבוא - אז תיפקחנה עיני עיוורים" (מדרש תהילים פרק קמו)

 חיים יהודיים

גורו, פסלים וזעקת "יהודי אני!"

הוא פורט על הגיטרה, שר שירים שכתב, ובין שיר לשיר פונה אל הצעירים היושבים מולו ומדבר אל ליבם: "חבל לכם על הזמן והאנרגייה שתבזבזו בחיפושים עקרים בקצות העולם. בואו נקצר הליכים. הכול נמצא כאן, בתורה. האמינו לי, הייתי שם"...

זהו ירון סופר (42) המתגורר עם רעייתו וחמשת ילדיהם בשכונת רמת-שלמה בירושלים. מי שהכירו בעבר – עם שֵער ארוך וגלימה הודית – יתקשה לעכל את חזותו העכשווית. אפילו הוא עצמו מתקשה לשחזר את אוסף קורותיו וחוויותיו בכעשרים השנים האחרונות.

הלכתי לאיבוד

"הכול החל מנסיעה להודו לאחר הצבא. טיילתי באזור ראג'יסטאן שבדרום המדינה, ובכוונה תחילה הלכתי שם לאיבוד. רציתי להתמזג בניחוחות, בצבעים ובאווירת השוּק המקומית. אחרי כשנתיים חזרתי ארצה ולמדתי משחק ב'ניסן נתיב'. במקביל פיתחתי צדדים מוזיקליים והתחלתי להופיע על בימות שונות. עם חברים שהכרתי הקמנו להקה, 'שַׁחֲרוּת' שמה, כשם היישוב המדברי שבו הוקמה.

"כעבור זמן חשתי ריקנות. החלטתי לחזור להודו. הגעתי לוורנאסי, 'עיר המתים', המשופעת במקדשים ובמוזיקה הודית. רציתי ללמוד מוזיקה הודית קלסית והגעתי למקדש של גורו ידוע, מומחה גדול במוזיקה ההודית. הגורו יצא למסע ואני המתנתי לו שם כחמישה חודשים, בחום של ארבעים וחמש מעלות ובתת-תנאים.

'התקפת יהדות'

"כשחזר, קידמתי את פניו עם פרחים, קטורת ריחנית ומתנה אישית – כפי שהודרכתי. הוא אחז בידי ונעמד איתי מול וילון. מאחורי הווילון שהוסט נחשף פסל תלת-ראשי. הגורו נעץ את זרדי הקטורת בפסל, תלה את הפרחים סביב שלושת צוואריו ובעודו אוחז בידי החל להשתחוות לפסל. באותו רגע חטפתי 'התקפת יהדות'. בבת-אחת ניתקתי את ידי מידו והתחלתי לזעוק: 'אני יהודי! אני יהודי!'. מהומה גדולה נוצרה במקום. כעבור שלושה ימים כבר הייתי בארץ.

"למחרת שובי הוזמנתי למסיבה בתל-אביב. הייתה לי שם היתקלות עם צעיר שלא הכרתי, שנגמרה בכך שספגתי ממנו מכות. למחרת התקשר המכה לביתי וביקש לבוא אליי ולהתנצל. בפגישתנו סיפר שהוזמן על-ידי משרד החוץ לאוסלו, לשיר את 'שיר השלום' בטקס לציון שנה להסכמי אוסלו. הוא שאל אם אוכל לטוס לשם במקומו. וכך, חמישה ימים בלבד לאחר השערורייה עם הגורו בהודו, מצאתי את עצמי יוצא עם משלחת רשמית של משרד החוץ לאוסלו.

יד מכוונת

"בהופעה עצמה עמדתי מול קהל של כעשרים אלף מוזמנים, מלוּוה במקהלת ילדים ענקית ובתזמורת של כשבע-מאות נגנים, ושרתי לפני עשרות ערוצי טלוויזיה, בעברית ובערבית. בתוך כל זה הרהרתי על כל מה שעבר עליי בתוך פחות משבוע. הגעתי למסקנה שאין מקריות בעולם ושיש יד אלוקית המכוונת הכול. זו הייתה תחילת המהפך בחיי".

כשחזר לארץ נקלע לשיעור תורה, שעסק בשירת הלוויים בבית-המקדש, והוקסם. אט-אט נשאב לתוך עולם של תורה ומצוות. לא מכבר הוציא-לאור תקליטור משיריו, 'בְּרוֹן יחד' שמו. "עשרה שירים המתארים את כל תקופת מסעי אל היהדות", הוא אומר (050-6740727).

ירון סופר: "חבל על האנרגייה. הייתי שם"

 פינת ההלכה ומנהג

בין ארץ-ישראל לחו"ל

שאלה: בשבועות האלה נקראות בחו"ל פרשיות אחרות מאלה הנקראות בארץ. מה יעשו הנוסעים מהארץ לחו"ל ולהפך?

תשובה: בשבת שעברה קראנו בארץ את פרשת נשא, ואילו בחו"ל זה היה יום-טוב שני של חג השבועות, ונקראה בו הקריאה של החג בלבד. על-כן יקראו בחו"ל בשבת זו את פרשת נשא, ואצלנו – את בהעלותך. הפער הזה יימשך עד שבת פרשת בלק אצלנו, שבה יקראו בחו"ל את שתי הפרשיות חוקת ובלק.

בן חו"ל רשאי לעלות לתורה בשבועות אלו במניין של בני ארץ-ישראל, ולהפך.

בני חו"ל המגיעים השבוע לארץ, אם הם שישה ויותר, יעשו מניין לעצמם ויקראו לכוהן את כל פרשת נשא ועוד (לפחות) שלושה פסוקים מפרשת בהעלותך. אם אין להם שישה למניין עצמאי, רשאי הציבור לקרוא לכבודם כאמור, אבל אין חיוב בדבר, וגם אם לא קראו כך, יצאו ידי חובתם בקריאה המקומית. בני ארץ-ישראל המגיעים לחו"ל וכבר שמעו את הפרשה בשבת שעברה, חייבים לשמעה בשבת הבאה שוב, כבני המקום.

הבאים מהארץ לחו"ל וכבר קראו את הפרשה 'שניים מקרא', אינם חייבים לקראה שוב. הבאים מחו"ל לארץ, ישלימו תחילה (עדיף - בעודם בחו"ל) את הפרשה הקודמת (השבוע: נשא), ואחר-כך יקראו את פרשת השבוע המקומית כאן.

לעניין שיעורי חומש ורש"י המחולקים לימי השבוע ('חת"ת'): מסתבר שהבאים לארץ יצטרכו להשלים את החסר (עד השיעור של היום האחרון ששהו בחו"ל, ואחר-כך מתחילת הפרשה המקומית כאן עד היום שעומדים בו) קודם שיאמרו את השיעור הנוכחי מהיום שהגיעו לארץ ואילך. והיוצאים לחו"ל ילמדו שוב את הפרשה המקומית שם (מהיום שעומדים בו ואילך), מכיוון שהשיעורים האלה הם "דבר יום ביומו".

מקורות: ראה קצות השלחן סי' פד בבדי השלחן ס"ק יח. בין פסח לשבועות פ"ד. נטעי גבריאל הל' פסח ח"ג פ"מ, וש"נ. וראה ספר המנהגים - חב"ד עמ' 19.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)