פרשתנו עוסקת ברובה בדינים שבין אדם לחברו ובתביעות שיכולות לצוץ בין בני-אדם. מה הדין אם אדם תובע כסף מחברו, והנתבע מודה שהוא חייב חלק מהסכום אך מתכחש ליתרת הכסף? מצב כזה מכונה 'מודה במקצת', והתורה קובעת כי על האיש להישבע שאינו חייב את שאר הכסף.
עניין זה קיים גם בחייו הרוחניים של האדם. ה'תובע' של יהודי הוא יצר-הרע. תחילה הוא מנסה להכשיל את האדם בחטא, ולאחר מכן הוא מתייצב כתובע נגדו. תביעתו היא, שהואיל והיהודי נכשל בחטא, יש למוסרו לרשותו, כי הוא כביכול 'שייך' לו.
כוחה של שבועה
על התביעה הזאת מגיב יהודי ב'הודאה במקצת'. הוא מודה שאכן נכשל בחטא, אבל מכחיש שכל-כולו מסור לרשות יצר-הרע. עצם נשמתו היא בכלל למעלה מגדר חטא ועוון, וגם כוחותיה של הנשמה המלובשים בגוף לא נמסרו לגמרי לידי יצר-הרע. גם אם יהודי חוטא יש בו טוב, ואפילו על פושעי ישראל נאמר שהם "מלאין מצוות כרימון".
קובעת התורה, ש"מודה במקצת חייב שבועה". דווקא על-ידי השבועה נאמין לו שאינו חייב יותר מכפי שהוא מודה. כלומר, השבועה תאפשר לו לשמור ברשות הקדושה את כוחותיה של נשמתו שלא נפלו לידי יצר-הרע.
אחריות גדולה
שבועה היא גם מלשון שובע – מעניקים לאדם כוחות עליונים, שמשביעים אותו. זהו עניין השבועה בעבודה הרוחנית – האדם מקבל כוחות רוחניים נעלים, באמצעותם יוכל לשמור על נשמתו, שתישאר ברשותה של הקדושה.
אלא שקבלת הכוחות הנוספים הללו יש בה אחריות גדולה. אם לא מנצלים את הכוחות הללו כראוי, לא זו בלבד שחסר מה שהיה צריך להוותוסף על-ידם, אלא האדם עלול להיענש על שהוריד לאבדון כוחות עליונים כל-כך. לכן מזהירים חז"ל מאוד שלא להישבע שבועה שאינה הכרחית, אפילו כשהאדם "נשבע באמת".
התמסרות מוחלטת
אולם יש מצב ש'מודה במקצת' פטור משבועה – אם הוא קדם והודה במקצת קודם שהתובע תבעו על מלוא סכום התביעה. איך ייתכן מצב כזה, והלוא שומעים תחילה את התובע ורק אחר-כך את הנתבע? אלא הדבר יכול לקרות אם הסיבה שהנתבע לא שילם את חובו היא משום שנכסיו הוזלו והוא ממתין שהשער יעלה. במצב כזה שומעים תחילה את טענותיו, ואז ייתכן שהוא יקדים ויודה במקצת, וייפטר משבועה.
גם בחיים הרוחניים יכול להיות מצב כזה: יהודי מתמסר כל-כך לקב"ה, עד שעצם ההתעסקות בטענותיו של יצר-הרע יש בה משום 'הוזלת הנכסים'. היהודי טוען שהזמן והכוחות שישקיע ב'דין תורה' עם יצר-הרע יגרמו בזבוז ו'הוזלה' בכוחות האלוקיים שניתנו לו. מי שמגיע לדרגה כזאת, מקבלים את טענתו ו'פוטרים' אותו מ'שבועה', ויתרה מזו – הוא משלים גם את מה שהחסיר בתכלית השלמות.
(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 269) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
