חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ח בתשרי התש"פ, 17/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 596 - כל המדורים ברצף

מדורים נוספים
התקשרות 596 - כל המדורים ברצף
נדרשת עבודה פשוטה – בלי חכמות ובלי פשט'לאך
"חנוכה שמח ושנה מאירה"
הלכות ומנהגי חב"ד - כ"ג-כ"ט בכסלו
"מבצע חנוכה"

גיליון 596, ערב שבת פרשת וישב, כ"ב בכסלו ה'תשס"ו (23.12.2005)
 

 דבר מלכות

נדרשת עבודה פשוטה – בלי חכמות ובלי פשט'לאך

יעקב היה במצב של ישיבה – "וישב" – בעניינים ארציים, כדי לברר את ניצוצות הקדושה שבהם ולהעלותם ל"אביו" שבשמים  * יהודי לא צריך לחפש עניינים גדולים דווקא, אלא הוא צריך ללקט, לברר ולעלות את ניצוצות הקדושה שנמצאים בעולם * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהתוועדות י"ט כסלו לפני עשרים שנה, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר1 אודות הסדר שהיה אצל אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו תק"ס, כלומר, בי"ט כסלו הראשון לאחרי גאולת אדמו"ר הזקן:

בגלל תוכנה של איגרת-הקודש "קטונתי"2 שכתב אדמו"ר הזקן אחר ביאתו מפטרבורג, שבה הזהיר ביותר שלא יהיה רעש ("עס זאל ניט זיין קיין שטורעם") וכו' – לא ידעו חסידים כיצד יהיה הסדר בי"ט כסלו. ידעו רק שבי"ט כסלו לא יאמרו תחנון, אבל יותר מזה לא ידעו.

וכאשר הגיע מכתבו של הדוד מהרי"ל (אחיו של אדמו"ר הזקן, בעל מחבר ספר שארית-יהודה)3 שחסידים לא יבואו לשבת שלפני י"ט כסלו כו',

– בתקופה ההיא כבר בטלו אמנם התקנות דלאזני4 שהגבילו את הזמנים שבהם יכולים לבוא לאדמו"ר הזקן, אבל אף-על-פי-כן, היה השבת הנ"ל יוצא מן הכלל, בהתאם לאיגרת-הקודש קטונתי הנ"ל, בגלל החשש מפני עניינים בלתי רצויים כו' –

אזי נתחזק עוד יותר אצל החסידים הספק כיצד יהיה סדר ההנהגה בי"ט כסלו.

ואז הציע החסיד ר' יעקב מסמיליאן, שהיה השד"ר של כולל חב"ד – שהחסידים ימסרו לו את הכספים בהקדם האפשרי, ובמילא יוכל להגיע לאדמו"ר הזקן בהקדם יותר כדי למסור את הכספים, ובהיותו שם, אולי יעלה בידו לבטל את הגזירה.

עצה זו נתקבלה אצל החסידים, ואכן הצליחה העצה ובטלה הגזירה, ולקראת י"ט כסלו באו חסידים רבים, ונערכה סעודה, ואדמו"ר הזקן התוועד, ואמר מאמר ד"ה "לשנה הבאה קבעום"5.

ב. כיוון שאדמו"ר הזקן אמר אז המאמר ד"ה "לשנה הבאה קבעום", הנה מיני אז נעשה י"ט כסלו יום-טוב הקיים לעד ולעולמי עולמים.

ועל-דרך נרות חנוכה שקיימים לעד – כמו שכתב הרמב"ן6 בפירוש דברי המדרש7 "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק את הנרות" הקיימים לעד, שאי-אפשר לומר שהכוונה לנרות המקדש, דכיוון שאינם בזמן הגלות, הרי אינם קיימים לעד, אלא הכוונה היא על נרות חנוכה הקיימים לעד. וכמו כן גם י"ט כסלו, שמיני אז נעשה יום-טוב הקיים לעד8.

ויתירה מזה – כיוון שאדמו"ר הזקן משווה י"ט כסלו לחנוכה, הרי מוכח שי"ט כסלו הוא יום-טוב שיהיה קיים לעד (לא רק בזמן הגלות, אלא) אפילו בביאת המשיח:

עניינו של חנוכה שייך למשיח – שזהו שנרות חנוכה הם שמונה נרות (דלא כנרות המקדש שהם שבעה נרות, וזוהי מעלה נוספת בנרות חנוכה לגבי נרות המקדש, בהתאם לדברי הרמב"ן הנ"ל), כנגד כינור של ימות המשיח שיהיה של שמונה נימין9.

וכמו כן שייך גם י"ט כסלו להגילויים דלעתיד לבוא – שהרי החידוש דלעתיד לבוא הוא שתהיה התאחדות הכלי עם האור, נברא עם בורא, עד שהגשמי עצמו יהיה אלוקות למעלה גם מהרוחני, שלכן תהיה הנשמה ניזונית מן הגוף10. ועניין זה נמשך על-ידי לימוד החסידות והליכה בהדרכותיה ומנהגיה – שהתגלותה בי"ט כסלו – שעל-ידי חסידות פועלים התאחדות הנברא עם הבורא.

וזהו תוכן המאמר לשנה הבאה קבעום – שהיום-טוב די"ט כסלו נעשה דבר קבוע, דקבוע אינו בטל11, שיהיה יום-טוב גם בביאת המשיח, במהרה בימינו.

* * *

ג. על12 הפסוק13 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", מפרש הרב המגיד ממעזריטש14: "וישב יעקב" – שיעקב היה במצב של ישיבה ועכבה "בארץ", בעניינים ארציים. ולמה עשה זאת? בכדי ללקט – "מגורי" (מלשון "אוגר בקיץ"15) – את ניצוצות הקדושה שנמצאים בדברים הגשמיים ולהעלותם ל"אביו" שבשמים.

ואף-על-פי שהישיבה והעכבה בארץ היא ירידה, הרי זה רק לפי שעה, ודווקא על-ידי זה באים לתוספת ועלייה.

וזהו "בארץ כנען" – כנען מלשון מסחר, וכמו שכתוב16 "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה'", והנהגת המסחר היא שתחילה מוציאים כסף כדי להרוויח לאחרי כן, כמו שכתוב17"יש מפזר ונוסף עוד"18.

ד. ההוראה מזה19:

יהודי לא צריך לחפש עניינים גדולים דווקא, אלא עבודתו צריכה להיות ללקט, לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה שנמצאים בענייני העולם.

ובשביל מה צריכים לעשות זאת – בשביל "אביו", אביו שבשמים. וכמאמר רז"ל20 ישראל נמשלו לדבורה, "מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלין מצוות ומעשים-טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים", היינו, לא עבודה על מנת לקבל פרס בגשמיות או ברוחניות21, אלא העבודה כולה צריכה להיות לאביו שבשמים.

ובכדי לפעול בעצמו שלא יתערבו ("אריינכאפן זיך") פניות בעבודה – הרי זה על-ידי עבודה בעניינים פשוטים דווקא. כאשר עוסק בעניינים נעלים של הבנה והשגה, אזי יכולים להתערב פניות, ובכדי שעבודתו תהיה נקיה, ללא פניות, הרי זה על-ידי עבודה פשוטה בעניינים פשוטים דווקא.

וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר22 שהפשיטות של אנשים פשוטים מתקשרת עם פשיטות העצמות, וכמו כן בנדון דידן: פשיטות העבודה בעניינים פשוטים, מתקשרת עם פשיטות העצמות.

וזוהי המעלה של קבלת-עול, שבגללה נקראים בני-ישראל בשם "צבאות הוי'"23 – כי עניינו של איש צבא הוא קבלת עול.

וזהו הפשט ב"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – שבכדי להגיע ל"אביו", שכל עבודתו תהיה רק בשביל אביו שבשמים, הרי זה על-ידי "ארץ מגורי" דווקא, על-ידי עבודה פשוטה, ללא חכמות וללא פשט'לעך, שאז נאבדים כל הפניות, ונעשית ההתקשרות עם "אביו".

ה. דובר24 לעיל (ס"ד בגוף השיחה) שצריכים לעסוק בעבודת הבירורים, לברר את ההעלמות וההסתרים, שדווקא על-ידי זה באים להעצמות. והעבודה צריכה להיות בדרך קבלת-עול, ללא חכמות.

– דובר עם מישהו שהיה דבר נכון שיכהן ברבנות במקום פלוני, אבל הוא (כיוון שלא רצה לא לציית) "התחכם": הוא הלך אמנם למקום פלוני, אבל הליכתו היתה מלכתחילה באופן כזה שהבעלי-בתים לא יהיו חפצים בו... ואחר-כך בא וטוען שהוא מצדו מוכן, אבל לא חפצים בו!...

צריכים איפוא לילך בלי חכמות.

ואפילו מי שחושב שהוא חכם גדול, ומצד זה הרי הוא קודם לכהן גדול25 – עליו לדעת, שהקדימה שלו – לדעתו – יכולה להיות בנוגע לכל שאר העניינים, אבל בנוגע לבית-המקדש וקודש-הקדשים, היינו, בנוגע לעשיית דירה לו יתברך בתחתונים (שהרי עיקר עניין הדירה הוא בבית-המקדש וקודש-הקדשים), שזהו תכלית הכל – הרי להיכנס לקודש-הקדשים היה יכול רק הכהן גדול, ואילו הוא, ייתכן שאפילו לירושלים אינו יכול להיכנס26!... ובמילא, גם אם הוא חכם הכי גדול, הנה בנוגע להעניין דעשיית דירה בתחתונים, עליו להיות בטל לכהן גדול.

ו. וזוהי ההוראה של יעקב אבינו:

יעקב עסק בעבודת הבירורים. הוא הלך לחרן ועבד בצאן לבן, והתייגע רבות, "ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"27,

ומה גם שמלבד היגיעה היה בזה גם צער הגוף – שמזה מביא אדמו"ר הזקן28 ראיה שאף-על-פי שאין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולצערו, לפי שהגוף שייך לא אליו אלא להקב"ה, מכל-מקום, "לצורך" (דהיינו בשביל ממון, שעניינו ברוחניות הוא עבודת הבירורים) – מותר.

ולכאורה היה יעקב יכול לטעון: לשם מה אלך לחרן? הן אמת שיעקב ועשו אינם יכולים להיות ביחד, אבל מצד זה, היו יכולים לשלוח את עשו מבאר שבע לחרן, ויעקב ישאר בבאר שבע בבית מדרשו של שם ועבר?

אבל יעקב לא שאל שום קושיות, והלך לעבוד עבודתו בעבודת הבירורים בדרך קבלת-עול, ואף שעשה זאת בקבלת-עול, עשה זאת בחיות ושמחה, כמו שכתוב29 "וישא יעקב רגליו".

ועל-ידי זה הנה לא זו בלבד שלא היתה אצלו ירידה, אלא אדרבה – "מיטתו שלימה"30, עם כל העניינים שלקח עמו משם31.

וזהו "בארץ כנען", מלשון מסחר – שהרוויח מזה, כיוון שבירר את כל הניצוצות אצל לבן וגם אצל עשו, ועד שעל-ידי המשכת המקיף על עשו פעל ש"וישקהו"32 בכל לבו.

וכמו כן נכלל ב"כנען" – עניין המסחר בגשמיות, שנתעשר בעשירות גדולה, בריבוי יותר מכמו שהיה לפני זה.

ז. וזוהי גם הוראה לכל אחד ואחד מישראל, שעל-ידי העניין ד"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" אזי – "בארץ כנען", "יש מפזר ונוסף עוד", היינו, שעל-ידי הפיזור והירידה מרוויח פרנסתו ברוחניות ופרנסתו בגשמיות.

ועד שפועלים אחר-כך – "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"33, כי, עבודת הבירורים בדרך קבלת-עול וחיות, שמגעת בפנימיות הנפש, פועלת ביאת משיח הפרטי אצלו34, וזוהי גם הכנה לביאת משיח הכללי – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"35.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת וישב, כ' בכסלו ה'תשי"ז. תורת-מנחם התוועדויות תשי"ז, חלק ראשון (יח), עמ' 231-238 – בלתי מוגה)

______________ 

1) שיחת ליל י"ט כסלו תרצ"ז ס"ג (סה"ש תרצ"ז עמ' 211 ואילך).

2) תניא אגה"ק ס"ב.

3) ראה אודותיו – בספר שארית-יהודה (קה"ת, תשי"ז) בסופו.

4) נדפסו ב"התמים" חוברת ב עמ' לב ואילך.

5) אולי הוא ד"ה "לשנה אחרת קבעוה" במאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' שכא.

6) ר"פ בהעלותך.

7) ראה במדב"ר פט"ו, ו. פרש"י ר"פ בהעלותך.

8) ראה גם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו ס"ב (תו"מ התוועדויות תשי"ז, חלק א, עמ' 210).

9) ערכין יג,ב.

10) ראה סה"מ מלוקט ח"ד עמ' רלא. וש"נ.

11) ראה לקו"ש ח"ה עמ' 172 ובהערה 2 שם. וש"נ.

12) שיחה זו (מלבד ס"ז) הוגהה על-ידי כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפסה בלקו"ש ח"א עמ' 76 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

13) ריש פרשתנו.

14) אור-תורה ריש פרשתנו.

15) משלי י,ה.

16) זכריה יד,כא.

17) משלי יא,כד.

18) ראה גם תו"א ותו"ח ריש פרשתנו. ובכ"מ.

19) ובהקדמה: איתא בגמרא (ב"מ פד,א. וראה ל"ת להאריז"ל תולדות כז,יג) "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדה"ר". וכמו כן ידוע שיעקב ורבקה הם בדוגמת אדם וחוה, ועל-ידי ה"מרמה" שרימו את עשו בעניין הברכות, נעשה תיקון חטא עה"ד דאדם וחוה (ראה אוה"ת בלק עמ' א'יד-2-1. סה"מ תרס"ח ס"ע נח ואילך. תש"ג עמ' 187. וראה גם תו"מ ח"ב עמ' 222. וש"נ).

וכיוון שיעקב הוא דוגמת אדה"ר, הרי מובן שכל ענייניו של יעקב שייכים לכל בנ"י, כי, כשם שנשמת אדה"ר כוללת את כל הנשמות, כך גם נשמת יעקב כוללת את כל הנשמות, כידוע (ראה תניא אגה"ק ס"ז), ולכן, כל העניינים שהיו אצל יעקב, כולל גם עניין הנ"ל, מהווים הוראה לכל בנ"י בכל דור ודור (מהנחה בלתי מוגה).

20) ראה דב"ר פ"א, ו. לקו"ת ראה כח, סע"ד. ובכ"מ.

21) ראה תו"א נח י, ריש ע"ב. תולדות יח,ב. ובכ"מ.

22) ראה סה"ש תש"ו עמ' 3. וש"נ.

23) בא יב,מא. וראה המשך באתי לגני ה'שי"ת פ"י ואילך (סה"מ תש"י עמ' 125 ואילך).

24) סעיף זה – מהנחה בלתי מוגה.

25) ראה הוריות יג,א (במשנה).

26) ראה רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ג ה"ב.

27) ויצא לא,מ.

28) שו"ע אדמוה"ז חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ודיניהם ס"ד, ובקו"א סק"ב.

29) שם כט,א. וראה ב"ר פ"ע, ח. הובא בפרש"י עה"פ.

30) ויק"ר פל"ו, ה. ועוד.

31) ראה לקו"ש ח"א עמ' 63 ואילך. תו"מ ח"ד עמ' 153 ואילך. שיחת ש"פ תולדות ס"ט (תו"מ התוועדויות תשי"ז, חלק א, עמ' 214).

32) וישלח לג,ד. ב"ר פע"ח, ט. הובא בפרש"י עה"פ. וראה תו"א וישלח כו,א.

33) שם,יד.

34) ראה תניא אגה"ק ס"ד.

35) עובדיה א,כא. הובא בפרש"י וישלח שם.

 

 ניצוצי רבי

"חנוכה שמח ושנה מאירה"

הוראה מיוחדת שניתן להפיק ממנהג ישראל לחלק 'דמי חנוכה' לילדים * על הקשר בין בריאות הגוף לבין 'דמי חנוכה' והדלקת נרות חנוכה * על מה התבטא הרבי כי "אלו 'דמי החנוכה' הטובים ביותר שיהודי יכול לקבל"?

מאת: הרב מרדכי-מנשה לאופר

אחד המנהגים שהרבי חיבב מאוד, וקרא פעמים רבות לחזקו, היה חלוקת 'דמי חנוכה' לילדים. בנר שמיני של חנוכה תשל"ג כתב הרבי מכתב (נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35 – מארכיון המזכיר הרב ניסן מינדל ז"ל) שבא כהסבר למנהג ישראל זה:

ב"ה,  נר שמיני ה'תשל"ג

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה לשאלתו מהו עניין המנהג – שמנהג ישראל תורה היא  (תורה מלשון הוראה) שנותנים דמי-חנוכה, חנוכה-געלט לילדים, ומהי ההוראה המיוחדת שבזה; במענה על זה, וכהקדמה: ידועה תורה הבעל-שם-טוב שכל דבר שאדם רואה או שומע יש בזה הוראה בעבודת ה', ובאמת מעצמו מובן שכן הוא, ומיוסד ביסודי אמונתנו, שהרי כיוון שאדם יודע שה' יתברך הוא בורא עולם ומנהיגו בכל עת ובכל רגע, ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני – גם-כן בכל עת ובכל רגע, הרי מובן שכל דבר המתרחש סביבו קשור בעבודת ה'.

ובנוגע להוראות חנוכה, הרי בפשטות יש בזה שני עניינים: א) חנוכת בית-המקדש והמזבח, ב) מלשון חינוך, חנוך לנער, כולל כל אחד ואחד מישראל, כי נער ישראל. זאת אומרת, שכמו שהיה פינוי וטיהור וחינוך בית-המקדש, כן צריך להיות בכל אחד ואחד מישראל שהוא גם-כן משכן ומקדש לה'.

ומובן אשר ביחד עם החינוך שצריך כל אחד לחנך את עצמו, ואפילו כולנו חכמים וכו', כיוון שעל האדם להוסיף ב"נר מצווה ותורה אור" מיום ליום, הוא חינוך הבנים והבנות ועוד ביתר הדגשה, שחוב זה מוטל בייחוד על ההורים, וחינוך זה צריך להיות "על-פי דרכו", היינו באופן שיהיה מובן ומתקבל על הנער.

ומכאן לעניין מעות חנוכה, שהכוונה בנתינתם לילדים, לקשר הוראות חנוכה בלימוד שיש ללמוד ממעות אפילו בהתבוננות קלה. כי מצד אחד, הרי יש למעות כוח גדול, שמי שיש לו הרבה מעות הוא עשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו הוא עני ורש. ומצד שני, הרי הכסף כמו שהוא לעצמו אינו אף אחד מג' צורכי האדם – מזון, לבוש, בית – אלא שבו ועל-ידו אפשר לקנות כל צורכי האדם, ולא עוד שבו ועל-ידו יכול לקיים מצוות הצדקה וגמילות חסדים וכמה מצוות, מה-שאין-כן אם הכסף יהיה מונח בקופסה ללא ניצול וללא תועלת.

אחת הנקודת העיקריות בחינוך הילדים הוא להסביר לו באופן שיידע ויזכור תמיד אשר ה' יתברך נתן לו "הון תעצומות" – כוחות כבירים בשכל ובמידות שבלב ובמעשה בפועל, אלא שצריך לנצל אותם במילואם, היינו שינצלו כוח השכל בלימוד התורה ועד לאופן ד"יגעת", שאז בוודאי יקויים בו "ומצאת", ועל-דרך זה במידות שבלב לאהוב את ה' ואת התורה ואת כל יהודי וכל הדברים הראויים לאהוב אותם, ולירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם, שלכן צריך ללמוד בהתמדה ושקידה ומשמעת, לדעת את הטוב ואת המעשה אשר יעשה. ואז הוא לא כמו שהוא בנוגע לכסף גשמי, שהרי בגשמיות מי שאין לו הוא עני, אבל ברוחניות יכול כל אחד להיות עשיר, ובלבד שינצל את הכוחות שניתנו לו, שהרי מובטח הוא "יגעת ומצאת", אלא שבזה ניתנה לו הבחירה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

וכשמסבירים כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים היוצאים מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמא חיה, אז מאיר עיני שניהם ה', שגם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותם מוסיפין והולכין בנר מצווה ותורה אור, מחיל אל חיל ועד שנעשים מופת לרבים.

בכבוד ובברכה.

"ועל נפלאותיך"

הנה קטע מיומנו של אחד התמימים ב-770 בשנת תשל"ז:

"יום ה', ב' טבת, יום ז' דחנוכה ה'תשל"ז. בשעה 3:30 נכנס כ"ק אדמו"ר לתפילת מנחה בבית-המדרש הגדול כשבידו הק' הסידור וחבילה אותה הכניס כ"ק לתוך הסטנדר. אחרי סיום תפילת שמונה-עשרה של השליח-ציבור, הדלקה (ח' נרות), הקהל ניגן 'הנרות הללו' כשכ"ק מביט כל הזמן לעבר הנרות. ב"על ניסך" רמז בראשו הק' להגביר השירה, ואחר-כך מחא כפיו הק' משך כמה דקות. לפתע, עוד טרם החלו לומר 'עלינו לשבח' פנה להרב חודוקוב ודיבר איתו, רמז לשליח ציבור שימשיך לומר "עלינו לשבח", ושוב קרא להרב חודוקוב ודיבר עמו.

"בסיום התפילה הכריז הרב חודוקוב ג' דברים:

"'א) בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א מכריזה ה'מזכירות' כי מי שלא נתן עבור המגבית של י"ט כסלו (כפי הנהוג בכל שנה) וחנוכה – שייתן, ב) מי שרוצה לקבל 'דמי חנוכה' (מכ"ק אדמו"ר) יוכל לקבל, ג) אחרי חלוקת 'דמי חנוכה' לאנשים, יצאו האנשים ואז ייכנסו הנשים הנמצאות כאן (ב'עזרת נשים') לקבל אף הן 'דמי חנוכה''. על האנשים, הוסיף, לצאת ושיהיה בסדר מסודר.

"בתום ההכרזה החל כ"ק אדמו"ר לנגן "על ניסך ועל נפלאותיך". אחר-כך הוציא את החבילה מהסטנדר והלך עד פתח הדלת של בית-המדרש, נתן לכל אחד ואחד דולר ואיחל 'א פרייליכען חנוכה און א ליכטיקן יאר' [=חנוכה שמח ושנה מאירה] או שאמר 'א גוטען חנוכה און אגוטן יאר' [=חנוכה טוב ושנה טובה].

"מיד כשנודע על חלוקת 'דמי חנוכה' מכ"ק אדמו"ר, החלה נהירה של כל תושבי השכונה והיה תור ארוך מאוד, הן אנשים, והן נשים וילדים.

"לילדים נופף בידיו הק' לשלום. כל אחד שקיבל הדולר נתברך בנוסח(ים) הנ"ל. חלוקת הדולרים הסתיימה בשעה 6:00 ואז שוב החל לנגן 'על ניסך'".

'דמי חנוכה' לשלוחים

בחורף תשל"ט שהה הרה"ג הרה"ח ר' אריה-לייב ז"ל קפלן בחצר הרבי. הוא קיבל מהרבי שטרות כ'דמי חנוכה' עבור השלוחים. וכך כתב לו הרבי ('ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 615):

המצו"ב [=המצורף בזה] מעות חנוכה לכאו"א [=לכל אחד ואחד] מהשלוחים וב"ב [=ובני ביתם] שי' (שבצפת וירות"ו [=וירושלים תבנה ותכונן] וכו' שבארה"ק ת"ו).

השטרות היו עבור השלוחים ונשותיהם שי'.

פני הרבי נהרו

נר ג' דחנוכה תשנ"ב. אל חדרו של הרבי הוכנסו 62 מהדורות תניא שהודפסו במדינות חבר-העמים. פני הרבי נהרו והרבי התבטא בין השאר: "אלה ה'דמי חנוכה' הטובים ביותר ('די בעסטע חנוכה-געלט') שיהודי יכול לקבל... 'דמי חנוכה' הגדולים ביותר שיהודי יכול לקבל – ספר תניא!...".

(ראה גם יומן "חדשות בית חיינו" תשנ"ב).

חינוך ובריאות

מעשה מופלא ('בית חיינו', ג,ליון 118, עמ' 18)  באחד מאנ"ש שבנו לא היה בקו הבריאות. הלה נכנס ל'יחידות' וביקש את ברכת הרבי, למרות שה'יחידות' התקיימה בחודש תמוז, הרבי דיבר על מנהג דמי חנוכה.

הרבי: האם נתת לבנך דמי חנוכה?

יהודי: כן.

הרבי: כל יום?

יהודי: כן.

הרבי: לכל הילדים נתת?

יהודי: כן.

הרבי: האם לא שכחת אף יום?

יהודי: לא שכחתי אף יום.

הרבי: האם לא קרה שהוספת לגבי יום אחר?

יהודי: בכל יום אותו סכום.

הרבי: אם כן, אין מקום לדאגה ויהיה טוב.

וכן היה.

אור לגויים

ועוד בענייני חנוכה ובריאות:

להרה"ת ר' משה אהרן וייס היתה בנערותו בעיה בעמוד-השדרה. בהסכמת הרבי אושפז הלה בבית-רפואה בניו-יורק. הרבי הורה להקפיד על-כך שידליק נרות חנוכה בבית-הרפואה. כשהוא הדליק את הנרות – סיפר לימים אביו, הנגיד ר' ישכר-דוב ווייס – היה בכך עניין גדול, כאשר כל הגויים ראו איך נער יהודי מדליק נרות. הם התרגשו וביקשו שבזכות הנער והדלקת הנרות שלו, יתרפאו גם הם ('כפר חב"ד' גיליון 501 עמ' 28).

מצווה בו

בהתוועדות שבת-קודש פרשת וישב תשמ"א (שיחות-קודש, עמ' 600) קרא הרבי לפעול ב'מבצע חנוכה' באופן של 'הקהל'... כולל גם "גרך אשר בשעריך".

הרבי הסביר:

והכוונה לכל אחד ואחד, על כל אחד לפעול בכך, ולא להסתפק במינוי שליח שיפעל בכך כו'.

"הצלחה גדולה ביותר"

בחודש כסלו תשל"ו דיווח הרה"ח ר' צבי-הירש שיחי' זרחי לאנ"ש ברחבי תבל על הפעילות בחצר הרבי ("מהנעשה בחצרות קודש"):

"מבצע חנוכה על-ידי צאגו"ח כאן היה בהצלחה גדולה ביותר, והקיף למעלה ממאה בתי-ספר יהודיים וחוגי נוער וכו', שדיברו בפניהם כו' וחילקו מנורות-חנוכה [=חנוכיות], שזהו נוסף על העשרה טנקים ועשרות המכוניות שעסקו בהמבצעים בכלל, ובמבצע חנוכה בפרט, וחילקו מנורות-חנוכה עם נרות וחוברות הסברה וכו' (במספר למעלה ממאה אלף).

"כן נעשה על-ידי הנ"ל 'פירסומי ניסא' על-ידי הכרזות והמנורות שעל הטנקים והמכוניות, ובעיקר על-ידי הדלקת הנרות בפני 'רוב עם' בכמה רחובות מרכזיים.

"ולאחרי ההתוועדות דנר ה' – אור לנר ו' – שכ"ק אד"ש עורר אודות פעולות חינוך בימי חנוכה (בתור התחלה על-כל-פנים), הנה (נוסף על-זה שכל המבצעים הנ"ל נתחזקו כו') הלכו לבתי-ספר ממשלתיים ונתנו להילדים חנוכיות כו'.

"בכל הנ"ל עסקו, נוסף על הבחורים ואנ"ש הטנקיסטן, גם בנות חב"ד במידה גדולה".

  לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

ערב-שבת-קודש פרשת וישב

כ"ב בכסלו, מברכים החודש טבת

בקריאת שמו"ת, יש לזכור שגירסת אדמו"ר הזקן בתרגום בפרשתנו (מ,יג) "כמשפט הראשון" – היא "כהלכתא קדמיתא" (מ' בצירי)1.

שבת-קודש פרשת וישב

כ"ג בכסלו, מברכים החודש טבת

השכם בבוקר, יתקבצו אנ"ש לבית-הכנסת לאמירת כל התהילים בציבור. אחרי אמירת כל התהילים יאמר מי שאין לו הורים קדיש יתום, ואם יש חיוב – יארצייט או אבל – יאמרו קדיש אחר כל ספר, ויאמרו תחילה (לפחות – יאמרנו האומר קדיש) את ה'יהי רצון' שאחרי ספר זה. אחרי-כן ילמדו כשעה מאמר של חסידות שיהיה מובן לכולם, ואחר-כך התפילה.

המולד: ליל שבת בשעה 1:00 ו-15 חלקים.

מברכים החודש: ראש-חודש טבת ביום השבת-קודש, ולמחרתו1 ביום הראשון.

יום התוועדות.

'ניטל'2, מוצאי-שבת-קודש: מה שנוהגים שלא ללמוד3 בליל4 'ניטל', ביאר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הטעם, שהוא "כדי שלא להוסיף חיות" [ב'אותו האיש', שהוא זמן לידתו, ובההולכים בשיטתו עתה5]. פעם אמר: "אינני מחבב את המתמידים ששמונה שעות6 אלו נוגעות בנפשם". והוא רק עד חצות לילה7 (באזור המרכז: 23:40).

לדעת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו8 צריך להיות המנהג בכל מדינה לפי ליל אידם של רוב הגויים (הנוצרים) במדינה זו9 בזמן הזה, דהיינו בארץ הקודש בערב זה.

על-פי הנ"ל, ראוי שהגבאים ידאגו לכך שה'חוזר' את המאמר יסיים אותו בצאת הכוכבים, וכן יטפחו על השולחן בהגיע צאת-הכוכבים (באזור המרכז: 17:08) כדי לסמן לאלה הלומדים ביחידות להפסיק את הלימוד, ומכאן ואילך עד תפילת ערבית (אם מקיימים אותה בזמנה הרגיל) ניתן להמשיך ב'סדר ניגונים', לספר סיפורי חסידים וכדומה. כמו-כן, בסעודת 'מלווה מלכה' יש להימנע מהשמעת דברי-תורה, ולהסתפק בסיפורי חסידים וכיוצא-בזה.

יום ראשון

כ"ד בכסלו

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון.

הדלקת נר חנוכה:

בבית-הכנסת – החנוכייה בכותל דרום, והנרות מסודרים ממזרח למערב10 (מדליקים אותה גם בבוקר, מיום המחרת והלאה). מקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים11. מדליקים במנחה לפני עלינו, ואין ממתינים לשקיעה אלא ל"פלג המנחה" (בימי החנוכה השנה, באזור המרכז: אחרי 15:44(12. קובעים את הנרות בצד ימין של החנוכיה13. אחר-כך שרים 'הנרות הללו' בניגון הידוע14.

אין אדם יוצא ידי-חובתו בנרות בית-הכנסת, ואפילו שליח-ציבור שהדליקם צריך לחזור ולהדליק בביתו, אך לא יברך 'שהחיינו' בביתו, אלא אם-כן מדליק להוציא גם את בני-ביתו ידי חובתם15.

"כדי להוסיף בהתעוררות דנר-חנוכה, כדאי שתהיה מנורה דלוקה בבית-הכנסת (שכולם מתכנסים שם) במשך כל המעת-לעת, אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות"16.

"מהנכון להחזיר עטרה ליושנה – לצייר את מנורת המשכן והמקדש כשקניה באלכסון, כדעת רש"י והרמב"ם, ועל-פי זה יש מקום לומר שגם החנוכיות17 כדאי לעשות קניהן באלכסון. ולמה לשנות בגוף המנורה שקניה היו ביושר ולא כחצי עיגול"18.

* יש לזכור להדליק נר-חנוכה גם  במקומות ציבוריים [בברכה], כפי שהנהיג הרבי, ולעשות זאת אחרי פלג המנחה.

הדלקה בבית:

"הציווי 'זה א-לי ואנווהו – התנאה לפניו במצוות'19, כולל בנוגע לחנוכה – מנורת חנוכה נאה20.

בין מנחה למעריב20*, אחר התחלת השקיעה, מדליקים נר חנוכה. הנשואים – בחגירת אבנט21, אבל בכובע ובלבושים הרגילים, לא באלו של שבת ויום-טוב22.

לשאלת רבים: בכל ערב, אם האב נמצא מחוץ לבית ויחזור בשעה שבני הבית ערים, ימתינו לו. אם רואה שיגיע כשהם ישנים, יבקש מאשתו או מאחד הילדים להדליק בעבור הבית, ובבואו רשאי להדליק לעצמו אם כיוון שלא לצאת בהדלקתם. אם יודעים הילדים בבירור שהאב אינו מקפיד, ומדליקים תוך חצי שעה מצאת-הכוכבים, ידליקו אז. לא הדליקו, מדליק כל הלילה, אם בני-ביתו ערים. ואם כולם ישנים, נכון להקיצם ולברך23.

בבית הרב לא היתה ההדלקה ברוב עם, ואדרבה24.

בימינו מחנכים את הבנים להדליק נרות חנוכה מגיל רך ביותר25.

הנהגת בית הרב, שהנשים והבנות (בכל גיל) לא הדליקו נרות חנוכה, אלא יצאו בזה על-ידי אביהן, ואחר כך – בעליהן26.

כשכ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה עוזב את ביתו לפני חנוכה, היה מצווה לזוגתו הרבנית שתדליק את החנוכייה בעצמה (אף שאת הברכות היתה שומעת מאחד הגברים)27.

מעמידים את החנוכייה על כיסא, מעל שלושה טפחים (24 ס"מ) – ואין מדייקים שיהיה למעלה משבעה טפחים או סמוך לשלושה טפחים28, אך לא מעל עשרה טפחים (80 ס"מ)29. ה'שמש' קצת למעלה30 מן הנרות31.

"קרה שהיה צריך לטלטל את המנורה טפח וטפחיים לקרבה לאדמו"ר כדי שיוכל להדליק הנרות, ואחר-כך היו מעמידין אותה במקומה. ובכל-זאת בירך בעצמו והדליק"32.

אין מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה אחר, אלא מהשמש או מנר של חול33.

מנהג רבותינו נשיאינו שהיו מדליקים נר חנוכה בפתח אחד החדרים ולא על החלון34, משמאל הנכנס, דהיינו מול המזוזה, לקיים "כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ונמצא שהוא מסובב במצוות"35.

צריך להדליק את הנרות בבית שבו האדם אוכל בקביעות, ויש להעדיף את מקום האכילה על מקום השינה. ההולך לאכול באקראי בבית חברו, צריך לחזור לביתו ולהדליק שם36.

מניחים את החנוכייה סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, ואין מדייקים אם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום37.

כדאי ונכון שהילדים ידליקו נר-חנוכה בפתח חדרם הפרטי [אם תנאי המקום וכללי הבטיחות מאפשרים זאת], ויש בזה גם מעין חינוך 'מקדש-מעט' שלהם בחנוכה38.

הנרות יעמדו בשורה ישרה ולא בעיגול. כמו-כן לא יהיה נר יוצא ונר נכנס, ולא אחד גבוה ואחד נמוך (הקובע לעניין זה הוא גובה השלהבת). חייב להיות הפסק בין נר לנר, כדי שלא יתקרבו השלהבות זו לזו וייראו כמדורה. כמו-כן יש להרחיק את החנוכיות של בני הבית זו מזו, כדי שיהיה היכר לכל אחת מהן לחוד39.

מדליקים כשהחנוכייה מונחת במקומה, ומשאירים אותה במקומה כל משך הזמן שעליה לדלוק40.

התחלת ההדלקה היא לאחר סיום כל הברכות. מדליקים בשמן זית, וה'שמש' הוא נר-שעווה41. מתחילים להניח את הנרות בקצה הימני של המנורה42.

אמירת 'הנרות הללו' – לאחר גמר כל ההדלקה37.

מתעכבים סמוך לנרות כחצי שעה43.

מדייקים שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות44.

נר שכבה בתוך שיעור זמן דליקתו – חוזרים ומדליקים אותו, ללא ברכה37.

אחר שיעור זה – רשאים לטלטל את החנוכייה גם אם הנרות דולקים עדיין37.

אחר שיעור זה – רשאים לעשות מלאכה45 שלא כנגד הנרות, וגם ביום הראשון והשמיני37.

בימי החנוכה צריכה להיות הוספה מיוחדת גם בלימוד התורה. כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה יושב אחרי הדלקת נר חנוכה בסמיכות לנרות, ולומד תורה46.

יש אומרים שיש לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, זכר לנס שהיה על-ידי יהודית, בתו של יוחנן כהן-גדול47.

מנהג ישראל (תורה היא) לאכול מאכלים שעשויים בשמן, לזכר נס השמן48.

התוועדות:

מלבד ההתוועדות עם בני הבית והקרובים ביותר (כנהוג אצל רבותינו נשיאינו49), כדאי ונכון שבמשך ימי חנוכה [בכל יום ויום50] יערכו בכל מקום ומקום – בחוג המשפחה51, וכן בבתי-ספר, במקומות עבודה וכו', לפי תנאי המקום והזמן – התוועדויות ומסיבות של שמחה בענייני דיומא52, הן לאנשים, הן לנשים והן לטף, בנים ובנות53 [בכל המוסדות יש להתוועד עם התלמידים לפחות פעם אחת, ובמוסדות שלומדים בהם בחנוכה – להתוועד כמה פעמים. ההתוועדות – בזמן הדלקת הנרות, לומר דבר תורה מעניינא דיומא, ואחר-כך שאחד הילדים ידליק נר חנוכה לכולם. וכן יחלקו אז דמי חנוכה לתלמידים54]. ולספר בהן אודות נס חנוכה והלקחים שיש ללמוד ממנו. תחילה לערוך מסיבה כללית לכל הסוגים, בהשתתפות המשפיע, הרב וכיו"ב, ואחר-כך מסיבה פרטית לכל סוג בנפרד, במירב המקומות, כדי שיוכלו הכול להשתתף. וכן בקשר לילדים55.

דמי חנוכה56:

הרבי הורה להשתדל לתת מעות-חנוכה לילדים [בנים ובנות57, הן קטנים והן גדולים58. וכן היה אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע נותן לבנותיו, גם אחרי הנישואין, וגם לחתניו59] על-כל-פנים פעמיים במשך ימי חנוכה, ומה טוב – מצד התגברות חושך הגלות, כולל ובמיוחד בנוגע להידרדרות מצב החינוך – להוסיף ולהרבות באור וקדושה, ולתת דמי חנוכה גם בכל יום, חוץ מבשבת (גם לא בדבר המותר – גזירה כו') והוספה מיוחדת – כפליים, או ג' פעמים ככה – בליל הרביעי או החמישי60.

הנשואים – יבקשו האיש מהאישה, והאישה מהאיש, וכיוצא בזה בנוגע לזקנים וזקנות61. אלה שלא קיימו מנהג זה בשלמות, ישתדלו להשלים בימים הסמוכים לחנוכה, וכל המקדים הרי זה משובח57.

יש לחלק דמי-חנוכה לכל התלמידים, ואפילו למי שספק אם הוא בגדר תלמיד – ולו על-שם העתיד. ואולי זה גופא יסייע שיתקרבו בהקדם62.

חינוך:

מנהג ישראל63 לשחק ב'סביבון', וידוע מנהג בני-ישראל לכתוב על ה'סביבון' את האותיות נ-ג-ה-ש, ראשי-תיבות: "נס גדול היה שם"64, ובכמה מקומות עורכים 'הצגות' הקשורות עם סיפור פרשת ימי חנוכה, מתחפשים ל'חשמונאים' וכו' [כמובן – ובפרט בקשר לבנות – הכול באופן של צניעות ועל-פי הוראת חכם], וכך ימי החנוכה מסוגלים ביותר לארגון כנסים לילדי ישראל – צבאות ה'65.

צדקה:

נוהגים להרבות בצדקה בימי חנוכה66, ו"אנו מחוייבים בימי חנוכה... גמ"ח בממון וגוף67. עורכים מגבית של צדקה, וזה הזמן המתאים להשלים את מגביות הצדקה של כל חודש כסלו68, ובפרט ב'זאת חנוכה'69.

בעניין המגביות לצדקה בימי סגולה, הודיע הרבי פעמים רבות, שעל כל אחד ואחד להתעורר ולנדב כדבעי מעצמו, גם בלא שיזכירוהו על כך70.

יום  שני,

כ"ה בכסלו, א' דחנוכה

תפילת ערבית:

בחנוכה יורד האבל לפני התיבה71.

[אגב: בכל זמן שמתפללים בבית-הכנסת, מדליקים נרות בעמוד הש"ץ72].

אין מפסיקים לפני שמונה-עשרה כדי להכריז 'ועל הניסים'73. שכח לאומרו, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" – אינו חוזר74. בברכת המזון, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" – אינו חוזר, אך כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו"75, יאמר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי..."76.

תפילת  שחרית:

נוהגים להדליק נר חנוכה בבית-הכנסת (מקומו כבליל אמש) בלא ברכה, לפחות עד אחר התפילה77. גם כעת מדליקים על-ידי שמש78.

אין לדלג לכתחילה 'ועל הניסים' כדי לענות 'קדושה' ו'מודים'ב79.

אבל אינו עומד כשליח-הציבור לאמירת הלל. לאחר הלל, חוזר האבל לעמוד, לאמירת חצי קדיש80.

אין מתענים בחנוכה, אפילו חתן ביום חופתו81.

שחרית. לאחר חזרת הש"ץ: הלל שלם (כל ימי החנוכה), חצי קדיש. מוציאים ספר-תורה וקוראים לשלושה עולים (בפרשת נשא, במדבר ז,א-יז): כהן – "ויהי ביום כלות משה... לחנוכת המזבח"; לוי – עד "מלאה קטורת"; ישראל – עד "נחשון בן עמינדב". מכסים את ספר-התורה ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה. וממשיכים כסדר: אשרי, ובא לציון, קדיש תתקבל, בית יעקב82 וכו' עד סיום התפילה.

הדלקת נר שני:

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הקפיד להחליף את הפתילות בכל יום83.

בהדלקת הנרות אין מברכים 'שהחיינו' (אלא-אם-כן זו ההדלקה הראשונה שלו השנה). מדליקים תחילה את הנר החדש, משמאל לנר שהיה אמש, וממשיכים משמאל לימין (וכן בכל הלילות). אחר הדלקת כל הנרות אומרים "הנרות הללו"84.

יום שלישי,

כ"ו בכסלו, ב' דחנוכה

שחרית: כדאתמול. הלל שלם. חצי קדיש. קוראים לשלושה עולים בפרשת נשא: כהן – "ביום השני... מלאה קטורת", לוי – "פר אחד... בן צוער", ישראל – "ביום השלישי... בן חלון". וכיוצא בזה בשאר ימי החנוכה, קורא השלישי את היום  הבא85.

יום רביעי

כ"ז בכסלו, ג' דחנוכה

בו יצא לחירות אדמו"ר הזקן ממאסרו השני בשנת תקס"א86.

שחרית: כדאתמול. קריאת התורה למנהגנו: כהן – "ביום השלישי... מלאה קטורת", לוי – "פר אחד... בן חלון", ישראל – "ביום הרביעי... בן שדיאור".

יום חמישי

כ"ח בכסלו, ד' דחנוכה

כאמור (כמצויין בהערה 60), אדמו"ר מהורש"ב היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי, והוראת הרבי היא, שכיוון שנותנים בכל יום, יש לתת הערב ומחר בהוספה.

שחרית: כדאתמול. קריאת התורה למנהגנו: כהן – "ביום הרביעי... מלאה קטורת" לוי – "פר אחד... בן שדיאור", ישראל – "ביום החמישי... בן צורישדי".

יום שישי

כ"ט כסלו, ה' דחנוכה

כנ"ל, הרבי הציע לתת גם הערב הוספה מיוחדת ב'דמי חנוכה'.

ביום זה הגיעו לביתם החסידים שנאסרו עם מאסרו הראשון של אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ט, ונקבע ליום התוועדות ושמחה87.

שחרית: כדאתמול. קריאת התורה למנהגנו: כהן – "ביום החמישי... מלאה קטורת", לוי – "פר אחד... בן צורישדי", ישראל – "ביום השישי... בן דעואל".

שניים מקרא ואחד תרגום: אחרי חצות היום קוראים את כל פרשת 'מקץ' עם הפטרתה המקורית, וניתן לקרוא היום גם את הפטרת שבת חנוכה88 (או כהנהגת רבותינו, לחזור מחר בבוקר מ'שביעי' עד גמירא עם הפטרת שבת חנוכה89).

יש לזכור לערוך את ההדלקה הפומבית אחרי פלג המנחה.

מתפללים מנחה ומדליקים נר חנוכה בבית-הכנסת90 [וטוב שיהיו עשרה בבית-הכנסת בשעת ההדלקה91], ובבית [ראה להלן], ואחר-כך נר שבת92, אבל אין להתפלל מנחה ביחידות לצורך כך93.

היום, מכיוון שמדליקים לפני זמן הדלקת נרות שבת, שהוא מוקדם לפחות בכ-20 דקות מזמן ההדלקה בכל יום, יש להקפיד לצקת יותר שמן, כדי שידלקו הנרות לפחות חמישים דקות אחרי שקיעת החמה (מי המדליקים בנרות מוצקים, יש לעוררם שידליקו בנרות גדולים יותר מבכל יום).

היום אין מתעכבים חצי שעה סמוך לנרות94.

* מגש, ואף כיסא או שולחן שהניחו עליו נר-חנוכה, נעשה בכך 'בסיס לדבר האסור', ונאסר בטלטול בשבת. אם יודעים שיזדקקו במשך הערב לשימוש בכיסא, או להזיזו הצידה כדי לעבור שם (ולא רק כדי "שלא ישחקו בו הילדים" וכדומה), קיימות שתי אפשרויות:

א) להניח את החנוכייה על מגש, ויחד עמה להניח שם מבעוד-יום חלה (או גביע-קידוש חשוב), שאז יהיה המגש מותר בטלטול, לאחר שיכבו הנרות, כ"בסיס לדבר האסור ולדבר המותר", עם החנוכייה שעליו, לכל מקום שרוצים, כ"טלטול מן הצד לצורך דבר המותר", והכיסא יתפנה.

ב) להניח את החנוכייה על הכיסא עם חלה או גביע כנ"ל. לאחר שיכבו הנרות ויזדקקו למקום-הכיסא, יהיו רשאים לטלטל הצידה, לכל מקום שרוצים, את הכיסא וכל אשר עליו, כנ"ל במגש, והמקום יתפנה95.

_______________

1) ליקוטי-תורה ד"ה ציון במשפט תפדה ס"ג (דברים דף א סוף טור ב). וכתב על כך הרבי ב'ס' המאמרים מלוקט' ח"א עמ' קס (ובמהדורת 'תורת מנחם' ח"ד עמ' קלד) הערה 4: "כן הוא בלקו"ת (כבדפוסים הראשונים וכו' דהתרגום – "ולא קדמאה". וכ"ה בתאג' התימני, כנעתק בחומש 'תורת חיים', וב'תורה שלמה' (בפנים) שם, ובחומש 'העמק דבר', ודלא כרוב החומשים המצויים, כולל 'ספר חת"ת', וחומש 'שי למורא' (ובהערה ב'תורה שלמה') שגרסו 'קדמאה'. תודה להת' יואל שי' נחמנסון מרחובות.

1*) כך נהג הרה"ח ר' מרדכי שוסטערמאן ז"ל (רק בקביעות כזאת, כדי לשלול את יום ראשון הקרוב).

2) זמן לידת (ניטל=נא'טאל ברומית) אותו האיש. ( 'ניטל' רמז – להעדר. וי"א "ניתל" מלשון נתלה) – ליקוטי-שיחות דלהלן הערה 5.

3) גם חסידות אין לומדים. בשידור הרדיו בלילה זה, שהיה מיועד לשיעור התניא שנאמר ע"י הרה"ח ר' יוסף ויינברג, הורה לו הרבי לספר סיפורים מרבותינו נשיאינו – כ"ז מ'כפר חב"ד' גיליון מס' 646 עמ' 15 (כאמור ב'רשימות' חורף תרצ"ה, חוברת קעט ס"ט: "גם דא"ח לא היה [אדנ"ע] לומד [ב'ניתל'], וגם לא למיגרס", ולא כאמור ב'רשימות' ליל כ' כסלו תרצ"ג, חוברת קעא ס"ג, בשם אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, שאי-הלימוד בניטל אינו שייך ללימוד חסידות).

וראה בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 192 ביאור מה שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה משחק (או מייעץ כיצד לשחק) שחמט בלילה זה. ומסיים, שידיעה זו מסייעת לנצל את הזמן בלילה זה כדי לצייר לעצמנו את פני קודשו של אדמו"ר נ"ע והנהגתו, כדי ללכת בדרכיו ואורחותיו אשר הורנו.

4) ראה להלן הערה 7.

5)  ליקוטי-שיחות, כרך ט"ו, עמ' 554.

6) ב"היום יום עם הערות וציונים" ח"א, מציע לפרש זאת, היות וסדר נגלה בליובאוויטש נמשך 8 שעות (קונטרס עץ-החיים ס"פ כב), הכוונה שאינו מרוצה מאלה המתעקשים להשלים מניין השעות גם ביום זה.

7) כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לוח 'היום יום' יז טבת.

צ"ב אם נהגו להימנע מלימוד מהשקיעה (כמנהג 'רוב עדות החסידים' שבלוח דבר-בעתו. ובס' נטעי-גבריאל – חנוכה, חלק 'מנהג ניטל' פ"ב הע' ט' כתב שכן מנהג חב"ד. וצ"ב מקורו), או מצאת הכוכבים בלבד [וראה ב'התקשרות' גיליון רפג עמ' 18 וגיליון שלג עמ' 19 בנדון. וכל עוד יש ספק בזה, יש לנהוג כדברי הרבי (אג"ק חי"ד עמ' שנב): "וכיוון שלעניין ביטול תורה חידוש גדול הוא, ולכן אין לך בו אלא חידושו"].

8) ליקוטי-שיחות הנ"ל. ומציין שזה דלא כדמשמע בס' 'דרכי חיים ושלום' סי' תתכ"ה. אג"ק חי"ג עמ' קכ. חי"ד הנ"ל.

9) במכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "לשמועתו שבארה"ק ת"ו אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר-סמכא ביותר*) – אם נכונה השמועה, אולי אפשר לומר הטעם, שכיוון שפשטה שם (מלבד תקופות קצרות, כידוע) ממשלת הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא היה מלכתחילה עניין לניטל שם. ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות" – אג"ק חי"ג הנ"ל. ואולי בא רק ללמד זכות. ובשיחת כ' כסלו ה'תשל"ז (הנחת הת' סל"ח, בלתי מוגה) נאמר: "תלוי אם יש במקום זה עניין של ע"ז. ולכן במקומות כמו מרוקו ותימן לא נזהרו ב'ניטל', כיוון שאינם קשורים עם הנוצרים" [זאת למרות שהנוצרים (הצרפתים) שלטו במרוקו בדורות האחרונים]. ולפי זה, בארה"ק שיש הרבה ע"ז וחגאותיהם נערכות ברעש גדול, יש להיזהר בזה. ובין אנ"ש באה"ק כיום נפוץ ומקובל להיזהר בזה בפשיטות*.

* ראה קובץ 'מוריה' גיליון קסא ובלוח 'דבר בעתו' בעניין מנהגי עדות ישראל בליל 'ניטל' בכלל, ובארה"ק בפרט.

10) שו"ע ורמ"א סי' תרע"א ס"ז.

11) פרי-מגדים סי' תרע"ה בא"א ס"ק ב.

12) לגבי מיקום השמש, כתב בכף-החיים ס"ק מא שנוהגים תמיד – גם בביהכ"נ – שהשמש הוא למעלה מן הנרות, ע"פ מהרי"ל שסמך זאת עה"פ "שרפים עומדים ממעל לו". וכן מובא מס' קב-הישר פרק צו, שהשמש הוא דוגמת כהן גדול בביהמ"ק. וראה מנהגים שונים בנטעי-גבריאל הל' חנוכה פ"כ ס"ב-ג וש"נ, והמובא להלן הע' 21.

אלא מברכים מפלג המנחה ואילך, ראה ב"ח ר"ס תער"ב ופר"ח סי' תרע"ט. בשיחות-קודש תשכ"ג עמ' 401, ר"ד מנר ג' דחנוכה, איתא: "כ"ק אד"ש דיבר עם הרש"ל [הרה"ח ר' שמואל לוויטין] על-דבר שבימי חנוכה יתפללו מנחה בשעה 3:30, בכדי שהדלקת נרות בביהכ"נ יהיה בזמן פלג המנחה".

ואכן, ידוע ומפורסם שהרבי דייק מאוד שלא להדליק לפני פלג המנחה, אפילו בימים שהיו כינוסים וכו'. וכ"ה באג"ק כרך י' עמ' רכח. וע"ע 'התקשרות' גיליון עג עמ' 13, ודיוק המסופר  שם – ב'כפר חב"ד' גיליון 740 עמ' 76.

13) שו"ע ואחרונים סי' תרע"ה ס"א. וע"ע שו"ת הצמח-צדק או"ח סי' סז ס"ה, וב'התקשרות' גיליון רעד עמ' 18.

14) ספר-הניגונים ח"א, ניגון נג. בשנים האחרונות ניגנו זאת במניין של הרבי בכל יום מימי החנוכה.

15) רמ"א סי' תרע"א סוס"ז ושערי תשובה שם.

16) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 193 הערה 81, נדפס גם בשערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רפ (וראה ד"מ תער"ב סוף ס"ק א. אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, ערך 'חנכה', ציון 139. ואולי משום כך נפוץ להדליק בבית-הכנסת, וכן נוהגין בבית-חיינו, בנרות הרגילים, הדולקים זמן רב, ולא בשמן).

17) כמדומה, זהו שימוש נדיר של הרבי (בשיחה מוגהת) במילה מחודשת זו.

18) ליקוטי-שיחות חכ"א עמ' 169 והערה 44 [וראה 'התקשרות' גיליון ח"י עמ' 11, שהורה הרבי לצא"ח שבלית-ברירה ניתן לוותר בעניין צורת המנורה (על מטבעות), כיוון שכמה מגדולי ישראל עוד בימי הרמב"ם חלקו עליו בזה, משא"כ בציור הלוחות מרובעות שמפורש בש"ס]. והמדובר כשעושים את החנוכייה קנים בדוגמת המנורה, ובפרט בהדלקות פומביות, אבל אין קפידא לעשות בצורה זו דווקא, ואדרבה רבים מהחסידים בדורות שעברו נהגו להדליק בחנוכייה ללא קנים [עם דופן, ראה לקו"ש ח"ה עמ' 456, ואולי נובע הדבר ממה שהיו מדביקים את הנרות בכותל עצמו ללא חנוכייה, כמבואר בסידור אדמוה"ז], ואף בס' ימי בראשית עמ' 50 נדפס צילום מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שהדליק בחנוכה תש"י בחנוכייה כזאת. אך הרבי, כששהה לפעמים בספרייה (וי"א שכך נהג גם בביתו) הדליק בחנוכייה פשוטה, ללא קנים וללא דופן. והיו פעמים שהדליק בחנוכייה ללא דופן עם קנים מרובעים, והשמש באמצע בין הנרות.

19) בליקוטי-שיחות חי"א עמ' 241 הוכיח, שלפי אדמוה"ז לימוד זה הוא מן התורה.

20) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 207 [אף שא"צ כלי, ראה סידור אדמוה"ז, וליקוטי-שיחות ח"ה עמ' 445]. וראה א"ר וברכ"י סי' תרע"ג ס"ג. ולהעיר שהרבי היה מדליק במנורה פשוטה דווקא.

20*) הרבי העיר ע"ז "הדעות בזה – ראה טושו"ע סי' תער"ב ונ"כ". השו"ע פסק להדליק בסוף השקיעה דהיינו צאת הכוכבים כדעת הרמב"ם, הרא"ש והטור, אך בביאור הגר"א הביא דעת הרשב"א הר"ן והמרדכי שצ"ל בתחילת השקיעה [אלא ששם מדובר על שקיעה שניה כדעת ר"ת]. ומנהגנו ש"מדייקים שידלקו הנרות 50 דקות לכל הפחות" (ראה להלן הערה 44), הוא לצאת ידי כל הדעות. אך לעיקר הדין סוברים כנראה שהעיקר הוא כנפסק בשו"ע ומג"א – צאת הכוכבים, ראה סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 184 ובהערה 79, וכן נדפס כל השנים במדור 'זכור אל תשכח' שבחוברות 'שיחות לנוער' בכל השפות, להדליק "עם חשכה", ולכן אין מקפידים להדליק מייד בתחילת השקיעה כדעת הגר"א.

21) ספר-המנהגים. וכן הקפיד הרבי לנהוג כו"כ שנים.

22) ספר-המנהגים. שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רפ. לוח כולל-חב"ד. וכך הקפיד הרבי לנהוג בכו"כ שנים.

23) עד עלות-השחר, שו"ע ונו"כ סו"ס תער"ב. בלוח כולל-חב"ד כתב, שאם לא הקיצם – לא יברך. ובמשנה-ברורה שם כתב, שהנוהג להקל ולברך גם כשישנים אין למחות בידו.

24) ראה ליקוטי-שיחות ח"ב עמ' 483, ועוד.

25) כך הנהיג הרבי בשנים האחרונות, ראה 'שבח המועדים' (תשנ"ג) עמ' 101, 'התקשרות' גיליון ח"י עמ' 14 הע' 11, וש"נ. ומשתדלים לחנכם עם כל ההידורים (ע' לקו"ש חי"ב עמ' 251).

26) ספר-המנהגים, עיי"ש. לקו"ש חלק ל' עמ' 312. ועל-אף האמור ב'שלשלת היחס' שבראש ס' 'היום יום' מהדורת תשנ"ה עמ' 34, על שנת תשמ"ח (מוגה?), שהרבי "מעורר שכל ילד/ה ידליק נרות חנוכה בפתח חדרו", והכוונה להנדפס ב"משיחות ש"פ וישב, כ"א כסלו" ס"י (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 162), הנה הרבי נשאל על כך כמה שאלות, ומהן: "האם גם הבנות צריכות להדליק?", והשיב: "יש לעיין ולבדוק בכל מקום לגופו של עניין את התוצאות בפועל, באיזה אופן יוסיפו בחינוך" (שיחת כ"ד כסלו בעת ה'יחידות' לאורחים ס"ו, התוועדויות תשמ"ח ח"ב עמ' 91, בלתי מוגה). ולמעשה, המשיך הרבי לציין את 'מנהג בית הרב' שהבנות אינן מדליקות, גם בשנים הבאות – בסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194 הערה 84, וכן בסה"ש תנש"א ח"א עמ' 165 הערה 110. וראה שיחות-קודש תשל"ה ח"א עמ' 34. ראה גם אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנכה', כרך טז עמ' רמח ו-רנב, ובהמצויין שם.

27) ליקוטי-שיחות חלק ל' שם. ועיין במשנה-ברורה סי' תרע"ה ס"ק ט.

לכאורה צ"ע, עפ"ד אדמוה"ז (קו"א סי' ערב ס"ק ב, ובכ"מ), שהיודע לברך – לא יתן לאחר לברך עבורו. ואולי הו"ע פרטי שלה, שלא רצתה לברך במקום בעלה, וא"כ אין זו הוראה לאחרות.

28) ספר-המנהגים.

לעניין ג' טפחים ועשרים אמה – נחשב הגובה לפי השלהבת, ולעניין עשרה טפחים – לפי בסיס הנרות, ובכל אופן, לא לפי בסיס החנוכייה (ראה שו"ת מנחת-יצחק ח"ו סי' סה אות ב' וש"נ).

29) שו"ע סי' תרע"א ס"ו.

30) חשוב שהשלהבת תהיה למעלה מזו של שאר הנרות. ראה משנה-ברורה סי' תרעג סק"כ.

31) ספר-המנהגים, שו"ע סי' תרע"ג ס"א בהג"ה ונו"כ.

רבים מאנ"ש אינם מקפידים שיהיה השמש דווקא "ממעל", ומניחים אותו בצד, בנפרד (על גבי פמוט וכדומה, ויש מניחים משמאל למנורה) וי"א שכך נהגו רבותינו.

32) ספר-המנהגים שם. ומשמע, שלדעת הרבי טילטול טפח מהווה הזזה (בשו"ת שצויינה שם לא הוגדר המרחק כלל). וע' 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב ס"ע רי. חו"מ סי' קצח ס"ב.

33) שו"ע סי' תרע"ד ס"א בהג"ה.

34) לקו"ש ח"ה עמ' 456, ועיי"ש.

35) סי' תרע"א ס"ז, לבוש וט"ז שם.

36) רמ"א סי' תרע"ז ס"א, ט"ז ומ"א שם. בעניין פנימיות של ישיבות ומוסדות חינוך, בס' 'חובת הדר' (עמ' קו) כתב שהתלמידים כבני-בית וחובתם מדינא בחדר האוכל, ואם ירצו – יכוונו שלא לצאת בהדלקה שבחדר האוכל ואז ידליקו בברכה בחדר השינה. ובשו"ת אגרות-משה (או"ח ח"ד סי' ע אות ג ויו"ד ח"ג סי' יד אות ה) ומנחת-יצחק (ח"ז סי' מח) כתבו שמן הדין עליהם להדליק בחדר השינה כיוון שרק הוא מיוחד לכל אחד מהם. ועליהם להסדיר תור לשמירה מפני סכנת דליקה ח"ו.

37) ספר-המנהגים.

38) סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 162. וכיוון שמדובר בבית אחד, מדליק בעל-הבית במקום המרכזי, והילדים רשאים להדליק בחדרם, בקל-וחומר מהאמור בהערה 36.

39) דרכי-משה והג"ה סי' תרע"א ס"ד ובאחרונים, וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנכה' עמ' שלו.

40) שו"ע תרע"ה ס"א, ובמשנ"ב ס"ק ו.

41) ספר-המנהגים, 'שערי הלכה ומנהג' שם, ועיי"ש הטעם.

42) ספר-המנהגים מסידור אדמוה"ז, ושם נסמנו מקורות נוספים.

43) ספר-המנהגים שם, ע"פ האחרונים סי' תער"ב ס"ב. וכדלהלן – יש לעסוק באותה שעה יחד עם בני ביתו בתורה או בשמחה של מצווה.

44) ספר-המנהגים שם, ועיי"ש הטעם (וראה דיון בזה ב'התקשרות' גיליון רפג עמ' 15 וגיליון רפח עמ' 19). ולמעשה, מדייקים בזה בלא פלוג גם כשמדליקים אחר צאת-הכוכבים, כגון במוצש"ק או כשמדליקים באיחור.

45) מהלשון בספר-המנהגים "עושים מלאכה" (ולא "עושות" או "הנשים עושות") משמע לכאורה שלפני שיעור זה גם האנשים אינם עושים מלאכה, ע' ס' חסידים סי' קכא וס' מהרי"ל עמ' תט. אבל ראה בהשלמה לשו"ע רבנו סי' עת"ר סו"ס ד שהבין שזו רק משמעות, וכשאר הפוסקים שהביאו זאת, גם הוא תלה זאת במנהג בפועל. וכיוון שלא ידוע שנזהרו בזה רבותינו ואנ"ש (הרה"ח רי"ל שי' גרונר, וגם בלוח כולל-חב"ד כתב זאת רק לנשים), ניתן לכל היותר לדייק שהרבי לא שלל מנהג זה (לאלה הרוצים להחמיר על עצמם), אבל לא שעשהו "הוראה לרבים".

מהות המלאכה לא נתפרשה (מלבד איסור כיבוס ותפירה בכף-החיים שם ס"ק ט'), ומסתבר שלא לאסור לפחות מלאכת אוכל נפש וכל מה שמותר בחוה"מ, ע"ד האמור בשו"ע רבינו סו"ס רנא.

46) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 599 ועמ' 618. ובשיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ה ס"ט (מוגה, שיחות-קודש תשל"ה ח"א עמ' 284), שמייד לאחרי ההמתנה ע"י הנרות ישב ללמוד שיעור גמרא.

47) הוספות לשו"ע אדמוה"ז סי' תר"ע ס"ג, מהרמ"א שם.

48) סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 196 הערה 26.

49) היום-יום, כח כסלו. וביאר הרבי, שזה צ"ל לא בדרך אגב, כדי 'לצאת-ידי-חובתו', אלא בהתלבשות ובהכנה מקודם ובסבר-פנים-יפות, שאז יתקבלו דבריו (שיחות-קודש תשי"ח עמ' קלא).

50) לקו"ש כרך כה עמ' 401. וראה התוועדויות תשמ"ו ח"ב עמ' 186 ואילך, ש'שמחה פורצת גדר' של חושך העולם, עיי"ש.

51) כמנהג רבותינו נשיאינו, היום-יום כח כסלו.

52) לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' גם בענין זה, וכמנהג שהביא הרמ"א (תר"ע ס"ב) לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם (סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 122), כדעת הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה והלל" (סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 207).

53) "ולהעיר, שענין זה שייך גם למנהג נתינת דמי חנוכה: א) נתינת דמי חנוכה פועלת שמחה. ב) כשמודיעים על חלוקת דמי חנוכה – מתקבצים רבים, וכשמוסיפים בדמי חנוכה, נוספים עליהם" (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 165 הערה 105).

54) שיחת ש"פ וישב תשל"ד ס"ה (הנחת הת' בלתי מוגה – שיחות-קודש תשל"ד ח"א עמ' 196).

55) ע"פ שיחת ש"פ וישב תשל"ג ס"ב (בלתי מוגה – שיחות-קודש תשל"ג ח"א עמ' 209) ושיחת ש"פ וישב תשל"ז סל"א (כנ"ל – שיחות-קודש תשל"ז ח"א עמ' 358).

56) תוכנם – [לא לשמחם בלבד, אלא] עניין החינוך, מתן 'פרס', כ'מיקדמה' לעודדם שיוסיפו יותר בלימוד התורה ('התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 65); להראות שגם הממון נהפך לרוחניות על-ידי שמשמש לעניינים כשרים ובפרט לענייני קדושה (לקו"ש ח"י עמ' 290); ובמיוחד – לחנכם להרבות בצדקה ('התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 63).

57) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 210.

58) שם, עמ' 199.

59) סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, נדפס גם ב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רפג.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נתן גם לנכדותיו, שיחת נר ה' דחנוכה תש"ל (בלתי מוגה) בסופה.

60) לקיים מנהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, המובא בהיום-יום, כח כסלו – סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, וסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194. 'שערי הלכה ומנהג' שם.

61) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 132.

62) אג"ק כרך כא עמ' קצה, וראה קובץ 'היכל מנחם' ח"ב עמ' קצג.

63) גם בבית רבותינו נשיאינו – 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 185.

64) ראה בני-יששכר מאמרי חודש כסלו-טבת מאמר ב' (מו,ב). סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 360 הערה 32.

65) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 545.

66) ספר-המנהגים, עיי"ש בהערה, ובלקו"ש ח"ה עמ' 443 בהערות.

67) פרי-מגדים שם, הובא ונתבאר בלקו"ש הנ"ל.

68) 'התוועדויות' תשמ"ו חלק ב' עמ' 204 ועמ' 215.

69) לקו"ש ח"ה עמ' 444.

70) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"א עמ' 652, ח"ב עמ' 1169, ח"ג עמ' 1537 ועוד.

71) ספר-המנהגים עמ' 8.

72) ראה בס' 'משבחי רבי' עמ' 48, שהרבי אמר להרה"ח רי"ל שי' גרונר: "בכל פעם כשמתפללים – גם כשאין הש"ץ 'חיוב' – צריכים הנרות לדלוק!". בשו"ע הקצר ס"פ כד כתב, שבאם אין הש"ץ 'חיוב' מדליקים רק שני נרות. אבל למעשה מדליקים תמיד ה' נרות גם לשבת ויו"ט וכו', ואולי מפני שה'חיובים' אומרים אז קדיש. וע"ע.

73) ונהגו לסמן זאת בטפיחה על השולחן וכדומה, כמו ב'יעלה ויבוא' ו'טל ומטר'.

74) ובט"ז סי' תרפ"ב ס"ק ג וא"ר שם ס"ק ב כתבו שכל-שכן שמי ששכח בתפילה יאמר קודם יהיו לרצון האחרון "יהי רצון מלפניך שתעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו...".

75) סידור יעב"ץ (בהוצאת אשכול ח"א עמ' תסה), שלחן שלמה וערוך השלחן סי' תרפ"ב ס"ג (וכ"מ ביד אפרים וכו' שבהערה הבאה), וכ"כ בקצות השלחן סי' מז בבדי השלחן ס"ק יח כ'מנהג העולם'. וסיים "ומסידור הנוסח שאומרים תחילה 'ונאמר אמן', משמע ששם הוא סיום ברכת הרחמן". וכוונתו כנראה לשלול את המובא בלוח א"י בשם האדר"ת לומר זאת מייד אחר 'אל יחסרנו' שלדעתו שם הוא סיום הברכה (הובא גם בנטעי-גבריאל הל' פורים פרק עה הע' ח), משא"כ לדידן שאין עונים שם אמן, סיום הברכה הוא ב'ונאמר אמן' (כמ"ש באג"ק ח"ז עמ' רכח*. וראה בטור סו"ס קפט "נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב 'הרחמן' בכמה גווני", משמע שטרם נסתיימה הברכה. וראה בשו"ע אדמוה"ז שם סוס"ז), ולכן אומרים שם 'על הניסים'. אלא שהקצות השלחן בעצמו פסק לעיל ס"ב (מחיי אדם מז,א) שיש לענות אמן אחר 'אל יחסרנו', וצ"ע. כן צע"ק מדוע לא נאמר שסיום הברכה הוא ב"ואמרו אמן" שבסוף כל בקשות 'הרחמן', ונסמוך על ה'אמן' שאומרים עליו.

*) אבל שם כתב רק שסומכים על אמן זו, ולא דקאי על כל הברכה, דאל"כ מדוע "אין יכול לגזור אומר 'ואמרו אמן'" (בברכת בעה"ב, כדברי שו"ע אדמוה"ז שם ס"ה מהמ"א שם).

76) רמ"א סי' תרפ"ב ס"א. ובראש-חודש, יקדים לזה 'הרחמן הוא יחדש' משום דתדיר קודם – יד אפרים, משנ"ב וכה"ח שם.

77) פרמ"ג סי' תרע"ה בא"א ס"ק ד.

78) ראה טעמים לזה ב'שערי הלכה ומנהג' שם עמ' רעו.

79) ספר-המנהגים, משו"ת צמח-צדק שער המילואים סי' יא (במהדורת תשנ"ד: או"ח סי' קיג).

80) מכיוון שהוא סיום לתפילת שמו"ע, שו"ע אדמוה"ז סי' נה ס"ד.

81) שו"ע ורמ"א סי' תקע"ג. הוספות לשו"ע אדמוה"ז סי' תר"ע ס"ה. לוח כולל-חב"ד.

82) סידור אדמוה"ז אחרי הלל. וראה שער הכולל פי"א סכ"ג.

83) 'התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 303, עיי"ש הטעם. בקונטרס 'ברוך שעשה ניסים' חנוכה תשי"א, שבו נדפסו מנהגי חנוכה לראשונה, כתב הרבי: "נהגו שהפתילות יהיו בכל יום חדשות. וי"א דאין חוששין לזה, ואדרבה הישנות נוחין יותר לדלוק. ולע"ע, לא יכולתי לברר מנהג רבינו בזה" משמע, שאם יתברר מנהגו – יוכרע הספק. ולפלא שבס' המנהגים, שנדפס בשנת תשכ"ו, נעתק משם ללא שינוי [ולא ידוע שהכניסו אז את השיחה הנ"ל כלל], למרות האמור באותה שיחה. ומה שהרבי נהג  (עכ"פ בשנים האחרונות) להדליק בפתילות חדשות בכל יום, הנה עד שנת תשמ"ח הכינה את החנוכייה הרבנית או אחד מהמשב"ק בבית, ואח"כ – הר"ר שד"ב גאנזבורג, ולא ידוע אם קיבלו הוראות מהרבי על כך.

84) ספר-המנהגים עמ' 70, מסידור אדמוה"ז ועוד.

85)  לוח כולל-חב"ד (שגם בארה"ק מנהגנו כדעת הרמ"א סי' תרפ"ד ס"א, ושו"ת הצמח-צדק או"ח סי' סח), מוגה – אגרות-קודש חט"ו עמ' כה (ופלא שנשמטה ההוראה מספר 'שערי הלכה ומנהג'!) וראה בקבצים: 'אהלי שם' גיליון ג' עמ' ק. 'תפארת מלך' גיליון א, כפר-חב"ד תשנ"ה, עמ' 82, וש"נ.

86) החופשה השניה בשנת תקס"א היתה נצחון תורת החסידות ודרכי החסידות ביתר שאת ויתר עז מכמו שהיה בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט) – שאז היתה ההלשנה בעיקרה על אדמו"ר הזקן, וההלשנה בשנת תקס"א היתה בעיקרה על תורת החסידות. ספר-המנהגים עמ' 93, מלוח היום-יום עמ' ז, וקונטרס לימוד החסידות פרק ו, עיי"ש בארוכה.

בג' דחנוכה חופשה ניתנה לו להעתיק דירתו למעון פרטי, ואשר יקבע דירתו – באופן זמני – בפטרבורג (רשימת אדמו"ר מהוריי"צ, 'ספר התולדות – אדמו"ר הזקן' ח"ג עמ' 746). ובספר-השיחות תורת-שלום עמ' 84 איתא שיצא בנר החמישי. והשיב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ויש לומר, דבשניהם היו ענייני גאולה (גם כפשוטם)" – הובא בליקוטי-שיחות כרך כה עמ' 399 הערה 44.

ואף בגאולתו הראשונה, י"ט כסלו תקנ"ט, היתה שלימות הגאולה (בנוגע אלינו) באופן ש'חזר לבוריו' בימי חנוכה – שהרי ביום ג' דחנוכה חזר מפטרבורג לוויטבסק, כדאיתא בלקוטי-דיבורים עמ' 23 ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 95 ועמ' 101).

87) 'כרם חב"ד' גיליון 4 ח"א עמ' 18. וראה שם בהמשך הדברים. ובשיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ד סוס"ג מבאר בזה מה שמצאנו מאמרי-חסידות שמצויין עליהם תאריך אמירתם "יום ה' דחנוכה" (כגון בהמשך 'מים רבים – תרל"ו', ראה במפתח שבסוף הספר), אף שציון כזה מופיע רק אם נאמר המאמר בשבת, ביום-טוב או במאורע מיוחד.

מעלת נר ה' דחנוכה בכלל – להאיר גם 'בחוץ', כיוון שיום זה לעולם אינו חל בשבת (שם). בשיחת נר ה' דחנוכה תש"מ נתבארה מעלת היום, שבו לראשונה רואים התחלת הוספת האור בעולם לשיטת בית הלל יותר מאשר לדעת בית שמאי – חמשה נרות. ובליקוטי-שיחות חט"ו עמ' 545, מבאר מה שיום זה הוא ער"ח ומ"מ א"צ לתחנון, אלא הכל נפעל בשלימות מתוך שמחה, הן ע"י עיצומו של יום (חנוכה) והן ע"י עבודת האדם.

88) היום-יום ל' סיוון. וראה שו"ע אדמוה"ז סי' רפה ס"ו. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' קלב. לוח כולל-חב"ד.

89) 'היום יום' ד' טבת. וראה אג"ק סוף כרך ח"י.

90) לוח כולל-חב"ד.

91) ראה ביאור הלכה סי' תרעא ס"ז סד"ה ויש נוהגין.

92) ספר-המנהגים, ראה שם הטעמים לזה.

93) קיצור של"ה הל' חנוכה, וא"ר ר"ס תרע"ט. וכן נהג הרבי אחרי שנת תשמ"ח, כאשר חזר מן ה'אוהל' סמוך לשקיעה: הדליק נר חנוכה, נר שבת, ואחר-כך התפלל מנחה בציבור.

94) היום-יום, כ"ה בכסלו (ומהלשון משמע, שבכל זאת התעכב מעט), ספר-המנהגים.

95) הרה"ג ר' לוי-יצחק שי' הלפרין, ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' רע"ז ס"ו, רע"ט ס"ד, ש"ט ס"ו, שי"א ס"ט (העניין נדון ונתבאר לפרטיו  ב'התקשרות' גיליונות רפג, שפה, שפז, שפט וש"נ).

במקרה של צורך גדול לטלטלו לפני-כן, יעשו שאלת חכם ע"פ המבואר בסי' רע"ז ס"ג.

 

 הזמן גרמא

"מבצע חנוכה"

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בשנים האחרונות הציע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כמה פעולות1 שמטרתן לחזק את קיום מצוות ומנהגי חנוכה. ועניין מיוחד לזה בארה"ק ת"ו, שבתור 'פלטרין של מלך' זקוקה לאור במיוחד, ולביטול החושך, שישפיע גם "על פתח ביתו (-ארה"ק) מבחוץ" להגנה ושמירה עליה ועל תושביה2:

א) לפעול [וגם הנשים יפעלו בזה, ואדרבה – במיוחד, הן במבצע חנוכה כפשוטו והן בתוכן הפנימי להאיר בכל מקום ב'נר מצווה ותורה אור', אלא שהפעולה בזה צריכה להיות בתכלית הצניעות, גם באופן דמהדרין מן המהדרין, כמובן וגם פשוט3] להדלקת נר חנוכה בכל בית יהודי [ואף לתת להם מנורת-חנוכה במתנה4]. ובמקומות שאין האנשים מדליקים – ישתדלו לכל-הפחות שאשה (או ילדה) תדליק נר חנוכה (אף-על-פי שמכמה טעמים עדיף שידליק איש ולא אשה)5.

ב) כל הגברים, ובכללם גם ילדים רכים, ידליקו חנוכייה לעצמם.

ג) לאסוף את ילדי ישראל – גם אלו שלא למדו מעולם בבית-ספר יהודי – לספר להם את סיפור נס החנוכה, לשמח אותם (רצוי גם בסופגניות וכדומה), ולאפשר להם להדליק חנוכייה. כמו-כן בקשר ליהודים הנמצאים לעת-עתה בבתי-רפואה או בבתי-כלא, והנמצאים בכוחות הצבא והמשטרה – בכל אתר ואתר6 להשתדל שבכל מוצב צה"ל תהיה לפחות מנורת-חנוכה אחת, ושבכל יום ידליק בה חייל אחר. וכן לומר להם דברי תורה עם חלוקת דמי חנוכה, ועדיף שגם החיילים עצמם יאמרו דברי תורה ויחלקו דמי חנוכה, ושתהיה להם קופת צדקה על השולחן או על הכותל4.

ד) להשפיע על החברים והשכנים היהודים להדליק נרות חנוכה.

ה) להשתדל שכל ילדי ישראל, בנים ובנות, יקבלו מעות חנוכה.

ו) מה טוב אשר גם הילדים ייתנו מעות חנוכה לחבריהם, והילדות לחברותיהן.

ז) לעורר את הילדים לתת צדקה במשך ימי החנוכה, חוץ משבת-קודש, ותמורת זאת ייתנו בערב שבת כפליים - גם בעבור יום השבת.

ח) לעורר אותם להוסיף בלימוד בכל יום מימי החנוכה מענייני חנוכה אשר בתורה – לכבוד ימי החנוכה.

ט) להדליק7 נר חנוכה בזמנו במקומות ציבוריים ופומביים, כדי להדגיש העניין ד'פרסומי ניסא'. בכל עיר ועיירה, כפר ומושב, יש להדליק במקום הציבורי והמרכזי ביותר, ואם יש אפשרות להדליק גם במקומות נוספים – מה טוב. יש להודיע לנאספים שאינם יוצאים ידי-חובתם בהדלקה זו8, ולעוררם להדליק נר חנוכה בביתו של כל אחד ואחד. כשנאספים במקום לא-יהודים, יש לעוררם על דבר מצוות בני-נח שנצטוו בהן. ומצווה לפרסם עושי מצווה, כולל על ידי פרסום התמונות וכו'.

י) בדומה להדלקת שחרית בבתי-הכנסת – להדליק ללא ברכה גם ביום 'זאת חנוכה', וכל שכן בשאר הימים, בכינוסים ואסיפות במעמד עשרה מישראל, ובמיוחד ילדים רבים, עם סיפור-פרסום הנס9.

_____________

1) רוכזו ב'שבח המועדים' (תשנ"ג) עמ' 98, ונוספו עליהם חלק מס"ג וסעיפים ט-י. אגב, בשנת תשל"ד היתה הוראה שגם ילדים בגיל רך ידליקו נרות חנוכה (ואף הבנות - כהוראת שעה). וראה ב'לוח השבוע' בגיליון זה.

2) שיחת ש"פ וישב תשל"ח סכ"ה (הנחת הת' בלתי מוגה, שיחות-קודש הישן תשל"ח ח"א עמ' 303).

3) שיחת מוצש"ק חנוכה תש"מ סכ"ד-כה, ועוד.

4) שיחת ש"פ וישב תשל"ד ס"ה (הנחת הת' בלתי מוגה – שיחות-קודש תשל"ד ח"א עמ' 196).

5) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 172. וראה גם שיחות-קודש תשל"ד עמ' 237.

6) 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 23.

7) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 190.

הלכה למעשה, מדליקים על ידי יהודי שכבר הגיע למצוות ובברכה, אף שאין זה 'בית הכנסת' שנפסק בשו"ע לברך על ההדלקה בו. וכפי שנהגו בפומבי שנה אחר שנה בהדלקה העולמית ששודרה בסיוע לוויין [ראה סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 189] החל משנת תש"נ במקביל גם בלונדון ובפריז וכו' (שם הדליקו בכיכר העיר) בהוראתו ובהשתתפותו הפעילה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

ולכאורה מתאים הדבר לפי טעם הריטב"א והריב"ש להדלקה בבית-הכנסת, משום פרסומי ניסא בלבד, וכ"ה בשו"ע סי' תרע"א ס"ז (ראה אנציקלופדיה-תלמודית ערך 'חנוכה', כרך טז עמ' רסז), וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' נז אות ו) ועוד, שאף המברכים במסיבות כנהוג בארה"ק, יש להם על מה שיסמוכו (ולהעיר שגם המחמירין בדין ספק ברכות להקל א"א זאת במקום מנהג). וראה מש"כ בזה בארוכה בקובץ 'הערות וביאורים' גיליון תתצ"ז עמ' 52.

* [ב'כפר חב"ד' גיליון 740 עמ' 76 מובא, שהחנוכייה הגדולה שבשדרה החמישית במנהטן גובהה 9.75 מ' - למעלה מעשרים אמה – ושצורתה וגם גודלה נעשו באישור הרבי, עיי"ש. אמנם הרב כתריאל שי' קסטל מצא"ח נ.י. מסר, שנזהרו לעשות זאת למטה מעשרים אמה. כנראה מסרו לפירסום מידה של "מסגרת", כמנהג האדריכלים, אך תחתית השלהבת נמצאת עדיין בתוך עשרים אמה (תודה להרב לוי-יצחק שי' ראסקין, דומ"צ דחסידי חב"ד בלונדון)].

* כשראש-העיר וכדומה אינו-יהודי, מכבדים אותו בהדלקת ה'שמש'.

* פעילי המבצע הורגלו לאחרונה להדליק בחנויות על-יד הקופות וכד', ועדיף לברך כשיש שם כבר עשרה (ע' ביה"ל תרע"א ס"ז ד"ה ויש נוהגין, שבמקום צורך די שיגיעו אח"כ, וכ"פ בשו"ת מנח"א ח"ב סו"ס סח. וע' ברמ"א תר"צ סי"ח ובכף-החיים שם), וכשאין עשרה - עדיף להדליק בחלון הראווה. וכ"ז לכאורה גם אם נסגרות החנויות תוך פחות מחצי שעה, ועד"ז בביהכ"נ.

8) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 172. וגם מזה מוכח להדליק בברכה, כנ"ל בהערה הקודמת.

9) שיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ד ס"ג.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)