חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:43 י"ז בתמוז התש"פ, 9/7/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לימוד התפילה לילדים * נוסח תפילת שחרית וברהמ"ז לילדי קייטנות חב"ד
בירורי הלכה ומנהג

מדורים נוספים
התקשרות 594 - כל המדורים ברצף
כל בית יהודי צריך להיות "בית אלוקים"
מגאולת י' כסלו לגאולה השלימה
קול חתן וקול כלה
לימוד התפילה לילדים * נוסח תפילת שחרית וברהמ"ז לילדי קייטנות חב"ד
הלכות ומנהגי חב"ד

לימוד התפילה לילדים

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

 (א) אודות "קטן משיודע לדבר אביו מלמדו..." [סדר ברכות ותפילות לילדים קטנים] הנדפס בראש סידורי 'תהילת ה'':

1) האם סדר זה "יסודתו בהררי קודש"?

תשובה: כבר בשנת ה'תש"ג ערך הרבי בסדר חדש, והפיץ, חוברת קטנה בשם 'סדר ברכות ותפילות' עברי-אנגלי, לנוער, שעליה כתב אז (אג"ק ח"א עמ' פג, י"א שבט תש"ג) שהיא "בנוסח מדוייק והעתקה לאנגלית מנופה". שם הופיע לראשונה סדר זה, ומשם נעתק ל'סידור תהילת ה'' שהוא (כדברי הרבי באג"ק ח"ב עמ' כד) "סידור בשביל ת"ת וביה"ס".

2) עד איזה גיל נחשבים "ילדים קטנים"?

תשובה: בברכת-המזון (מהצד ההלכתי, התאורטי) יש לנו מקורות ברורים במקצת:

שלב א' הוא 'בריך רחמנא' המיועד לקטנים ביותר (שהרי יוצאים בו רק ידי-חובת ברכה ראשונה, כמובא גם באג"ק ח"ג עמ' קלז. ובפועל מלמדים זאת כבר ב'פעוטון'), ולפחות מהתספורת בגיל שלוש מחנכים גם בברכת-המזון (כמצויין ב'היום יום', ד' באייר).

שלב ב' הוא מגיל שש שנים (שלימות - ראה קונטרס-אחרון להלכות תלמוד-תורה, פ"א ה"א, בהוצאת קה"ת עמ' 1654, שכל מקום שנאמרו שנים (בספר היד) לדין מדיני התורה - הכוונה לשנים שלימות), שאז הוא זמן המינימום ל"הגיע לעונת הפעוטות". ואם הוא חריף ויודע מעצמו למי מברכין יש אומרים שמצטרף לזימון (שולחן-ערוך אדמוה"ז סי' קצט ס"ט). עד גיל שמונה - אז מלמדים "מעט מעט מכל ברכה" כבר נזכר גיל "פחותים משמונה שנים" (שולחן-ערוך אדמוה"ז סי' קפז ס"ד).

שלב ג' הוא כנראה בגיל שמונה (שנים שלימות), שאז מגיעים לדעת כל ברכה בשלימותה, ואולי קשור לכך שאז מגיעה (בוודאי) עונת הפעוטות "כבן ט' או בן י', כל אחד לפי חריפותו" ו"יודע מעצמו למי מברכין" (סי' קצ"ט הנ"ל).

נחלקו הפוסקים אם חייבים לחנך קטנים שהגיעו לחינוך בקריאת-שמע שחרית וערבית, והכריע רבינו הזקן "וראוי לנהוג כסברא הראשונה" שיש לחנכם בזה (סי' ע ס"ב), וסיים: "ולדברי הכל חייב לחנכו בתפילה... כמו שיתבאר בסימן ק"ו" ואכן שם בס"ג כתב: "קטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם להתפלל י"ח ערב ובוקר" [האם זה כולל תפילת ערבית? ראה דעות בזה בספר 'חינוך הבנים למצוות ודיני קטן' לבעהמח"ס 'שמירת שבת כהלכתה', הערה פח]. לפי זה, באם יש קושי, התפילה חשובה יותר מקריאת-שמע; ולגבי התפילה, במקומות ובזמנים שהימים ארוכים ביותר, ניתן להתפלל מפלג המנחה ואילך כמבואר בשו"ע סי' רלג ס"א ובאחרונים.

שיעור ההגעה לחינוך (מציין שם במהדורה החדשה לסי' שמג ס"ג, ושם איתא:) "לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענייניו". וראה להלן, שלפעמים יש מצב שבו הצד החינוכי גובר, ו"עשייה לעילא".

3) למה כולל סדר זה רק "הודייה" (מודה אני, תורה ציווה, קריאת-שמע) ולא "בקשת צרכיו", שלפי  הרמב"ם היא עיקר מצוות התפילה?

תשובה: הנה, המאמר המוצג בראש העניין שם, "קטן משיודע לדבר...", עוסק בשינון פסוקים מדין תלמוד-תורה (כמבואר בריש הלכות תלמוד-תורה לאדמוה"ז), ולא בקריאת-שמע, תפילה וברכות כלל. ואולי בגיל זה, (חינוך ל)קריאת פסוקים, ברכות ותפילות באים יחד. מובן שכחלק מחינוכו, מלמדים את הילד שכאשר הוא זקוק לאיזה דבר, יבקש זאת מהשי"ת ב'אותיות' שלו.

 

 (ב) הסדר בלימוד חלקי-תפילה לילדים:

כשבאים להוסיף עם תלמידים חלקי תפילה, לכאורה היו צריכים להוסיף לראשונה שמונה-עשרה שהיא עיקר התפילה - האם זה נכון? ואם כן, למה נהוג בהרבה מוסדות שבדקתי, לומר ברכות-השחר, פסוקי-דזמרה, וכשמתחילים לומר שמונה-עשרה אין זה תופס "מקום  ראשון"?

תשובה: מלבד השיקול ההלכתי, יש לקחת בחשבון גם שיקולים לימודיים וחינוכיים. ולפעמים דווקא שיקולים אלה גוברים, פשוט מפני שאי-אפשר ללמד בדרך אחרת. ואכן, ב'תפילה לילדים קטנים' נכללות ברכת ציצית וברכת נטילת-ידיים (ואף אמירת פסוקים) - אף לפני שמלמדים ברכת-התורה, שחשיבותה ההלכתית גדולה משלהן* - כנראה משום שמצוות (וברכות) אלו יוצרות "מסגרת".

בינתיים התפרסם מאמר בנושא זה מהמחנך הנודע הר"ר לוי שיחי' גולדשטיין [הערותיי עליו באות להלן בסוגריים מרובעים ובשולי-הגיליון]. לדבריו "על-פי ולאחרי התייעצות עם מחנכים מומחים ורבנים מורי-הוראה": א) אין להוסיף על התפילות הנ"ל עד שהילדים עצמם יודעים לקרוא בסידור [ב'חדר' זהו גיל 4-5]. ב) כשהתרגלו לומר היטב את הנ"ל יכולים להוסיף עוד פסוקים (כלשון השולחן-ערוך בזה), כמו י"ב הפסוקים ומאמרי רז"ל, ופסוקים מהפרק של הילד ושל הרבי [אגב, בהרבה 'חדרים' נאמרים פרקי-התהילים של הרבי ושל הילדים וכן י"ב הפסוקים - במשך היום, ולאו-דווקא אחרי התפילה]. ד) ברכת-המזון: כשמתאים לפי הגיל [כנראה: גם בטרם למדו לקרוא. ואכן בכמה מקומות מתחילים ללמד את נוסח ברכת-המזון כבר בגיל 3], יכולים להחליף את נוסח 'בריך רחמנא' בברכת 'הזן את העולם'**.

בהמשך מביא שם מיחידות של הרב י"ש שיחי' ענגעל, שסיפר לרבי שהילדים [תלמידיו] אומרים ברכות השחר, מדלגים עד הודו וממשיכים עד סוף עלינו, אבל אינם מתפללים כדבעי מצד ריבוי התפילה והמהירות. והשיב הרבי:

1) יש לברר אצל רב, איזה חלקי התפילה הם מוכרחים להתפלל בכל יום, ואת השאר - יכולים לחלק לשני ימים. 2) ועוד, צריכים לכלול גם "פון פארנט" (חלק התפילה שלפני הודו), ובפרט פרשת העקידה. כי, הייתכן שתלמיד לא יאמר את פרשת העקידה. 3) והעיקר הוא: שיתרגלו להתפלל לאט, כי הרי באופן שמתפללים בגיל זה, ישפיע על אופן תפילתם למשך כל ימי חייהם! ע"כ.

במאמר שם לא מסר את דעת הרב שנדרשה במענה מס' 1. ולכאורה ניתן להציע, שברכות-השחר (שעל סדר העולם), פרשת התמיד (שכנגדה נתקנה התפילה), קריאת-שמע (לקבל עליהם מלכות שמים), ברכות 'יוצר אור' (על האור שבכל יום) ו'אמת ויציב' (מצוות זכירת יציאת-מצרים), שמונה-עשרה (עיקר התפילה) ועלינו (עיקרי האמונה) שייכים בכל יום דווקא, ואילו את שאר התפילה (עקידה, קורבנות, פסוקי דזמרה, ברכת 'אהבת עולם', תחנון וסיום התפילה) ניתן "לחלק לשני ימים" דהיינו להרגילם להתפלל קטעים שונים  בשני ימים לחילופין, עד שיידעו או יוכלו להתפלל את הכל בכל יום.

----------

*) שו"ע אדמוה"ז ר"ס מז "צריך להיזהר בה מאד". וי"א שהיא דאורייתא - למרות שלא הוזכר הדבר שם כלל (וראה הלשון באג"ק כרך ח"י סו"ע רעח, אך אין זו ראיה מוחלטת. וראה הנסמן בליקוטי-שיחות, כרך יד, עמ' 148, ובפרמ"ג בראש פתיחתו להל' ברכות-השחר).

**) כבר תמהו על צורת-לימוד זאת (בס' 'חינוך הבנים למצוות' הנ"ל, הערה סח), כיוון שהפוסקים (ב"ח סי' קצב. אדמוה"ז, משנ"ב, ערוך-השולחן, כף-החיים וכו' סי' קפז) הביאו ללא חולק שיש ללמד קטנים (ואף גדולים כשנחפזים ואין יכולים לכוון!) "ברכת המזון קצרה", נוסח שנהג למעשה בקהילות רבות, ומנין המקור לנוהג בדורותינו (זה כשמונים שנה עכ"פ) בכל מקום, ללמד את כל הברכה הראשונה ואח"כ 'ובנה ירושלים' ו'עושה שלום'?!

ולע"ע כמעט כל הרבנים והמחנכים מאנ"ש ואחרים ששוחחתי עמהם בנידון, טוענים שאי-אפשר ללמד את הנוסח המלא של ברכות ותפילות ברצינות, לא לילדים ואף לא לבעלי-תשובה, על-פי 'נוסחאות חדשים' אלו, אלא רק בלימוד מתוך הסידור בנוסח הרגיל, קטע אחר קטע (אלא שבזה גופא יש להתקדם ע"פ סדר-עדיפויות הלכתי). ואכן כך מופיע בהוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע (אג"ק, חלק י, עמ' קסט) לאנשים שמתחילים להתפלל, ללמדם לומר בקביעות קריאת-שמע ושמונה-עשרה "ומה שיוסיפו על זה יהיה המשך של קטעים מתחילת הסידור עד סופו".

וצ"ע אם זו הוראה לרבים ולישיבות, כי גם כשמלמדים 'בעלי תשובה' להתפלל, היה צריך לכאורה ללכת לפי סדר העדיפויות ההלכתי, אם אין הכרח אחר (ולמעשה אין מדייקין בזה כלל). למשל: יש להקדים קריאת-שמע שעיקרה הוא לכל הדעות דאורייתא על פני שמונה-עשרה, שנפסק שהיא מדרבנן (ראה שו"ע רבינו סי' נח ס"א, פט ס"א ו-ק"ו ס"ב); אח"כ ברכות קריאת-שמע, ואח"כ פסוקי דזמרה לפי סדר-ההעדפה שבסי' נב. ובסדר ברכות השחר יש להקדים ברכת התורה לשאר ברכות, ובברכת התורה ללמד ברכה שלישית לפני האחרות.

על-כן, למעשה נשאר הנוסח ההלכתי הקצר ('ברכת המזון לנשים' בצורות שונות - כפי שמופיע בכף-החיים שם, וכן בסידורי ליוורנו שהשתמשו בהם בדורות הקודמים במרוקו ובתוניס, וכן בסידור 'עבודת ישראל' בארץ אשכנז ובלוח 'עדות לישראל' להגרי"א הענקין ז"ל בארה"ב) רק כפי שהיה בעבר "לנשים" וכדומה, דהיינו למקרים שאל"כ לא יברכו בכלל, כמו באירועים לציבור-של-מתחילים, בסדרי-פסח בחבר-המדינות וכיו"ב.

בכתבי הגרש"ז אוירבך ז"ל ('הליכות שלמה' תפילה עמ' ו) הסביר זאת בסגנון אחר, שנמנעים מכך בסדר החינוך הקבוע כדי "שלא ילמדו מזה לקצר ולדלג" [ויש מוכיחים זאת ממה שלא כתבו ללמד שמונה-עשרה באופן שילמדו תחילה 'הביננו'; ומכך שאין אומרים 'נוסח קצר' של ברכות-שמו"ע, אף כאשר ממהרים, כמ"ש בביאור-הלכה ר"ס קי]; וכדברי הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"י סה"ו) "הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להיתלות", אם-כי מהניסיון בביתי ראיתי שנוסח 'ברהמ"ז קצרה' מצליח ביותר, ובמהירות מגיעים ממנו הילדים לברכת-המזון בשלימותה.

ואולי י"ל בזה על-דרך האמור בשו"ע רבינו (הל' ת"ת פ"א ה"ו) על מה שאין מקיימים בדורותינו כלשון המשנה "בן חמש למקרא" בשלימות, אלא רק לומדים "דוגמאות" מהמקרא ועוברים ללימוד תורה שבע"פ, וגם שם לומדים רק "דוגמאות" מהמשנה ועוברים לתלמוד, ולמרות שמהר"ל מפראג והתוס' יו"ט ואחרים לחמו "להחזיר עטרה ליושנה" לא נתקבל הדבר כלל, ואדרבה אדמו"ר הזקן פוסק שכך נוהגים, ומסביר את הטעם. ועכ"פ - כלשון הרבי בקשר לברכת כהנים בכל יום (שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' עה): "אף שלא חת אדמו"ר הזקן מפני כל, ובירר וקבע נוסח תפילה... ובכל זה לא עשה בזה וכו'... ולכן הנהגתי בזה כהוראת חז"ל 'הנח להם לבני ישראל'...".

 

נוסח תפילת שחרית וברהמ"ז לילדי קייטנות חב"ד

-מיועד לילדים שאינם רגילים להתפלל-

 

א. כיוון שרוצים להיות בטוחים שאכן הילדים מתפללים, חייבים להתפלל כולם יחד (כספרדים, ולא כאשכנזים שהחזן קורא בקול רק את סיומי הקטעים), גם אם על-ידי-זה יצטרכו לקצר ולדלג. כן מסיבה זו יש לשקול תפילת שמונה-עשרה בקול ולא בלחש.

ב. באם אפשר, יש להשתמש בסידורים הרגילים (ישנה הוראה מהרבי שלא להדפיס "נוסח מקוצר". אבל כיוון שגם בסידורינו יש נוסח מקוצר לילדים, ע"כ הכוונה שאם אי-אפשר אחרת, יודיעו מראש באותיות של 'קידוש לבנה' שזהו "נוסח מיוחד לקייטנות של מתחילים" וכיו"ב).

ג. סדר העדיפויות יהיה כדלהלן (המכוכב - קודם לכל, אם יש זמן - גם ללא הכוכב, אם יש עוד זמן - גם הבלתי-מודגש):

* ברכות השחר

פרשת התמיד

ברוך שאמר, אשרי (הללוי-ה הללו את ה' מן השמים, הללוי-ה הללו א-ל בקדשו), ישתבח

* ברכות קריאת-שמע, קריאת-שמע, שמונה עשרה

עלינו (פרק משיעור התהילים היומי).

ד. אם יש צורך, ניתן להיכנס לפרטים ולדון אם להסתפק ב'קיצור' מכל אחת מברכות קריאת-שמע, או אפילו ב'אמת ויציב' לבדה.

ה. לבנות, בשעת הצורך ניתן לוותר על פסוקי דזמרה, וגם על ברכות קריאת-שמע, אך ללא וויתור על 'אמת ויציב' ולא על פרשת התמיד, כיוון שלפי אדמו"ר הזקן גם הנשים מחוייבות בקטעים אלו.

נטילת-ידים לסעודה

ו. ברכת 'על נטילת ידים' מברכים אחר הנטילה קודם השיפשוף, ורק אחרי הברכה והשיפשוף - מנגבים את הידיים. רצוי לרכז את הילדים יחד, או לפחות בקבוצות קטנות, ולא לצרף (כנהוג, לצערנו) ברכה זו לברכת 'המוציא' (אם כי בדיעבד, כשלא בירכו על הנטילה ועתה עומדים לפני המוציא, ניתן לעשות כך).

ברכת המזון בקצרה

ז. מעיקר הדין, קטנים שכבר יכולים לברך יותר מאשר 'בריך רחמנא', וכן גדולים שממהרים ואינם יכולים לברך בכוונה את כל ברכת המזון, אינם צריכים לומר את "כל המטבע כתיקונה", אלא די להם לומר "מעט מעט מכל ברכה" באם אין מדלגים את עיקרי הברכה (שו"ע אדה"ז סי' קפז סו"ס ד). אי-לכך, מוצע בזה נוסח מתאים קצר ביותר, שגם אם אין משתמשים בו בפועל ל'חדר' ולבית (ראה לעיל), עדיין יש מקום להציעו למקרים כאלה, כמו גם ל'סדרים ציבוריים' וכיוצא-בהם (הרה"ג ר' חיים-שלום שי' דייטש הפיץ נוסח זה בכל רחבי 'חבר המדינות'), וכל מדריך יוכל לפי הגיל והמצב להוסיף על זה לאט לאט במשך הקייטנה:

ח. הנוסח הוא:

בא"י אמ"ה, הזן ... לכל חי רצון, בא"י הזן את הכל. [כנראה - הנוסח בשלימות]

נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה, לחם לשובע, על הכל אנחנו מודים לך, בא"י על הארץ ועל המזון.

רחם, ה' אלוקינו, על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחך. (ורצה והחליצנו ביום השבת הזה/וזכרנו לטובה ביום... הזה). ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, בא"י בונה ברחמיו ירושלים. אמן.

בא"י אמ"ה הטוב והמיטיב. (הרחמן הוא יברך את אדמו"ר). עושה שלום.

מקורות הנוסח:

ברכה ראשונה: נוסח הרמב"ם בסידורו שבסו"ס אהבה - קצר ביותר: "בא"י אמ"ה, הזן את העולם כולו בחן בחסד וברחמים, ומפרנס לכל, ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, בא"י הזן את הכל". אבל למעשה גם בני תימן לנוסחאותיהם אומרים זאת באריכות, קרוב לנוסח הספרדי. וכיוון שאדה"ז בשו"ע שם ובסי' קצא אינו מניח לקצר ברכה זו כלל "הואיל וכולה מעין הברכה", לכן צ"ע אם ניתן לחנך בנוסח זה בכלל, וכש"כ את ילדי אנ"ש.

ברכה שניה: ע"פ כף החיים שם ס"ק ד, בתוספת הודאה בסוף, מדגול מרבבה שם.

ברכה שלישית: כף החיים שם, והזכרת היום ע"פ נוסח אדה"ז בברכה מעין שלוש.

ברכה רביעית: שו"ע אדה"ז שם.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)