חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:43 י"ז בתמוז התש"פ, 9/7/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כל בית יהודי צריך להיות "בית אלוקים"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 594 - כל המדורים ברצף
כל בית יהודי צריך להיות "בית אלוקים"
מגאולת י' כסלו לגאולה השלימה
קול חתן וקול כלה
לימוד התפילה לילדים * נוסח תפילת שחרית וברהמ"ז לילדי קייטנות חב"ד
הלכות ומנהגי חב"ד

בבוא יעקב אבינו להקים את בית ישראל, נצטווה לצאת מבאר-שבע, לצאת גם מהישיבות של שם ועבר וללכת לחרן, "חרון אף של עולם" * זוהי ההוראה לכל אחד ואחד, שדווקא על-ידי שמתגבר על הנסיונות שלו הוא זוכה לבנות בית יהודי מואר וחם * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע המנהג שבשבת שלפני החתונה1 עולה החתן לתורה2.

וטעם המנהג - כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר3 - משום שבהקדמה לכל פעולה צריך יהודי להתקשר עם התורה, ועל-אחת-כמה-וכמה כשמדובר אודות פעולה הכי כללית של בניין בית בישראל, בניין עדי עד, על יסודי התורה ומצוות, בוודאי שבהקדמה לזה צריך להתקשר עם התורה, שזהו העניין העלייה לתורה בשבת לפני החתונה.

וצריך להבין הטעם שההתקשרות עם התורה בתור הקדמה והכנה לחתונה היא על-ידי עלייה לתורה - התקשרות עם האותיות דתורה-שבכתב דווקא:

ובהקדמה - שהתורה נחלקת לכמה חלקים, החל מהחלוקה הכללית לתורה-שבכתב ותורה שבעל-פה, וביניהם גופא ישנם חילוקים: בתורה-שבכתב - אמירת פסוקי התורה אפילו ללא הבנת הפירוש4, לימוד פסוקי התורה בפירושם הפשוט, ולימוד עם הפירושים דמפרשי התורה; ובתורה שבעל-פה - לימוד דיני והלכות התורה, ולימוד טעמי ההלכות ופלפול התורה5.

[ולהוסיף, שהחילוק בין הלכות התורה לפלפול התורה מודגש בנוגע להחיוב דהקדמת לימוד התורה לפני החתונה:

החילוק שבין פלפול התורה להלכות התורה6 - שפלפול התורה הוא בלי גבול, "אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן כו'", ועל זה נאמר7 "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים" [ולכן החיוב דלימוד התורה הוא חיוב תמידי בכל עת, כי, כמה שלומדים יכולים להוסיף וללמוד יותר, כיוון שהתורה היא בלי גבול]; מה-שאין-כן הלכות התורה יש להן גבול קץ ותכלית [ולכן שייך ללמוד כל התורה כולה, כפי שמצינו בגמרא8 "שאל בן דמה... כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו כו'", שהפירוש "למדתי כל התורה כולה" (דלכאורה, איך ייתכן מציאות של לימוד כל התורה כולה שהיא בלי גבול) הוא לימוד כל הלכות התורה שיש להן גבול].

וחילוק זה מודגש בנוגע להחיוב דהקדמת לימוד התורה לפני החתונה - שלימוד ההלכות הוא קודם לכל העניינים, ועד ש"נדחית מפני לימוד זה מצווה רבה של פריה ורביה אף שהיא גדולה מכל המצוות... היא נדחית מפני מצוות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצוות", מה-שאין-כן לימוד הפלפול, אף שישנו חיוב בלימוד זה [שהרי גם פלפול התורה שניתן למשה, "נהג בה (משה) טובת עין ונתנה לישראל"9], אין זה קודם לכל העניינים, ואין לו לבטל מפריה ורביה בשבילה (כמו שכתב רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה10, והאריך בזה בקונטרס-אחרון11)].

וצריך להבין: מהו הטעם שההתקשרות עם התורה כהכנה והקדמה לחתונה היא על-ידי עלייה לתורה, כשקורין בתורה-שבכתב דווקא, ובתורה-שבכתב גופא קורין אותיות התורה דווקא, ללא פירוש כלל, אפילו לא הפירוש הפשוט ("אפטייטשן די ווערטער") כפי שלומדים ב"חדר"?!

ב. ויש לקשר זה עם המסופר בפרשת השבוע אודות סדר ההנהגה של יעקב בנוגע לעניין הנישואין - כשהתכונן להעמיד ולבנות את כל בית ישראל:

ובהקדמה - שסדר ההנהגה של יעקב הוא הסדר של ישראל בטהרתם, כפי שהם מובדלים לעצמם, ובלשון חז"ל12, "אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' יצחק יצא ממנו עשו", מה-שאין-כן "יעקב מיטתו שלימה".

ובנוגע לסדר הנהגתו של יעקב מספרת התורה כמה וכמה פרטים, אשר, כל הפרטים שבסיפור זה - ככל סיפורי התורה13 - מהווים לימוד והוראה14 לדורות, בכל מקום ובכל זמן, וגם בימינו אלה, שהרי התורה היא נצחית15.

ומתחיל מהמסופר בהתחלת הפרשה: "וייצא יעקב מבאר שבע ויילך חרנה" - עניין שנאמר כבר בסיום הפרשה שלפני זה, וחוזר ונשנה בהתחלת פרשתנו (כמו שכתוב בפירוש רש"י ש"חזר לעניין הראשון"), ומזה מובן גודל ההדגשה שבדבר, שהרי, כל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק, עד שאפילו מייתור של אות אחת למדים כמה הלכות16, ומכל-שכן עניין שלם שחוזר ונשנה עוד הפעם, ובוודאי שיש בזה לימוד והוראה לדורות, כדלקמן.

ג. "וייצא יעקב מבאר שבע ויילך חרנה":

אודות השם "באר שבע" - מצינו בתורה שני טעמים: (א) על שם השבועה שהיתה בעת הכריתת ברית בין אברהם ואבימלך17, (ב) על שם הבאר השביעית שחפרו עבדי יצחק לאחרי השלום עם אבימלך18. שני הטעמים מורים על מצב של מנוחה ושלווה אצל בני ישראל.

ולעומת זאת, השם "חרנה", מורה על מצב הפכי - כפירוש חז"ל19 ש"חרן" מורה על "חרון אף של עולם".

ואף-על-פי-כן נאמר "וייצא יעקב מבאר שבע ויילך חרנה" - יציאה ממקום ומצב של מנוחה ושלווה למקום ומצב ד"חרון אף של עולם".

ומכאן מענה על שאלה כללית:

כיוון שהקב"ה נתן לנו תורה ומצוות מידו המלאה והרחבה, בכל פנייה שפונים ("וואו מ'גיט זיך נאר א קער") צריכים לקיים אחת מרמ"ח מצוות-עשה וענפיה, או-על-כל-פנים להיזהר מאחת משס"ה מצוות לא-תעשה וענפיה - היה לו לכל הפחות להסיר מאתנו את הדאגות, דאגת הגלות, דאגת הפרנסה, וכיוצא בזה, כדי שיהיה נקל יותר לקיים המצוות? ויתירה מזה: מוטב היה שבכלל לא נצטרך לעסוק בענייני העולם, אלא להימצא יותר באהלה של תורה?

על זה מספרת לנו התורה את סדר הנהגתו של יעקב - שבעומדו להקים את בית ישראל נצטווה לצאת מבאר-שבע, לצאת גם מהישיבות של שם ועבר20, ולילך לחרן, "חרון אף של עולם":

קודם שהוצרך להעמיד את עם ישראל - היה יכול וצריך להימצא ב"באר שבע", מקום של גילוי אלוקות במוחש, שקיום המצוות מתאפשר בו בקלות והעבירות בקושי;

אבל בכדי לבנות את בית ישראל - הוצרך לצאת מבאר שבע ולילך לחרן, מקום שאלוקות הוא בהעלם והסתר [שהרי אפילו "עולם" סתם הוא - כשמו - מלשון העלם21, ומכל-שכן "חרון אף של עולם"], שבו מתאפשרות העבירות בקלות יתירה והמצוות בקושי רב, ודווקא שם - על-ידי זה שעמד בנסיונות, זכה לבנות את בית ישראל, "מיטתו שלמה".

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחד מישראל - שדווקא על-ידי זה שיש לו נסיונות, ומתגבר עליהם ועומד בהם, זוכה לבנות בית יהודי, בית מואר ובית חם.

ד. וממשיך בכתוב סדר הליכתו של יעקב לחרן - הדבר הראשון שעשה בלכתו לחרן - "ויפגע במקום"22, "לשון תפילה"23:

בצאתו לחרן למצוא זיווגו, היה לו, לכאורה, ללמוד שפת ומנהגי המדינה, להתלבש במלבושי המדינה וכו' וכו', ואף-על-פי-כן הניח יעקב כל עניינים אלה, ובמה עסק - בעבודת התפילה.

וההוראה מזה:

כשיהודי מתכונן לבנות בית בישראל - יכול לחשוב: בשלמא עד עתה היתה התעסקותו בלימוד התורה, קיום המצוות ותפילה, אבל עכשיו, בצאתו לעולם, עליו להניח את הכל ולהתמסר ללימוד וחיקוי מנהגי המדינה, רדיפה אחר תושבי המדינה, וכיוצא בזה.

ועל זה באה ההוראה מהנהגתו של יעקב - "ויפגע במקום" - שדווקא עכשיו צריך להתמסר עוד יותר לעבודת התפילה, כי, עבודתו הקודמת שעסק בתורה ומצוות ובתפילה24 אינה מספיקה בשביל מצבו עתה, בצאתו לעולם, שצריך לעמוד בנסיונות גדולים שלא בערך להקודמים, ולכן צריך להתפלל ולבקש מהקב"ה שיעמוד בנסיון.

ה. וממשיך בכתוב22 - "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", ומפרש רש"י, "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא פני חיות רעות"25:

לכאורה אינו מובן הטעם ש"עשאן כמין מרזב סביב לראשו" בלבד, ולא גם סביב לכל שאר האברים - דממה-נפשך: אם היה לו ביטחון שהקב"ה ישמור אותו - לא היה לו לעשות מרזב גם סביב לראשו, ואם לא רצה לסמוך על עניינים שלמעלה מהטבע - היה לו לעשות מרזב גם סביב לגופו ורגליו?

ויובן בהקדם ביאור הדיוק בלשון הכתוב26 "יגיע כפיך כי תאכל", "יגיע כפיך" דייקא27 - שההתעסקות והיגיעה בפרנסה צריכה להיות (לא עם הראש, "יגיע ראשך", אלא) עם הידים ("כפיך") בלבד, ואילו הראש נשאר פנוי, ומונח בתורה ועבודה, ואז (כש"יגיע כפיך (בלבד) כי תאכל", אבל הראש מונח בתורה ועבודה) - "אשריך וטוב לך" (כסיום הכתוב26), ולא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות, כי, ריבוי ההתחכמות והתחבולות בענייני פרנסה ("יגיע ראשך"), לא זו בלבד שאין בהם תועלת, אלא אדרבה, מקלקלים יותר, כמו שכתוב28 "לא לחכמים לחם" (כמבואר בכמה מקומות29).

ובנוגע לענייננו:

בצאתו לחרן ידע יעקב היטב לאיזה מקום הולך הוא30, וידע ששם יצטרך לעבוד לפרנסתו אצל לבן הארמי (טרדות הפרנסה), וידע שגם קודם בואו לחרן, בהיותו בדרך, ישנן חיות רעות (טרדות אפילו בהכנות לפרנסה). וכדי להגן על עצמו שהיציאה לעולם לא תפעל עליו, עשה "מרזב סביב לראשו" - להגן על הראש ששום דבר לא יפגע בו ("צום קאפ זאל קיינער ניט צוטרעטן"), תהיה באופן ד"יגיע כפיך" בלבד, ואילו ראשו ישאר מונח בתורה ועבודה.

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחד מישראל - שבצאתו לעולם צריך להיזהר שהראש יהיה מוגן, על-ידי זה שיהיה מונח בתורה ועבודה, וכשהראש יהיה כדבעי, אזי במילא יהיו גם הידים והרגלים כדבעי; עסק הפרנסה יהיה על-פי שולחן-ערוך, הנהגת הידים תהיה באופן ש"שמאל (בלבד) דוחה (אבל) ימין מקרבת"31, והרגליים תהיינה רצות לדבר מצווה.

ו. ועניין זה ("מרזב סביב לראשו") עשה יעקב "מאבני המקום" - אבנים דווקא:

אבנים - הם סוג הדומם, שאין בהם חיות, ואין בהם אפילו נפש הצומחת. ועניינם בעבודה - קבלת-עול, ללא שכל, וללא רגש.

והעניין בזה - שכדי שהיציאה לעולם לא תפעל עליו, לא מספיק שכל ורגש, אלא צריך קבלת-עול מלכות שמים שלימה32, עניין הביטול, שמרגיש את עצמו כאבן דומם, כמו שכתוב "אם לא שיוויתי ודוממתי"33, "ונפשי כעפר לכל תהיה"34.

דומם - אינו יכול להתנענע מעצמו, עד שמישהו לוקח אותו ומעבירו ממקום למקום. וכך צריך להרגיש את עצמו כדומם - עבד פשוט - שהקב"ה נושאו (וצריך להניח את עצמו להינשא) ממקום למקום כדי למלא את הכוונה והשליחות שהוטלה עליו.

וזהו גם תוכן המשך העניין ד"ויידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי וגו'"35 - ההתקשרות להקב"ה על-ידי נדר דווקא36 - שעניינו של נדר הוא שגם אם מצד הרצון השכל והרגש לא היה עושה את הדבר, מוכרח הוא לעשותו מצד הנדר, מתוך קבלת-עול.

והשכר לזה (כפי שמסיים בהפרשה)37 "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים" - שאף שמדובר אודות אבנים סתם (ובוודאי לא כסף וזהב), ויתירה מזה, אפילו לא אבנים שבעיר, אבנים של בית מושב, אלא אבנים שנמצאו באמצע הדרך, מכל-מקום, נעשו גם הם "בית אלקים", ועניינו בעבודה38 - שגם הדברים הרגילים והפשוטים שלו (דוגמת אבנים סתם שבאמצע הדרך) נעשים חדורים בקדושה, "בית אלוקים".

ז. וזוהי ההוראה ומוסר-השכל לכל, ובפרט לחתן וכלה שעומדים לבנות בית בישראל:

בית בישראל צריך להיות "בית אלוקים", על-ידי זה שנעשה חדור בקדושה, היינו, שלא רק הסידור והחומש שבבית הם קדושים, אלא גם (להבדיל) המזלג והכפית שבבית חדורים בקדושה.

ועניין זה נעשה על-ידי ההכנה המתאימה, החל מעניין התפילה, "ויפגע במקום", וכן "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", הקפת הראש בעניין הקבלת-עול (כנ"ל בארוכה), ועל-ידי זה פועל שלא רק בזמן התפילה, ולא רק בהיותו ער, אלא גם בעת השינה ("וישכב במקום ההוא"22) נעשה מעמד ומצב ש"זה - המקום שבו נמצא - שער השמים"39, והבית וכל אשר בו הוא "בית אלוקים".

ועל-פי זה יש לבאר הטעם שההתקשרות עם התורה בשבת שלפני החתונה היא על-ידי עלייה לתורה דווקא, קריאה בתורה ללא פירוש כלל (כנ"ל ס"א) - שבזה מודגש שההכנה לנישואין על-ידי ההתקשרות עם התורה היא (לא מצד השכל, לימוד מתוך הבנה והשגה, אלא) מתוך קבלת-עול, שמתבטאת בקריאת אותיות התורה ללא פירוש כלל, וזוהי ההכנה המתאימה לבניין בית בישראל באופן ד"בית אלוקים".

ח. הקביעות דשבת פרשת ויצא בשנה זו [תשי"א] היא ביום ט' כסלו - יום ההילולא של אדמו"ר האמצעי, וגם יום הולדתו, שנסתלק באותו יום שבו נולד.

בא' ממכתביו40 מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר גודל העניין דשמירת יום ההילולא של צדיק בלימוד והתוועדות, ובו מספר אודות יום ההילולא ט' כסלו שנת תרנ"ז, שחל בשבת פרשת ויצא (כקביעות שנה זו [תשי"א]), ואז אמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע מאמר ד"ה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים, ובהתוועדות שהתקיימה אז אמר כ"ק אדמו"ר נ"ע: שמירת יום ההילולא בלימוד תורתו של בעל ההילולא ובעריכת התוועדות, היא, פדיון-נפש שנותנים לבעל ההילולא.

נקל לשער שאילו היתה אפשרות להיכנס עתה אל אדמו"ר האמצעי וליתן לו פדיון, היה בוודאי כל אחד ממהר להיכנס ("ער וואלט גארניט געקלערט און וואלט באלד אריין") וליתן פדיון.

ועל-פי האמור ישנה האפשרות עתה ליתן פדיון לאדמו"ר האמצעי - בהתוועדות שמתקיימת עתה, ובלימוד תורתו (לאחרי ההתוועדות, כשכל אחד יחזור לביתו), ללמוד עניין באחד מספריו של אדמו"ר האמצעי, בעל ההילולא.

ט. ויש להוסיף ולהבהיר שעניין זה אינו בסתירה חס-ושלום להתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר, אנו אין לנו אלא נשיא דורנו - כיוון שההתקשרות (על-ידי נתינת הפדיון) היא לאדמו"ר האמצעי כפי שהוא כלול בכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

- סיפרתי פעם שכשסידרו את דף-השער לספרי החסידות הנדפסים, היתה שקלא-וטריא אם לכתוב "קובץ שלשלת האור", או "קובץ שלשלת המאור", והמסקנה היתה לכתוב "קובץ שלשלת האור", כי, ב"מאור" לא שייך "שלשלת", להיותו עצמי.

ובנוגע לעניננו:

כל אחד מהרביים הוא "מאור", אלא, שב"מאורות" גופא יש לכל רבי עניין מיוחד, בהתאם לדרגתו בספירות, כידוע41 שהבעש"ט הוא עתיק, המגיד הוא אריך, אדמו"ר הזקן חכמה, אדמו"ר האמצעי בינה, וכו'. וכ"ק מו"ח אדמו"ר, ה"מאור" שבדורנו, כולל את כל ה"מאורות" - הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח-צדק, אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - כיוון שפועל את כל העניינים שפעלו בשעתם.

ובמילא, צריכים עכשיו להתקשר לה"מאור" דאדמו"ר האמצעי כפי שהוא כלול בה"מאור" שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר.

י. ובהמשך להאמור שההתוועדות ביום ההילולא היא הפדיון שנותנים לבעל ההילולא - כדאי ונכון שינגנו עתה (בהתוועדות דיום ההילולא) ניגון המיוחס להחסידים של אדמו"ר האמצעי.

בין הניגונים המיוחסים להחסידים של אדמו"ר האמצעי ישנו הניגון "ניע זשוריצי חלאפצי", ומבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע42, שאצל החסידים של אדמו"ר האמצעי היתה הדאגה היחידה כיצד לבוא עד ה"מרזח" ("יאק דאיעדעם דא קארטשאמקע"), וכאשר באים לשם אזי לא חסר מאומה...

ותוכן העניין:

כאשר נמצאים בנסיעה בדרך, נכנסים לה"בתי-מרזח" ("קרעטשמעס") שנמצאים באמצע הדרך, ושם יכולים לנוח, להתפלל וללמוד השיעורים במנוחת הדעת.

והנמשל בזה - שהנסיעה בדרך קאי על זמן הגלות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו", שכל בני-ישראל (הן אלה שנמצאים כאן, בחוץ לארץ, והן אלה שנמצאים בארץ-ישראל) הם בגלות, בדרך, ובאמצע הדרך ישנם "בתי-מרזח" "קרעטשמעס", שהם המקומות של הרביים. ובמילא, צריכים להשתדל למעט ככל האפשרי בשהות בדרך, ולהימצא יותר ב"בית-המרזח" ("קרעטשמע"), במקומו של הרבי, מתוך ידיעה ששם לא חסר מאומה.

וכאמור, ינגנו עתה ניגון זה (בוודאי כולם יודעים הניגון).

[התחילו לנגן הניגון, ואמר: למה מנגנים רק כדי לצאת ידי-חובה, שינגנו ביתר חיות, ואחר-כך הפסיק עוד פעם ואמר שינגנו ביתר חיות. וניגנו בהתעוררות גדולה, וגם כ"ק אדמו"ר ניגן עם הקהל ונענע בחוזק בידו הק'].

* * *

יא. בהמשך להאמור על-דבר נתינת פדיון (על-ידי הלימוד וההתוועדות), יש להוסיף, שנתינת פדיון היא לא רק בנוגע לעניינים רוחניים, אלא גם בנוגע לעניינים גשמיים, כי, אף-על-פי שרבינו הזקן באגרת-הקודש43 שולל ההנהגה "לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי", משום שזהו עניין ששייך רק "לנביאים ממש", הרי, חסידים לא התפעלו מזה... והמשיכו לשאול גם בנוגע לענינים גשמיים, וכך נהגו גם חסידים גדולים ביותר.

ולהוסיף, שלאחרי שיודעים מה שכתב רבינו הזקן שמענה על עניינים גשמיים שייך "לנביאים ממש", אזי יודעים שהמענה של הרבי על עניינים גשמיים הוא להיותו "נביא ממש"44!

- חסידים אינם מתייראים. אם יש צורך שהרבי יהיה נביא, הרי הוא נביא, העיקר, שייתן מענה על העניינים שחסידים שואלים ומבקשים ממנו.

ובנוגע לענייננו:

כיוון שנערכה התוועדות בקשר ליום ההילולא, ובה ניגנו גם ניגון המיוחס לחסידי אדמו"ר האמצעי, וכל אחד קיבל על עצמו ללמוד עניין באחד מספריו של אדמו"ר האמצעי - הרי זה נתינת פדיון שהרבי יעזור לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות.

ואף-על-פי שעכשיו הרבי הוא באופן של הבדלה ("אפגעטראגן") מהעולם, מכל-מקום, ישפיע גם גשמיות, וייתן כוח לעשות מהגשמיות "בית אלוקים", בבחינת "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".

יב. עניין זה שייך במיוחד להמדובר לעיל (ס"ז) אודות חתנים וכלות שעומדים להקים בית בישראל - שיש להם נתינת-כוח מיוחדת מהרבי (כתוצאה מהפדיון הנ"ל) שביתם יהיה "בית אלוקים", בית יהודי, בית חם ובית מואר.

בית יהודי צריך להיות גם בית חם (שהרי יכול להיות בית יהודי שהוא בית קר, כמו שיכול להיות יהודי שהוא קר), וצריך להיות גם בית מואר, "א ליכטיקע שטוב", בית שמאיר את הסביבה כולה.

והכוח לזה - על-ידי פנימיות התורה שהיא המאור שבתורה45:

מבואר בתורה-אור46 שהצמצום הוא רק באור, אבל במאור לא שייך צמצום.

ומזה מובן גם בנוגע למאור שבתורה, פנימיות התורה - שלא שייך בה הגבלות, ועל-ידה יכולים להאיר את הסביבה כולה, שזהו עניין ד"יפוצו מעינותיך חוצה".

ועניין זה שייך במיוחד לבעל ההילולא, אדמו"ר האמצעי47 - כידוע48 שעוד בחיי אביו התחיל לומר חסידות בסגנון שלו, באריכות הביאור וכו', וכשסיפרו על כך לרבינו הזקן, אמר: דור דור ודורשיו, הוא - אדמו"ר האמצעי - צריך לומר חסידות באופן כזה, ועל-ידו יתקיים הייעוד "יפוצו מעיינותיך חוצה"49.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא, ט' בכסלו ה'תשי"א.
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"א חלק ב, עמ' 109-99 - בלתי מוגה)

----------

*) חלקה (ס"ב-ז) נדפס בלקו"ש ח"א עמ' 60 ואילך.

1) להעיר שבשבוע זה חל י"ד כסלו, יום חתונת כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע (בשנת תרפ"ט) - המו"ל.

2) ראה לבוש ומג"א או"ח סו"ס רפב.

3) ראה סד"ה וכל בניך בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט (סה"מ קונטרסים ח"א יט, סע"ב. תרפ"ט ס"ע 79 ואילך).

4) ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב. וש"נ.

5) ראה שם רפ"ב. וש"נ.

6) ראה שם פ"א ה"ה.

7) איוב יא,ט.

8) מנחות צט,ב.

9) נדרים לח,א.

10) ריש פ"ג.

11) שם סק"א.

12) ויק"ר פל"ו, ה. וראה שבת קמו,א. פסחים נו,א. ספרי ואתחנן ו,ד. האזינו לב,ט. ברכה לג,ב. פרש"י פרשתנו כח,יא.

13) ראה זח"ג קנב,א.

14) ראה רד"ק לתהלים יט,ח. זח"ג נג,ב. ועוד.

15) תניא רפי"ז. ובכ"מ.

16) ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פח, רע"א. ברכה צה,ד.

17) וירא כא,לא.

18) תולדות כו,לג, ובפי' הספורנו שם (הובא באוה"ת ריש פרשתנו - קעב,א).

19) פרש"י ס"פ נח (נת' בלקו"ש חט"ו עמ' 63 ואילך).

20) ראה פרש"י פרשתנו כח,יא.

21) לקו"ת שלח לז,ד. סה"מ ה'ש"ת עמ' 160 ואילך. ועוד.

22) כח,יא.

23) פרש"י עה"פ (מברכות כו,ב. ב"ר פרשתנו פס"ח, ט).

24) גם אם הוא חושב שכבר נעשה "גברא רבא", ועד שהוא מושלם (מהנחה בלתי מוגה).

25) בהבא לקמן - ראה גם התוועדויות תשנ"ב ח"א עמ' 346 ואילך. וש"נ.

26) תהילים קכח,ב.

27) ראה לקו"ת שלח מב,רע"ד. סה"מ מלוקט ח"א עמ' רעג ואילך. וש"נ.

28) קוהלת ט,יא.

29) לקו"ת חוקת סו,ג. תצא לז,סע"ב ואילך. דרך חיים בהקדמה (ג,ב). דרמ"צ קז,ב.

30) יכולים לחשוב שכיוון שיעקב היה "איש תם" (תולדות כה,כז ובפרש"י), לא ידע כלל מה נעשה בעולם... אבל, האמת היא שידע היטב, והתכונן לכך וכו' (מהנחה בלתי מוגה).

31) סוטה מז,א. וש"נ. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד הי"ז.

32) ראה ברכות יד,סע"ב. שו"ע אדה"ז או"ח ס"ב ס"ח.

33) תהילים קלא,ב. ובפי' הראב"ע עה"פ.

34) נוסח ברכת אלוקי נצור כו' (ברכות יז,א).

35) כח,כ.

36) ראה גם אוה"ת פרשתנו (כרך ה) תתנא סע"ב ואילך.

37) שם,כב.

38) ראה גם סה"מ מלוקט ח"ב עמ' קסג ואילך.

39) שם,יז.

40) שנדפס בקונטרס ב' ניסן* חצר"ת (סה"מ קונטרסים ח"ב תג,ב ואילך). ואח"כ באגרות-קודש שלו ח"ד עמ' רלה ואילך. וש"נ.

---------

*) הוא יום ההילולא של אביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (המו"ל).

 

 

41) לקו"ד ח"א לו, סע"א. סה"ש תרצ"ו עמ' 141. תרצ"ז עמ' 215. תרצ"ט עמ' 322. תש"ב ריש עמ' 19. תש"ה עמ' 60. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ט ס"ע תטז.

42) ראה סה"ש תורת שלום ס"ע 157 ואילך. וראה גם סה"ש תש"א עמ' 112. תש"ד עמ' 41.

43) ריש סימן כב.

44) ראה סה"ש תורת-שלום עמ' 169. לקו"ד ח"ד תרסב,א. וראה גם שיחת ש"פ שופטים תנש"א ס"ט ואילך (התוועדויות תנש"א ח"ד ס"ע 196 ואילך).

45) ראה קרבן-העדה לירושלמי חגיגה פ"א ה"ז. יפה ענף לפתיחתא דאיכ"ר ב. אוה"ת תצוה עמ' א'רנח. סה"מ תרמ"ז עמ' פז-פח. המשך תער"ב ח"ג עמ' א'שכב. סה"מ עטר"ת עמ' רנ. תרפ"ט עמ' 76.

46) וירא יד,ב.

47) דובר גם אודות הביאור של אדמו"ר האמצעי בשער התפילה (נז,א ואילך) בעניין "הקשורים ליעקב" (פרשתנו ל,מב), בקשר ובשייכות לפנימיות התורה - חסר הביאור (המו"ל).

48) מכתב מהרי"ל מיאנאוויטש - נדפס בבית-רבי ח"ב פ"ב.

49) סיום ההתוועדות - חסר (המו"ל).


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)