חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 כ"ד בחשון התש"פ, 22/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יש הבדלים והכול שווה
שלחן שבת

מדורים נוספים
שיחת השבוע 986 - כל המדורים ברצף
זה לא כל-כך חשוב
בציפייה לגאולה
יש חדש
יש הבדלים והכול שווה
נישואין
מצווה בסערה
עשירי למניין
כל יהודי - שליח
השוק הגזול חזר להיות שכונה יהודית
כוהנים במערת המכפלה

בתחילת הפרשה התורה מציינת את מספר שנותיה של שרה אימנו, אולם הפסוק הזה יש בו לכאורה כפילויות רבות: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה". התורה הייתה יכולה לומר בקצרה: "מאה ועשרים ושבע שנים". למה היא חוזרת שוב ושוב על המילה "שנה"? גם הסיומת "שני חיי שרה" מיותרת לכאורה.

רש"י מפרש, שהחזרות הללו נועדו ללמדנו, כדרשת חז"ל: "בת מאה - כבת עשרים לחטא" (כשם שבגיל עשרים הייתה ללא חטא, כך הייתה בלא חטא בגיל מאה), ו"בת עשרים - כבת שבע ליופי". הסיומת "שני חיי שרה" באה ללמדנו ש"כולן שווין לטובה".

הבדלי התקופות

הסיומת, שמלמדת כי "כולן שווין לטובה", אומרת למעשה דבר אחר ממה שנאמר בתחילת הפסוק. על-פי הסיום היו כל שנותיה של שרה "שוות", בלי הבדל בין התקופות השונות. אולם בתחילת הפסוק אנו בהחלט רואים הבחנה בין "מאה", "עשרים" ו"שבע".

יתרה מזו: כשאומרים "בת מאה - כבת עשרים לחטא", ההשוואה היא רק ב-כ הדמיון – "כבת עשרים". הלוא יש הבדל מהותי בין התקופה שקודם עשרים שנה, שאז האדם אינו בר-עונשים, לבין התקופה שאחריה, שהוא כבר חייב בעונשים. אמנם שרה הייתה בלא חטא גם בגיל מאה, אבל אינה דומה התקופה שבה היא בכלל לא יכולה להיות בת-עונשים, לבין הזמן שבו היא כבר בת-עונשים (אף שבפועל לא חטאה).

היו ירידות

גם בהשוואה "בת עשרים - כבת שבע ליופי" ניכר ההבדל בין בת שבע ובין בת עשרים. בגיל עשרים כבר חלה ירידה ביופי, ואין הוא דומה ליופי של בת שבע. אלא שבכל-זאת אומרת התורה, שגם בהיותה בת עשרים הייתה שרה "כבת שבע" – כמו בת שבע, אבל לא ממש בת שבע.

זאת ועוד: איך אפשר לומר שלא חלה אצל שרה ירידה ביופי, והלוא היא עצמה אומרת "אחרי בלותי"? כמו-כן גם בעניין החטא מספרת התורה שהיו אצל שרה מעין עניין זה – "ותצחק שרה", "ותכחש שרה". איך אפשר אפוא לומר ש"כולן שווין"?

גם הירידה היא לטובה

אלא ב"כולן שווין" התורה מבקשת לבטא נקודה עמוקה עוד יותר. אמנם היו אצל שרה ירידות, אבל גם הירידות הללו היו "לטובה". כשם שיש מעלה בהימנעות מחטא, עבודת הצדיקים, כך יש מעלה בהתמודדות עם הירידה, וגם על-ידה נשלמת כוונת הבריאה.

גם בעבודת ה' שלנו קיימים שני הקווים הללו: יש נקודת קבלת-העול, שלמעלה מההתחלקות של המצוות, ויש הכוונה הפרטית המיוחדת של כל מצווה ומצווה. יהודי נדרש להיות שלם בשני ההיבטים הללו. מצד אחד הוא נדרש לקבלת-עול, שמצידה כל המצוות שוות ממש, ובאותה שעה עליו לקיים כל מצווה ומצווה עם הכוונה המיוחדת שלה. דווקא שילוב שני הקווים הללו מגשים את הכוונה של עשיית דירה לו יתברך בתחתונים.

(לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 352)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)