חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:32 י"ג בכסליו התש"פ, 11/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ענייני תפילה בציבור * 'זמן תפילה'
בירורי הלכה ומנהג

מדורים נוספים
התקשרות 591 - כל המדורים ברצף
חובה וזכות לחפש יהודים "רעבים" ו"צמאים" ברוחניות ולספק צורכיהם
להשתוקק ביותר לגילוי ד"וירא אליו ה'"
ה'מבצעים' - "הכרח השעה"
פרשת וירא
ענייני תפילה בציבור * 'זמן תפילה'
הלכות ומנהגי חב"ד

ענייני תפילה בציבור

אבקש להעיר על כמה מהדברים שפורסמו לאחרונה במדור 'בירור ענייני הלכה ומנהג':

א) מנין רמ"ח תיבות בקריאת-שמע: ב'התקשרות' (גיליון תקפט) דן בדבר חזרת "ה' א-לוקיכם אמת", כשכבר יצאו ידי-חובת קריאת-שמע בעתו ומתפללים כעת לאחר זמן קריאת-שמע. הנה:

1) כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהיותו ש"ץ, נהג לומר בלחש "אני ה' א-לוקיכם" (לא "ה' א-לוקיכם אמת"), וכפי שציינתי ב'סידור רבינו הזקן - עם ציונים מקורות והערות' (עמ' צ הע' 121).

2) כל השאלה נשמעת כ"יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא". הרי עיקר מנהג חזרת "ה' א-לוקיכם אמת" הוא בעת התפילה (ע"י הש"ץ). ועל זה נתחדש (בלוח 'היום יום', י"ז באייר) שאף לפני התפילה יכפלו להשלים רמ"ח תיבות. וכעת עולה הקא-סלקא-דעתך לבטל השלמת מניין רמ"ח בעת התפילה כשאומר ברכות קריאת-שמע וכו'! ולפי סברה זו ייתכן לומר שגם בתפילת הציבור, אם מתפללים לאחר זמן קריאת-שמע, אין הש"ץ צריך לסיים בקול "ה' א-לוקיכם אמת". וישתקע הדבר ולא ייאמר*.

ב) שירת הציבור באמירת 'הודו' בהלל: אולי יש לתווך בין השמועות הסותרות (בגליון תקצ עמ' 17) ולומר שזה תלוי בסוג הניגון, ובאם על-אף שירת הצבור עדיין אפשר לשמוע הש"ץ (ועל-כל-פנים הקהל הקרובים אליו), הרי אין כל כך חשש בזה.

ג) ברכה על מזוזה שנקבעה בלא ברכה: שם (עמ' 18) כתב שאם קבע מזוזה בלא ברכה אין לברך שוב על קביעתה, גם אם יסירנה כדי לבודקה. ומציין בהערה לספר שכל-טוב.

ברם ממכתבי כ"ק אדמו"ר זי"ע מוכח דלא סבירא ליה כן - ראה 'שערי הלכה ומנהג' ח"ג עמ' שמג (אגרות-קודש כרך יט ע' שצ, מיום ה' במנ"א תש"כ) שבחוץ-לארץ קובעים המזוזות תיכף בלא ברכה, "וביום השלושים מסירים מזוזה אחת לבודקה (או להחליפה במהודרה) וקובעים אותה בברכה בכוונה להוציא כל שאר המזוזות..".

ולא נחית לחלק בין חוזר וקובעה תיכף או לאחר היסח-הדעת. ומשמע שבכל עניין מוצדק לברך על קביעתה בשנית. ובספר שכל-טוב שם דן בדמיון מזוזה לטלית ותפילין, שבהן אם לא בירך בתחילה יכול למשמש בהן ולברך אז. ויש פוסקים שדימו הנחת היד על המזוזה למשמוש בציצית ובתפילין. ובהא מודינא שאין כאן מעשה - על-כל-פנים לא מעשה שווה למשמוש בציצית ובתפילין. אבל אם מוריד את המזוזה וחוזר וקובעה הרי יש כאן מעשה גמור, ואם-כן שפיר דמי לברך על זה. ואין מסקנת השכל-טוב משכנעת כלל לענ"ד.

ד) בנושא אנעים זמירות: לכאורה אין לזה כל-כך מקום במדור של בירור מנהג חב"ד**. ובכל אופן - בדקתי בסידור יעב"ץ דפוס ראשון (שהדפיס הוא בחייו) ולא מצאתי פיוט זה כלל במקומו, היינו בסוף מוסף של יום הש"ק.

ה) קדיש יתום באמצע פסוקי-דזמרה: צוטט מאיגרות-קודש (כרך ז, עמ' קלט) שהרבי שולל אמירת קדיש באמצע פסוקי-דזמרה "כיוון שאין זה חיוב פרטי שלו כי אם מוטל על המניין...". ומזה הוסק דהוא הדין לגבי קדיש יתום.

ולעניות-דעתי דווקא מכאן מוכח להפך. ולשם רקע, הנמען של מכתב קודש זה הוא הרה"ח ר' יצחק דובאוו ע"ה, שהוא היה הרב של קהל 'עדת ישראל' במנצ'סטר. ושמעתי מתושבי המקום שבגלל שהבעלי-בתים מיהרו למלאכתם והוא רצה להתפלל במתינות, על כן נהג להתחיל תפילתו לפני הציבור, וכיוון את השעה שכשיגיעו הציבור לתפילת שמונה-עשרה יוכל להתפלל איתם יחד.

ומכאן פנייתו לכ"ק אדמו"ר זי"ע, שאת אמירת קדיש דרבנן לפני 'הודו' רצה להעמיד על תילה, ולכן רצה לומר קדיש זה בעצמו, אלא שחשש מזה שהוא עומד כבר באמצע פסוקי-דזמרה. ואכן הוראת הרבי אליו היתה לשלילה "כיוון שאין זה חיוב פרטי שלו כי אם מוטל על המנין...". מה-שאין-כן באבל (רח"ל) שיש לו חיוב לומר קדיש, משמע מלשון הרבי שרשאי לומר הקדישים אז. וזה מתאים לדברי הפוסקים המתירים זאת, וכפי שצוטט ב'התקשרות' שם.

הרב לוי-יצחק ראסקין, דומ"ץ קהילת ליובאוויטש לונדון

הערות המערכת:

*) מכיוון שחזרת תיבות אלו שייכת למצוות קריאת-שמע, וכאן ע"פ דין הרי זה רק "כקורא בתורה" (שו"ע אדה"ז סי' נח ס"י), עדיין יש מקום לדון אם הדבר נחוץ.

**) כבר זכינו לבירור של הרב הכותב בשאלות רבות שמעלים חסידי חב"ד המתפללים במניין מנוסח אחר ('התקשרות' גיליון תקל"ד עמ' 14).

 

איחר במזיד 'זמן תפילה'

בקשר ל'בירור' בנושא 'זמן תפילה' ('התקשרות', גיליון תקפ"ט), העירונו:

יש מקום לציין את דעת רב האי גאון (שהובאה להלכה ברשב"א, ברא"ש, בטור ובשו"ע סי' קח ובשו"ע אדמו"ר הזקן שם סי"א), שאפילו מי שהזיד ולא התפלל תפילה כלשהי, שאין לו תשלומין, רשאי להתפלל אותה בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, "ויש לו שכר תפילת תחנונים ובקשת רחמים, אלא שאין לו שכר תפלת מצווה אלא שכר תפילת הרשות".

[אבל לכאורה במצב זה צריך על-כל-פנים לכתחילה לכוון שהוא מתפלל תפלה זו כ'נדבה' (במקום תפילה פלונית), ולא כ'חובה' דתפילת שחרית עצמה. ולא ראינו נוהגים כן. ועיין בשו"ע אדמוה"ז סי' קז ס"ב - ויש לברר מה הדין בקורבן נדבה שכיוון בו לשם חובה - וסי' קח ס"א - לעניין דיעבד].

המערכת


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)