שופטים ושוטרים תיתן לך (טז,יח)

שופטים - דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים - הרודין את העם אחר מצוותם, שמכין וכופתין במקל וברצועה (רש"י)

תחילה יש "לפסוק את הדין". על האדם להתבונן באלוקות בדרגה השייכת אליו, להכיר בחסרונותיו ולהתבונן בעילוי שיבוא על-ידי תיקונם. אך אם אין די בהתבוננות זו להשפיע על היצר-הרע, צריך "להכותו במקל", כמאמר (ברכות ה) "לעולם ירגיז אדם יצר-טוב על יצר-הרע".

(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247)

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (טז,יח)

"שעריך" - רומז לכוח הבינה שבנפש, כמאמר (ראש-השנה לא) "חמישים שערי בינה נבראו בעולם". וכשם שהשער הגשמי משמש לכניסה וליציאה, כן גם כוח הבינה - "כניסה", היינו כשהשגת המוח חודרת אל הלב ומעוררת את המידות; "יציאה" - כשהתעוררות המידות מביאה לזיכוך הגוף ולבירור המידות הטבעיות.

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" - כשם שיש חמישים שערים בקדושה כן יש חמישים שערים בטומאה. לכן יש צורך ב"שופטים ושוטרים", כלומר, להכיר כל דבר לאמיתתו ולדעת אם אין בו מעצת היצר ותחבולותיו.

(ספר המאמרים תרצ"ט עמוד 247)

שום תשים עליך מלך (יז,טו)

כשם שבזמן הבית נצטוו בני-ישראל למנות עליהם מלך, כן גם בזמן הזה ישנו הציווי "עשה לך רב" (אבות פ"א), וכמאמר חז"ל (ראה גיטין סב) "מאן מלכי רבנן". כל יהודי צריך שיהיה לו "רב", שיקרא לפניו הפרשיות שהיה המלך קורא ב'הקהל':

שמע - שה"רב" יפעל בו קבלת עול-מלכות-שמים; והיה אם שמוע - שיסביר לו ש"ואספת דגנך" תלוי ב"אם שמוע תשמעו".

ציווי זה שייך במיוחד לזמננו, ערב ביאת משיח צדקנו, שיהיה גם רב (ילמד תורה את כל העם) וגם מלך ("מלכא משיחא").

(ליקוטי-שיחות כרך כד עמ' 105)

ראשית דגנך (יח,ד)

עין יפה אחד מארבעים (רש"י)

אחד מארבעים - רומז ליום-הכיפורים. שכן משה רבנו היה בהר ארבעים יום, מראש-חודש אלול ועד יום-הכיפורים; נמצא שיום-הכיפורים הוא "אחד מארבעים" - היום המיוחד בארבעים יום אלו.

(אור-התורה שמות עמ' א'שמו)

ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תיתן לו (יח,ד)

דגן תירוש ויצהר, שהם מיני אוכל, מסמלים את הכוחות הפנימיים, השכל והמידות; ואילו ראשית הגז, שממנו עושים בגדים, מסמל את הכוחות המקיפים - כוח הרצון וכוח התענוג. את הראשית והמובחר בשני אלה יש להקדיש ל"כהן" שבאדם, הנפש האלוקית.

(ליקוטי-שיחות ב עמ' 326)

תמים תהיה עם ה' אלוקיך (יח,יג)

עבודת הבורא צריכה להיות שלמה ותמימה, היא חייבת להקיף את כל האדם.

ושני עניינים בזה: א) העבודה צריכה לחדור גם בפנימיות, שיהיה "תוכו כברו". ב) עליה לבוא גם מצד הנפש-הבהמית, כמאמר (ברכות פ"ט) "בשני יצריך".

(אור-התורה דברים עמ' א'רכו)

* * *

האות ת' היא הרחוקה ביותר מן האות א', הרומזת להקב"ה - אלופו של עולם. האות ת' רבתי של תיבת "תמים" רומזת לכך שיש לקשר ולחבר גם את ענייני העולם "עם ה' אלוקיך", היינו שאהבה או יראה בענייני העולם צריכות להביא לאהבת ה' ויראתו.

למה הדבר דומה? לאדם שבא אליו שליח המלך ומודיעו שהמלך קורא לו. גם אם השליח מראה לו פנים שוחקות - אין טעם להשתעשע עמו ועליו ללכת מיד אל המלך, שהוא מקור האהבה; וכן להפך, אם השליח כועס עליו, גם אז אין לנסות לפייסו אלא עליו ללכת הישר אל המלך כדי לרצותו.

(כתר שם טוב)

תכין לך הדרך (יט,ג)

מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים (רש"י)

מצבו של העם היהודי בזמננו מחייב כל יהודי להתייצב ב"פרשת דרכים", שם נמצאים יהודים שאינם יודעים באיזו דרך ללכת, ולכוונם אל דרך התורה, שהיא מקלט רוחני מפני "גואל הדם", השטן המחטיא והמקטרג. כמאמר רז"ל (מכות י) "דברי תורה קולטין".

(ליקוטי-שיחות ב עמ' 365)

על-פי שני עדים... יקום דבר (יט,טו)

"דבר" - רומז לדיבור התפלה.

"שני עדים" - אהבה ויראה.

"על-פי שני עדים יקום דבר" - רק על-ידי אהבה ויראה יש קיום לתפילה.

(אור-התורה דברים עמ' תתקצז)

כי האדם עץ השדה (כ,יט)

כשם שהעץ מחובר תמיד למקורו, שהוא הכוח הצומח שבאדמה, כן גם בעל-עסק צריך להיות קשור תמיד למקור חיותו, לשנים שבילה באוהלה של תורה, טרם צאתו לעולם.

(ליקוטי-שיחות כרך כד עמ' 116)

והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא ייזרע, וערפו שם את העגלה (כא,ד)

עריפת העגלה נועדה לבטל את הקטרוגים שנתעוררו על ישראל בגלל מעשה הרוצח. לכן גם העריפה נעשתה במדור הקליפות דווקא - "לא יעבד בו ולא ייזרע" - כדי לתת יניקה לכוחות הטומאה ובכך "לסתום את פיהם" מלקטרג על ישראל. ולכן נערפה העגלה דווקא ולא נשחטה, כי יניקת החיצונים אינה אלא מבחינת "אחוריים" דקדושה.

(דרך-מצוותיך עמ' קיא)