חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:31 ט"ו בכסליו התשפ"ג, 9/12/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להציל את העולם
קירוב לבבות

מדורים נוספים
שיחת השבוע 983 - כל המדורים ברצף
המהפכה יוצאת לדרך
בציפייה לגאולה
יש חדש
פרשת נח כמבוא למרחשוון
פנימיות התורה
שלוש קושיות
וישלח את הציפור
להציל את העולם
טוב שיש 'הצלה' בבית
שניים מקרא ואחד רש"י?

קורה שאדם פועל ככל יכולתו כדי להשפיע על סביבתו ולקרב את אחיו לאבינו שבשמים, אבל בגלל סיבות שאינן תלויות בו (לכאורה) אין הוא רואה הצלחה בעמלו. יכול האדם לחשוב: אני את נפשי הצלתי. עשיתי ופעלתי ככל הדרוש לא רק בכל הקשור לעבודתי האישית, אלא גם בפעילות לטובת הזולת. העובדה שלא הצלחתי, אינה בעיה שלי.

גישה זו נקט נח. הוא הודיע לאנשי דורו שהקב"ה עומד להביא מבול על העולם, אם לא ישובו מדרכיהם הרעות. הוא אף בנה תיבה, כדי שהכול יראו שהמבול הוא עניין רציני, ושנעשו כל ההכנות הממשיות לקראתו. לצערו, בני דורו לא שבו בתשובה, והמבול שטפם. נח ובני-ביתו היו יכולים לשבת בתיבה בתחושה שעשו את כל התלוי בהם, ואת נפשם הצילו.

אולם הזוהר (נח סז,ב. וירא קו,א) אומר שדבר זה נזקף לחובתו של נח, ולכן נקרא המבול על שמו ("מי נח"): "כיוון שאמר לו הקב"ה שיצילו, לא ביקש רחמים על העולם, והעולם אבד. לכן נקרא המבול על שמו". מסיק מזה הרבי מליובאוויטש: "זאת אומרת, שאפילו כששומעים ציווי מפורש מבורא העולם ומנהיגו (ככתוב שם: 'ובאת אל התבה ומחיתי את כל היקום'), אין זה פוטר את האדם כלל וכלל מלשלול את העניין של 'אני את נפשי הצלתי'. ואם לפני מתן-תורה כך – על-אחת-כמה-וכמה לאחרי נתינת התורה, אשר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בה, ובפרט לאחרי... שכל ישראל ערבים זה בזה" (אגרות-קודש כרך חי, עמ' 41).

צדיק בפרווה

גישתו של נח מכונה 'צדיק בפרווה'. בחוץ קר ומנשבות רוחות רעות, אבל הוא עטוף בפרוותו, חם לו ונעים לו. אמנם יש הסברים מדוע נהג נח, שהיה "צדיק תמים", לפי גישה זו (מפני שלא הייתה לו זכות אבות, משום שמצב הדור לא אפשר לבקש רחמים ולהצילו), אבל בעבורנו משמשת התנהגותו זו דוגמה לגישה שאינה ראויה (משום כך הזוהר מדבר בחובתו של נח, כדי שנלמד מזה הוראה, שלא לנהוג בדרך זו).

"ייתכן שהאדם אכן פעל ככל יכולתו – אין זה שהוא מדמה שפעל בשלמות, אלא על-פי שולחן-ערוך (תורת אמת) אכן פעל ככל יכולתו – ובכל-זאת עליו לדעת שאסור לו לסיים את פעולתו בנקודה זו. אסור לו להיות מרוצה מהמצב, אלא מחובתו לבקש רחמים... וזה עצמו גורם שהקב"ה מבטל את הסיבות למצב הבלתי-רצוי, ונותן ליהודי הזדמנות לבקש רחמים על אנשי דורו, עד שהם אכן יעשו תשובה" (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 22).

הרבי מביא לזה משל מ"החילוק שבין פקיד ושכיר העושה באיזה עניין באמונה", לבין "התעניינות בעל-הבית באותו עניין": "הראשונים, כיוון שעובדים באמונה עושים ככל יכולתם בכוחות הגלויים, ואחר-כך הולכים לישון במנוחה, ועושה חשבון בנפשו שהוא עשה שלו. מה שאין כן בעל-הבית - שאינו יכול לישן במנוחה, אף אם עשה בזה ככל יכולתו, ממילא מתגלים אצלו כוחות נעלמים, המצאות שונות וכו'" (אגרות-קודש כרך י, עמ' עט).

הצלה כפולה

כשפורצת שרפה בבית יהודי, איש לא יתיישב לחשוב אם כבר עשה את המוטל עליו ואם יש לו דברים אחרים לעשות או אם הוא מחזיק בשיטה כזאת או אחרת. ברור שכל אחד ואחד ירוץ מיד להציל נפשות. ואם כך בחיי העולם הזה, כל-שכן שיש למסור את הנפש כדי להציל יהודי בחיי העולם הבא והעולם הזה גם יחד (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 30).

"אם בכל הזמנים ובכל המקומות, השיטה ד'אני את נפשי הצלתי', הייתה מגונה, על-אחת-כמה-וכמה בתקופתנו... שבשנים אלו ניכרת התעוררות חזקה בין הצעירים לתשובה לה' לתורתו ולמצוותיו, אלא שצריכים שמי שהוא יורם הדרך" (אגרות-קודש כרך חי, עמ' 343).


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)