חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:12 ח' בכסליו התשע"ט, 16/11/18
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

נר מצווה
ניצוצי רבי

הדלקת נרות שבת-קודש ויום-טוב משקפת באופן מוחשי וגלוי לעיני בשר את הרעיון של "נר מצווה ותורה אור" - כותב הרבי במכתב כללי "אל כל אמהות ובנות ישראל" * הרבי 'מעצב' את הפמוט לחלוקה, מחלק קופסות גפרורים עם חתימת שמו, ועוד * על הסערה שחולל המבצע החדש, על התפשטותו המהירה בעם ישראל ועל מיליוני בתים יהודיים בעולם שהוארו באור קדושת השבת * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

"הדלקת נרות בערב שבת ובערב יום-טוב היא חובה בכל בית יהודי, אך התפקיד והזכות לקיים מצווה זו בפועל הוענקו במיוחד לאשה היהודייה. רק במקרים חריגים - כגון כאשר האשה אינה נמצאת בבית וכיוצא בזה - מוטלת החובה על הבעל להדליק את הנרות" -כותב במכתב כללי מיום ו' בתשרי תשמ"ה, הפונה "אל כל אמהות ובנות ישראל, ה' עליהן תחיינה" ('תורת-מנחם - אגרות מלך' כרך ב' עמ' שצז).

וממשיך הרבי וכותב (שם):

כמו בכל מצוות התורה, שבהן נדרש כי ילד יהודי יחונך לשמירת המצוות משחר ילדותו, מיד עם הגיעו לחינוך - נחשבת, בדרך-כלל, ילדה בת שלוש שנים כמוכשרת מבחינה חינוכית להתחיל להדליק נר, בברכה, בערב שבת ובערב יום-טוב, בהשגחת אמה. חכמינו זכרונם לברכה מספרים לנו שרבקה הדליקה נר של ערב שבת-קודש כשהיתה בת שלוש שנים, בהמשיכה את התנהגות שרה אמנו. כל אם יהודייה המבורכת בילדה בת שלוש שנים, המדליקה נרות, יודעת וחשה את השמחה הפנימית הגדולה ואת הנחת כשבתה מביאה לבית יחד אתה את האורה הקדושה של נרות שבת ויום-טוב, תוך כדי כך שהיא רואה כיצד תחושה זו מתבטאת גם בפנים הקורנות של ילדתה. זו מצווה המשקפת באופן מוחשי את העניין של "נר מצווה ותורה אור" - באופן שניתן לראות את הדבר גם בעיני בשר. יתר על כן: כיוון שהקב"ה משלם מידה כנגד מידה - הוא מברך את הבית בשפע של אורה, ומאיר את מזלם ואת כל חייהם.

כל הברכות כרוכות בזה

ברשימה קודמת (גיליון תעג) הוזכר מכתב של הרבי ל"מר יהושע שי' דנוב", שפעל מטעם שליחו הנודד של הרבי בעיר קעלן שבגרמניה. בימי הספירה תשל"ה כותב לו עוד הרבי:

ולסיום מכתבו בנוגע הפעולות להפצת מצוות הדלקת הנרות בערב שבת ובערב יום-טוב, הרי מצווה זו גם מסמלת כללות התורה ומצוותיה, כמו שנאמר "כי נר מצווה ותורה אור". ואף שמובן ופשוט שכל מצווה ומצווה צריך לקיימה מצד עצמה בשמחה ובחיות, הרי בכל מצווה מודגש פרט מיוחד מכללות עניין המצוות (בדוגמת מועדים לשמחה - השמחה) ובמצווה דהדלקת נר שבת הוא עניין הפצת אור בכל הבית והסביבה, וכל הברכות בגשמיות וברוחניות הכרוכות בזה.

הזכות, הברכה וההצלחה

בהזדמנות מסויימת (התוועדות ל"ג בעומר תשל"ה - שיחות-קודש תשל"ה כרך ב עמ' 89) מזכיר הרבי את חמשת המבצעים (תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, ובית מלא ספרים) ומוסיף: "ולאחר מכן ישנה ההיא העולה על כולנה - "היא" לשון נקבה, העניין דנרות שבת קודש, שזו מצווה שנתייחדה ונמסרה הזכות והברכה והצלחה וכל הכוחות הנדרשים לכך לנשי ובנות ישראל".

והרבי ממשיך:

כל מבצע הינו עולם מלא בפני עצמו, וכל  מבצע מאפשר ליהודי, וגורם שיהודי יהיה ניכר בו בגלוי ה"ואתם תהיו לי ממלכת" באופן שהוא מולך ושולט על כל הבריות... ועל-ידי זה מתבטלות כל המניעות והעיכובים על לימוד התורה וקיום המצוות, כל המפריע למנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

 

 

ביומנו של הרה"ח הרה"ת ר' שלום-דובער שור ז"ל (משנת תשל"ד-ה; נדפס ב'ספר זיכרון - דברי שלום' , ירות"ו תשנ"ד עמ' פז) אנו קוראים ניצוצות על ראשית מבצע הדלקת נרות שבת. קטעי יומן אלה ממחישים במקצת את הלהט והאינטנסיביות הרבים שבהם עסק הרבי במבצע באותה תקופה:

"כ"ד אלול:

"שיחה להנשים עסקניות ובנות חב"ד. דיבר במיוחד על-פי הנהגת הבעש"ט וואס האט ליב געהאט ליכטיקייט [=שאהב אור] שיתחילו ילדות גם לפני בת-מצווה להדליק נר שבת ושגם כי כה היה ההנהגה בבית הרב וכו'.

"כ"ה אלול:

"התוועדות... דיבר עוד-הפעם בנוגע להדלקת הנרות בהמשך להשיחה דאתמול כ"ד אלול.

"יום ב' דראש השנה [תשל"ה]:

"...אחר-כך  שיחה בנוגע להקביעות של ראש-השנה בשנה זו ושיחה (בלי הפסק וניגון) בנוגע להדלקת הנר שדיבר עוד לפני ראש-השנה וכו'.

"לאחר הבדלה... היתה עוד שיחה (גם כן בעמידה) בנוגע להדלקת הנר ושייתן "דיימס" [=מטבעות של 10 סנט] לכל אלו שקיבלו על-עצמן עד שבת להתחיל להדליק נרות ערב שבת ויום-טוב, וכן בכל בתי חב"ד שיתנו "דיימס" לכל המתחילים וכו'.

"י"ג תשרי:

"...שיחה בנוגע לה' מבצעים ובעיקר בנוגע למבצע הדלקת הנר ותירץ על השאלות ששאלו בקשר להדלקת הנר וכו'.

"שבת בראשית:

"...ליקוטי לוי-יצחק בנוגע להדלקת הנר - עניין מופלא, ולאחרי זה אמר כ"ק אד"ש שעניין התיקון על ש'כבתה נרו של עולם' כבר מזמן רב שנתתקן וכו'".

מאות ילדות באות לקבל מטבעות

להלן קטעים נרחבים מרשימתו של הרה"ח הרב משה שיחי' מרינובסקי ('כפר חב"ד' גיליון 684, ער"ה תשנ"ו עמ' 108 ואילך) בעקבות ראיון עם מרת א' שטרנברג - האחראית על מבצע נש"ק מטעם נשי ובנות חב"ד בניו-יורק, ובו גילויים מרתקים על מעורבתו של הרבי בנושא.

הצעד הראשון במבצע היה פרסומו בציבור. עוד לפני ראש-השנה תשל"ה נמסרה בטלפון למרת ש' (על-ידי המזכיר הריל"ג) - בתור חברת נשיאות נשי ובנות חב"ד - הוראת הרבי לפרסם בעיתונות מודעה על המבצע, עוד לפני החג.

היא וחברותיה מ'נשי ובנות חב"ד' הכינו טיוטת מודעה. הסופר הרב ניסן גורדון ז"ל עיבד, והמודעה הראשונה נדפסה. בהתוועדות יום ב' דראש-השנה הוסיף הרבי דברים על חשיבות המבצע, והפתיע בהודעה שכל ילדה שתתחיל להדליק נרות שבת, תקבל ממנו עצמו מתנה של שתי מטבעות בנות עשרה סנטים ("דיים").

ראש-השנה חל אז בימים שלישי ורביעי. הרבי הודיע על שי המטבעות בהתוועדות יום רביעי בלילה, ולמחרת הדבר נודע בכל בתי-הספר של חב"ד בניו-יורק וסביבותיה. ביום חמישי ארגן הרב חודוקוב את העברת המטבעות ליעדן, וביום שישי בבוקר החלו מאות בנות מניו-יורק עצמה ומהמדינות השכנות לזרום למרכז החלוקה, כדי לקבל שם את המטבעות של הרבי.

בפועל, המארגנות נאלצו לסיים את כל ההכנות ביום אחד ועדיין לא יכלו לאמוד את מספר הבנות שתגענה. לכן קבעו בינתיים את מוקד החלוקה בביתה הפרטי של משפחת שטרנברג. הבנות שהגיעו רשמו את שמן ושם אימן לקבלת ברכה מהרבי וקיבלו כמובטח את שתי המטבעות - מתנתו האישית של הרבי.

האם יש מספיק מטבעות?

מרת ש' היתה מקבלת לעקאח מהרבי גם בערב יום-הכיפורים (בדרך-כלל רק גברים קיבלו אז) וכשעברה אותה שנה פנה אליה הרבי לפתע: "האם יש לך מספיק דיימס (מטבעות)?". היא היתה נרגשת ולא הבינה למה מתכוון הרבי. בעלה התעשת ראשון ואמר לה שכוונת הרבי לדיימס עבור הילדות שמדליקות נרות שבת. מרת ש' השיבה לרבי שנותרו לה רק מעט מטבעות. בו-במקום הוציא הרבי כמה חבילות דיימס שהיו בכיסו, כדי שיהיו מספיק מטבעות לחלוקה.

מסיפור זה לבד מובן איזו חשיבות ייחס הרבי לעניין: כשהגיעה מרת ש' היה זה לפחות שלוש-ארבע שעות לאחר שהחל הרבי בחלוקת הלעקאח וכל העת החזיק בכיסיו חבילות של מטבעות.

לבסוף אמר הרבי למרת ש': "אם יצטרכו עוד, יפנו ל'מזכירות'".

בהמשך שלב זה של המבצע, העסקניות קיבלו במזכירות מטבעות נוספות, אך לאחר חג הסוכות נסתיימה חלוקת המטבעות.

לעומת-זאת, בארץ-ישראל המשיכו גם בשנים הבאות לתת מטבעות של הרבי לכל מצטרפת חדשה להדלקת נרות-שבת-קודש. הרבי הורה להרב אפרים וולף (ז"ל) לתת מ'קופת רבנו' כל סכום שיידרש לצורך המבצע.

המבצע מעורר סערה ומכה הדים

כל חודש תשרי (תשל"ה) רעש העולם היהודי מהמבצע החדש. מנהג ההדלקה על-ידי בנות לא נשואות התחיל להתפשט בקרב חוגים רחבים בציבור הדתי והחרדי, ואור נרות השבת נדלק לראשונה, תחילה במאות ואחר-כך באלפי ורבבות בתים יהודים.

באותה העת עמדה ישיבת ר' יצחק אלחנן בניו-יורק לקראת הוצאה-לאור של חוברת חשובה, ובעקבות הסערה שפרצה בעולם היהודי סביב 'מבצע הדלקת נרות שבת', ביקשה לכלול פרק על המבצע ופנתה בבקשת מידע ל'מרכז לענייני חינוך" ב-770.

הפנייה הגיעה ל'מרכז' לאחר שהרבי כבר השמיע מספר שיחות על הנושא. אחד התלמידים ב-770 ערך ליקוט של השיחות לפי יכולתו, ונשי חב"ד העבירו את החומר לעורכי החוברת. העורכים  התייחסו לחומר ברצינות ובכבוד, הרחיבו את תוכניתם המקורית לכלול את החומר בפרק בחוברת, ופרסמו אותו בשני פרסומים נפרדים. העובדה שהדבר נעשה ביוזמתם ובמסגרת פרסומים מטעמם עוררה הדים חיוביים נוספים למבצע שהלך והתפרסם.

"כמה רגעים לפני זמן הדלקת נש"ק"...

כאמור, במהלך חודש תשרי המבצע עמד בשלביו הראשונים. פעילות המבצע בבתי-הספר (שיסופר עליה בהמשך) טרם החלה, ומלבד הפרסום הראשוני וחלוקת המטבעות, לא היתה לפעילות המבצע הזדמנות לפעול בהיקף רחב באמת.

והנה, בסיום ימי המועדים, קיבלו נשי חב"ד פנייה מהמזכירות: הרבי אומר שטרם שמע על הישגים גדולים במבצע נש"ק, והוא מבקש לקבל בהקדם דו"ח פעולות.

מרת ש': "במצב שבו עמדנו פשוט התביישתי לכתוב דו"ח לרבי. כך עברו עליי מספר ימים של דחייה, ורק אחרי שקבלתי תזכורת נוספת מהרב גרונר, ישבתי לכתוב את הדו"ח שנסב בעיקר על אותם פרסומים.

"לאחר כל הדחיות שלי, הדו"ח נמסר רק ביום שישי אחר-הצהרים. והנה רק חזרתי הביתה מ-770, אני מקבלת טלפון מהרב גרונר עם תשובה מהרבי בתוכן הבא: "ת"ח ת"ח על בשורות טובות אודות הדלקת נרות שבת שהגיעו אליי כמה רגעים לפני זמן הדלקת נש"ק".

מאז הדו"ח הראשון נמסר לרבי דו"ח פעולות של המבצע מדי יום שישי. הדבר נמשך כמה שנים ברציפות.

שלב חדש - חלוקת פמוטות

כמו במקרים אחרים, לפעמים מבצע גדול מחכה לאדם המתאים שיבוא עם רעיון פשוט ומעשי אשר יסייע להוציאו אל הפועל. כשהרבי יצא ב'מבצע תפילין' לא היה ספק שצריך פשוט לצאת לרחוב עם זוג תפילין ביד ולזכות יהודים במצווה. ב'מבצע נש"ק', הוצאת הרעיון לפועל נראתה מסובכת יותר. בשעת הדלקת הנרות נשים אינן מסתובבות ברחובות. להפך, כל אישה ובת עושות כל מאמץ להיות בבית בשעה מוקדמת ככל האפשר. גם המצווה עצמה אינה נעשית ברחוב אלא בבית.

והנה בתחילת אותו חורף, בעוד נשות חב"ד דנות בסוגיה ומחפשות דרכי פעולה, פנה אל מרת שטרנברג מנהל מוסד חינוכי בניו-יורק, ושמו הרב רובין, וסיפר ששמע על המבצע והוא רוצה לעודד את התלמידות שלו להדליק נרות-שבת. (בית ספר זה היה 'תלמוד-תורה' אמריקני - מסגרת חינוכית יהודית לילדים שלומדים בבתי-ספר יסודיים רגילים לפני-הצהריים, שהעבירה להם שיעורים במקצועות היהדות בשעות אחר-הצהריים או בימי ראשון).

כאן העלה הרב רובין רעיון פשוט ומעשי: אם נחלק לבנות פמוטות לפני ערב שבת, הפמוט יזכיר לכל בת שיש להדליק נר בשעה הנכונה. "יש לי תשעים תלמידות", אמר, "ואני מבקש סיוע במימון קניית הפמוטות. "הרעיון נראה לנו", מספרת מרת שטרנברג, אבל באותו זמן לא היו פמוטות מן המוכן גם ל'מבצע נש"ק' וגם לא היה מימון למטרה זו. ענינו לרב רובין שנשתדל למצוא פתרון עד יום שישי והצלחנו לעמוד בהבטחה. ביום שישי כבר היו לנו מאה פמוטות ומדבקות של זמן ההדלקה באותו שבוע. מובן שהדו"ח שמסרנו לרבי באותו יום שישי הכיל את העובדות הללו.

"ביום שני, אותו  מחנך פונה אלינו שוב ומבקש עוד מאה נרות. לפליאתנו, הסביר שהתלמידות סיפרו על הדלקת הנרות לחברות שלהן, ועכשיו גם אלה מבקשות נרות, מובן שסיפקנו את הבקשה...

"מאז ואילך, חלוקת פמוטות לילדות נהפכה למרכיב מרכזי בפעילות, לצד הפצת עלוני הסברה על המצווה. חשוב לציין שהרבי הגיה בעיון את העלון הראשון ותיקן והעיר הרבה עד שהעלון יצא בדיוק כפי רצונו".

אלפיים פמוטות ראשונים

בשלב זה יצרו נשי חב"ד קשר עם מפעל לייצור פמוטות בקליפורניה וחתמו על הזמנה ראשונה של אלפיים פמוטות. "שיערנו שהכמות תספיק לשבועות רבים, אלא שלא היה לנו די כסף, ערכנו אפוא מסיבת מלווה-מלכה (לעילוי נשמתה של מרת ליבא פינסאן ע"ה שנפטרה באותם ימים) וב"ה אספנו סכום נכבד, שהיה צריך להספיק לנו לזמן רב.

"למחרת אותה מלווה-מלכה הרבי נסע לאוהל. לפני הנסיעה התקשר הרב חודוקוב ואמר שהרבי מבקש מאיתנו דו"ח על המסיבה עוד לפני נסיעתו לאוהל"...

הרבי מעצב את הפמוט

בין כל אלה נוצר גם קשר בין יו"ר צא"ח בניו-יורק, הרב דוד רסקין, ובין יצרן פמוטות ידוע, ושמו מר קופרשטיין. בפגישה ביניהם, שנערכה בנוכחות עסקניות 'מבצע נש"ק', שאל מר קופרשטיין כמה פמוטות יזדקקו פעילות 'מבצע נש"ק' בעתיד הקרוב. לאחר דיון ממושך הוחלט על הזמנה של עשרת אלפים. מר קופרשטיין עיצב פמוט מיוחד בדגם שחרג במקצת מהמקובל: הפמוט היה צר וארוך מהרגיל, אבל הוא טען שהעיצוב מודרני ונאה ועסקניות המבצע סיכמו להזמינו.

בינתיים התקבלה הוראה נוספת מהרבי - להדביק לפמוט דבקית שיהיה בה מקום לכתיבה שמה של הילדה. בשלב זה הכניסו אל הרבי גם את הפמוט שעוצב על-ידי היצרן וגם דוגמה של הדבקית, ולרבי היתה ביקורת על שניהם. לגבי הפמוט, הרבי אמר שבהיותו ארוך וצר - אינו יציב וממילא מסוכן להדליק בו נרות. באשר לדבקית - הרבי אמר שצריך להוסיף עליה איור של חלה ושל גביע לקידוש.

לבסוף הכניסו אל הרבי דוגמאות של פמוטות שונים. הרבי עצמו בחר את הבסיס מפמוט אחד, את החלק האמצעי שלו מפמוט שני ואת החלק העליון מפמוט שלישי. במילים אחרות, הרבי עיצב בעצמו את הפמוט המוכר של 'מבצע נש"ק', והדגם שעיצב יוצר מאז בכמות עצומה. בשנים הבאות התחילו להזמין כמויות ענק מטייוואן או מהונג-קונג, וגם אז הקפידו על הצורה והגודל שהרבי קבע.

להחזיר את הדולרים הנותרים

שנת תשל"ה היתה שנה של 'שטורעם' במבצעים באמצעות ה'טנקים', והרבי הרבה לעודד את ה'טנקיסטים'. באותה תקופה בערך נקבע גם הנוהג החדש של חלוקת דולרים לציבור על-ידי ה'טנקיסטים' בסוף ההתוועדויות.

באחת החלוקות הראשונות שנערכו בדרך זו, בסיום התוועדות שהתקיימה אור ליום שישי, הורה הרבי לתת דולרים גם לנשים, והוסיף ופירט שייתנו להן שני דולרים - אחד לעצמן ואחד כדי לצייד אותן ל'מבצעים' בימי שישי, שבהם תשפיע כל אשה לפחות על אשה או בת אחת להדליק נרות שבת ותיתן לה את הדולר. הרבי ציין שתוקף השליחות הוא רק ליום אחד. אם באותו יום שישי לא תשפיע על אשה או בת להדליק נרות, עליה להחזיר את הדולר השני.

ביום שישי בבוקר טלפן הרב חודוקוב למרת שטרנברג ושאל אם נשארו אצל חברותיה דולרים מאלה שהרבי נתן בהתוועדות - שלא ניתנו לנשים. כשענתה בחיוב, העביר לה הרב חודוקוב את ההוראה הבאה בשם הרבי: שישה דולרים יש להחזיר למזכירות (עד היום לא ידוע עבור מי) ואת השאר יש להביא לבנות "בית רבקה" שלא היו אתמול בהתוועדות, אבל ילכו היום לפעול ב'מבצע נש"ק'. אם יישארו אצלן דולרים - יש לחלק אותם בתנאים האמורים בין בנות 'מכון חנה', ואם עדיין יישארו דולרים, יש לתת אותם למתעסקות ב'מבצע נש"ק'. בסיום הדברים חזר הרבי והדגיש את התנאי - יש להחזיר למזכירות כל דולר שלא יינתן היום לאשה או בת שתקבל על עצמה להדליק נרות בערב שבת.

השפעה מוגברת ו"זכות לנוסעות"

כל הוראה כזו מהרבי הוסיפה לנשים חיות ומרץ לעשות עוד ועוד, וחלוקת הפמוטות התרחבה והלכה. כאשר תקופת החגים הסתיימה, החלו לערוך ביקורים מסודרים בבתי-הספר. תחילה עלתה מחשבה לשלוח רבים מהפמוטות בדואר (שהרי הפעילות בלאו-הכי באו רק להזכיר ולעורר ולא נמצאו ליד הילדות בעת הדלקת הנרות), אבל מארגנות המבצע החליטו שעדיף לבקר ולתת את הפמוטות באופן אישי. השפעת ביקור אישי עמוקה יותר מטבעה ומבטיחה יחס יותר רציני להדלקת הנרות. כאשר דווח לרבי על ההחלטה, עודד מאוד את הגישה הזו והוסיף שמלבד העובדה שהשפעת מפגש הנערך פנים אל פנים גדולה יותר, יש בכך מעלה נוספת - "זכות לנוסעות".

"כמה זה הרבה?"

מתשובות הרבי על הדוחות ניכר היה כי יש לו נחת-רוח מהתפתחות המבצע (הדוחות הכילו גם מכתבי תודה והוקרה מהציבור הרחב). בכל-זאת הרבי לא נמנע מלדרוש ולתבוע עוד ועוד. הרבי גם לא הסתפק בדיווחים כלליים, אלא רצה לקבל מידע מפורט. למשל, כאשר נכתב באחד הדיווחים שבאותו שבוע "חילקנו הרבה פמוטות", הרבי ציין על כך - "כמה זה הרבה". מאז אותה הערה הקפידו לכתוב דוחות מפורטים ולציין מספרים מדוייקים.

'מבצע נש"ק' - סגולה לבריאות

מרת אסתר ויינברג ע"ה כתבה פעם לרבי על מצב בריאותה, והרבי ענה שתתעסק ב'מבצע נש"ק' והדבר יהיה סגולה לבריאותה. היא קיבלה על עצמה בהתנדבות ליצור קשר עם בתי-הספר בניו-יורק ולקבוע פגישות, והיתה יושבת שעות ארוכות במסירות ובהתמדה ליד הטלפון, ומתאמת פגישה אחר פגישה.

כשהתרבו הפגישות, החלו הבנות הפעילות לצאת ל'מבצע נש"ק' לא רק בימי שישי אלא בכל ימות השבוע. הן היו עוברות מכיתה לכיתה, מספרות על המבצע ונותנות לבנות את השי הקבוע - פמוט עם עלון הסברה. הצלחת פעילות זו הייתה גדולה.

"א ליכטיקען שטורעם"

מספרת מרת שטרנברג: "לפנות ערב של אור לי"ד בניסן, ליל בדיקת חמץ, קיבלתי הודעה דחופה 'לבוא מיד ל-770'.

"כשהגעתי היה בחוץ קהל גדול. אנ"ש וה'תמימים' המתינו שהרבי יחזור מהאוהל ויצא ל'מים שלנו'". נכנסתי פנימה, ליד גן-עדן התחתון, והנה בפינה אחת עומד הרב יוסף ויינברג. בפינה אחרת עומד הרב דוד רסקין, ובקרן-זווית שלישית הרב יעקב-יהודה העכט ע"ה. כולם היו חגורים באבנטים וראיתי שהם מתרגשים כאנשים העומדים להיכנס ל'יחידות'. הבנתי שגם אני נכנסת אל הקודש פנימה.

"פתאום הרבי נכנס ל-770 ופנה לחדרו, ואחריו הרב חודוקוב. כעבור רגע הרב חודוקוב יצא ואמר לכולנו להיכנס. לאחר שנכנסנו חזר ונכנס גם הרב חודוקוב, ואז הרבי אמר את הדברים הבאים:

"'מהראוי היה לעשות 'א ליכטיקען שטורעם' [=סערה מאירה] בעניין נרות-שבת ויום-טוב, ולכן היה כדאי לעשות הלילה 'א ליכטיקע פארבריינגען' [=התוועדות מאירה], במיוחד שבחו"ל  ידליקו נרות שלוש פעמים רצופות - ביום רביעי, ביום חמישי וביום שישי (באותה שנה חג הפסח חל בימים חמישי ושישי) וגם יברכו ברכת שהחיינו'.

"כאן הרבי הוסיף ואמר כי מאחר שיש שאלה אם מותר להקהיל את הציבור בליל בדיקת חמץ, הוא מוסר לנו את תפקיד עשיית ה'שטורעם' על הדלקת הנרות עוד לפני החג, ומבקש שיעשו זאת בכל האופנים - תוך שימוש ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות ובכל דרך אפשרית - 'והעיקר שזה יהיה בשטורעם הכי גדול ובפרסום הכי גדול'.

"לאחר שסיים את דבריו, הוציא ממגירת שולחנו כמה קופסאות של גפרורים שעל כל אחת מהן היה מודפס 'נרות שבת קודש' - י"א ניסן תשל"ה' (מישהו נתן זאת לרבי כשי לרגל היום הבהיר י"א בניסן).

"הרבי כתב על כל אחת מהקופסאות את ראשי-התיבות של שמו הק' ונתן לכל אחד מהנוכחים בחדר קופסא אחת. הרב חודוקוב ניגש ראשון והרבי שאל בחיוך: 'איר טוט אויכעט אין מבצע נש"ק?' [='גם אתם עוסקים במבצע נש"ק?']. אחריו ניגשו כל השאר (בסדר שנותיהם). בסיום הרבי הביט בנו ואמר שהוא מצפה לדו"ח מפורט - מה פעלו.

"בינתיים התאסף קהל מחוץ לחדרו של הרבי ונוצרה מהומה. כולם ציפו לשמוע מה היה ב'יחידות' בשעה כזו - לפנות ערב של בדיקת חמץ, עוד לפני שאיבת 'מים שלנו'.

"הרבי יצא ל'מים שלנו' ואנו, הנכנסים לפני-ולפנים, קיימנו מיד אסיפה דחופה.

"הרב חודוקוב הציע כמה הצעות. הרב ויינברג והרב העכט, שהיו להם תוכניות רדיו קבועות, קיבלו על עצמם לארגן שיעור ברדיו בנושא. הרב דוד רסקין קיבל על עצמו לדאוג שהבחורים ה'טנקיסטים' יפעלו בערב פסח ביתר שאת.

"כשאני-לעצמי, הייתי במצב לא-נעים ביותר, כי בדיוק אז לא היו ברשותנו הרבה פמוטות. לא תמיד יכולנו לעמוד בקצב ההזמנות והיצרן התחיל לאבד את הסבלנות. בכל אופן באתי בדברים עם חברותיי וניסינו לארגן כמה פעולות פרסום עוד לפני החג (מבלי להזכיר שעקרת-הבית היהודי עסוקה מאוד בערב פסח...)

"זמן-מה לאחר-מכן, בשעת ערב מאוחרת, קיבלתי טלפון מהרב חודוקוב: מישהו העיר את תשומת ליבו לעובדה שאנשים רבים יוצאים לעשות את החג בהרים, בבתי-מלון במקומות נופש, ומי יודע לכמה מהם אין פמוטות או נרות לשני ימי החג והשבת. 'לכן', אמר, 'אני מציע שנשלח פמוטות ונרות להרים, לקאנטרי'. תוך זמן קצר התארגנה קבוצת בחורים שהתנדבו לצאת לפנות-בוקר להרים, כדי להספיק לעסוק שם במבצעים ולשוב לקראון-הייטס עוד לפני כניסת החג. מכיוון שהם יצאו ראשונים והרב חודוקוב עורר על-כך, שלחתי איתם את כל הפמוטות שהיו תחת ידי, הם אכן עברו בכמה וכמה בתי מלון ונחלו הצלחה מרשימה.

"מישהו אחר העלה רעיון להטיס מסוק עם שלט המודיע על זמני הדלקת נרות החג והשבת, ולמרות הזמן הקצר ולמרות טרדות ההכנה לחג, גם רעיון זה יצא לפועל. אפילו דברי הרבי על פרסומת בטלוויזיה התקיימו במלואם. מישהו הרים טלפונים לאן שהרים, ובבוקר התייצב בקראון-הייטס צוות צילום שהסריט את כל ההכנות של משפחה יהודית לקראת ליל-הסדר. מובן שהדגשנו בהסרטה במיוחד את עניין הדלקת הנרות, תוך פירוט העובדה שהשנה מדליקים שלושה ימים רצופים. הקטעים הללו שודרו עוד באותו יום, בחדשות אחר הצהריים.

"הפמוטות אזלו, נושא הפרסומת סודר, מרץ עוד היה, ומישהו העלה הצעה לנצל את השעות שנותרו עד לכניסת החג - להזכיר ליהודים את מצוות הדלקת נרות החג והשבת באמצעות הטלפון.

"באותם ימים היה מקובל בארה"ב שיהודים שייכים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית. השגנו אפוא רשימה של חברי המפלגה הדמוקרטית באזור ניו-יורק, חילקנו את הדפים בין נשי ובנות חב"ד בשכונה, ואלה ישבו שעה ארוכה ליד הטלפון וטלפנו לכל שם בעל צליל יהודי והזכירו לו את מצוות הדלקת הנרות"...

הרבי שם דגש על נוחות ובטיחות

מוסיפה ומספרת מרת שטרנברג: "כאמור, הבעיה המרכזית באותו ערב פסח היתה מחסור בפמוטות לחלוקה, חיפשנו פיתרון לכך במשך הלילה ולאחר מאמץ השגנו כמות לא מבוטלת של פמוטי זכוכית.

"בבוקר, לאחר לילה של תוכניות ועבודה, נמסר לרבי דו"ח מפורט של תוכנית הפעולה לשעות שנותרו עד החג, עם בקשת ברכה להצלחה. בדו"ח הוזכר גם המחסור בפמוטי נחושת שהשתמשו בהם בדרך-כלל וצויין הפתרון החלופי של פמוטי זכוכית. הרבי שלל את התחליף וכתב: 'יש חשש שיתפוצצו'.

"כפי שכבר הוזכר, הרבי לא התיר גם את השימוש בפמוט שאינו יציב. עתה לא התיר שימוש בפמוט שעלול להתפוצץ. הרבי ייחס אפוא חשיבות רבה לנושא הפרקטי והבטיחותי.

"הנה דוגמה נוספת לעניין: בדרך כלל חילקנו פמוטות מתוך הנחה שקל להשיג את הנרות, אבל בהזדמנויות שונות נהגנו לחלק גם נרות.

"יהודי אחד שבתו התקרבה ליהדות על-ידי הדלקת נרות שבת נעשה ידיד נאמן למבצע והתנדב לתת לנו כמות גדולה של נרות בחינם. כעבור זמן-מה בא אלינו בהצעה: יש לו ידיד יצרן נרות בארץ-ישראל, המייצר במפעלו נרות קטנים בעיצוב מיוחד. הלה מוכן למכור לנו כל חבילה בעשרים סנט, וכאן בא אלינו ידידנו בהצעה נדיבה: נזמין עשרת אלפים נרות ונחלק בינינו את התשלום - על כל חבילה אנחנו נשלם עשרה סנטים והוא ישלם עשרה.

לכאורה, הצעה מצויינת. אבל כאשר כתבנו על כך לרבי (כן, הרבי היה מעורב בכל צעד ובכל החלטה). תגובת הרבי שללה את הרעיון. הנימוק: בנרות קטנים במיוחד יש חשש לחוסר יציבות וזה מסוכן...

"מבצע חזק בקאנטרי"

פעולות השנה הראשונה הסתיימו בקול תרועה גדולה. שנת הלימודים הסתיימה ומשמעות הדבר הפסקה בפעילות האינטנסיבית של הביקורים בבתי-הספר. מטה המבצע התכנס ותכנן סידרה של פעילויות בהרים, בין המשפחות בבונגלו'ס ובין הילדות במחנות-הקיץ.

בדו"ח לרבי הוגדרה התוכנית - "מבצע חזק בקאנטרי". מיד לאחר קבלת הדו"ח, נתן הרבי מאתיים וחמישים דולר, כהשתתפות אישית בהוצאות המבצע. הרבי נתן את הכסף בשטרות של חמישה, עשרה, עשרים וחמישים דולרים. בי"ב בתמוז, שחל באותה שנה ביום ראשון, התקיימה מסיבה מיוחדת למכירת השטרות של הרבי וכל שטר נמכר בסכום נכבד. כך 'הצמיח' הכסף כסף נוסף שסייע רבות ל'מבצע חזק' אשר כלל ביקורים במחנות-הקיץ ובבתי-מלון ואפילו פרסום של זמן ההדלקה באמצעות מטוס.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)