מדורים נוספים
	התקשרות 583 - כל המדורים ברצף
	מכינים את העולם למלכות ש-ד-י
	אילו היתה עבודתנו כדבעי היה משיח צדקנו כבר בא!
	"גדול שבאחרונים"
	פרשת כי-תבוא
	"הכל צפוי והרשות נתונה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

בעוד כל החגים והמועדים קשורים באירועים השייכים במיוחד לעם-ישראל, ראש-השנה קשור באירוע כללי, הקשור לכל הבריאה * אלא העולם לא היה יכול להיות מושלם עד שקרא אדם הראשון לכל הבריאה: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" * מכתב כללי מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

- תרגום מאידיש -

ב"ה, יום ב' פ' ניצבים-וילך

ח"י אלול, ה'תשמ"ו

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו בימים האחרונים של השנה, ובפרט ביום הסגולה ח"י אלול, יום ההולדת של הבעל-שם-טוב ושל אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך,

ודאי זה הזמן המתאים להתבונן במשמעותו של ראש-השנה, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, ובמיוחד בנקודה המרכזית של ראש-השנה, ביום הכתרת המלך - הכתרת בורא העולם כ"מלך ישראל" ו"כמלך על כל הארץ", מלך ושליט מוחלט של עם ישראל, של כל העולם כולו ושל כל אחד ואחד בפרט.

והרי עניין ההכתרה הוא - לקבל מלכותו ברצון, שכל אחד יקבל על עצמו בכל לבו את עול מלכותו, יחד עם עול המצוות של המלך.

כיוון שכל ענייני התורה והמצוות, ובכללם הימים טובים, הם אין-סופיים, בהיותם קשורים עם האין-סוף האמיתי, ברוך-הוא, ובמיוחד יש לכל יום-טוב עניינים בלי גבול, הן בדברים כלליים שיש לכל הימים טובים, כמו איסור מלאכה, קדושה, שמחה וכו', והן בדברים שבהם כל יום-טוב שונה מן האחרים, כמו "מצוות היום" של חג המצות - מצה וכו'. קביעות הימים הטובים בימי השבוע או ביום השבת וכו'.

הכרחי, כמובן להצטמצם בנקודה אחת או שתיים, עם ההוראות שנובעות מהן באשר למעשה בפועל, שכן "המעשה הוא העיקר". נתעכב, איפוא, כאן על נקודה מסויימת שבה שונה ראש-השנה מכל שאר הימים-טובים ובאופן בולט, כפי שיוסבר להלן, לאחר ההקדמה הבאה.

* * *

כידוע, מוכתרים הימים-טובים (והימים הנוראים), וכן השבת, בתורה בתואר "מקראי קודש", ובגדר זה יש להם כל העניינים המשותפים, כאמור.

נוסף על כך יש לכל אלה עוד קו משותף נוסף: הם קשורים כולם עם אירועים מרכזיים בדברי הימים של העם היהודי, הן אירועים שהם למעלה מדרך הטבע והן אירועים בטבע. אבל עניין זה עצמו מעניק לכל אחד משלוש הרגלים את אופיו המיוחד: חג הפסח הוא החג של יציאת-מצרים ויחד עם זה "חג האביב", חג השבועות הוא חג מתן-תורה ויחד עם זה "חג הקציר", חג הסוכות - "כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי את בני ישראל" - הוא תזכורת של היחס ההשגחתי המיוחד של הקב"ה לעם ישראל ויחד עם זה "חג האסיף", יום הכיפורים קשור במתן הלוחות השניות והוא היום של עשיית תשובה על-ידי בני ישראל על חיי היום-יום של כל השנה, יום שהקב"ה קבע ליום של "סלחתי" ו"כדבריך". ואפילו יום השבת, שראשיתו שבת-בראשית, הוא יום של "זכר למעשה בראשית" וגם - "זכר ליציאת מצרים".

ראש-השנה הוא אחד היוצא מן הכלל. יום-טוב ראש-השנה הוא יום-טוב של יהודים ויום-טוב יהודי ("שתמליכוני עליכם"), אבל יחד עם זה אין הוא קשור, לכאורה, עם אירוע בחיים המיוחד לעם ישראל, וגם לא בנס שלמעלה מדרך הטבע, אלא, אדרבה, בבריאה של הטבע.

ראש-השנה מצויין כ"יום הזכרון" הוא, כפי שאומרים בתפלת מוסף של ראש-השנה "זה היום תחלת מעשיך, זכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא כו' ועל המדינות בו יאמר כו' ובריות בו יפקדו", ביום הזה נקבע על כל המדינות של כל העולם מה יהיה בהן, וכך גם על כל הנבראים הפרטיים.

ראש-השנה הוא היום שבו נברא אדם הראשון, ולמרות שאדם הראשון היה האחרון בנבראים ונברא ביום השישי של מעשה בראשית, מוגדר היום כ"תחילת מעשיך", משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה": האדם הוא המטרה הסופית, והכוונה והתכלית של הבריאה כולה, וכל הברואים הקודמים נבראו כדי לשרת את "בחיר הנבראים", שכן רק האדם יכול להשלים את הבריאה, ועל-ידי האדם - כאשר הוא השיג את שלימותו - מגיעים כל הנבראים הקודמים - הדומם, הצומח והחי - ומתרוממים אל שלימותם הם (על-ידי כך שהם משרתים את האדם ומסייעים לו בהישגיו).

ברם, שלימותו של נברא, גם כשהנברא הוא אדם הראשון שהוא יציר כפיו של הקב"ה, אינה יכולה להיות מושלמת. עד אשר - באותו יום שבו נברא - קרא אדם הראשון ל"כל הבריות", כל הבריאה כולה: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". הם עשו כן ואז (בו ביום) נעשה "ה' מלך גו', תיכון תבל בל תמוט" - שאז נעשתה השלימות של אדם הראשון ושל כל הבריאה.

* * *

ושוב אל תחילת המכתב:

כבר הוזכר תחילה, והוסבר ביתר הרחבה בהזדמנויות רבות, שעניין "הכתרת המלך" הוא - לחדש ולחזק מדי שנה בראשית ("ראש") השנה את התקשרותו אל הקב"ה על-ידי מילוי ציווי ומשאלתו: "שתמליכוני עליכם". בכך גם קשור, ומכך שואבים יהודים כוח מחודש, שכל יהודי מכריז מדי יום מיד עם היקיצה בבוקר: "מודה אני לפניך מלך", וכך גם עשרות פעמים בכל יום, בברכות שאנו אומרים בחיינו היום-יומיים, הברכות שלפני שאנו מכניסים משהו לפה וכן לאחר מכן, ולפני שאנו עומדים לעשות עניינים אחרים, אנו אומרים: "אלוקינו, מלך העולם".

כל הבריאה - "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", וכל יהודי בפרט מצווה "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" (לעשות להקב"ה דירה בעולם הגשמי הנחות), וכפי שאנו אומרים בתחילת התפילה: "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו".

כך מלמדנו גם ראש-השנה. צריך להיות "תמליכוני עליכם". "מלך ישראל", אבל לאחר מכן באה התפילה (וההשתדלות): "מלוך על העולם כולו בכבודך".

תכלית הבריאה היא אשר (לא רק אנו בני ישראל, אלא גם) כל העולם, כל האנושות, כל בני האדם, ויתירה מזו - כל הבריאה, הטבע, יכירו שבורא העולם הוא מלך על כל הארץ.

* * *

ולמרות שהשלימות המוחלטת תתגשם רק באחרית הימים, כאשר יקויים: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" (=כל האנשים ואפילו בעיני בשר), חייב אבל להיות הקיום של "אני נבראתי לשמש את קוני" על-ידי מעשינו ועבודתנו עתה וגם בעולם וככל השלימות שהדבר ניתן להיות, ומעשינו ועבודתנו בזמן הגלות מהווים גם הכנה לאחרית הימים, לגאולה השלימה.

כל אחד וכל אחת צריכים וחייבים לעורר ולהכין את העולם מסביב למלכות ש-ד-י, על-ידי שיהיו דוגמא חיה, וכן על-ידי כך שידברו ויפעלו עם הסביבה הכללית.

במילים פשוטות: להפיץ את הכרת וידיעת "יסוד היסודות ועמוד החכמות", שיש בורא עולם, ושהוא "בעל הבית לבירה זו", ושבכל שנה, היום שאנו היהודים חוגגים את ראש-השנה - הוא יום הדין בשבילנו, ובשביל כל העמים והמדינות ובשביל כל אחד במיוחד, כפי שצויין לעיל "יום הזכרון" במלוא היקפו.

* * *

ויהי רצון שכל אחד ואחת בתוך כלל ישראל יפעל בכל האמור, ושתקויים בקרוב ממש התפילה בספר תהילים של דוד מלך ישראל: "הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו" (עד שבמהרה בימינו ממש) "לשכון כבוד בארצנו", ונזכה כולנו להכתרה המלאה של "והי' ה' למלך על כל הארץ" - "והיתה לה' המלוכה" (שהכל יכירו במלכותו של הקב"ה),

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

ולכתיבה ולחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

 (חי"ק)

----------

יום ב' פ' ניצבים וילך: להעיר מהשיעור-חומש דיום זה* (ניצבים ל,ו) "(ומל ה' אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" - ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. אבודרהם סדר תפילת ר"ה (בשם הדרשנים). ב"ח לטור או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו). ר"ח שער התשובה פ"ד (ד"ה עוד - קטו,ב). של"ה ריש מס' ר"ה (ריג,א). לקו"ת ראה יט,א. לג,ד) - עניין התשובה (ראה גם 'התוועדויות' ה'תשמ"ו כרך ד' עמ' 289). ומרומז בזה גם עניין התפילה - אגה"ק ס"ד.

*) בשנת תשמ"ו. המו"ל.

פ' ניצבים-וילך: להעיר אשר השבת (השלימות) של שבוע זה הוא "שבת מברכים חודש תשרי" - ראה תורת הבעש"ט בזה ("היום יום" כ"ה אלול. כתר-שם-טוב - הוצאת קה"ת - הוספות סי' לא. וש"נ).

ח"י אלול: התחלת י"ב ימים אחרונים דחודש (אלול -) החשבון דשנה העוברת, מתאימים לחודשי השנה, וח"י אלול - לחשבון חודש תשרי העבר (ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 177. שם עמ' 179).

אלול: הראשי-תיבות בתיבה זו - ראה לקו"ש ח"ט עמ' 297 ואילך. חכ"ד עמ' 177. שם עמ' 313-314. קונטרס ש"פ ראה הנ"ל ס"א-ד. וש"נ.

יום הסגולה: להעיר, אשר ח"י אלול נקרא "יום טוב", "מועד", "יום הבהיר", "יום הזך והבהיר" ו"יום הקדוש" - ספר-השיחות ה'תש"א עמ' 105. ה'תש"ב עמ' 133. ה'תש"ג עמ' 90. שם עמ' 140 ואילך. שם עמ' 188. לקו"ד כרך ג' עמ' 946 ואילך. ספר-השיחות ה' תש"ה עמ' 122 ואילך. ועוד.

ח"י אלול, יום ההולדת של הבעל-שם-טוב ושל אדמו"ר הזקן: שני המאורות הגדולים, הבעש"ט בשנת נח"ת (ראה לקו"ד כרך א לא,א ואילך. ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 146. שם עמ' 188) ורבינו הזקן בשנת קה"ת (ראה ספר-השיחות שם עמ' 188) - ספר-השיחות שם עמ' 141 ואילך. וראה לקו"ש חכ"ד עמ' 178 ואילך, ובהנסמן שם. ולהעיר, שיום הולדת הבעש"ט היה ביום ב' (ספר-השיחות שם), כבקביעות שנה זו [תשמ"ו].

יום ההולדת: בעניין יום הולדת של צדיקים - ראה בארוכה לקו"ש ח"ה עמ' 86 שוה"ג להערה 1. וש"נ. וראה ג"כ בענייננו (ח"י אלול): ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 89 ואילך. שם עמ' 186. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד שם.

בעל התניא והשולחן-ערוך: ראה לקו"ש ח"ו עמ' 36 ואילך ובהערה 14 שם.

בנקודה המרכזית של ראש-השנה ... הכתרת המלך: ראה לקו"ש חכ"ד עמ' 621 הערה ד"ה אלגעמיינע נקודה וד"ה הכתרה ... מיט תקיעת שופר (שם עמ' 622).

מלך ישראל: תפילת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות) מישעיה מד,ו.

מלך על כל הארץ: נוסח תפילת העמידה דר"ה (חתימת ברכת "אלוקינו כו'") וכן בקידוש ובברכת ההפטורה.

לקבל מלכותו ברצון: ראה אוה"ת ר"ה עמ' א'רצה-ו. שם עמ' א'שמא-ב. ד"ה מן המיצר תר"ס. יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב. ובכ"מ. מקומות שנסמנו בלקו"ש חט"ו עמ' 237 הע' 60.

עול מלכותו יחד עם עול המצוות: דקבלו מלכותי תחילה ואח"כ אגזור עליכם גזירות (ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ,ג. פרש"י עה"פ אחרי יח,ב. וראה המשך יו"ט של ר"ה תש"ג (סה"מ תש"ג) פכ"ו). וראה ברכות יג,א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.

שכל ענייני התורה והמצוות ... הם אין-סופיים: ראה תהילים קיט,צו: רחבה מצוותך מאוד (ובמפרשים). וראה יהל אור להצ"צ עה"פ (עמ' תעא). אוה"ת בראשית (כרך ג) תקה,ב ואילך. לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סקע"ט (מו, סע"ג ואילך).

המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג,ב). ת"ע (קלג,ב. קלד,א).

הימים-טובים ... מקראי קודש: אמור כג,ב. ד. לז. ולהלן שם כו"כ פעמים "מקרא קודש".

וכן השבת: רמב"ן עה"פ שם, ב.

חג האביב: ראה בא יג,ד. משפטים כג,טו. תשא לד,יח. ראה טז,א.

חג הקציר: משפטים שם, טז.

כי בסוכות ... בני ישראל: אמור שם, מג.

בסוכות (ענני הכבוד): סוכה יא, סע"ב. מכילתא עה"פ בא יב,לז. תנחומא עה"פ שם (סי' ט). מכילתא עה"פ בשלח יג,כ. תו"כ עה"פ אמור שם. תיב"ע, ת"א ופרש"י עה"פ אמור שם. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' סוכה סתרכ"ה.

חג האסיף: משפטים שם. תשא שם, כב.

יום הכיפורים ... הלוחות השניות: ראה תענית כו,ב (במשנה ובפרש"י). שם ל,ב.

יום הכיפורים ... עשיית תשובה: והוא "קץ מחילה וסליחה לישראל" - רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז.

ליום של "סלחתי" ו"כדבריך": פרש"י תשא לג,יא. עקב ט,יח. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ד עמ' 570 הערה 10.

השבת ... "זכר למעשה בראשית" וגם - "זכר ליציאת מצרים": ראה מו"נ ח"ב פל"א (הובא ברמב"ן עה"פ ואתחנן ה,יב). חינוך מצווה לב. וראה שער הכולל (להרא"ד לאוואוט) פי"ז סכ"ט.

זכר ליציאת מצרים: ראה ואתחנן ה,טו (ובקידוש דשבת).

זכר ליציאת מצרים: ב' אופנים בזה: באופן כללי - והוא בכל המצוות (גם בר"ה - כמפורש בהקידוש ובכללות התפילות ובשבת כמפורש בקידוש) ובאופן מיוחד ואינו בשבת דדברות הא' ולא בתפילות דשבת. וי"ל דגם לא בהיחוד דר"ה כבפנים המכתב.

וי"ל דוגמא לדבר: בראשית ברא (כל העולם, כולל כל אוה"ע) בשביל ישראל שנקרא ראשית ואח"כ נחלקים - העולם וכו' וישראל.

יום-טוב ראש-השנה הוא ... חג יהודי: להעיר מתו"כ עה"פ אמור כג,כד: בני ישראל מקרא קודש ואין הגויים מקרא קודש. ובפירוש הראב"ד שם:  ...והכי פירוש' אע"ג דבראש-השנה גויים וישראל נידונין בו, סד"א ליהוו נמי גויים בכלל מקרא קודש ותקיעת שופר, להכי כתב רחמנא בני ישראל.

שתמליכוני עליכם: ר"ה טז,א. לד,ב.

יום הזכרון: כן נקרא בתפילות ובקידוש דר"ה (ולפי נוסח חב"ד גם בברכת הדלקת נר יו"ט דערב ר"ה). וראה אמור כג,כד: בחודש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה - ולהעיר לקביעות שנה זו [א' דר"ה תשמ"ז] מירוש' (ר"ה פ"ד ה"א) דזכרון תרועה הוא כשחל בשבת - דאז אין תוקעין מן התורה (משא"כ לבבלי ר"ה (כט,ב) שהוא רק אסמכתא).

ראש-השנה הוא היום וכו': בהבא להלן ראה לקו"ש חכ"ד עמ' 627; שם עמ' 643; חכ"ט עמ' 515 ואילך, ובהערות שם.

סוף מעשה במחשבה תחילה: פיוט "לכה דודי" ("לקראת שבת").

האדם הוא המטרה הסופית, הכוונה והתכלית של הבריאה כולה: ראה סה"מ תרכ"ז עמ' שט ואילך. לקו"ש חכ"ד עמ' 627 הערה ד"ה דער מענטש.

בחיר הנבראים: ראה בהנסמן בלקו"ש שם.

על-ידי האדם ... מגיעים כל הנבראים הקודמים ... ומתרוממים: ראה עיקרים מ"ג פ"א. קונטרס ומעין מ"א פ"ג. ספר-השיחות תורת-שלום עמ' 243. לקו"ש חכ"ד עמ' 643. חכ"ט שם.

יציר כפיו של הקב"ה: ראה ב"ר פכ"ד, ה. קה"ר פ"ג,יא (ב).

קרא אדם הראשון: פדר"א פי"א. זוהר ח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).

בואו ... עושנו: תהילים צה,ו.

השם מלך ... בל תמוט: תהילים צג,א. וראה פדר"א שם.

("ראש"): כידוע הטעם דנקרא "ראש-השנה" (ולא תחילת השנה) - לקו"ת תבוא מא,ג. ניצבים מז,א. ר"ה נח,א. עט"ר שער ר"ה בתחילתו. ובכ"מ.

מיד עם היקיצה בבוקר: סידור אדה"ז (קודם מודה אני). וכ"ה בשו"ע אדה"ז או"ח ס"א ס"ה. מהדו"ת שם ס"ו.

כל מה שברא הקב"ה: אבות ספ"ו. - סיום הפרק שאומרים תמיד בשבת שלפני ר"ה - לפי הנוהגים לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ.

לעשות לו יתברך דירה בתחתונים: ראה תנחומא נשא, טז. במדב"ר פי"ג, ו. תניא פל"ו.

בתחילת התפילה ... הודו: דה"א טז,ח. תהילים קה,א.

התפילה ... מלוך ... בכבודך: תפילת העמידה דר"ה.

ונגלה ... בשר: ישעי' מ,ה. וראה תניא שם. שער האמונה פכ"ד ואילך.

אני נבראתי לשמש את קוני: משנה וברייתא סוף מס' קידושין.

מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות ... הכנה לגאולה: תניא רפל"ז.

העולם ... ש-ד-י: בתפילת וע"כ נקווה (נתקנה ע"י יהושע ב"נ בכיבוש א"י - ראה כלבו סי' טז. תשובת הגאונים שערי תשובה סי' מג. שער הכולל פי"א. אוצר התפילות במקומו).

יסוד היסודות ועמוד החכמות: הרמב"ם ריש ספרו (והל' יסודי התורה). וראה בארוכה "הדרן" על הרמב"ם (קה"ת, י"א ניסן תשמ"ה). לקו"ש חכ"ו עמ' 114 ואילך.

הוא בעל-הבית לבירה זו: ראה ב"ר רפל"ט.

הראנו ... בארצנו: תהילים פה, ח-יו"ד. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קה"ת תנש"א) עמ' תשפו. התוועדויות ה'תשמ"ו כרך ג' עמ' 219-220. כרך ד'  עמ' 122-123.

והי' ה' למלך על כל הארץ: זכרי' יד,ט.

והיתה לה' המלוכה: עובדי' א,כא. וראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א.

ולכתיבה וחתימה טובה: וראה מטה-אפרים סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים נוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"ח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה לקוטי לוי"צ - אגרות עמ' רי: שאם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו', אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה כו', ולהעיר מר"ה טז,ב " ...בר"ה ... צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים".

ולהעיר מעניין הסליחה - דלכאורה פשוט שיום סליחה הוא יוהכ"פ - ובכ"ז בכמארז"ל שמתחילה (מופקדת) וכו' בר"ה (יל"ש תהילים קל,ד (רמז תתפא קרוב לסופו). פסיקתא פיסקא ולקחתם לכם (בהוצאת באבער - קפג,ב). וראה גם ויק"ר פ"ל,ז. קה"ר פ"ט,ז. ועוד). וראה או"ת להה"מ קב,ג-ד (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך - סתי"ח). יהל-אור להצ"צ תהילים שם (עמ' תקב). ובסה"מ תר"ל ד"ה את ה' האמרת היום (עמ' חצר): אף שעיקר הסליחה נא' ביוהכ"פ, אך מ"מ הסליחה מתחלת בר"ה, וכמ"ש רז"ל במד"ר ע"פ כי עמך הסליחה למען תורא הסליחה מופקדת עמך מר"ה עד יוהכ"פ, והיינו שהסליחה מתחלת מר"ה, ומה שהיא מופקדת עד יוכ"פ זהו למען תורא, כדי שיהי' בחי' יראה ויגיע לבחי' תשובה כו'.

לשנה טובה ומתוקה: להעיר: בטור או"ח סתקפ"ג (ורמ"א שם ס"א), שבליל ר"ה "רגילין לאכול ... תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה", וכ"ה בשו"ע אדה"ז שם. אבל בסידור האריז"ל ובסידור אדה"ז: שנה טובה ומתוקה (ראה לבוש או"ח סתקפ"ג). וראה לקוטי לוי"צ - אגרות עמ' שיא ואילך.