אף שהגאולה העתידה תהיה "כימי צאתך מארץ מצרים"
צריך להבין:
הרי הגאולה דלעתיד-לבוא תהיה "כימי צאתך מארץ מצרים", ואם כן, מאחר שהגאולה דיציאת מצרים לא היתה גאולה נצחית - כיצד אומרים שהגאולה דלעתיד-לבוא תהיה גאולה נצחית, שאין אחריה גלות?!
והביאור בזה:
גם הגאולה דיציאת מצרים היתה באופן נצחי, כמבואר בספרי המהר"ל מפראג שכללות העניין דיציאת מצרים פעל שלילת עניין העבדות אצל בני ישראל, מאחר שאז נפעל העניין ד"כי לי בני ישראל עבדים גו'", "שטרי קודם" (בהר כח,נה ובפרש"י), לעד ולעולמי עולמים.
ולכן, כאשר מגיע חג הפסח בכל שנה ושנה, חוגגים את "זמן חרותנו", אף-על-פי שבשעת מעשה מדגישים ש"השתא עבדין, לשנה הבאה בני חורין", ו"השתא הכא (בחוץ-לארץ) לשנה הבאה בארעא דישראל" - כי בחג הפסח נפעל עניין החירות באופן נצחי. ולא שייך עוד עניין העבדות כפי שהיה במצרים כו'.
אלא שהחירות שנפעלה ביציאת מצרים, היתה רק בנוגע לענין העבדות שהיתה במצרים, ולא בנוגע לכללות עניין ומציאות הגלות, שלא יהיה שייך יותר מציאות של גלות כו'. אבל לאידך - הכוח לכללות עניין הגאולה, כולל הגאולה דלעתיד-לבוא שהיא גאולה נצחית שאין אחריה גלות, הרי זה נלקח מהנצחיות שביציאת מצרים (שאז נשלל עניין העבדות באופן נצחי).
דוגמה לדבר - מכללות העניין דמתן-תורה:
כללות העניין דמתן תורה היה בנוגע לכל התורה כולה, כולל פנימיות התורה, תורתו של משיח, שתתגלה לעתיד-לבוא, שהרי מתן-תורה היה רק פעם אחת, ולא יהיה מתן-תורה עוד פעם, ולכן, בהכרח לומר שבמתן תורה נכלל גם תורתו של משיח.
ואף-על-פי-כן אומרים שרק מזמן האריז"ל "מצווה לגלות זאת החכמה", ועיקר הגילוי דפנימיות התורה יהיה לעתיד-לבוא, שאז ילמדו תורתו של משיח - אף-על-פי שבמתן תורה נכלל גם תורתו של משיח, כי במתן תורה היה זה באופן של העלם כו'.
[...] מזה מובן גם בנוגע לכללות עניין הגאולה - שהגאולה דלעתיד-לבוא תהיה גאולה שלימה ונצחית, שאין אחריה גלות (ולא כיציאת מצרים שהיה אחריה גלות), ולאידך - הנתינת-כוח לגאולה דלעתיד לבוא נלקחת מהנצחיות דיציאת מצרים, כנ"ל.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת ואתחנן, שבת נחמו תשמ"א - בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
