חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:16 זריחה: 6:10 כ"א באב התשע"ט, 22/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 970 - כל המדורים ברצף

מדורים נוספים
שיחת השבוע 970 - כל המדורים ברצף
לעורר, למחות, ובעיקר להתפלל
בציפייה לגאולה
יש חדש
תמיד נוסעים ולא נעצרים
חברון
לחזור ולשנן
ליווי של מלאכים
מן השמים ובידי אדם
בית-מקדש נודד
ביטול השנאה

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 970, ערב שבת פרשת מסעי, כ"ט בתמוז ה'תשס"ה (5ץ5.8.2005)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

לעורר, למחות, ובעיקר להתפלל

השאלות הקשות מחזקות את התובנה שזו גזרה משמים. יש מצב שהקב"ה נוטל את הבינה ממי שאמורים לקבל את ההחלטות. זה הזמן לזעוק ולהתחנן לאבינו שבשמים

אם כל שנה ימי בין-המצרים הם ימים קשים וכואבים, השנה על-אחת-כמה-וכמה. הימים האלה מעוררים את זיכרונות החורבן והגלות, הרדיפות וההשמדות, הסבל והייסורים שפקדו את עמנו לאורך אלפי שנות קיומו, ואלה זיכרונות לא-קלים. השנה אנחנו רואים ושומעים את מראות וקולות החורבן שמבקשים להמיט עלינו כאן ועכשיו, והלב מתפלץ.

אתה רואה את האימונים של רבבות חיילים ושוטרים, במתקנים שבהם התאמנו עד היום למלחמה באוייב, ועכשיו ה'אוייב' הוא אחינו היקרים, בעלי מסירות-הנפש, תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. זה נראה כמו משחק, והמפקדים דואגים למצב-רוח טוב, אבל זה לגמרי לא משחק ואין זו קייטנה. כאן עומדים לגרש בכוח יהודים מבתיהם, לקרוע ילדים מחדריהם, להוציא מתים מקבריהם, ולהחריב עשרים ושניים יישובים פורחים, וקרוב לחמישים בתי-כנסת ובתי-מדרש.

באימונים מצליחים החיילים לפנות יישוב בשעתיים; במציאות המרה זה עלול להיות אחרת לגמרי. כשאנשים נלחמים על הבית שבנו בעשר אצבעותיהם, על גינה שטיפחו, על עצים שנטעו, על משק שפיתחו ועל מפעל-חיים, הם נאבקים בציפורניים, בדם הלב, כלביאה שמנסים לגזול ממנה את גוריה. קשה אפילו לחשוב על המראות קורעי-הלב שייראו ביום המר והנמהר, היו-לא-תהיה.

מחיר נורא, ללא תמורה

יש אומרים שזה 'מחיר' שמוכרחים לשלם. קודם-כול, הם ממעיטים מאוד מגובה ה'מחיר'. הם לא באמת קולטים עד כמה זה מחיר נורא, שעלול להרוס את חייהם של כעשרת-אלפים יהודים עד יומם האחרון. זה איננו מעבר דירה מפתח-תקווה לרמת-גן, כפי שכמה עיתונאים אטומי-לב התבטאו. לא משתקמים מגירוש ברוטאלי כזה.  לא מתאוששים בקלות מהחרבת חיים שלמים שאנשים בנו בעמל-כפיים.

אך השבר אינו של המשפחות הנדונות לגירוש בלבד, אלא של מחצית עם, לפחות, שמאמין במפעל הזה, שאוהב את ארץ-ישראל, שאינו מסוגל לעכל את המחשבה כי יהודים מגרשים יהודים מארץ-ישראל ומחריבים יישובים יהודיים בנחלת אבותינו. מדובר במיליוני יהודים, שליבם נקרע לנוכח העובדה שמשתמשים בצבא-העם כדי להרוס את מפעל-חייהם, ושהמדינה, שעד היום חשו כי היא מדינתם, רומסת בדורסנות את אמונתם ואת נפשם. גם זה 'מחיר' כבד מנשוא.

אך גם אם ה'מחיר' היה סביר, עדיין לא ניתנה תשובה לשאלה הזועקת – תמורת מה? מה אנחנו מקבלים בתמורה לוויתור הנורא הזה? הטרור לא יפחת, אלא בדיוק להפך, הוא רק יתעצם ויגבר, חלילה, כאשר רצועת עזה תהפוך למחסן-נשק בלתי-נדלה ולמחנה-אימונים ענק למחבלים. אמרו לנו שהוויתור הזה יחזק את גושי היישובים. כיום ברור שתקדים העקירה ישמש מנוף לתביעה לעקור יישובים נוספים. אז למה, ריבונו-של-עולם, למה עושים את זה?

ישועת ה' כהרף-עין

השאלות הקשות הללו מחזקות את התובנה שזו גזרה משמים. יש מצב שהקב"ה נוטל את הבינה ואת היכולת לראות נכוחה את המציאות ממי שאמורים לקבל את ההחלטות. המון העם נגרר כעדר אחר ה'מנהיג', בלי להבחין שהוא מוליך את כולם אל עברי פי-פחת. הגמרא אומרת שמצב הזה הוא גזרה מלמעלה.

לכן אנו נדרשים לפעול בכמה כיוונים, כיעקב אבינו שפנה לתפילה, לדורון ולמלחמה. מצד אחד עלינו להזעיק את דעת-הקהל ולהפעיל את כל הלחצים האפשריים על מקבלי ההחלטות, ומצד שני זה הזמן לזעוק ולהתחנן לאבינו שבשמים כי יחוס על עמו ונחלתו ויעביר מעלינו את הגזרה הרעה הזאת.

זה הזמן להתכנס בכל מקום ומקום לעצרות תפילה וזעקה, להוסיף בתורה ובצדקה – וישועת ה' תבוא כהרף-עין, עד הישועה הגדולה והשלמה, בביאת משיח-צדקנו.

בציפייה לגאולה

"אמר להם הקב"ה: לשעבר, על-ידי שנבנה בית-המקדש על-ידי בשר-ודם, לפיכך חרב ושמם וסילקתי שכינתי מתוכו, אבל לעתיד לבוא אבננו ואשכין שכינתי בתוכו, ואינו חרב לעולם" (מדרש תהילים צ,יט)

יש חדש

עצרת-ענק בכותל

עצרת-ענק של תפילה וזעקה תהיה אי"ה ברחבת הכותל המערבי בירושלים. העצרת מתקיימת על-פי קריאת גדולי ישראל, הקוראים לאנשים, נשים וטף, להתאסף יחדיו, כדי לעורר רחמי שמים לביטול גזרת הגירוש של אלפי יהודים מבתיהם, והסכנה הנוראה שעלולה נסיגה זו להמיט על כולנו. העצרת תהיה אי"ה ביום רביעי, ה' במנחם-אב (יום ההילולא של האר"י ז"ל), בשעה 6 בערב, בהשתתפות אדמו"רים, גדולי התורה ורבנים.

סיומים ברדיו

הרבי מליובאוויטש קרא לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כמנהג החסידי הידוע, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. הסיומים ייערכו אי"ה גם ברשתות הרדיו. ברשת ב של קול-ישראל: בתכנית 'מלווה-מלכה', במוצאי-שבת, בשעה 1:05. ברשת מורשת (88.5, 104.8): במוצאי-שבת בשעה 22, ומדי ערב ב-21:45. בקול חי (93 ו-92.8): במוצאי-שבת בשעה 22, ומדי ערב ב-17:40. הסיומים ישולבו בשיחות בענייני המקדש ובין המצרים.

נסיעה לאוהלים

לקראת ח"י באלול, יום-הולדתם של הבעש"ט ושל בעל התניא, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציוניהם הקדושים באוקראינה. לפרטים והרשמה טל' 03-5701225,  050-6899681.

אלבום ההתחברות

הופיע אלבום "אוספים ומתחברים", שמאפשר לילדים לאסוף ולהדביק תמונות של יישובי גוש קטיף והשומרון. האלבום והתמונות מופצים בחנויות המכולת. טל' 09-7928593.

שלחן שבת

תמיד נוסעים ולא נעצרים

פרשת מסעי נפתחת במילים "אלה מסעי בני-ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". נאמר כאן "מסעי", לשון רבים, אף שכבר במסע הראשון – מרעמסס לסוכות – כבר יצאו ממצרים. בכך התורה מלמדת אותנו שיש דרגות רבות ב'מצרים', וגם מי שכבר יצא מ'מצרים' והגיע אל המרחב, עדיין עליו להוסיף לנסוע ולצאת מ'מצרים'.

דוגמה לכך היא התפילה, המעלה את האדם מלמטה למעלה. התפילה היא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - בעת התפילה עולה האדם מלמטה למעלה, מן המיצר אל המרחב. בתפילה עצמה יש כמה וכמה עליות, זו אחר זו. בכל עלייה  הוא יוצא מהמצב הקודם, אך אין הוא מסתפק בעלייה שהגיע אליה, שכן עליו לעלות עוד ועוד.

הכנה לתפילה

השלב הראשון הוא ההכנה לתפילה. קודם שהאדם עומד בתפילה לפני הקב"ה האין-סופי, עליו להתנקות ולהיטהר מענייניו החומריים. זהו שכתוב בשלחן ערוך: "קודם התפילה יפנה וייטול ידיו". תחילה עליו לפנות מעצמו את הפסולת הגלויה והפנימית, ולאחר מכן להסיר מעצמו את הטומאה הבלתי-נראית.

עכשיו הוא מתחיל להתפלל, וגם כאן יש שלבים. תחילה "הודו לה'" – הוא מודה שמציאותו של הקב"ה היא המציאות האחת והיחידה, ואילו תחושת המציאות של האדם אינה אלא אשליה. כך הוא יוצא מהמגבלות של מציאותו ומתעלה לרמה רוחנית גבוהה, שהיא בבחינת 'יציאת מצרים'.

דרגות בתפילה

גם בתפילה עצמה יש כמה וכמה עליות והתקדמויות, ובכללות ארבעה שלבים, עד שמגיעים לדרגה העליונה ביותר – תפילת שמונה-עשרה. בתפילה זו האדם יוצא  לחלוטין מכל תחושת המציאות האישית, ועומד בתחושת התבטלות גמורה לפני ה', כעבד לפני אדונו. לכן קודם תפילת שמונה-עשרה מבקשים "ה' שפתיי תפתח", שכן בגלל תחושת ההתבטלות הגדולה אין אנו יכולים אפילו לדבר בכוחות עצמנו לפני הקב"ה.

הגענו אפוא לדרגה גבוהה ביותר ב'יציאת מצרים', ובכל-זאת, כשמגיע יום המחרת, עלינו להתחיל מחדש את כל התהליך – מההכנות לתפילה, דרך אמירת "הודו", ועד תפילת שמונה-עשרה. כי ככל שהגענו ביום האתמול לדרגה גבוהה, הרי עכשיו נחשבת הדרגה הזאת בבחינת 'מצרים', ועלינו לצאת ממנה ולעלות לדרגה גבוהה עוד יותר.

לא לעצור ולא להתייאש

זו ההוראה שעלינו ללמוד מפרשת המסעות: יהודי שהגיע לדרגה גבוהה וסבור שדיי לו בכך, אומרים לו שעליו להוסיף ולעלות, להוסיף ולנסוע. יהודי נדרש להיות 'מהלך' ולא 'עומד'. אם הוא נעצר בנקודה כלשהי, גבוהה ככל שתהיה, אין הוא ממלא את תפקידו.

ומצד שני, יהודי השרוי בשפל המדרגה, אל יתייאש. עליו ללמוד מפרשת המסעות, שגם מ'מצרים', ערוות הארץ, אפשר לעלות ולהשתחרר, עד שמגיעים ל"ירדן ירחו", הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 349)

מן המעיין

חברון

ארבעה צדיקים

חברון נקראת בתורה "קריית-ארבע היא חברון". ולמה קורא אותה 'קריית-ארבע'? שגרו בה ארבעה צדיקים: ענר, אשכול, ממרא ואברהם. ונימולו בה ארבעה צדיקים: אברהם, ענר, אשכול וממרא. דבר אחר, שנקברו בה ארבעה צדיקים, אבות העולם: אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב. דבר אחר, שנקברו בה ארבע אימהות: חווה, שרה, רבקה ולאה.

(בראשית רבה)

כל הניסים בזכותה

כל הניסים שיהיו בקץ הגאולה יהיו בארץ-ישראל, משום שבה נמצאת העיר חברון, שבה קבורים האבות.

(תיקוני זוהר)

יום-טוב

יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותיי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לא-ל על הכול. ושני הימים האלו נדרתי שיהיו לי יום-טוב ותפילה ושמחה.

(הרמב"ם)

גן-עדן בטוח

בבואי אל המנוחה ואל הנחלה, עיר-הקודש קריית-ארבע היא חברון, כמו חלב ודשן תשבע נפשי, על חבליה כי נפלו לי בנעימים. כל מי שהוא דר בחברון הוא בטוח, כשייפטר וייקבר שם, שנפשו זוכה לעלות לגן-עדן התחתון בלי עיכוב בעולם, באין שום מוחה בידו, בלי שום צער כלל.

(חסד לאברהם)

לחבב מקום אבותינו

מי לה', לא יחוס על ממונו, ויחבב מקום אבותינו הקדושים בלב ונפש, ויתאמץ לחזק ישיבת אנשי-שלומנו במקום אבותינו הקדושים, זכותם יגן עלינו, ויושפע לו שפע ברכה וחיים. בזכות זה נזכה להתקשר בכל יום במידותיהם הקדושות, ויעלו תפילותינו מעלה-מעלה, עד רום המעלות, דרך מערת המכפלה, מקום שנחברו בה אבותינו הקדושים, ממקור הברכות אמן סלה.

(האדמו"ר האמצעי)

שלוש תשובות

בני ישמעאל טוענים שמערת המכפלה שייכת להם, כצאצאיו של אברהם. כמה תשובות לטענה זו: א) לישמעאל לא הייתה זכות ירושה כלל, כי הוא בן השפחה, ואין בן השפחה יורש. ב) לישמעאל אין כל קשר לשרה, וממילא אין לו קשר למערה שנקנתה בעבור קבורת שרה. ג) רובם המכריע של הערבים הגרים בארץ-ישראל ובשכנותה אינם צאצאי ישמעאל, כדברי הראב"ע (בראשית כז,מ): "ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאלים כי אם מתי מעט".

(לקוטי שיחות)

פותחים פתחים

כשהנשמה יוצאת מן העולם, היא נכנסת במערת המכפלה, ששם נמצא פתח גן-עדן, והיא פוגשת את אדם הראשון והאבות. אם זוכה, שמחים בה ופותחים לה פתחים ונכנסת.

(זוהר)

ישנים ועומדים

ארבעת האבות והאימהות שבחברון לא מתו, הם ישנים ועומדים בקיומם בגופם, ויודעים דברי סתר יותר משאר בני העולם.

(זוהר)

אמרת השבוע

לחזור ולשנן

בשנותיו האחרונות של המהר"ם שיק נחלשו עיניו עד שלא יכול עוד ללמוד בספר. הדבר גרם לו שיברון-לב כבד, והוא הרבה לבכות. שאלו משמשו: "על מה הוא בוכה?". השיב המהר"ם: "לו ידעתי שכך יקרה לי, הייתי לומד אחרת לגמרי".

המשמש, שידע כי המהר"ם למד תורה במסירות-נפש, כל היום וכל הלילה, התפלא: "וכי היה יכול ללמוד עשרים וחמש שעות ביממה?!".

נענה המהר"ם: "לו ידעתי מראש שאאבד את מאור-עיניי, הייתי ממעט בלימוד חדש ומרבה לחזור ולשנן דברים שכבר למדתי".

מעשה שהיה

ליווי של מלאכים

בחיל וברעדה התייצב ר' יחיאל אויש בפתח חדרו של האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלז, אשר התגורר אז בתל-אביב. לא-מכבר הגיע ר' יחיאל בדרך-לא-דרך לארץ, על אפם וחמתם של הבריטים. אימי המלחמה צפו מול עיניו, והפצע הפתוח על אובדן בני-משפחתו עדיין שתת דם בליבו.

הוא לא היה חסיד בעלז ובכל-זאת בא אל הרבי כדי 'לסגור מעגל' וכדי לשאוב עידוד וכוח לקראת הפרק החדש שביקש לפתוח בחייו. שנים חלפו מאז ראה, בפעם הראשונה, את הרבי. ובכל-זאת נדמה היה לו כאילו חלף נצח מאז הפגישה ההיא.

"נולדתי בעיירה סומבסטי, שבסביבות בודפשט", מספר ר' יחיאל. "יום אחד הופיעו הגרמנים יימח-שמם וריכזו את כל הצעירים למקום אחד, בבודפשט. הודיעו לנו כי בקרוב יסיעו אותנו לרוסיה-אוקראינה, כדי להשתתף במאמץ המלחמתי נגד הרוסים. משפחתנו לא נמנתה עם קהילות החסידים, אך אני ידעתי כי הרבי מבעלז שוהה באותם ימים בבודפשט, וברגעים גורליים כאלה השתוקקתי לקבל ממנו עצה וברכה.

"הגוי שניצב בפתח מחנה-ההסגר שבו נכלאנו, האמין בהבטחתי וניאות לאפשר לי לצאת 'לשעה קלה - ולחזור'. חמקתי בלאט מהמקום ולאחר שוטטות וחיפוש שנמשכו זמן-מה הצלחתי לאתר את מקום הימצאו של הרבי.

"לא אשכח את המעמד המרטיט, כאשר ניצבתי מול הרבי. על שולחנו דלקו שני נרות. הוא הביט בי בעיניו, שהפיקו זוך וטוהר. תיארתי לפניו את מצבי ושאלתי מה עליי לעשות - לברוח או לחזור למקום הריכוז. בכל אחת מהאפשרויות היה טמון סיכון רב לצד סיכוי מסויים. למעשה, בתוך ליבי קיוויתי שהרבי יורה לי לברוח.

"'חזור למקום הריכוז', הורה לי הרבי ללא שהות ומיד הוסיף: 'ותחזור  מהמלחמה בריא ושלם'. אף-על-פי שבשאלתי הצגתי גם אפשרות זו, הייתי מופתע במקצת מתשובת הרבי. 'אבל הדבר כרוך בסכנה גדולה!', טענתי. הרבי הביט בעיניי ואמר: 'בזכות אבותיך הקדושים תחזור בריא ושלם'. ניסיתי להתעקש ולשאול שוב, אבל הגבאי דחף אותי החוצה כאומר, 'האם לא שמעת, או לא הבנת?!'.

"נלקחנו לעומק רוסיה ואוקראינה, ושם העבידו אותנו בעבודות קשות ומפרכות. על כל חריגה קטנה מהפקודות הסתכנו בחיינו. זאת מלבד תנאי המחיה הקשים ביותר, שהפילו חללים לא-מעטים.

"מבין החוויות הרבות שחווינו זכורה לי אחת מיוחדת: בנדודינו ממקום למקום הגענו לעיר ניז'ין. שהינו שם כשלושה שבועות, עם קבוצה נוספת של יהודים מהונגריה. יום אחד סיפר אחד החברים כי בעיר זו טמון הצדיק רבי דובער מליובאוויטש, הידוע בכינויו 'האדמו"ר האמצעי', בנו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא'. הידיעה עוררה בנו דחף עז להשתטח על קברו, אולם במצבנו זה היה לא-מעשי.

"יום אחד, במהלך שהייתנו בעיר, נפתח פתח של אפשרות לממש את משאלתנו. הגרמנים נתנו לנו עגלות, כדי שנצא לסיבוב בין חקלאי העיר והסביבה ונקבץ מהם את המכסה שהצבא דרש מהם להעלות לו. שותפי בעגלה היה בחור ושמו נתן וייס. טיכסנו עצה כיצד נוכל לחמוק מהמשימה, לשעה קלה, ולפקוד את קבר הצדיק. לבסוף הגינו תכנית: שחררנו כמעט לגמרי את הבורג שחיבר את אחד הגלגלים לציר העגלה, ורופפנו את אחיזת הגלגל.

"יצאנו לדרך בשיירה, ובאמצע הדרך, ניתק 'לפתע' הגלגל ועגלתנו נתקעה. כדי שלא לעכב את כל השיירה, הוחלט שהאחרים ימשיכו בדרכם ואנחנו נתקן את העגלה ונמשיך בדרכנו. 'אל דאגה', הרגיעו אותנו, 'אנחנו כבר נדווח למפקדה על סיבת התעכבותכם'. מיד לאחר שהכול המשיכו הלאה, תיקנו את הגלגל ונסענו למקום מנוחתו של הצדיק. קראנו שם כמה מזמורי תהילים בכוונה גדולה, וביקשנו שנצליח לצאת מהתופת בשלום. משם המשכנו למשימה ולאחר מכן חזרנו לחברינו והכול עבר בשלום.

"את כוח ברכת הצדיקים ראיתי באותם ימים על כל צעד ושעל. לא-אחת נקלענו לאזור אש בין הגרמנים לרוסים ורק בנס ניצלו חיי. אף קרה פעם אחת שהגרמנים עצמם ירו עלינו - העובדים שלהם - כי 'חשבו' שאנחנו רוסים, וגם מזה ניצלנו.

"מניז'ין הועברנו לקייב, ושם הובלנו בתהלוכה ברחובות העיר, כדי להראות לתושבים את השבויים הרבים ולהפחידם, לבל יעזו להתקומם. משם נלקחנו לבדניצוב, ולאחר מכן לינוב-פול ועוד. אחר-כך נפלנו לידי הרוסים ועבדנו כשנה תחת ידיהם, הפעם נגד הגרמנים...

אחרי המלחמה חזרתי לביתי. שם התברר לי כי אחיי ואחיותיי נלקחו למחנות ונספו. לעומת זאת, את אמי פגשתי (אבי נפטר לפני המלחמה). נשארתי שם כשנה וחצי ולאחר מכן עליתי לארץ".

את כל זאת ועוד סיפר עתה ר' יחיאל לרבי מבעלז, בשעה שעמד מולו, בביתו שבתל-אביב. בעיקר בא אל הרבי כדי להודות לו על העצה והברכה שהעניק לו באותם רגעים של אימה ומבוכה. משהחל להודות, קטע אותו הרבי ואמר: "את כל אחד ואחד מהניצולים ליוו שני מלאכים".

(נשלח על-ידי יעקב וילהלם, ששמע את הסיפור מהרב יחיאל אויש מירושלים. מוגש לרגל יום פטירת הרבי מבעלז, בכ"א במנחם-אב)

דרכי החסידות

מן השמים ובידי אדם

כולנו מצפים לבניין בית-המקדש השלישי, שיהיה שונה במבנהו מבית-המקדש הראשון והשני. תכנית הבית מופיע בספר יחזקאל (פרקים מ-מג), בנבואה שבה גילה הקב"ה את "צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו" (שם מג,יא). לדברי המפרשים, הבית המתואר שם הוא בית-המקדש השלישי. אולם בלתי-אפשרי לתרגם את הדברים לתכנית אדריכלית מעשית, שכן דברים רבים אינם מובנים, והמפרשים מגדירים אותם "סתומים". כך אומר הרמב"ם (הלכות בית-הבחירה פרק א, הלכה ד): "בניין העתיד להיבנות, אף-על-פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר".

לצד תיאור זה יש לנו מסכת מידות, שבה מפורטות מידותיו של בית-המקדש השני. הרמב"ם, בפירוש המשניות, אומר שכאשר יגיע הזמן לבנות את בית-המקדש השלישי, הוא ייבנה על בסיס המידות שבמסכת זו, אלא שאז "יזכנו הא-ל יתברך ויגלה עינינו להבין הסתום ביחזקאל... שעל-ידי הסיפור הזה של בית שני, אנו יכולים לדרוש ולהבין בבניינא דיחזקאל" (לשון ה'תוספות יום-טוב' בהקדמתו למסכת מידות).

מי יבנה את המקדש

הסבר העניין קשור בסתירה הידועה שמופיעה בדברי חז"ל בשאלה, מי יבנה את בית-המקדש השלישי. בכמה מקומות נאמר שירד מן השמים, ובמקומות אחרים נאמר שייבנה בידי אדם (על-ידי המלך המשיח). אחד ההסברים הוא, שבניין בית-המקדש השלישי יהיה משולב ממעשי אדם וממעשי שמים - תחילת בניינו תהיה על-ידי אדם, ובתוך הבניין הזה ישתלבו דברים מן השמים.

כך יתבצע גם השילוב בין תיאור המקדש במסכת מידות לבין תיאורו בספר יחזקאל: הבניין שייעשה בידי אדם יהיה על-פי מסכת מידות, ולתוך הבניין הזה ירדו אותם חלקים "סתומים" שמתוארים ביחזקאל.

שילוב דומה היה קיים בבית-המקדש בעניין הקרבנות. מצד אחד נצטוו הכוהנים להביא אש לצורך הקרבת הקרבן, ומצד שני הייתה יורדת אש מן השמים. האדם צריך לעשות את המוטל עליו, ואז מוסיף הקב"ה את השלמות העליונה מן השמים. בבית-המקדש השלישי יגיע השילוב הזה לשיא שלמותו, עד שיתבטא גם בעצם בניינו של הבית.

העולם מזדכך

דבר זה קשור למהותו של הבית השלישי ולייחודו לעומת שני בתי-המקדש שקדמו לו. בבית-המקדש הראשון היה יתרון גדול בתחום הקדושה שיורדת מלמעלה, אולם העולם עצמו טרם היה כלי מוכן לגילויים נעלים כל-כך. בבית-המקדש השני היה מצב הפוך - הייתה הזדככות גדולה מלמטה, שכן בוניו היו בדרגת בעלי-תשובה, אולם הקדושה שהאירה בו לא הייתה בדרגה גבוהה כל-כך (ולכן חסרו בו חמשת הדברים שמבטאים את גילוי הקדושה). ייחודו של בית-המקדש השלישי הוא, שבו תתמזג השלמות של שני הצדדים - גם הקדושה שבאה מלמעלה וגם ההזדככות של העולם התחתון.

בית-המקדש השלישי ייבנה לאחר תקופת הגלות הארוכה והקשה, שבה עבר העולם תהליך עמוק של זיכוך פנימי. במשך שנות הגלות נבחנו ונצרפו כל רבדיה של המציאות, עד התחתונים ביותר. דורות של יהודים קידשו וזיככו את העולם כולו והכשירו אותו להיות כלי לגילויי הקדושה העליונים ביותר. עתה יכול להתרחש השילוב המלא בין שלמות הזיכוך שבא מלמטה לבין שלמות הגילוי האלוקי שבא מלמעלה.

דבר זה יתבטא בבניין המשולב של בית-המקדש השלישי. מצד אחד הוא ייבנה בידי אדם, כחלק ממצוות "ועשו לי מקדש", ומצד שני הוא ירד באש מלמעלה. מצד אחד הוא ייבנה על-פי מתכונת בית-המקדש השני, ומצד שני ישתלבו בו מלמעלה הדברים ה"סתומים" שמפורטים ביחזקאל. בכך מתבטאת השלמות המשולבת של הבית השלישי, שייבנה במהרה בימינו.

חיים יהודיים

 

סופר והדגם שבנה: "החלטתי לממש את החלום"

בית-מקדש נודד

חודשים על חודשים נשאר ר' מנחם סופר, מורה ומחנך בתלמוד-תורה חב"ד בקריית-שמואל, ער עד השעות הקטנות של הלילה. ההתרגשות וחדוות-היצירה גירשו את העייפות. על השולחן בסלון ביתו נחו מסורית קטנה, פצירה, אזמל וכלי-עבודה נוספים. לצידם התגלגלו קוביות עץ, קלקר קשיח, רדידי נחושת, טפטים ועוד חומרים. המשימה – בניית בית-המקדש.

עוד מדידה ועוד שיוף ושוב הצצה לתכניות הבנייה – משניות מסכת מידות והלכות בית-הבחירה לרמב"ם – כדי שהכול יתבצע נכון ומדוייק. חודשים של עיון ועמל באו לקיצם בדמות דגם מרהיב של בית-המקדש השני, שגודלו כמטר על שניים. גובה המבנה המרכזי, שבו שוכנים האולם, הקודש וקודש-הקודשים – כחצי מטר. הדגם היפהפה הוסע בזהירות לתלמוד-תורה, ועורר קריאות התפעלות מצד המורים והתלמידים. ההנהלה החליטה להקים לדגם פינת תצוגה קבועה ומאז הוא שם, בארון זכוכית.

חלום ילדות

כבר תשע שנים עומד בית-המקדש של ר' מנחם באותו מקום, ושובה את לב  התלמידים והמבקרים. פעם בשנה, בימי בין-המצרים, מוצא הדגם מארונו ויוצא לסיבוב הופעות ברחבי הארץ. הופעות אלה מלוות בהרצאה מלומדת של ר' מנחם, כשקהל-היעד הוא מבוגרים, ובדברי הסבר קצרים, עם עבודת יצירה סביב הנושא, כאשר קהל-היעד הוא ילדים.

ר' מנחם (32), תושב מעלות ואב לחמישה, אומר שמאז ילדותו הצית בית-המקדש את דמיונו. "בכל פעם שלמדנו את הנושא בכיתה הייתי מקשיב נפעם ומשרטט לעצמי את מבנה הבית. חלק מאותם שרטוטים שמור אצלי עד היום. חלומי היה לבנות בעצמי דגם של בית-המקדש. כשהתחלתי ללמד ולחנך ילדים, התוודעתי לערך של הוראה בדרך חזותית, והחלטתי לממש את החלום".

מקדש בנפש

הדגם הוקם תוך התייחסות לפרטים הקטנים ביותר. כלי המקדש נבנו בקנה-מידה של חצי ס"מ לאמה. מנורת הזהב, למשל, 'מתנשאת' לגובה של סנטימטר וחצי (שמונה-עשר טפחים במקור). שולחן הפנים, המזבחות, ארון-הברית, גרמי המדרגות ועוד – הכול בדיוק מעורר השתאות. המבנה המרכזי נפתח, ומתאפשרת הצצה למקום שאליו אפילו הכוהן הגדול היה נכנס רק פעם אחת בשנה.

הרצאותיו של ר' מנחם נושאות את השם 'סיור בבית-המקדש הכללי והפרטי'. חלקן הראשון מתאר את אגפי הבית, הכלים ותפקידיהם. החלק השני עוסק בהקבלה שבין עבודת בית-המקדש לעבודת ה' הנתבעת מכל יהודי, בבחינת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, 'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם' – בתוך כל אחד ואחד".

כמו הלב הפועם

"התגובות חמות מאוד", מספר ר' מנחם. "אנשים מבינים שבית-המקדש זה לא עניין להיסטוריה, אלא דבר בעל משמעות בהווה, לקראת שובו אלינו בקרוב".

כבר אירע שהוזמן להציג את הדגם שבנה ולהרצות עליו בחוץ-לארץ. "לפני שנה הופעתי כמה פעמים לפני קהלים מגוונים בפלורידה. הייתה שם אישה מבוגרת והיא התרגשה מאוד. בתום ההרצאה ניגשה אליי ובעיניים לחות מדמעות הודתה לי. 'כעת אני מבינה את מקומו של בית-המקדש בחיי העם היהודי ומדוע מתפללים כל-כך ומייחלים לבניינו. הוא היה כמו הלב הפועם של כל העם', אמרה והיטיבה להגדיר.

פינת ההלכה

ביטול השנאה

שאלה: מהו גדר האיסור לשנוא אדם מישראל?

תשובה: אסור מן התורה לשנוא כל אדם מישראל, שנאמר (ויקרא יט,יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך". עיקר האיסור הוא השנאה שבלב. כשאדם דורש את רעתו של חברו או שמח לאידו - אלה סימנים לשנאה חזקה, שהיא נושא האיסור.

גדולי הצדיקים הזהירו להישמר מכך במיוחד בארץ-ישראל, כי כאן היה החורבן ועדיין נשאר רושם ממנו.

גם כשיהודי שונא אותנו, אין הדבר מתיר לנו לשנאותו, אם-כי אז ההימנעות משנאה קשה יותר, כמובן.

אמנם חז"ל מדברים על רשעים שמצווה לשנאותם, אבל מאפייני הרשעים שחז"ל דיברו עליהם אינם קיימים בימינו. בדורות האחרונים, גם יהודי שאינו שומר מצוות, ואפילו מי ששונא את התורה ושומריה, אינו בגדר 'מזיד' אלא 'שוגג' בלבד, כ'תינוק שנשבה', מכיוון שקיבל חינוך שהרחיקו מן היהדות, והוא מושפע מאמצעי התקשורת, ה'תרבות' והבידור, התורמים לאווירה של ניכור ושנאה בין חלקי העם ובין עם-ישראל לתורתו ולארצו.

במקום להגיב בשנאה, יש להתבונן ולעורר רחמים על אותן אלפי נשמות יהודיות קדושות, השרויות לצערנו בגלות-בתוך-גלות, בתוך אווירה של שנאה וריחוק מיהדות, ו"הרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה" (כלשון בעל התניא).

כשהאדם מעורר בליבו אהבה לחברו, גם ליבו של חברו נמשך להתקרב אליו, כדברי שלמה המלך (משלי כז,יט) "כמים הפנים אל הפנים - כן לב האדם לאדם".

מקורות: ראה יבמות קיז,א ורש"י. פסחים קיג,ב תוד"ה שראה. תניא ח"א ס"פ לב. אגה"ק סו"ס ב. אג"ק אדמו"ר הזקן (ברוקלין תש"מ) סי' נא. 'מ"מ, ליקוט פירושים וכו'' לתניא ר"פ מו. 'לרעך כמוך' ח"ב, פרק 'לא תשנא' וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)