חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:41 זריחה: 6:10 ט"ז בחשון התש"פ, 14/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 966 - כל המדורים ברצף

מדורים נוספים
שיחת השבוע 966 - כל המדורים ברצף
הכוח המניע קיים במלוא עוצמתו
בציפייה לגאולה
יש חדש
הפוגע בישראל – מאבד את הזכות
לימוד התורה
הרבי ביקש 'מתנה'
חתונה שהתבטלה
התדבקות רוח ברוח
לא מש מתוך האוהל
הקפאה בשבת

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 966, ערב שבת פרשת חוקת, א' בתמוז ה'תשס"ה (8.7.2005)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

הכוח המניע קיים במלוא עוצמתו

המומחים למיניהם הציגו תחזיות שהתבססו על תמונת המציאות כפי שנראתה לעיניהם, אבל הם לא הביאו בחשבון שיש מציאות שאינה נראית לעיניים, והיא קיימת במלוא עוצמתה

כששואלים חסיד חב"ד מי מנהיג כיום את חסידות חב"ד, הוא משיב בפשטות: "הרבי". התשובה הזאת גורמת לשואל השאלה לבהות לרגע באיש-שיחו, כדי להבין בדיוק את כוונתו. הלוא הכול יודעים שקרה דבר-מה לפני אחד-עשר שנה, באותו מוצאי שבת-קודש, פרשת חוקת, תשנ"ד. ובכל-זאת, התשובה התמימה והפשוטה הזאת היא האמת, שבה מאמינים כל חסידי חב"ד בכל ליבם ובכל נפשם.

כיום, אחרי אחד-עשר שנה, אין צורך באמונה גדולה כדי לחוש כך. במידה מסויימת אפשר לראות זאת גם בעיני הבשר שלנו. עדיין זוכרים אנו את התחזיות של מומחים למיניהם על ההתפוררות הצפויה למפעליו של הרבי. הלהט ידעך, השלוחים ישובו לחיקה החמים של משפחתם וסביבתם המקורית, החסידים יתפזרו לכל עבר ועוד כהנה וכהנה. אלה היו תחזיות שהתבססו על תמונת המציאות כפי שנראתה לעיניהם של אותם מומחים, אבל הם לא הביאו בחשבון שיש מציאות שאינה נראית לעיניים, אבל היא קיימת במלוא עוצמתה.

צבא השלוחים

תורת החסידות מלמדת ש"רועי ישראל לא יעזבו צאן-מרעיתם". צדיקים, מנהיגי ישראל, אינם עוזבים את עדתם והולכים להתענג בגן-העדן. הם מוסיפים להרעיף ברכות על המקושרים עליהם, לעורר עליהם רחמים ולהעניק כוחות וסיוע מלמעלה.

בספר הזוהר נאמר דבר מופלא עוד יותר, שצדיקים אחרי הסתלקותם קיימים ופועלים בעולם הזה יותר מבחייהם. כאשר נשמתם הייתה מלובשת בגוף גשמי, הייתה מוגבלת במגבלותיו של הגוף, מגבלות של זמן, מקום וכדומה. לעומת זאת, אחרי הסתלקותם סרו המגבלות הללו, וממילא יכולתם של הצדיקים לפעול בעולם גדלה לאין-שיעור.

ואכן, כל המתבונן בהתפתחות העצומה שחלה במוסדותיו של הרבי ובמפעל השליחות באחת-עשרה השנים שחלפו, רואה בעיניו כי הכוח המניע שעמד מאחורי כל המפעלים הללו בעבר, קיים במלוא עוצמתו, ואף ביתר שאת. אין זה כמו מכונית הממשיכה לנסוע גם אחרי שמנועה כבה. מכונית כזאת אמנם תמשיך לנסוע קצת, אבל מהירותה תרד בהדרגה, עד שתיעצר. לא ייתכן שמהירותה תואץ, והיא תעלה על הרים ועל גבעות, ותוסיף לנסוע אלפי קילומטרים. אם היא נוסעת כך, זה עצמו מוכיח שמנועה פועל בכל הכוח והעוצמה.

באחת-עשרה השנים האחרונות גדל צבא השלוחים של הרבי כמעט פי ארבעה. כשלושת-אלפים שלוחים חדשים יצאו לקצוות תבל, כדי לעורר את הניצוץ היהודי, לחמם נשמות ולבנות חיים יהודיים. אם תשאלו כל אחד ואחד מהם מי הוא, ישיב בטבעיות גמורה: "אני שליח של הרבי מליובאוויטש". אם תבררו אצלו מניין הכוחות, תקבלו את התשובה: "מהרבי".

אמונה וזעקה

רבבות אלפי ישראל עולים מדי שנה אל ציונו הקדוש של הרבי, שופכים תחינה ורואים ישועות מופלאות. הם רואים בעיני-בשר איך מתחוללים דברים מופלאים אחרי שהשתטחו על הציון הקדוש. רבבות יהודים מכל רחבי העולם משגרים מכתבים ו'פתקים' אל הציון. לכל אלה ברור שהרבי שומע את בקשתם ומעורר עליהם רחמים לפני הקב"ה.

ברור שאין בכל זה כדי להחליף את האור הגדול שהיינו רגילים לראות בשנים שקודם-לכן. גדול הכאב על שאיננו זוכים לראות את הרבי בעיניים הגשמיות שלנו ולשמוע את מעיינות תורתו. זוכרים אנו איך בקע תמיד קולו הברור והצלול דווקא בשעות של ליקוי-מאורות, חרדות ומצוקות, כמו התקופה שבה אנו שרויים עכשיו.

לכן אנו מתפללים וזועקים לקב"ה שישים קץ לחשכת גלותנו וישלח לנו את משיח-צדקנו, אולם גם ברגעים שנותרו עד ביאת הגואל יודעים אנו שהרבי נמצא עמנו, ו"מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".

בציפייה לגאולה

"בימינו אלה ירדו כמה וכמה מניעות ועיכובים, ואדרבה, כבר רואים בעולם את הניסים והנפלאות... אם-כן הגיע הזמן שהדברים יחדרו לתוך טבע העולם, שהעולם עצמו יסייע לצמיחת הגאולה" (הרבי מליובאוויטש, ג' בתמוז תנש"א)

יש חדש

מנהגי יום ההילולא

על-פי הוראת ועד רבני חב"ד ורבני קהילות חב"ד ברחבי העולם נוהגים חסידים לקיים בקשר ליום ההילולא ג' בתמוז את המנהגים שתיקן הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הקודם. בשבת-קודש זו משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, עושים כמה מניינים לקריאת התורה). בצאת השבת מדליקים נר-נשמה. ביום ראשון בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון-נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 001-718-7234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. כמו-כן מקיימים התוועדות חסידית.

העצרת ביום א'

מסתיימות ההכנות לקראת העצרת המרכזית לרגל יום-ההילולא האחד-עשר של הרבי מליובאוויטש, שתהיה אי"ה ביום ראשון, ג' בתמוז (10.7), ברחבה שליד בית צעירי-חב"ד בכפר-חב"ד. ישתתפו בה אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ. בין אורחי-הכבוד: הראשון לציון הרב שלמה עמר, הרב הראשי לישראל; הרב יורם אברג'ל, ראש מוסדות 'רב פעלים' נתיבות; הרב מרדכי אלון, ראש ישיבת הכותל; והרב יגאל קמינצקי, הרב האזורי של חבל עזה. מקהלת חסידי חב"ד עם הזמר החסידי יוני שלמה ינעימו בניגוני חב"ד. פרטים בבתי-חב"ד ובמרכז צעירי-חב"ד, טל' 972-3-9607588.

'שיחת השבוע' ברוסית

העלון 'ווזחושזניה', שהוא מהדורה מיוחדת של 'שיחת השבוע' בשפה הרוסית, יוצא-לאור בעיצוב מחודש ובעריכה משופרת. בימים האלה מתקיים מבצע מנויים, שבו ניתנת הנחה של 25% (110 ש"ח לשנה או 55 ש"ח לחצי שנה). מתנה טובה לדוברי רוסית. טל'  972-3-9607588 (שלוחה 130).

שלחן שבת

הפוגע בישראל – מאבד את הזכות

כשהתקרבו בני-ישראל לארצו של עוג מלך הבשן, מספרת התורה: "ויצא עוג מלך הבשן לקראתם", ואז אמר הקב"ה למשה: "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו". לשם-מה היה צורך להרגיע את משה, שלא יפחד?

מפרש רש"י: "שהיה משה ירא להילחם, שמא תעמוד לו (לעוג) זכותו של אברהם". עוג עזר לאברהם אבינו, וסיפר לו שלוט נלקח בשבי. בעקבות מידע זה מיהר אברהם לצאת להילחם בארבעת המלכים ששבו את אחיינו, ניצחם ושחרר את לוט. עתה חשש משה, שזכותו זו של עוג תעמוד לו, ובני-ישראל לא יוכלו לנצחו במלחמה, אלא יאלצו לחפש דרך אחרת להיכנס לארץ-ישראל.

בני-ישראל לא חששו

רש"י מדגיש "שהיה משה ירא". לא נאמר שבני-ישראל פחדו מפני עוג, אלא דווקא משה רבנו חשש מפניו. איך ייתכן שבני-ישראל לא פחדו, ואילו משה רבנו "היה ירא"?

אלא יראתו של משה לא הייתה מפני גבורתו של עוג. גם בני-ישראל לא פחדו מגבורת עמי הארץ, וכפי שהתורה מספרת קודם-לכן, שכאשר שלח משה שליחים "לרגל את יעזר", לא הסתפקו השליחים בריגול העיר, אלא הלכו וכבשו אותה, באמרם: "בטוחים אנו בכוח תפילתו של משה". גם מפני עוג לא חששו, אולם משה ראה דבר שבני-ישראל לא ראו, ולכן חשש מפניו.

זכות המסייע לישראל

משה רבנו היה אוהב ישראל, וראה את גודל מעלתם של ישראל. הוא ידע שבני-ישראל ראויים שייעשו להם ניסים גדולים, ולכן לא חשש מכוחם ומגבורתם של עמי כנען. אך דווקא בגלל הכרתו במעלתם של ישראל ידע גם להעריך את גודל זכותו של מי שמסייע לעם-ישראל. וכאן חשש, שמא זכותו של עוג תעמוד לו.

למעשה, עוג איבד את זכותו כאשר ביקש להשמיד את עם-ישראל. חז"ל מספרים, שעוג, שהיה ענק בעל ממדים אדירים, עקר הר ששטחו כשטח מחנה ישראל, ורצה להשמיד את כל ישראל. במעשה זה איבד לגמרי את הזכות שהייתה שמורה לו, מזה שסייע בשעתו לאברהם, ובני-ישראל היו יכולים להרגו.

הכוחות ניתנו

לכן נאמר "ויכו אותו", בלשון רבים, אף שהקב"ה אמר למשה: "בידך נתתי אותו". מלכתחילה ניתן הכוח להכות את עוג למשה רבנו בלבד, על-פי ציווי ה', אולם מכיוון שעוג ביקש להשמיד את ישראל, איבד לגמרי את הזכות שהגנה עליו, ועתה היו יכולים כל ישראל להכותו.

מכאן אפשר ללמוד הוראה, שרועי ישראל מוסרים לעם-ישראל את הכוחות האלוקיים הניתנים להם. על-ידי מסירות-נפשם יכול כל יהודי להיכנס מיד 'לארץ-ישראל', במשמעותה הרוחנית, ואין הוא צריך להכניע את עוג, שכן כבר "ויכו אותו", והכינו לכל יהודי את הדרך. זו ההכנה לכניסה הגשמית לארץ-ישראל, הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 134)

מן המעיין

לימוד התורה

הגוף מתנגד

"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט,יד). אמר ריש-לקיש (ברכות סג,א): מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל". זה משום שהגוף מתנגד לענייני השכל והרוח, ועל-כן צריך שימות על דברי תורה.

(המהר"ל מפראג)

להמית את ה'אני'

אין דברי תורה מתקיימים אצל התקיפים ועזי-הרוח, אלא אצל הענווים, במי שממית 'עצמו', ממית את כוחו ועוצם ידו.

(עיטורי תורה)

התענוגים מפריעים

בן-תורה צריך 'להמית' את כל תענוגי העולם הזה ולהינזר מהם, שכן גם דברים קלי-ערך בתענוגי העולם מונעים את המסירה והנתינה באוהלה של תורה.

(היום-יום)

העולם כאילו 'מת'

רבי אפרים-זלמן מרגליות היה בעל עסקים רבים, אבל בשעה שעסק בתורה היה מסתגר בחדרו ולא היה נפנה לשום עסק. וכך הוא אמר: "אדם כי ימות באוהל" - בשעה שאדם יושב ועוסק בתורה, עליו להיות כ'מת' לכל ענייני העולם.

מי שאינו לומד

הרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר: מי שאינו לומד תורה בכל יום נעשה גס, בור ומזיק לכלל-ישראל.

פנסי אור ומקור ההצלחה

שיעורי תורה ברבים – בבית-הכנסת – הם פנסי אור ומקור הצלחה בגשמיות וברוחניות, ללומדים עצמם ולבני-ביתם.

(אגרות-קודש)

עצי החיים

העיתים הקבועים ללימוד תורה ברבים, הם 'עצי החיים' שבהם צריך כל יהודי להיאחז.

(ליקוטי דיבורים)

התחבולות לא יועילו

"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה". מה שלא יעשה האדם, בכל התחבולות שבעולם, לא יוכל להרוויח אפילו פרוטה אחת יותר ממה שנקבע לו בראש-השנה. להחליף את שעות הלימוד בטחינת מים - טיפשות היא, טיפשות גמורה.

(אגרות-קודש)

אמרת השבוע

הרבי ביקש 'מתנה'

מר דוד צ'ייס הוא איש-עסקים אמיד, תושב קונטיקט, ארה"ב. הוא התקרב אל הרבי מליובאוויטש ונעשה אחד התומכים הגדולים בפעילות שליחי חב"ד. פעם אחת סיפר, כי בתחילת התקרבותו אל הרבי קיבל יום אחד מכתב ממנו, ובו הרבי כותב: "לא נהוג שאדם יבקש לעצמו מתנת יום-הולדת, אבל אני רוצה לנהוג בצורה יוצאת מן-הכלל, ולקראת יום-הולדתי המתקרב, לבקש ממך בקשה – שתניח תפילין בכל יום". הרבי הוסיף כי הוא מקווה שמר צ'ייס יסכים לקבל גם ממנו מתנה – זוג תפילין.

מר צ'ייס מיהר להשיב, כי הוא מסכים בשמחה להעניק לרבי את המתנה המבוקשת, ובאשר לתפילין – הוא מבקש לא זוג אחד, אלא שלושה: אחד שיהיה בבית, אחד שיהיה עמו במסעותיו, ואחד ביאכטה, שבה הוא נוהג לשהות מדי פעם. הוא ציין כי הוא מאוד שמח לקבל מתנה מהרבי, אבל מכיוון שתפילין עולות כסף, והכסף הזה יחסר בפעולות אחרות של הרבי, לכן הוא מצרף את הסכום שלהערכתו עולים שלושה זוגות התפילין...

מעשה שהיה

חתונה שהתבטלה

סילוון לחיאני הוא בן למשפחה מסורתית מליאון. הנסיבות הפגישוהו עם צעירה לא-יהודייה מאיטליה, ובין השניים נקשר קשר שהתהדק והלך. יום אחד הפתיע סילוון את משפחתו בהודעה על החלטתו להתחתן עם אותה צעירה. הוריו נחרדו מהרעיון וניסו להניאו מכך, אך כל דבריהם נפלו על אוזניים ערלות.

הוריה של הצעירה נתנו את ברכתם לזוג וכבר נקבעו מקום ומועד לחתונה.

אביו של סילוון נמנה עם מקורבי בית-חב"ד בליאון. כמה שבועות לפני החתונה החליט לבקש את עזרת השליח בעיר, הרב שמואל גורביץ'. "אנא, עשה הכול למנוע מבני לעשות את הצעד הנמהר", התחנן לשליח. "אעשה כל שביכולתי", הבטיח לו הרב גורביץ'.

הרב גורביץ' נפגש עם סילוון והחל לדבר על ליבו. "אתה עומד לעשות מעשה שכל ימיך תתחרט עליו... ילדיך יהיו גויים, ובכך תנתק אותם משרשרת הדורות של עם-ישראל... יהודים מסרו את נפשם למניעת התבוללות ואתה עומד לעשות זאת בדעה צלולה... איך תפנה עורף להוריך-מולידיך ותסב להם צער רב כל-כך". אך כל זה לא ריכך את ליבו של סילוון.

לפתע הבזיק במוחו של הרב גורביץ' רעיון נועז. "יש לי הצעה בשבילך", פנה לסילוון. "אתה עומד לעשות צעד גורלי בחייך. סע אל הרבי מליובאוויטש וספר לו כך. ייתכן שהרבי יצליח לגרום לך לחשוב מחדש על צעדך. מצד שני, אולי דווקא אתה תשכנע אותו בצדקתך...".

הרעיון מצא חן בעיני סילוון. שבועיים בלבד לפני מועד חתונתו מצא את עצמו בחצר הרבי בניו-יורק. את פניו שם קיבל אחיו של הרב גורביץ', שלום, שבאותה עת היה תלמיד הישיבה בחצר הרבי. שלום עודכן על-ידי אחיו בפרטי המקרה.

באותה תקופה היה קשה להתקבל ל'יחידות' אצל הרבי. סילוון העלה את עניינו על הכתב, והתעקש למסור את מכתבו היישר לידי הרבי. למכתבו האישי צירף כמה מכתבים נוספים לרבי, ששלחו עמו בני-משפחה ומכרים מצרפת.

בשעת צהריים יצא הרבי מחדרו לתפילת מנחה. בתום התפילה, כשהרבי עשה את דרכו חזרה לחדרו, נדחק סילוון בין האנשים והושיט לרבי את צרור המכתבים. הרבי נטלם מידו ונכנס לחדרו.

במכתבו של סילוון, לאחר שסיפר על עצמו ועל תכניתו, תהה "איזו עוולה יש בכך שאני מבקש לנהוג על-פי צו-ליבי". בהמשך שאל, "איך אפשר לצפות ממני לפעול בניגוד לרגשותיי העזים כלפי הצעירה". לבסוף הוסיף, כי "גם אם המעשה שלי אכן חמור כל-כך על-פי התורה, אני מקווה שהדבר לא יפגע בכל האחרים ששלחו עמי מכתבים לבקשת ברכה. הם אינם אשמים במעשיי"...

כעבור כמחצית השעה חיפש מזכירו של הרבי את סילוון. הוא מצא אותו בעזרתו של שלום גורביץ', ומסר לו את תשובת הרבי, שנכתבה בשולי מכתבו. הרבי התייחס לכל הסעיפים במכתבו של סילוון. ראשית, העמידו על קדושת הנפש היהודית ועל החומרה הרבה שבה רואה התורה נישואי תערובת. "על-פי התורה, כשיהודי נושא גויה לאישה, הוא עושה עוול לא רק לעצמו אלא גם לה. נישואים כאלה פסולים מיסודם, נועדו לכישלון והם עתידים להזיק לשני הצדדים. לאור זאת, אם אמנם חפצים אתם זה בטובת זה, עליכם להיפרד".

בעניין השאלה כיצד דורשים ממנו להתעלם מרגשותיו, קבע הרבי כי פרידה מוחלטת ביניהם תצנן את הרגשות עד דעיכתם. על חששו שמא ייפגעו בגללו כל מי ששלחו עמו מכתבים לבקשת ברכה, השיב הרבי כי "לכל יהודי יש זכות להתברך, גם לך".

גם מכתבו של הרבי לא הצליח להטות את סילוון מדרכו. כעבור יומיים שב לצרפת וההכנות לחתונה נכנסו להילוך גבוה. בינתיים הגיעו מאיטליה הורי הכלה וכל בני משפחתה.

בשבת שקדמה ליום החתונה נפגשו סילוון וכלתו עם הוריה ובני משפחתה, בלשכת ראש העיר ליאון, להירשם לנישואין. המעמד היה חגיגי והכול התנהל כמצופה.

"התרצי להינשא לאיש זה?", שאל ראש העיר את הכלה. "כן!", השיבה. או-אז פנה ראש העיר אל סילוון ושאל אם רצונו לשאת לאישה את העומדת לצידו. למרבה ההפתעה, התשובה המיוחלת בוששה לבוא. סילוון שקע לפתע בהרהורים שהכניסו את הסובבים למתח ולעצבנות. לאחר כמה שניות אמר מילה אחת שהכתה את הכול בהלם – "לא!".

סילוון ניצל את ההלם והמבוכה שהשתררו במקום כדי לשאת את רגליו ולהסתלק. הוא רץ כל עוד רוחו בו עד שהגיע לביתו של אחד ממכריו. הוא חשש מנחת זרועם של אחי הכלה, שדמם האיטלקי הסוער רתח בעורקיהם, והחליט להסתתר בבית החבר עד יעבור זעם. לאחר מכן ידע כי נכון נהג: האיטלקים הנזעמים ריסקו את דלת הדירה ורוקנו את כל תכולתה.

כשנשאל סילוון מה גרם להתנהגותו הלא-צפויה רגע לפני החתונה, השיב: "אין לי שום הסבר הגיוני למעשיי. דבר לא השתנה בתוך ליבי, כשעמדתי שם מול ראש העיר. אך הרבי מליובאוויטש לא הניח לי להתחתן עם הגויה"...

סילוון (מרדכי) לחיאני נשוי כיום ליהודייה. הוא ואשתו מנהלים בית שומר מצוות, ושני ילדיהם לומדים בבית-ספר חב"ד בליאון.

(תודתנו למספרי המעשה – הרבנים שמואל ושלום גורביץ, ליאון)

דרכי החסידות

התדבקות רוח ברוח

השתטחות על קברי צדיקים מקורה קדום ביותר. חז"ל אומרים, שכלב הלך לחברון כדי להשתטח על קברי האבות, ובזכות תפילתו זו ניצל מעצת המרגלים. אולם החסידות, שגילתה עומק ביותר בהתקשרות לצדיקים ולנשיאי ישראל בכלל, גילתה גם את עומק מעלתה של ההשתטחות על קבריהם.

לא רק חסידים נהגו להשתטח על קברי רבותיהם, אלא אף האדמו"רים עצמם, ואפילו  ביתר שאת וביתר עוז. הכול שמעו על התכיפות הרבה שהרבי מליובאוויטש נהג לפקוד את ציונו הקדוש של חותנו, אך גם אדמו"רי חב"ד שלפניו וכך גם אדמו"רים רבים מעדות החסידות האחרות נהגו לפקוד את ציוני קודמיהם. מסופר על צדיקים רבים, שכאשר היה מוקשה להם עניין כלשהו בתורה, היו נוסעים לציון אבותיהם, וכשהיו חוזרים משם הייתה נהרה שפוכה על פניהם, משמחת האור שהאיר להם באותו עניין.

למעלה מגילוי אליהו

לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה עגלון, יהודי פשוט בתכלית. פעם אחת אמר לחסידים: "הרבי שלכם פחדן! כשהוא רואה מרחוק את ה'אוהל' (של אדמו"ר ה'צמח צדק' והרבי מהר"ש), הוא מחוויר. כשהעגלה נעצרת, כמעט איננו יכול לקום ממקומו. אני עוזר לו לרדת, ואך בקושי הוא מגיע לפתח. הוא נוקש בדלת, מקשיב ומחכה, ורק אז נכנס, ופניו לבנים כסיד. ואילו אני? אינני מפחד מכלום! אני נכנס בלי לדפוק, עומד ומסתכל כמה שאני רוצה, ויוצא"...

ב'קונטרס ההשתטחות' (לאדמו"ר האמצעי) מתואר כך עניין ההשתטחות: "כאשר אדם נכנס להיכל כבודו של צדיק, הרי הוא מתבטל ממציאותו, מצד גודל הבושה וההכנעה. כמו-כן, כשהולך ובא למקום מנוחת קודשו של הצדיק, ומצייר לעצמו את דמות פניו הקדוש והטהור - תיפול עליו אימתה ופחד, יותר מבחיים חיותו. שכן בחיים חיותו היה הצדיק בגדר גוף גשמי, ואילו עתה נפש הצדיק היא ברוחניותה, כמו שהיא. על-ידי ביטול גדול זה תוכל נפשו לידבק באיזה פרט מנפש הצדיק".

בקונטרס זה נמנות חמש דרגות בהשתטחות על קברי צדיקים. את המדרגה החמישית, האחרונה, הוא מתאר כך: "שיכול[ה] לעלות שם נשמתו עד מקום נשמת הצדיק... ואז יכול להוריד נשמותיהן לגופם ולדבר עמם, והוא אתדבקות רוחא ברוחא ממש. ועל-ידי זה יכולים להשיג השגות גדולות ברזין דאורייתא ולייחד ייחודין עילאין... והמדרגה הזאת היא גבוהה יותר מגילוי אליהו ורוח-הקודש".

"הוא הרבי"

כאשר הוכתר הרבי מליובאוויטש, התבטל אליו גיסו המבוגר, הרב שמריהו גוראריה ע"ה (הרש"ג), ונעשה חסיד בלב ונפש. שאלוהו כיצד הגיע למסקנה שהוא הרבי ולא חשב שאולי הוא-עצמו ראוי לתפקיד. סיפר הרש"ג: "הגיעה אליי שאלה שעסקה בדיני נפשות ממש והתלבטתי בה מאוד. מאחר שזו הייתה שאלה גורלית, נכנסתי אל גיסי (הרבי) והצגתי לפניו את השאלה. הרבי ענה, שבשאלה רצינית כל-כך אין הוא רוצה ליטול את האחריות על עצמו, ומאחר שהוא הולך היום אל הציון, יתדבר ויתייעץ בעניין עם חמיו, הרבי הריי"צ, וכשיחזור ישיב לי תשובה. ואמנם, בשובו מן הציון השיב תשובה נפלאה, שרק הרבי הריי"צ היה יכול להשיב". וסיים הרש"ג: "אני יודע שאינני יכול לדבר עם חותני; אם גיסי יכול לדבר עמו - הרי הוא הרבי"...

והרבי עצמו כתב באחת מאיגרותיו לשליח בעיר אחת: "איני יודע אופי אותם שהשפיע עליהם בעירו, אבל בכלל היה צריך לבאר להם העניין של אוהל צדיק הדור... אשר לכן גם עליהם לייפות את כוחו ולתת לו פתקאות וכיוצא בזה, כיוון שאין ביכולתם לבקר בעצמם על ציון הק'".

חיים יהודיים

 

שופכים שיח בציון הקדוש. כל שעות היממה

לא מש מתוך האוהל

אלפים מכל העולם נוהרים השבוע לניו-יורק, כדי לפקוד את ציון הרבי מליובאוויטש ביום ההילולא האחד-עשר שלו, ביום ראשון, ג' בתמוז. רבים אף יעשו את השבת במתחם האירוח הגדול, שהוקם בפאתי בית-החיים. זו תהיה שבת מרוממת במיוחד, שכולה תפילה ברוב-עם, לימוד בתורת הרבי והתוועדויות רוויות כיסופים והתחזקות. מצאת השבת ועד מוצאי יום ההילולא יעמדו בתור רבבות יהודים, מכל החוגים והסוגים, בדרכם לציון הקדוש, כדי להעתיר תפילה על הכלל ועל הפרט ביום סגולה זה.

מי שמנצח על קליטת ההמון העצום, לא רק בג' בתמוז אלא כל השנה, הוא הרב אבא רפסון, המתגורר בסמוך ועושה את מרבית שעות היממה בבית הצמוד לבית-העלמין – 'בית אוהל חב"ד ליובאוויטש'. רפסון, שנקשר למקום בעבותות אהבה, ואינו עוזב אותו זה אחת-עשרה שנים רצופות, מקבל את פני הבאים, מדריך אותם, ומסייע להם במאור פנים ובסבלנות אין-קץ.

תחנה ראשונה

"הציון הקדוש פתוח לקהל עשרים וארבע שעות ביממה, ואין רגע שאין כאן אנשים", אומר רפסון. "אני פוגש רבים, לאו-דווקא חסידי חב"ד, שאומרים לי כי בכל ביקור בארה"ב, תחנתם הראשונה תהיה תמיד אצל הרבי. הרבי השפיע על חייהם של יהודים רבים כל-כך, ואלה חשים כלפיו רגשות עמוקים של געגועים והכרת-תודה. מובן שרבים באים כדי להתפלל ולהיוושע. יש המגיעים כדי להודות לקב"ה על הישועות שזכו להן בעקבות התפילה בציון. אין כמעט יום שלא מספר לי מישהו 'הייתי כאן לפני תשעה חודשים וברוך ה' נושענו', 'עמדתי לפני מצב שנראה חסר סיכוי ותודה לא-ל הכול הסתדר'".

בוכים ומאושרים

כל מי שביקר בציון חש מיד את אווירת הקדושה השוררת בו. "אנשים נכנסים פנימה ומרגישים אינטימיות מופלאה, גם אם לצידם נמצאים עשרים או שלושים יהודים", מתאר רפסון. "נוכחותו של הרבי מורגשת במקום כמעט פיזית. יש היוצאים בוכים, מעוצמת המעמד, ויש שפניהם קורנות, כאילו זה עתה פרקו מליבם מטען כבד.

"אנשי-עסקים קשוחים נמסים כחמאה, ועיתונאים ציניים עומדים שם בעיניים לחות. אלה ואלה מתקשים לעכל את אבדן השליטה העצמית שחשו עם כניסתם לאוהל. יש הפונים לאחר מכן למשרדי, כדי לחלוק עם מישהו את החוויה. לא-מעט מבקשים עזרה בבחירת החלטה טובה, הקשורה להתחזקות בקיום מצווה וכדומה".

פקסים זורמים

חמישה מכשירי פקס במשרדו של רפסון פולטים ללא הרף בקשות לברכה, הנשלחות מכל קצווי תבל. "הפקסים יוצאים לתוך ארון סגור, ואיש אינו יכול להציץ בהם. אחת לשעה אני מביא אל הציון את כל המכתבים ומניחם שם", אומר רפסון. במקרים דחופים אנשים גם מתקשרים ומבקשים ממנו לגשת מיד ולהניח על הציון את הפקס ששיגרו. "זה תפקידי ואני עושה אותו באהבה".

סמוך לציון הוקמו שני מקוואות טהרה, ישיבה וגם תלמוד-תורה. כעשרה בתים סמוכים נרכשו על-ידי חסידי חב"ד, והם משמשים לאירוח כל המבקשים לעשות שבת וחג בקרבת הציון. "אפשר לומר כי דווקא בציון הקדוש חשים שהרבי נמצא עמנו ביתר שאת", אומר רפסון.

פינת ההלכה ומנהג

הקפאה בשבת

שאלה: האם מותר להקפיא בשבת מים לקרח?

תשובה: זו דוגמה לשאלה שאינה נזכרת בגמרא או בשולחן-ערוך, אלא עלתה בדורות האחרונים, והפוסקים מנסים להשוותה למצבים שנזכרו במקורות.

יש סברא לאסור הקפאה משום מלאכת 'בונה'. לעומתה סבורים אחרים שאין לראות בהקפאה מלאכת 'בונה', משני טעמים: א) אין כאן קיבוץ של אבנים או מוצקים אחרים לבניין אחד, אלא נוזל שנהפך למוצק (והראיה ממה ש'מחבץ', ההופך חלב לגבינה, חייב רק משום 'בורר' ולא משום 'בונה'). ב) קרח אינו 'בניין', מכיוון שאינו ראוי להתקיים (גם אם רוצים בקיומו) אלא במקפיא.

יש האוסרים הקפאה משום 'נולד', מכיוון שעל-ידי ההקפאה נוצר מן המים דבר חדש – קרח. זאת על-פי הדעה האוסרת את הפעולה ההפוכה - הנחת קרח או שומן בשמש כדי להמיסם (שם כתב הרמ"א שנהגו להחמיר גם כשהפעולה נעשית מאליה, ולא ישירות על-ידי האדם). אף התוצאה נאסרת לדעה זו שם, משום גזרת "משקין שזבו" (מיץ שזב מפירות העומדים לסחיטה, שנאסר שמא יסחטם בשבת). כאן אין גזרה כזאת.

רבים סבורים, שלדעת המתירים להפשיר קרח מותר גם להקפיא מים לקרח, ולכן מתירים לעשות זאת אפילו לכתחילה בעת הצורך (ויש מחמירים ואוסרים הקפאה בכל אופן).

מקורות: ראה שבת נא,ב, צה,א ופירש"י. רמב"ם הל' שבת פ"ז ה"ו. שו"ע או"ח סי' שיח סט"ז, רמ"א ונו"כ, ובשו"ע אדמו"ר הזקן סכ"ה-כז; סי' שכ ס"ט ונו"כ, ובשו"ע אדמוה"ז סט"ז. בן איש חי ש"ב פ' בשלח אות כ. יסודי ישרון ח"ג עמ' רצו וח"ד עמ' קיט. שמירת שבת כהלכתה פ"י ס"ד. פסקי תשובות סי' שכ ס"ק ד. שו"ת: אז נדברו ח"י סי' ח. דובב מישרים ח"א סי' נה. חלקת יעקב ח"ב סי' צח וח"ג סי' קיג. יחוה דעת ח"א סי' ל. מנחת יצחק ח"ח סי' כד. משנה הלכות ח"ד סי' מח. ציץ אליעזר ח"ו סי' לד. שבט הלוי ח"ג סי' נה. קובץ 'הערות וביאורים', כולל צמח-צדק, גיליון ה, ירושלים תשל"ז, עמ' קכד. תודה להרב לוי יצחק הלפרין, ירושלים.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)