קריאת התוכחה בקול נמוך
שאלה: ב'לוח השבוע' לפרשת בחוקותי, נאמר: "קוראים את פסוקי התוכחה בקול נמוך, אך באופן שישמע הקהל היטב את הקריאה (חוץ מהפסוק "וזכרתי את בריתי" (כו,מב) הנקרא בקול רגיל). בפסוק "ואף גם זאת" (כו,מד) חוזרים לקרוא בקול רגיל".
ושאלו מה המקור לזה, כי ב'פרי חדש' שצויין שם לא מדובר כלל על פסוקי התוכחה.
מענה: הכסף-משנה (הל' תפילה פי"ג ה"ז) הביא בשם רבנו מנוח, "ובירושלמי ס"פ בני העיר (מגילה פ"ג ה"ז) גרסו [זו גירסתו שם, וליתא לפנינו] כמנהגנו לקרות הקללות [דפרשתנו] בגמגום" [בבבלי לא,ב איתא שלוי בר בוטי קרא, וגמגם לפני רב הונא בקללות שבמשנה תורה (ופירש"י שקרא במרוצה ובקושי, כיוון שהיה קץ בקריאתן), ואמר לו רב הונא, שבקללות שבמשנה תורה מותר להפסיק באמצען].
פרטי המנהג הנ"ל מופיעים בספרי מנהגים של קהילות אשכנז (גרמניה) בדורות שעברו: בס' 'מנהגים, וורמיישא' עמ' קב אות צז, ובס' 'דברי קהלת' עמ' תמב (הובאו בנטעי-גבריאל הל' פסח ח"ג סי' מז הע' ב) וכן בקיצור שו"ע סי' עח ס"ד. ואחריו - בס' שולחן-הקריאה* (סי' יד, מסגרת השולחן ס"ק ד).
האם זכירת "ברית יעקב" אינה חלק מהתוכחה
שאלה: השל"ה (תושב"כ ס"פ בחוקתי, בדפוס אמשטרדם דף שמו ע"א. ועד"ז בס' 'תולדות לוי-יצחק', תשנ"ה, ח"ג עמ' 840) מפרש פסוק זה כחלק מהתוכחה, שיש טענה עלינו מפני שיש לנו אבות כאלה, ואם כן צריך לקרוא גם פסוק זה בקול נמוך כסיום התוכחה?
מענה: פירוש זה הוא על דרך הרמז והמוסר, אבל בכל דברי רז"ל (ראה תורה-שלמה עה"פ) ובמפרשים עה"פ, החל מפירש"י, מהווה פסוק זה התחלה לגאולה (ראה גם לקוטי-שיחות כרך כז עמ' 209).
השל"ה אינו מתייחס כלל למנהג הקריאה בקול נמוך (שלא כמובא בלקט 'פרפראות לתורה' עה"פ). ולכן צריך עיון המנהג שנתחדש בדורנו על פי פירוש זה של השל"ה, לקרוא גם פסוק זה בקול נמוך כמו התוכחה ('בין פסח לשבועות' פ"ד סנ"ה. לוח 'דבר בעתו' תשס"ד - שאף לא הביא מנהג אחר!) בניגוד לפירוש הפשוט המופיע בכל דרשות חז"ל והמפרשים!
*) על הל' קריאת התורה, שציין לו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב'מודעה רבה' ע"ד קרה"ת - אג"ק שלו ח"א עמ' קפח.
הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר
תגובות ל'ענייני תחנון'
ב'התקשרות' גיליון תקס"ז עמ' 15 דנו בשאלה כאשר מתפללים שחרית בערב שבת קודש וכבר הגיע חצות היום, האם צריך לומר תחנון. ויש קצת בלבול בדעות השונות: מה שנמסר בשם הר"ד בוימגארטן בשם אדמו"ר מהוריי"צ, ההוראה למעשה היא שלא לומר תחנון, וכדאי להזכירו מיד אחרי ה'פסקי תשובות', ואחר-כך להביא את הנהגתו של הר"י מתמיד, לומר תחנון.
והנה זכיתי להתפלל עם הרבי בשני מקרים שנפתרה בהם שאלה זו:
א. ביום חמישי, ט' טבת תשל"ז בלילה היה ליל יחידות, ולכן הגיע הרבי ל-770 למחרת, צום עשרה בטבת, בשעה 12. המניין היה ב'זאל'. אחרי שמונה-עשרה אמרו 'סליחות', והרבי התחיל לומר 'אבינו מלכנו'. ולפי הוראתו הידועה (מוא"ו תשרי תשל"ה) שאמירת 'אבינו מלכנו' תלויה בתחנון, הרי שבמצב כזה אומרים תחנון.
ב. בתפילת מנחה מאוחרת, לאחר שחזר הרבי מן ה'אוהל' בליל פסח שני - ואמר תחנון (כדין מנחה של ערב-פסח-שני, אף שבליל פסח שני כבר אין אומרים תחנון).
הרב טוביה זילברשטרום, ירושלים ת"ו
עוד בקשר ל'נשמת'
בחוברת 'התקשרות' גיליון תקס"ד, פרשת אמור, מובא דיון לעניין השלמת 'נשמת', ושם בסוף הערה 17 הביא ממשנה-ברורה בשם החיי-אדם שאינו רשאי לדלג לכתחילה 'לא-ל אשר שבת' כדי להתפלל בציבור, וכתב שלא מצא כן בחיי אדם.
ראשית, החיי אדם נמצא בהל' ק"ש וברכותיה - כלל כא סעיף א. ויש להוסיף עוד נקודה, שטעמו של החיי-אדם הוא מפני שכל זה נזכר בזוהר, שמע-מינה שכן הוא נוסח הברכה. ועיין זוהר פ' תרומה (דף קלב ע"א-ב), ופ' ויקהל (דף רב ע"ב) שכתב גם אודות 'א-ל אדון'. ואמנם באשל-אברהם להרה"צ מבוטשאטש מהדו"ת סי' נב נשאר בצ"ע גם אם מותר לדלג 'לא-ל אשר שבת' [ועל 'א-ל אדון' דן להקל, ולא הביא את הזוהר הנ"ל].
הרב אברהם-ישעיה פפויפר, במח"ס 'אישי ישראל', שכ' רמות, ירושלים ת"ו
עניינים שבצניעות
בגיליון תקס"ו עמ' 17 הובא מענה הרבי לשאלה "האם לדלג על עניינים שבצניעות בלימוד עם תלמידים".
ולהעיר ממענה כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' לשאלה זו (אדר-ראשון תר"ח. נדפס באגרות-קודש שלו, ברוקלין תש"מ, סי' יב, עמ' שמג ואילך), במענה על "שאלון הממשלה לרבנים" לפי הצעת ה'משכילים' לתוכנית לימודים ל'חדרים' לילדי ישראל, ובה סעיף המציע "ליקוטים מתנ"ך, שיכילו הפרשיות הנאות ללמוד עם ילדים, וידלגו על הפרשיות הלא-נאות ולא-נחוצות". ואלו דבריו:
"איך יעלה בליבנו לדלג פרשיות בתורת משה עבד ה', ולומר בשכל אנושי שאינם כל-כך הכרחיים, או שאינם כל-כך הגונות להידרש וללמוד עם נערים... [ומאריך בעניין קדושת כל דבר ופסוק ואות שבתורה, והתועלת מהם. ומבאר שאין לדמות זאת למארז"ל (מגילה כא,א) שמעשה ראובן ובלהה לא מיתרגמין בציבור, כי בשמיעה בעלמא של קריאת התורה בציבור חשו חכמים לכבוד האבות הקדושים כפירש"י שם, אבל בלימוד יסבירו ע"פ פירש"י דרך נאות וכבוד, וכמו שאונקלוס תירגם פסוקים אלה בתרגומו. ומסיים:] ובעל-כרחך צריך להודות שדרך לימוד כסדרן אין בו שום ספק, דאין לדלג אף פסוק אחד בשום מקום בתורה ח"ו.
ואם ידלג הנער מללמוד מעשה ראובן ובלהה, הנה בבואו אחר-כך ללמוד בתוכחות יעקב לראובן בפרשת ויחי... לא יבין הדברים כלל. וביותר, לדלג באמצע פרשה - הלא ידוע שהתורה כולה נדרשת ב"סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר", וכל אלו חובה והכרח להקבע בלב ושכל הילדים עת לימודן בתחלה בבתי הספר, וביו"ד סי' רמ"ה סעיף ו' [נפסק] שחייב האדם ללמד לבנו תורה שבכתב כולה בלא שיור כו'...".
אסף-חנוך פרומר, קריית-שמואל
הערת המערכת:
תשואות-חן על הציון לתשובת אדמו"ר ה'צמח-צדק'. ניתן להבחין בהבדל מסויים בין מענה הצמח-צדק למענה הרבי:
הצמח-צדק מדבר מהבחינה העקרונית, ומבחינה זו אין לדלג שום נושא ואף לא אות אחת. הרבי מדבר מהבחינה המעשית, ובה יש מקום, למשל, לדלג ענייני דקדוק, מפני שהמורה אינו בקי בהם. כך גם אין לשלול כליל דילוג ענייני צניעות, אם המורה חושש שלא יוכל ללמדם כראוי. אלא שהרבי מסביר, שדילוג של נושאים אלו בלבד עלול להשיג את ההפך מכוונת המורה. לגופו של עניין מסביר הרבי, שרואים בפועל שאין חשש לטוהר מחשבתם של התלמידים, כיוון שלומדים זאת כחלק מלימוד התורה, וקדושת התורה מגינה עליהם.
יארצייט בשבת בשנת האבלות
בגיליון תקנ"ז עמ' 16 דנו אודות מי שנמצא בתוך י"א חודש של אבלות, ובתוך זמן זה חל יום היארצייט שלו בשבת, אם יתפלל לפני העמוד, והביאו את תשובת הרבי בנושא. להשלמת העניין, מובא בזה מעשה שהיה.
סיפר לנו הרה"ח ר' יעקב ליב שי' אלטיין, שחותנו הרה"ג הרה"ח ר' ישראל ג'ייקובסון ע"ה ישב שבעה על אימו שנפטרה בר"ח שבט תש"י, ובש"ק ג' שבט חל היארצייט של אביו (שנפטר בג' שבט תש"ח), ונסתפק אם עליו להתפלל בשבת זו לפני העמוד ולעלות לתורה במניין שהתקיים בביתו, שם נפטרה האם, וביקש ממנו להתקשר ולשאול אצל הרבי [אז - חתנא דבי נשיאה] מה עליו לעשות.
הרבי ענה שאינו רב, והמספר ביקשו לומר מה השערתו בנדון, ללא 'פסק'. הרבי הסביר, שכאשר אבל מתפלל לפני העמוד, הרי זה בשביל האבלות, ולכן אין הוא מתפלל בשבת, כיוון שאז תהיה זו "אבלות דפרהסיא". אך כשיש לו יארצייט, אין תפילתו בשביל אבלות, לכן יכול להתפלל בשבת. אמנם, לדוגמה, אם יש מניין קטן, וכל המתפללים יודעים שהוא אבל וגם שיש לו יארצייט, הרי אם יאמרו להם שמכיוון שהוא אבל - לא יתפלל לפני התיבה, אדרבה זו תהיה "אבלות דפרהסיא" בשבת, עכ"ד.
ובשולי הדברים: בהערה 3 שם הוכח, שמנהגנו אינו מתאים לכמה טעמים שנאמרו בהנהגה זו שאבל אינו מתפלל בשבת ויום-טוב (שמחה, נעימות-קול, מידת-הדין), וממענה זה ברור שהטעם להנהגה זו הוא משום אבלות דפרהסיא בשבת ויום-טוב. אבל עדיין צריך ביאור מדוע נוהגים כן בכל יום שיש בו מוסף.
המערכת |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
