חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:22 זריחה: 6:07 ט"ז באב התשע"ט, 17/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"בראתי לו תורה תבלין"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 568 - כל המדורים ברצף
"בראתי לו תורה תבלין"
חג השבועות
"נאה לצדיקים ונאה לעולם"
הלכות ומנהגי חב"ד*

פעולת התורה ביצר-הרע היא לא לכלותו ולאבדו, אלא אדרבה, לבררו ולזככו  * גם לעתיד-לבוא לא יבטל הקב"ה את מציאות היצר-הרע אלא ישחט אותו ויעלהו לקדושה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות תורה - אמרו חז"ל1 "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

וצריך להבין: עניינו של משל - אפילו משל של חכם בשר ודם, ועל-אחת-כמה-וכמה משל שבתורה - שצריך להיות מכוון להסברת הנמשל2. ולכאורה, "תבלין" אינו משל מכוון לתורה, שהרי התבלין אינו מבטל את המאכל, ואילו התורה צריכה לבטל את היצר-הרע, ומהו הפירוש "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"?

והביאור בזה - שהיא הנותנת - דכשם שתבלין אינו מבטל את המאכל, אלא אדרבה, מטיבו ומכשירו להיות ראוי למאכל אדם, להיות דם ובשר כבשרו, שעל-ידי זה יתעלה המאכל למדרגת מדבר, כך גם פעולת התורה בהיצר-הרע היא לא לכלות ולאבד את היצר-הרע, אלא אדרבה, לבררו ולזככו, שלא זו בלבד שלא יהיה מונע לעבודת ה', אלא שגם הוא יעבוד את ה', כמו שכתוב3 "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", "בשני יצריך"4.

 [ועל-פי זה יש לפרש מה שאומרים5 "על חטא שחטאנו לפניך ביצר-הרע" - דלכאורה אינו מובן: הרי כל החטאים שמפרטים בהנוסח ד"על חטא" הם על-ידי היצר-הרע, ומהו החטא המיוחד שעליו אומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" - שזהו מה שחוטאים בהיצר-הרע גופא, שלא מבררים ומזככים אותו, אלא מכלים ומאבדים אותו, ובכך מסירים אותו מן הדרך, שאינו יכול להגיע לתכלית בריאתו - שהאדם יתגבר עליו וינצחו (כמובא בתניא6 משל הזונה שבזוהר הקדוש7), ועד שיתהפך לטוב].

וזהו גם מה שכתוב8 "הליכות עולם לו", ודרשו חז"ל9 "אל תקרי הליכות אלא הלכות" - שעניינה של התורה היא "הליכות עולם", לברר ולזכך את העולם.

ב. עניין זה מובן גם ממאמר רז"ל10 שלעתיד-לבוא ישחוט הקב"ה את היצר-הרע, שחיטה דייקא:

ובהקדמה - שאף-על-פי שעניין זה נאמר אודות לעתיד-לבוא, הרי, כל העניינים נפעלו כבר במתן-תורה, כידוע הפתגם שמתן-תורה לא יהיה עוד הפעם, אלא שלעתיד-לבוא יהיה הדבר בגילוי.

והעניין בזה - שפעולת השחיטה אינה מבטלת את גוף הדבר הגשמי, שנשאר בשלימותו, אלא שמוציאה את הדם והחיות שבו, ואז מקריבים את החלב - שמורה על עניין התענוג - על גבי המזבח.

וזהו שאמרו חז"ל11 "אין ושחט אלא ומשך" - שעל-ידי משיכה לא נעשה שינוי בהחפץ הנקנה, אלא שלוקח החפץ כמו שהוא ומושכו לרשותו, והיינו, שמעבירים את הדבר הגשמי - כמו שהוא - מרשות לרשות, מרשות הרבים, טורי דפרודא, לרשות היחיד (שהרי משיכה צריכה להיות ברשות היחיד דווקא12), דיחידו של עולם13.

וזהו עניין שחיטת היצר-הרע - שלא מבטלים מציאותו, אלא אדרבה, מעלים ומכניסים אותו לרשות הקדושה.

ג. ויש להוסיף ולבאר גם בנוגע להלכות שחיטה - שיש חמשה דברים שפוסלים את השחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה עיקור14 - כפי שהם בעבודת האדם:

שהייה: כאשר עושים חשבונות בעבודה, אם כדאי הדבר, ואם יוכל לפעול וכו', ובגלל זה משתהים באמצע העבודה, הרי זו שהייה שפוסלת, והיינו, שהעבודה צריכה להיות ללא חשבונות, בדרך דילוג דווקא.

חלדה - כחולדה זו התחובה בחורין15: ישנם כאלה שעבודתם היא באופן של הסתר, שלא יכירו בהם. ולדוגמה: כשמדובר אודות הידור מצווה - אינו רוצה שיכירו בו, שלא יאמרו שהוא "א פארפרומטער", וכיו"ב, ולכן עושה זאת בהצנע. ובמילא, בנוגע לעניינים כאלה שאי-אפשר לעשותם בהצנע, כמו גידול זקן - אינו עושה אותם כלל... וצריך לידע שחלדה פוסלת, אלא צריך לעבוד עבודתו באופן גלוי, ולא יבוש מפני המלעיגים (כמבואר בסעיף הראשון דשולחן-ערוך אורח-חיים).

ומה שטוען שאינו רוצה לעשות זאת משום יוהרא, שלא יבוא לידי ישות - הרי16 לא מדובר כאן אודות עניינים שבהם נתפרש שאין לעשותם מפני יוהרא, כמו תפילין דרבנו תם17, ובזה גופא כבר נהגו החסידים לעשות זאת בגלוי18. ובמילא, צריך לידע שבטענה זו (שאינו עושה עניין פלוני כדי שלא יבוא לידי ישות) מרמה הוא את עצמו, והאמת היא שאינו רוצה לצאת ממציאותו ("ער וויל ניט ארויסגיין פון זיך")!

- מסופר19 על חסיד של אדמו"ר האמצעי שהיה קולט מאמר חסידות וחוזר עליו בטוב, ובנסיעתו (או בלכתו) מאדמו"ר האמצעי לביתו היה חוזר המאמר בכל הישובים שהיה עובר דרכם, שפעם התאונן בפני אדמו"ר האמצעי ב"יחידות" שניתוסף אצלו ישות מחזרת המאמרים, ולכן רוצה להפסיק לחזור המאמרים, והשיב לו אדמו"ר האמצעי: "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן". כלומר: מה נוגע לו המציאות שלו, אם יתוסף אצלו ישות אם לאו. ולהעיר, שהא גופא שחושב על עצמו הרי זה עניין של ישות! כאשר יכולים לפעול במקום מסויים עניין המתאים אל הכוונה של בעל הרצון - צריכים לעשות זאת מבלי לחשוב על עצמו.

הגרמה: כאשר פעולת השחיטה היא באופן שעוקר את הסימנים, שהוא עניין ביטול המציאות לגמרי - הרי זה היפך הכוונה, כאמור לעיל שהכוונה היא שהיצר-הרע עצמו יתהפך לאהבה את ה'.

ודרסה - ששוחט על-ידי דחיקת הסכין - שמסגף את עצמו על-ידי תעניות וכיוצא בזה, שעניין זה פוסל. והיינו, שלא דורשים ממנו להתענות משבת לשבת, ואפילו לא בשני ובחמישי, אלא אדרבה, כתורת הבעש"ט20 על הפסוק21 "עזוב תעזוב עמו", שהעבודה צריכה להיות עם הגוף.

וזהו גם העניין דעיקור.

* * *

ד. איתא בגמרא שבמתן-תורה "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם... מכאן מודעא רבה לאורייתא" (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס22).

וידועה השאלה בזה23: הדין הוא ש"תליוהו וזבין זביניה זביני"24, ואם-כן, מהי ה"מודעא רבה" שקיבלוה באונס, הרי גם מכירה באונס הווי מכירה?

ה. יש מתרצים25 שהדין ד"תליוהו וזבין זביניה זביני" הוא רק בנוגע להמוכר, אבל אם כופים את הלוקח לקנות, לא מהני26,

- וטעם הדבר: בבעלות יש ב' עניינים: בעלות על גוף החפץ עצמו, ועניין ההשתמשות. ולמטה מזה - קניין הגוף וקניין פירות. ולכן, כאשר כופים את המוכר למכור את החפץ, הרי כיוון שההשתמשות ניטלת ממנו בעל כורחו, ונשארה לו רק הבעלות על עצם החפץ (ללא השתמשות), שזוהי בעלות קלושה ביותר, יכולים להפקיעה על-ידי אונס.

מה-שאין-כן כאשר כופים את הלוקח לקנות את החפץ, צריך הקניין לפעול שתהיה לו הן הבעלות על גוף החפץ והן ההשתמשות (שהרי כאשר משתמש בהחפץ מצד הכפייה אין זו השתמשות), ואין האונס יכול לפעול הקנין בב' הדברים -

וכיוון שבמתן-תורה צריכים בני ישראל לקנות את התורה - לא מהני קניין באונס.

אבל באמת אין זה תירוץ מספיק, שהרי האונס דמתן-תורה הוא לא על קבלת התורה, אלא שישעבדו את עצמם בשיעבוד הגוף לקיים את התורה, ועניין זה יכול שפיר להתקיים באונס, כמו מכירה באונס.

ו. ויש תירוץ נוסף27 - שהדין ד"תליוהו וזבין זביניה זביני" הוא רק כאשר נותנים את המעות מיד, דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקני, מה-שאין-כן אם יתנו המעות לאחר זמן, לא הווי קניין. ובנדון דידן, הרי קבלת שכר על קיום התורה ומצוות היא רק לאחר זמן, ולכן הווי מודעא רבה לאורייתא שקיבלוה באונס.

אבל, גם תירוץ זה דורש ביאור, שהרי:

ישנם כמה מצוות - ובכללם תלמוד תורה - שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה28.

ונוסף לזה, כיוון שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה29, הרי מצד ההבטחה על השכר כשלעצמה, "אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'", חשיב כאילו כבר נעשה הדבר במתן-תורה.

- ועל-פי זה יש לבאר מארז"ל "מאי דכתיב30... יום הששי, ה' יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו כו'", היינו, שכל מעשה בראשית תלוי ביום הששי, והוא ו' בסיוון שניתנה בו תורה. ולכאורה אינו מובן: הרי העיקר הוא שבני ישראל מקיימים את התורה, לאחרי מתן-תורה, ולמה תלוי הדבר בשישי בסיוון שבו רק "מקבלים התורה"? אלא, מצד זה שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, נמצא, שבשעת קבלת התורה כבר נעשו כל ענייני התורה ומצוות.

וזהו גם הביאור בשייכות ב' הפירושים במה שכתוב3 "ואהבת את ה' אלוקיך", לשון ציווי ולשון הבטחה31 (ועל-דרך זה בכמה עניינים דוגמתם שעל-פי לשון-הקודש משמשים הן בלשון ציווי והן בלשון הבטחה), דכיוון שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, הרי הציווי עצמו חשיב כהבטחה. -

וכיוון שמצד זה שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה ישנו כבר גם העניין דקבלת השכר - מהי ה"מודעא רבה לאורייתא" שקיבלוה באונס, הרי אגב זוזי (קבלת השכר) גמר ומקני גם באונס?

ז. ויש לבאר זה על-פי תורת החסידות:

מבואר בחסידות32 בפירוש דברי המשנה33 "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", ש"פרס" הוא מלשון "פרוסה", היינו, שכל הגילויים אינם אלא הארה בלבד, ואילו אמיתית העניין דשכר המצוות הוא גילוי העצמות, שבזה לא שייך עניין של פרוסה, כיוון שכל עצם בלתי מתחלק34 וגילוי העצמות - אמיתית העניין דשכר מצוות - יהיה לעתיד-לבוא דווקא, דאף שפועלים זאת עתה על-ידי קיום המצוות, מכל-מקום, גילוי הדבר יהיה לעתיד-לבוא דווקא.

וכיוון שאמיתית העניין דשכר מצוות יהיה רק לעתיד-לבוא, הרי אי-אפשר לומר שישנו כבר העניין דקבלת שכר, ואגב זוזי גמר ומקני, ובמילא אתי שפיר שיש מודעא רבה לאורייתא שקבלוה באונס.

* * *

ח. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר35 שהיה מנהג אצל חסידים שבחג השבועות היו אומרים "מזל טוב".

- פעם היו אומרים "מזל טוב" בשעת קריאת התורה, אבל אחר-כך, בגלל חשש הפסק, הנהיגו לומר "מזל טוב" קודם או לאחר קריאת התורה.

וביאור השייכות ד"מזל טוב" לחג השבועות:

"מזל" - הוא עניין שלמעלה מהשתלשלות, שזהו שאמרו36 "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", והיינו, שגם כאשר חסרה ההמשכה אפילו בשורש העניינים, הרי זה נמשך מבחינה שלמעלה מהשתלשלות (על-דרך לשון חז"ל "אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו").

כיצד מגיעים לבחינה שלמעלה מהשתלשלות - הרי זה על-ידי העבודה דחג השבועות בעניין הקדמת נעשה לנשמע, שהוא עניין הביטול לבעל הרצון, היינו, שכל מציאותו היא שעל-ידו נשלמת הכוונה של בעל הרצון37.

וכאשר יהודי עומד בתנועה של ביטול לבעל הרצון, אזי מקבל גם ההמשכה מלמעלה באופן כזה - במידה כנגד מידה38 (שהרי אף שמידה בטל, במידה לא בטל39) - שנמשך מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות בכל העניינים דבני חיי ומזוני רוויחי, ובכולם רוויחי, כדי שינצל אותם לרוחניות, כמאמר אדמו"ר הזקן40 שהקב"ה נותן לבני ישראל גשמיות כדי שיעשו מזה רוחניות: בני - לגדלם ולחנכם לעסוק בתורה ומצוות, חיי - לנצל כל יום עבור קיום התורה ומצוות באופן שהימים הם יומין שלמים ולא חסרים41, ומזוני - ליתן חלק לצדקה, שעל-ידי זה מעלה את כל השאר42.

(קטעים מהתוועדות יום ב דחג השבועות תשי"ג. תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ג, כרך ח עמ' 229-235)

----------

1) קידושין ל,ב. וראה גם קונטרס עניינה של תורת החסידות סי"ט ובהערה 114.

2) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ה עמ' 147, ובהנסמן שם.

3) ואתחנן ו,ה.

4) ברכות נד,א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

5) בנוסח "על חטא" בתפילות יוהכ"פ.

6) ספ"ט. ספכ"ט.

7) ח"ב קסג,א.

8) חבקוק ג,ו.

9) מגילה כח, סע"ב. וש"נ.

10) סוכה נב,א.

11) חולין ל,ב. וראה לקו"ש חי"ט עמ' 206. וש"נ.

12) ראה טושו"ע חו"מ סקצ"ח ס"ט.

13) ראה סהמ"צ להצ"צ מצווה לדון במו"מ (דרמ"צ לז,א). ובכ"מ.

14) חולין ט,א. רמב"ם הל' שחיטה רפ"ג. טושו"ע יו"ד רסכ"ג.

15) פרש"י שם.

16) ברשימה נוספת - שלפעמים צ"ל עניין של גאווה בשביל העבודה. וכמסופר אודות א' החסידים של אדמו"ר הזקן, שהיה מתגבר על היצר-הרע על-ידי גאווה... שכאשר היצר-הרע היה מסיתו, היה מרים עליו קול צעקה ("ער פלעגט אויפהויבן א געוואלד"), באמרו: איך מתאים דבר כזה לחסיד של אדמו"ר הזקן!...

17) ראה שו"ע אדמוה"ז או"ח סל"ד ס"ו.

18) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"א עמ' 7 ובהערה 8 שם ובשוה"ג. וש"נ.

19) ראה גם שם ח"ב עמ' 323. וש"נ.

20) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סכ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט).

21) משפטים כג,ה.

22) פרש"י שם.

23) ראה בארוכה שער-יששכר מאמרי חודש סיון מאמר מודעה רבה לאורייתא. ספרים שהובאו בפרדס-יוסף עה"ת יתרו יט,יז.

24) ב"ב מז, סע"ב. וש"נ.

25) שער-יששכר שם אות ב.

26) העיטור - הובא בב"י חו"מ סכ"ה.

27) שער-יששכר שם אות א.

28) פאה פ"א מ"א.

29) ראה ב"ר פמ"ד, כב.

30) בראשית א,לא ובפרש"י.

31) ראה תו"א תשא פו,ג. ובכ"מ.

32) ראה לקו"ת תזריע כ,ב. ובכ"מ.

33) אבות פ"א מ"ג.

34) ראה סה"מ תרפ"ט עמ' 49, ובהנסמן שם בהערה 330.

35) ראה שיחת ליל ב' דחג השבועות ה'ש"ת בתחלתה (סה"ש קיץ ה'ש"ת עמ' 121).

36) מו"ק כח,א. וראה ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי וירא יא,ג ואילך. המשך מים רבים תרל"ו פקע"ד. קונטרס "חנוך לנער" עמ' 48.

37) ראה לעיל במאמר ד"ה וידבר אלוקים פ"ז (תו"מ ח"ח עמ' 204). וש"נ.

38) סנהדרין צ, סע"א.

39) סוטה ח,ב.

40) איגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' רסה (נעתק ב"היום יום" כז טבת. וראה גם "היום יום" כז אלול).

41) ראה סה"מ מלוקט ח"א עמ' תנא. וש"נ.

42) ראה תניא פל"ד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)