חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:15 זריחה: 6:11 כ"ב באב התשע"ט, 23/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ילדים ותינוקות בעשרת-הדברות
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
התקשרות 567 - כל המדורים ברצף
לכל אחד ואחד חלק בתורה שעל-ידו 'מתברר' חלקו בעולם
אין "הסכמה" להישאר בגלות
ילדים ותינוקות בעשרת-הדברות
פרשת במדבר
"ארבע מידות בתלמידים"
ענייני 'תחנון' * ברכת טלית קטן לאחר שינה * 'רוב כוס' ממש
הלכות ומנהגי חב"ד

"כשם שעשרת-הדיברות בפעם הראשונה הייתה בנוכחות כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, גם קטני-קטנים – כדאי להשתדל אשר בעת קריאת עשרת-הדיברות בכל שנה ושנה, יהיו כל בני-ישראל, גם הקטני-קטנים, בבית-הכנסת" * סיפורה של קריאת קודש, שהחלה בשנת תש"מ ומאז מתפשטת והולכת בקהילות ישראל

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בראשית חודש ניסן תש"מ הכריז הרבי על מבצע "והשיב לב אבות על (ידי) בנים". ההתחלה הייתה בעידוד של הילדים לעזור בבתיהם בהכנות לחג-הפסח. אחר-כך המשיך הרבי וקבע פרטים נוספים בפעילות הילדים.

בתחילת חודש אייר ביקש הרבי לארגן תהלוכות ל"ג בעומר בכל מקום ומקום. גם לאחר ל"ג בעומר ביקש הרבי להמשיך ולקיים כינוסי ילדים וכו'. עניין זה – "והשיב לב אבות על בנים" – הוזכר כמעט בכל התוועדות, כאשר הרבי מקשר לכך עניינים שונים.

ביום חמישי,  כ"ט באייר (ערב ראש-חודש סיוון) תש"מ, התקיימה 'תענית שעות' שהוכרזה מטעם 'אגודת הרבנים דארצות-הברית וקנדה'. בשבת שלפני התענית חיזק הרבי את קריאת הרבנים ועורר להצטרף לתענית.

תפילת מנחה התקיימה אפוא בשעה לא-שיגרתית – אחת ושלושים בבית-הכנסת הגדול ב-770. בסיום התפילה השמיע הרבי שיחה שארכה כארבעים דקות ובין השאר דיבר גם ברוסית.

אולם ללא ספק ההפתעה בשיחה הייתה ההוראה הבאה שנוסחה בצורה מתומצתת ב'ראשי פרקים' שבתחילת ספר 'היום יום' (מהדורת תשמ"ב, עמ' 22) במילים הבאות:

מעורר שילדי/ילדות ישראל, אפילו 'טף' ממש, יבואו לבית-הכנסת בחג-השבועות לשמוע עשרת-הדברות.

כמו בהר-סיני

להלן תוכן הדברים (על-פי השיחה שהוגהה לאחר-מכן ונדפסה בליקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 250-251):

שכל הילדים והילדות מבן חודש ומעלה – ואפילו רכים יותר – יתלוו להוריהם לשמיעת קריאת-התורה בכלל, ובפרט בשעת קריאת עשרת-הדברות בחג-השבועות, במקום קדוש, בציבור ובמעמד כמה עשיריות מישראל, בהקדמת ברכה לפני הקריאה ואחריה – הרי זה בדיוק כמעמד נתינת התורה בהר-סיני.

כשהרבי דיבר על-כך ברוסית ציין שהמשטרה תערוב לכך שאף אחד לא יפריע לאלה שילכו לבית-הכנסת – הן בלכתם והן בחזרתם.

ושוב חזר הרבי ועורר על-כך (ליקוטי-שיחות שם עמ' 256-257) בשבת-קודש ב' בסיוון תש"מ, והדגיש שבדבר זה תלויים מתן-התורה וקבלת התורה של כל עם-ישראל.

דרישת השעה

ביום שישי ר"ח סיוון כתב הרבי פתק – מענה להודעה שקיבל על הפעילות באירגון המבצע:

הצלחה רבה ומופלגה וכו' מתאים לדרישת השעה וליומין זכאין אלה.

לגבי חומר ההסברה (בעברית) שבו נכתב שיביאו כל ילד מבן חודש ומעלה, העיר הרבי:

מדוע לא הוסיפו – אם הבריאות מרשה לו.

הילדים – מחותנים ראשיים

בדבריו לפני התלמידים והתלמידות שהתכנסו בבית-מדרשו ביום ראשון, ג' בסיוון (שיחות-קודש תש"מ – כרך ג, עמ' 174 ואילך), חזר הרבי והדגיש את תפקידם של ילדי ישראל כ"ערבים" והציע שהם, הילדים, ייגשו להוריהם ולזקניהם ויאמרו להם:

מכיוון שתורת-אמת אומרת שבזכותנו ניתנה תורה, הרי שהננו ה'מחותנים הראשיים' ו'אורחי-הכבוד' לקבלת חג השבועות – ולכן אנחנו מזמינים אתכם לחג (שהוא שייך אמנם לכל היהודים, אבל במיוחד) שלנו. מוזמנים אתם אפוא לבוא ולהאזין (כולם כאחד) לעשרת-הדברות, שבהם החל מעמד מתן-תורה.

הרבי הוסיף וציין, שהילדים יבטיחו למבוגרים שאל להם לחשוש מכך שהם, הילדים, יפריעו להקשיב ולהתרכז בשמיעת קריאת התורה. זאת, מכיוון שהילדים מודעים לכך שהתורה ניתנה בזכות היותם 'ערבים' – והנהגתם בבית-הכנסת תהיה בצורה מכובדת. הם "יאזינו לכל מילה, באימה וביראה ברתת ובזיע, ביראת-שמים אמיתית כרצון ה' בתורה. וההקשבה (לעשרת-הדיברות) תהיה באופן שתיחקק בלב, וממנו גם בראש, עד אשר אצל כל אחד (הן מהמבוגרים הן מהילדים) יהפכו עשרת-הדיברות – כללות כל התורה – חלק מחיי היום-יום שלו, עד שכל השנה תהיה שנת תורה ומצוות".

תינוקות בני יומם

בשנים שלאחר מכן הזכיר הרבי בהתוועדויות שלפני החג, או בשיחות שאמר בכינוסים לילדים, שיש להביא לבית-הכנסת אפילו תינוקות בני יומם.

בשנת תשמ"ג חזר הרבי על הוראותיו לחג-השבועות, והן הוגהו לאחר-מכן על-ידו (בשנה שלאחר-מכן – ראה גם התקשרות גיליון קנא) ובין ההוראות (שנדפסו גם בליקוטי-שיחות, כרך כח, עמ' 315):

ב) כמדובר כמה פעמים – על-פי מאמר רז"ל (פסיקתא דרב כהנא פרשת בחודש השלישי (הובא ברוקח סרצ"ו)) "אמר הקב"ה לישראל בניי היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה" – כשם שאמירת עשרת-הדיברות בפעם הראשונה היתה בנוכחות כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, גם הקטני-קטנים – כדאי להשתדל אשר בעת קריאת הפרשה הזאת בזמן מתן-תורה בכל שנה ושנה, כל בני-ישראל, גם הקטני קטנים(ות), יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת-הדברות. ולהעיר אשר מתן-תורה הוא על-ידי אשר "בנינו עורבים אותנו"...

ואמנם תקנה זו התפשטה ומוסיפה להתפשט במרוצת השנים בהרבה מקהילות ישראל.

אפילו עוברין

לגבי השתתפותם של "הקטנים וקטני-קטנים כו'" – ציין הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת במדבר תשמ"ו ('התוועדויות תשמ"ו' כרך ג' עמ' 411) בהערה 61:

להעיר שבקריעת ים-סוף (גמר ושלימות היציאה ד"צבאות ה' " ממצרים) – "אפילו עוברין שבמעי אמו אמרו שירה" (ברכות נ,א. סוטה ל, סוף ע"ב. ושם-נסמן).

ובשנת תש"נ (ספר-השיחות תש"נ, כרך ב, עמ' 476) ציין:

אפילו קטני קטנים – דמזלייהו חזי – מגילה ג,א. סנהדרין צד, רע"א.

שלושת אלפים ושלוש-מאות שנים

בשבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי תשמ"ח (ספר-השיחות תשמ"ח, כרך ב, עמ' 463) ציין הרבי:

ובהדגשה יתירה בשנה זו – ג' אלפים וג' מאות למתן-תורה, וגם שנת הקהל, "הקהל את העם האנשים הנשים והטף", "כיום שניתנה בו בסיני" (רמב"ם הלכות חגיגה פרק ג' הלכה ו').

בהזדמנות אחרת (שבת-קודש פרשת במדבר תשמ"ה, 'התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2169) ציטט הרבי מדברי המדרש "בניי היו קורין" והוסיף: "ושומע כעונה"!

"כולכם" אבל בנפרד

לגבי אופן שמיעת עשרת-הדברות – הדגיש הרבי (ליקוטי-שיחות, כרך כ"ג, עמ' 250 הערה 56):

אף שכמובן בפשטות – אלה בעזרת אנשים ואלו בעזרת נשים וכמקרא מלא שדיבר הכתוב: אתם ניצבים היום כולכם (לאחדים כאחד)... ראשיכם... כל איש ישראל טפכם נשיכם... שואב מימך (ריש פרשת ניצבים) שבוודאי לא היו בעירבוביה. וראה פרש"י דברים א,כב.

קל וחומר מרבי יהושע בן חנניא

בשבת-קודש פרשת במדבר תש"מ (ליקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 258-257) התייחס הרבי לטענה שנשמעה לגבי התועלת שבהבאת קטני-קטנים לבית-הכנסת – כאשר הילדים כלל אינם בני הבנה.

הרבי השיב על כך ב"מעשה רב" המסופר בחז"ל (ירושלמי, יבמות פרק א, הלכה ו) על ר' יהושע בן חנניא, שעוד בהיותו בעריסה היתה אמו מביאתו לבית-המדרש כדי שישמע את הנלמד, "בשביל שיתדבקו אוזניו בדברי תורה", ועליו אמרו "אשרי יולדתו".

הרבי הסביר שאם הדברים נאמרו לגבי לימוד בבית-המדרש (ששם הבנה והשגה היא עיקר ותנאי), על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לקריאת התורה (שבכתב) שבה ישנו העניין דתלמוד תורה גם כשאינו מבין את הנלמד.

עוד ציין הרבי (הדברים הובאו שם בהערה 70) שלאור המבואר ברז"ל שתורה שלמד ילד בבטן אמו נותנת לו כוח ועוז גם אחר-כך (למרות שבא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו):

ויש לומר, שבנידון-דידן הוא במכל-שכן – שהרי (א) דביקת אוזניו בדברי תורה היא לאחרי שנולד, (ב) אין כאן ענין דסוטרו ומשכחו.

הילדים רק יוסיפו

כבר בפעם הראשונה שהרבי הציע הצעת-קודש זו ציין (ליקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 251) :

ובוודאי לא יבלבלו את קריאת התורה, ואדרבה – הם עוד יחזקו את יראת ה' ויראת התורה.    

ובשבת-קודש פרשת במדבר תשמ"ה ('התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2169) אמר הרבי:

וכאשר יבואו ה"גבאים" בטענה שהילדים "מרעישים" ומפריעים חס-ושלום לשמיעת עשרת-הדברות – יסבירו להם הוראת חז"ל "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים". כידוע הפירוש (ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 151 ואילך) שעל-ידי זה שהגדולים מזהירים את הקטנים (זהירות כפשוטה), אזי נעשה עניין של זוהר ואור אצל הגדולים באופן ד"מאיר עיני שניהם ה'".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)