חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:34 ט"ו בכסליו התש"פ, 13/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הלכות ומנהגי חב"ד
לוח השבוע

מדורים נוספים
התקשרות 566 - כל המדורים ברצף
ההכנה למתן-תורה - שלום ואחדות
"רוקדים" עם כל הספירות עד לנישואין בחג השבועות
רבי שמעון בר יוחאי
פרשת בחוקותי
"איזהו חכם - הלומד מכל אדם"
ברכת ההלל * "ערבית מוקדמת בציבור" * טעות בטעמי המקרא
נשים בהבדלה * דילוג על עניינים שבצניעות
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת בחוקותי
י"ט באייר

לעליית 'שלישי' (שבה קריאת התוכחה) עולה הבעל-קורא, ומעצמו (בלא שקוראים לו 'יעמוד' וכו'), ומברך לפניה ולאחריה1. לאחר מכן - מברכים אותו2 בשמו, כרגיל.

קוראים את פסוקי התוכחה בקול נמוך (חוץ מהפסוק "וזכרתי את בריתי" - כו,מב - הנקרא בקול רגיל), אך באופן שישמע הקהל היטב את הקריאה. בפסוק "ואף גם זאת" (כו,מד) חוזרים לקרוא בקול רגיל3.

בפסוק האחרון של הפרשה, המסיים את כל ספר ויקרא, נהוג לעמוד. רצוי שהקורא יפסיק קמעה לפני תחילת הפסוק, כדי שהציבור ישמע היטב את קריאת הפסוק. בסיום הספר4 אומר כל הציבור, ואחריו הקורא ואיתו גם העולה לתורה5: "חזק חזק ונתחזק" ("ונתחזק" ז' בצירי6).

יום התוועדות.

"ב'שבת חזק' כדאי לקשר זאת [את סיום קריאת החומש] עם התוועדות מיוחדת (בהוספה על ההתוועדות שבכל שבת "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת"), כהמנהג בכמה וכמה קהילות קדושות בישראל שבשבת חזק מכינים הגבאים 'קידושא רבא', ובוודאי יחזקו ויחדשו מנהג זה בכל המקומות - שבה יוסיפו באמירת דברי תורה (וגם קבלת החלטות טובות, להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור), ויוסיפו בהשמחה ד'גמרה של תורה' (סיום ספר שלם בתורה, על-דרך השמחה שעושים לגמרה של התורה כולה בשמחת תורה)..."7.

פרקי-אבות - פרק ד.

במשנה י"ח: "צדקת ה' עשה" אין אומרים את שם ה' כמות-שהוא8.

----------

1) ספר-המנהגים עמ' 31. לוח כולל-חב"ד.

2) בעניין אמירת 'מי שבירך': העירני ח"א שבאג"ק (ח"ב עמ' שכז, שערי הל' ומנהג ח"א עמ' קפו) כתב הרבי "בעניין נוסח ה'מי שברך', הנה במקום שנוהגין לאומרו (כי כמדומה בליובאוויטש לא נהגו כן [א"ה: אך ייתכן שלא נהגו כן רק כדי שלא להכביד על רבותינו, והרבי מזכיר זאת כאן רק כדי להסביר מדוע אין לו ידיעה ישירה בנושא]) הנוסח היותר מדוייק שראיתי הוא בסידור 'תורה אור'" [ראה שער-הכולל פרק כו ס"ה]. עד כמה שזוכרים, בנוכחות הרבי לא אמרו כלל 'מי שברך' לעולה לתורה (מלבד ליולדת ולרפואה שלימה), ובכלל אין רגילים לומר זאת בבית חיינו ובישיבות תו"ת אלא כשנדבו תרומה או כשיש צורך מיוחד לכבד מישהו , משא"כ בשאר מנייני חב"ד רגילים לברך כל עולה (העירני הרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן מליקוטי לוי-יצחק, אג"ק עמ' רז, שהורה אודות עליית הרבי לתורה בשבת שלפני הנישואין "הנה אחר עלייתך לתורה יברכוך במי שברך כו' ויאמרו בעבור שאביו ואמו (בשמותם ושמות אבותיהם) נדבו צדקה בעדו וציוו לברכו כו' אמן". בס' 'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' לא מצאתי ע"ז מאומה). ולהעיר, שרבותינו בדרך כלל לא היו מתערבים במנהגי ביהכ"נ (ראה אג"ק חי"ג עמ' קנד ועוד, 'התקשרות' גיליונות: תכח עמ' 19, תלד עמ' 19, תלט עמ' 17 וש"נ).

3) כן רגילים לנהוג, כדעת הפר"ח סי' תכח ס"ז, קיצור שו"ע סי' עח ס"ד ועוד, הובאו בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד סנ"ד ואילך, כמנהג האשכנזים, ולא כמובא שם מפע"ח ושער הכוונות שהאריז"ל קראן בקול רם כמנהג הספרדים.

ואכן הרה"ח ר' ישראל גורדון סיפר, שפעם - בשנים הראשונות לנשיאות הרבי - קרא את התוכחה בנגינה כרגיל, והעיר רבינו (ע"י המזכיר הרה"ח רי"ל גרונר) מדוע האט זיך ישראל היינט צוזונגען ביי  דעם (תוכחה)?! (=מדוע  'שורר' היום ישראל בקריאת התוכחה?! - ס' 'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' עמ' 74).

הכסף משנה (הל' תפלה פי"ג ה"ז) הביא בשם רבינו מנוח, "ובירושלמי ס"פ בני העיר (מגילה פ"ג ה"ז) גרסו [זו גירסתו שם, וליתא לפנינו] כמנהגנו לקרות הקללות [דפרשתנו] בגמגום" [בבבלי לא,ב איתא שלוי בר בוטי קרא, וגמגם לפני רב הונא בקללות שבמשנה תורה (ופירש"י שקרא במרוצה ובקושי, כיוון שהיה קץ בקריאתן), ואמר לו רב הונא, שבקללות שבמשנה תורה מותר להפסיק באמצען].

פרטי המנהג הנ"ל מופיעים בספרי מנהגים של קהילות אשכנז (גרמניה) בדורות שעברו:  בס' 'מנהגים, וורמיישא' עמ' קב אות צז, ובס' 'דברי קהלת' עמ' תמב (הובאו בנטעי גבריאל הל' פסח ח"ג סי' מז הע' ב) וכן בקיצור שו"ע סי' עח ס"ד. ואחריו - בס' שלחן הקריאה 

(על הל' קריאת התורה, שציין לו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב'מודעה רבה' ע"ד קרה"ת - אג"ק שלו ח"א עמ' קפח) סי' יד, מסגרת השלחן ס"ק ד).

בענין הפסוק "וזכרתי את בריתי", השל"ה  (תושב"כ ס"פ בחוקתי, בדפוס אמשטרדם דף שמו ע"א. ועד"ז בס' תולדות לוי יצחק, תשנ"ה, ח"ג עמ' 840) מפרש פסוק זה כחלק מהתוכחה, שיש טענה עלינו מפני שיש לנו אבות כאלה, ואם כן צריך לקרוא גם פסוק זה בקול נמוך כסיום התוכחה?

אלא, פירוש זה הוא על דרך הרמז והמוסר, אבל בכל דרז"ל (ראה תורה שלימה עה"פ) ובמפרשים עה"פ, החל מפירש"י, מהווה פסוק זה התחלה לגאולה (ראה גם לקוטי-שיחות כרך כז עמ' 209).

השל"ה אינו מתייחס כלל למנהג הקריאה בקול נמוך (שלא כמובא בלקט 'פרפאות לתורה' עה"פ). ולכן צ"ע המנהג שנתחדש בדורנו ע"פ פירוש זה של השל"ה, לקרוא גם פסוק זה בקול נמוך כמו התוכחה (בין פסח לשבועות פ"ד סנ"ה. לוח 'דבר בעתו' תשס"ד - שאף לא הביא מנהג אחר!) בניגוד לפירוש הפשוט המופיע בכל דרשות חז"ל והמפרשים!

4) בס' 'פורים וחודש אדר' עמ' עב העיר, שיש למהר לסגור את הספר עם תום הקריאה, לפני אמירת 'חזק', כדי שלא יאמרו שגם תיבות 'חזק...' כתובות בתורה (ע"ד הטעם שסוגרים את הס"ת אחרי הקריאה, ולדידן גם לפניה וגם המברך מפנה פניו ממנו - מגילה לב,א ור"ן, שו"ע רמ"א ונו"כ קלט,ד. ס' המנהגים עמ' 13). אבל צ"ע אם יש מקום לטעם זה כאן, שהעולה אומר זאת עם הציבור - שאינו בסמוך לס"ת, ואין שומעין אותו, והקורא רק חוזר על מה שכבר נאמר לפניו. ואגב, לפי זה היו צריכים לפתוח שוב לאחר אמירת 'חזק' כדי לגעת ולנשק לברכה אחרונה. ולמעשה אין נזהרין בזה כלל.

5) ספר-המנהגים שם. לוח כולל-חב"ד. ודלא כמ"ש בס' שולחן-הקריאה פכ"א שהעולה לא יאמר 'חזק', מחשש הפסק. והטעם: "כי הוא [אמירת 'חזק'] שייך לקריאת הסיום (ראה שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ט). ו[לא רק הקהל מברכו, אלא] גם הוא [העולה] אומר [זאת לקהל], כי נוסחא שלנו היא ונתחזק" - אג"ק ח"ד עמ' יד. וראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' רפה, ובמדור זה ב'התקשרות' השתא, גיליון תקמ"ד.

6) ראה נוסחאות שונים באבודרהם, סדר קריאת התורה של שבת (במהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קעא), ברמ"א או"ח סו"ס קלט ובאורחות-חיים להרה"צ מספינקא שם, ועוד.

7) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 233.

8) בשם הרבי, כיוון שהוא רק חצי פסוק - ראה 'התקשרות' גיליון רעח עמ' 17 וגיליון תטז עמ' 14 הע' 5.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)