חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:16 זריחה: 6:10 כ"א באב התשע"ט, 22/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"כולהו אליבא דרבי עקיבא"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 565 - כל המדורים ברצף
"כולהו אליבא דרבי עקיבא"
הכניסה לארץ-ישראל בגאולה תהיה בשובה ובנחת
"נמצאים יחד עם הקב"ה באותן ד' אמות"
"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה"
הלכות ומנהגי חב"ד

רבי עקיבא השיג הכול על-ידי עבודה ויגיעה ולא מצד "ירושה", ולכן זכה ל"עשירות" רוחנית שממנה נשתלשלה עשירות גשמית * כשיהודי לומד תורה באחדות, דנים אותו ביחד עם הכלל, והעניינים הבלתי-רצויים שלו נבלעים בזכויות הכלל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהמשך להמדובר בהחצר1 אודות הלימוד מחיי רבי עקיבא - הרי כיוון שרוב הנוכחים היו ילדים קטנים, הוצרך להיות הדיבור באופן המובן ושייך אליהם.

ולכן, בהמדובר שלמרות שבתחילה היה רבי עקיבא עני, הנה לאחרי שהתמסר ללימוד התורה, נעשה עשיר - דובר אודות עשירות בגשמיות.

ועניין זה הוא בהתאם לפסק-דין הרמב"ם2 שאף-על-פי שאין ראוי לעבוד את ה' כדי לקבל שכר, שזוהי עבודה שלא לשמה, כי אם עבודה מאהבה, ש"עושה האמת מפני שהוא אמת כו'", מכל-מקום, "כשמלמדין את הקטנים... אין מלמדין אותם אלא... כדי לקבל שכר", וכפי שמאריך בפירוש המשניות3 בנוגע לחינוך הקטנים ללימוד התורה, ש"בהכרח יצטרך המלמד... שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים... וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים... יאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים וכו'" - אף-על-פי שלימוד כזה הוא שלא לשמה.

אמנם, לאמיתתו של דבר, הרי כל העניינים הגשמיים שעל-ידם מחנכים את הקטנים, ישנם גם ברוחניות, ושם הם באופן דלשמה4, אלא שכאשר משתלשלים ויורדים למטה בעניינים גשמיים, נעשים באופן דשלא לשמה.

ובהתאם לכך, יש להוסיף בהמדובר לעיל אודות המאורעות בחיי רבי עקיבא - ביאור הדברים על-פי פנימיות העניינים.

ב. מהעניינים המיוחדים אצל רבי עקיבא לגבי שאר תנאים - שהיה בן גרים5.

ולהיותו בן גרים, לא היתה אצלו העשירות שבאה בירושה לכל אחד ואחד מבני אברהם, יצחק ויעקב, שעל זה נאמר6 "אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו", כמבואר בתניא7 שזהו "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילונו אבותינו", שלכן שייכת אליו התורה ("תורה ציווה לנו משה מורשה גו'"8) גם כאשר אינו לומדה ומתייגע בה, מה-שאין-כן גר, שאין לו עשירות זו בירושה, ומזה נשתלשל שרבי עקיבא - בן גרים - היה עני גם בגשמיות.

אמנם, על-ידי עבודתו ויגיעתו זכה לעשירות שבדרך כלל באה על-ידי ירושה [ובפרט להדעה9 שגם גרים יכולים לומר "לאבותינו", לפי שמתייחסים לאברהם שנקרא "אב המון גויים"10, ועבודתו היתה לגייר גרים, כמו שכתוב11 "את הנפש אשר עשו בחרן"], ויתירה מזה, שהעשירות שבאה על-ידי עבודה ויגיעה היא גדולה יותר מהעשירות שבאה על-ידי ירושה - שזהו שרבי עקיבא נעשה היסוד והעמוד והמקור דתורה שבעל-פה, כדאיתא בגמרא12 "סתם מתניתין ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (ממה שלמדו מרבי עקיבא אמרום), שזהו אמיתית עניין העשירות, ברוחניות,

ומזה נשתלשלה העשירות שהיתה אצל רבי עקיבא גם בגשמיות - כמו שכתוב בפרשת השבוע13 "אם בחוקותי תלכו גו'", "שתהיו עמלים בתורה"14, אזי "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'"15, וכל הברכות האמורות בפרשה, כפי שהם בפשטות הכתובים, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"16.

וזהו גם הדיוק "שתהיו עמלים בתורה" - בדוגמת רבי עקיבא שזכה לתורה על-ידי יגיעתו דווקא:

לימוד התורה סתם - ישנו גם אצל הנשמה למעלה, קודם ירידתה למטה; והחידוש בלימוד התורה בירידת הנשמה למטה הוא - שצריך להיות באופן של עבודה ויגיעה להתגבר על המניעות ועיכובים שמצד הגוף ונפש הבהמית ויצר-הרע, שעל-ידי זה באים לעשירות האמיתית דתורה, ומזה נשתלשל גם עשירות בגשמיות, "ונתתי גשמיכם בעתם" כפשוטו,

כולל גם הפירוש הפנימי - שהגשמיות ("גשמיכם") נעשית כלי אל הרוחניות שמושלת על הגשמיות להשתמש בה באופן הדרוש ובזמן הדרוש, שזהו אמיתית העניין ד"בעתם"17.

ג. ויש להוסיף ולבאר שייכותו של רבי עקיבא לתורה שבעל-פה דווקא, שעל זה אמרו "כולהו אליבא דרבי עקיבא":

מהחילוקים שבין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה - ש"רצון העליון המלובש בתרי"ג מצוות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם... כל המצוות... הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות", שהרי על-ידי תורה שבכתב לבדה אין אנו יודעים כיצד לקיים את המצוות, כי אם על-ידי ביאור ופירוש הדברים בתורה שבעל-פה דווקא18, והיינו, שהשייכות דתורה לעולם הזה (כיצד לקיים את המצוות בעולם הזה) היא בעיקר בתורה שבעל-פה.

וזהו גם שתורה שבכתב נקראת "עץ החיים"19 "אילנא דחיי", ותורה שבעל-פה נקראת עץ הדעת, "אילנא דטוב ורע"20 - כיוון שתורה שבעל-פה מתלבשת בעולם לפעול בירור והבדלה בין הטמא לטהור ובין האסור למותר כו', שעל-ידי זה מפרידים את הרע מן הטוב21,

והרי זהו עיקר עניין ירידת התורה למטה דווקא - כמאמר רז"ל22 שכאשר מלאכי השרת ביקשו שתינתן התורה למעלה, "תנה הודך על השמים"23, השיב להם משה רבינו: "למצרים ירדתם כו' יצר-הרע יש ביניכם", היינו, שעיקר עניין התורה הוא לפעול בירור העולם, ועניין זה נעשה בפועל על-ידי תורה שבעל-פה דווקא.

ועל-פי זה יש לבאר השייכות דתורה שבעל-פה לרבי עקיבא, "כולהו אליבא דרבי עקיבא" - כי, להיותו בן גרים, מודגש אצלו ביותר העניין דבירור הניצוצות והפרדת הרע מן הטוב, שזהו כללות העניין דתורה שבעל-פה.

ד. מה פעל על רבי עקיבא ללמוד ולהתייגע בתורה עד שזכה להיות עמוד תורה שבעל-פה - "פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו, אמרו, לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום... אבנים24 שחקו מים"25:

אבן26 - הוא מסוג הדומם שהוא התחתון ביותר מכל הנבראים, ובכמה מקומות מובא "אבן" בתור דוגמה לנברא היותר תחתון. ומצינו באחד הביכלאך בעניין ריחוק הערך והאין ערוך דכל העולמות לגביה יתברך [שבכתבי החסידות הנדפסים הנה לפעמים איתא הלשון יותר משאין ערוך עשייה לגבי אצילות אין ערוך אצילות לגבי אור-אין-סוף27, ולפעמים איתא הלשון עשייה ואצילות שווין לפניו28] - שמחשבה הקדומה דא"ק ואבן דומם שווין לפניו יתברך.

ונמצא, שבשביל התהוות האבן צריך להיות כל סדר ההשתלשלות מלמעלה מעלה עד אין קץ, עד למציאות הבורא, להיות קישור הבורא עם הנברא - מצד טבע הטוב להיטיב29 - עד לנברא שהוא למטה מטה עד אין תכלית.

וזהו גם עניין המים - שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, שהוא עניין החיבור דמעלה מעלה עד אין קץ עם מטה מטה עד אין תכלית.

ומעניין זה למד רבי עקיבא בנוגע לעצמו - שעם היותו בדרגה תחתונה ביותר, בן גרים, שאין לו בירושה הון עתק שלא עמל בו, מכל-מקום, על-ידי היגיעה בתורה שנמשלה למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך30, בכוחו וביכלתו להגיע מעומק תחת לעומק רום,

אלא שעניין זה צריך להיות בסדר והדרגה - ההתחלה צריכה אמנם להיות מתוך רעש כו', אבל לאחרי זה צריכה להיות העבודה בסדר והדרגה - בדוגמת פעולת המים שיורדים על גבי האבן טיפין טיפין, ועל-דרך זה בנוגע להחקיקה דתורה בלב האבן, כמו שכתוב31 "והסירותי את לב האבן מבשרכם" - שצריך להיות באופן ד"מעט מעט אגרשנו"32 תחילה באופן של אתכפיא, ואחר-כך באופן של אתהפכא כו'.

ה. ועניין זה קשור עם ימי הספירה:

ימי הספירה הם בין יציאת-מצרים למתן-תורה, שבהם נעשה עניין הגירות דבני-ישראל: התחלת הגירות - ביציאת-מצרים (על-ידי המילה), וגמר הגירות - במתן-תורה (על-ידי טבילה וקרבן)33. ובזמן זה ניתנה העבודה דספירת העומר.

והנה, העבודה דספירה היא עבודה פשוטה ביותר - שצריך רק לחשב ולספור את הימים שעוברים, והיינו, שכל יום שעובר, גם אם לא נפעל עניין מיוחד ביום זה, ניתוסף ונחשב הוא במניין הימים, כיוון שאין כאן אלא עניין המספר, שהוא בחינה אחרונה - כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה34 לעניין חשבון ומספר האותיות דתיבת "אבן" (ש"שורשה משם העולה ב"ן במספרו כו'", שהרי "אבן" הוא א' ב"ן35), ש"החשבון מורה על מיעוט האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שלא נשאר ממנו אלא בחינה אחרונה שהוא בחינת החשבון ומספר כו'".

ונמצא, שעם היות הספירה עבודה פשוטה, היינו, דרגה תחתונה בלבד, מכל-מקום, יכולים לבוא על-ידה לתכלית העילוי דמתן-תורה - על-דרך ובדוגמת האמור לעיל בנוגע לרבי עקיבא, שאף שהיה בדרגה תחתונה ביותר, הגיע לתכלית העילוי להיות העמוד דתורה שבעל-פה, "כולהו אליבא דרבי עקיבא".

* * *

ו. כמו כן יש להוסיף ביאור בהאמור לעיל36 אודות החילוק בין תלמידי רבי עקיבא שלפני ל"ג בעומר להתלמידים שלאחרי ל"ג בעומר, שאצל התלמידים שלפני ל"ג בעומר היה חסר בהעניין דאהבת ישראל, אהבת רעים, שלא נהגו כבוד זה בזה37 - דלכאורה אינו מובן38: איך ייתכן שבשביל שלא נהגו כבוד זה בזה, נענשו עונש הכי חמור, עונש מיתה?

ויובן על-פי המבואר במקום אחר בפירוש מאמר רז"ל93 "ויתר הקב"ה על עבודה-זרה ועל גילוי-עריות ועל שפיכות-דמים ולא ויתר על מאסה של תורה" - דלכאורה טעמא בעי40 - שבשעה שאדם עוסק בתורה אין דנין אותו כלל, ובמילא אין מענישין אפילו על עבירות חמורות ביותר, מה-שאין-כן כאשר אינו עוסק בתורה, אזי דנין אותו, ובמילא נפרעין ממנו על כל העניינים הבלתי-רצויים.

ועל-דרך זה יש לומר בנדון דידן:

כאשר לימוד התורה הוא מתוך אהבת ישראל, אהבת רעים, אזי ישנו העניין ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד"41, היינו, שהמעמד ומצב ד"כולנו כאחד" פועל שיהיה "ברכנו אבינו", ולכן, גם כאשר היחיד הוא במעמד ומצב ירוד כו' (כפי שיודע בעצמו בשעה שעושה חשבון צדק אדעתא דנפשיה), הרי מצד העניין ד"כולנו כאחד", אין דנין אותו בתור פרט, אלא יחד עם הכלל כולו, ובמילא נכללים ונבלעים ענייניו הבלתי-רצויים ברוב הזכויות של הכלל,

מה-שאין-כן כאשר לימוד התורה הוא ללא אהבת ישראל, ללא אהבת רעים - הרי כיוון שמפריד את עצמו מן הכלל, אזי דנין אותו בתור פרט, ומסתכלים על כל עניין פרטי, ומחשיבים כל דבר בלתי-רצוי, ועל-אחת-כמה-וכמה עניינים חמורים שיש עליהם עונש הכי חמור כו'.

וזוהי המעלה של תלמידי רבי עקיבא שלאחרי ל"ג בעומר - שאצלם היה לימוד התורה מתוך אהבת ישראל, שאז ישנו העניין ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד".

ז. ויש לקשר זה עם עניין נוסף בל"ג בעומר - יום ההילולא של רשב"י:

רשב"י - שהיה מתלמידי רבי עקיבא - פתח את הצינור לגילוי פנימיות התורה.

והנה, מהחילוקים שבין פנימיות התורה לנגלה דתורה - שנגלה דתורה נקראת אילנא דטוב ורע, ויש בה קושיות ומחלוקת כו', מה-שאין-כן פנימיות התורה נקראת "אילנא דחיי", "לית תמן לא קושיה כו' ולא מחלוקת"20 (שהרי אין כאן אלא מה שקיבל מרבו, ובזה לא שייך שתהיה מחלוקת42).

וחידושו של רשב"י - שתהיה ההמשכה מפנימיות התורה, אילנא דחיי, בגליא דתורה, אילנא דטוב ורע.

ועניין זה מתבטא גם אצל לומדי התורה, שגם בשעה שלומדים גליא דתורה שיש בה קושיות ומחלוקת כו', לא נעשה ביניהם עניין של פירוד ח"ו, אלא הלימוד הוא באופן של אהבת רעים - כפי שהיה אצל תלמידי רבי עקיבא שלאחרי ל"ג בעומר, שרשב"י הוא אחד מהם.

וכן הוא בדורות שלאחרי זה - שעל-ידי נשיא הדור מתקשרים עם פנימיות התורה, אילנא דחיי,

- שהרי הסדר הרגיל הוא ש"אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו"43, אלא שעל-ידי ההתקשרות עם נשיא הדור מתקשר גם הוא באילנא דחיי כו' -

ועל-ידו נמשכת פנימיות התורה גם בגליא דתורה, כולל גם שהלימוד לא יהיה באופן של פירוד, אלא מתוך אהבת ישראל, כנ"ל.

וזהו גם שבתורת החסידות - פנימיות התורה - מודגש ביותר העניין דאהבת ישראל, כמו שכתב אדמו"ר הזקן בסידורו44: "נכון לומר קודם התפילה הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת45 לרעך כמוך", וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הבעש"ט46, שגם יהודי שנמצא בקצווי תבל, שמעולם לא ראהו, ולא קיבל ממנו שום טובה כו', צריכים לאהבו בגלל היותו מישראל.

ח. ועוד עניין בנוגע לפנימיות התורה, אילנא דחיי, שנתגלתה על-ידי רשב"י - שזוהי ההכנה לגילוי המשיח47.

וזהו שמצינו שרבי עקיבא היה סבור שגילוי המשיח יהיה בדורו, והיה דורש הפסוק48 "דרך כוכב מיעקב" על שמעון בר כוכבא, באומרו "דין הוא מלכא משיחא"49 - כי, בנוגע לרבי עקיבא מצינו50 ש"מן שית מילי איעתר רבי עקיבא", וידוע51 שהוא עניין אות וא"ו (שמספרה ששה), דא אות אמת52, ספירת התפארת53, שנקראת אילנא דחיי (למעלה מספירת המלכות, שנקראת אילנא דטוב ורע)54. - אלא, שכל זה היה מצד רבי עקיבא, שמצד עצמו גמר את כל ענייני העבודה והיה מוכן לגילוי המשיח, אבל הדור כולו לא היה ראוי לכך. ואכן נתברר שבר כוכבא אינו משיח, ולכן קראו לו בר כוזיבא.

אמנם, בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, לאחרי שהיה כבר גילוי פנימיות התורה - החל מפתיחת הצינור על-ידי רשב"י, ואחר-כך על-ידי רבותינו נשיאינו מדור לדור - יהיה גילוי המשיח, "דרך כוכב מיעקב", בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים.

(קטעים משיחת יום ראשון, פרשת בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר תשי"ג (לאחר תפילת מנחה) - בלתי מוגה; 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ג, חלק שני (ח), עמ' 151-158)

----------

1) בהשיחה לתלמידים הצעירים (תו"מ ח"ח עמ' 148 ואילך).

2) הל' תשובה פ"י ה"ב-ה.

3) סנהדרין ר"פ חלק (ד"ה וכת חמישית).

4) להעיר מלקו"ש חט"ו עמ' 78 ואילך.

5) ראה סדה"ד בערכו.

6) בנוסח תפילת השחר.

7) פל"ג.

8) ברכה לג,ד.

9) דעת ר"י בירושלמי ביכורים פ"א ה"ד. וכ"ה ברמב"ם הל' ביכורים פ"ד ה"ג.

10) לך לך יז,ה.

11) שם יב,ה ובפרש"י.

12) סנהדרין פו,א (ובפרש"י).

13) ר"פ בחוקותי.

14) תו"כ ופרש"י עה"פ.

15) שם,ד.

16) שבת סג,א. וש"נ.

17) ראה גם תורת-מנחם - התוועדויות ח"ב עמ' 117.

18) תניא אגה"ק סכ"ט (קנ,ב).

19) בראשית ב,ט.

20) זח"ג קכד,ב (ברע"מ).

21) ראה תניא אגה"ק סכ"ו. לקו"ת במדבר יג,ג. קונטרס עץ החיים פי"א ואילך.

22) שבת פח, סע"ב ואילך.

23) תהילים ח,ב.

24) איוב יד,יט.

25) אבות דר"נ פ"ו.

26) ראה גם ספר הערכים חב"ד (כרך א) ערך אבן בתחילתו.

27) ספר אלימה להרמ"ק - הובא בפלח-הרימון על הפרדס ש"ג פ"ד.

28) לקו"ת תזריע כא, רע"א. דרמ"צ נב,א. ועוד.

29) ראה הנסמן בלקו"ש חכ"ד עמ' 334 בהערה ד"ה מספרי הח"ן.

30) תענית ז, סע"א.

31) יחזקאל לו,כו.

32) משפטים כג,ל.

33) ראה יבמות מו,א-ב.

34) ספ"ז (פד,ב).

35) תו"א משפטים עח,ב. לקו"ת ראה כז,ג.

36) בהשיחה לתלמידים הצעירים ס"ג (תו"מ ח"ח עמ' 149).

37) יבמות סב,ב.

38) ראה גם לקו"ש חל"ב עמ' 150.

39) פתיחתא דאיכ"ר ב. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז.

40) ראה גם סה"מ תש"ח עמ' 114. ועוד.

41) ברכת "שים שלום" בתפילת העמידה. וראה תניא פל"ב.

42) ראה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (ד"ה וכאשר).

43) ראה חגיגה יג,א.

44) ראה גם לקו"ש חכ"ה עמ' 374. וש"נ.

45) קדושים יט,יח.

46) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקל"ג. וש"נ (נעתק ב"היום יום" טו כסלו).

47) ראה אגה"ק דהבעש"ט - כתר-שם-טוב בתחילתו. ובכ"מ.

48) בלק כד,יז.

49) ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.

50) נדרים נ,א.

51) ראה הנסמן בלקו"ש ח"ז עמ' 243 הערה ד"ה אנשי אמת.

52) זח"ג ב,א.

53) ראה לקו"ת ואתחנן ה,א ואילך.

54) ראה קונטרס עץ החיים פ"י.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)