חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:37 זריחה: 5:39 י"ד באייר התשפ"ד, 22/5/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מושגי זמן אחרים על ההר
שלחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1939 - כל המדורים ברצף
אין 'הכול או לא-כלום'
יש חדש
מושגי זמן אחרים על ההר
מחצית השקל
רמז בפסוקים
השלב השלישי
הוראה מפתיעה בחלום
רציתי לשאול
עוגה בתנור חלבי
"מבטיחים לא לשכוח שום נופל"

אחרי מתן תורה עלה משה רבנו להר סיני, והתורה מספרת: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה". המדרש (ילקוט שמעוני תישא רמז תו) מקשה, והרי על הקב"ה נאמר שהאור שרוי עימו תמיד, ואם כן, כיצד ידע משה מתי יום ומתי לילה? והמדרש מתרץ: כאשר הקב"ה למד עימו מקרא – ידע שזה יום, וכאשר למד עימו משנה – ידע שזה לילה.

מה התורה מבקשת ללמדנו בסיפור זה? – עלינו לומר שבכך התורה מעניקה לנו את ההכרה שכל המציאות של לילה ויום נובעת מהמקרא והמשנה. על הר סיני לא הייתה שום מציאות אחרת חוץ מלילה ויום רוחניים, היינו מקרא ומשנה, וגם בעולם הזה התחתון, כשקיימת מציאות של לילה ויום גשמיים, הרי שורשם במקרא ובמשנה.

עיני בשר אינן רואות

מקרא נקרא 'יום' מפני שעל־ידי לימוד התורה שבכתב אורו של הקב"ה נכנס בלומד. וכך מבואר (תניא פרק לז) הלשון 'קורא בתורה', שהוא "כבן קטן הקורא לאביו". כך על-ידי לימוד התורה נכנס אור ה' באדם. ואילו ה'משנה' נקראת לילה, מפני שהתורה שבעל־פה תפקידהּ לברור את הפירוש הנכון ולפסול את הפירושים המוטעים. לימוד התורה שבעל־פה מועיל למאבק ביצר הרע, כמאמר חז"ל  (סוכה נב,ב) "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש".

אמנם אין רואים בעיני הבשר שכל מהותו של הזמן היא המציאות הרוחנית, וזאת מפני שאנו מתבוננים במציאות בעיני בשר. אבל יש אפשרות שגם נשמה המלובשת בגוף גשמי תחווה את האמת, שכל המציאות של לילה ויום היא מקרא ומשנה, ועובדה היא שהדבר היה אצל משה רבנו.

מי יעלה בהר

גם אצל משה רבנו זה לא היה מצב קבוע. ברדתו מן ההר חזרו המושגים יום ולילה למשמעותם הרגילה. בהיותו בהר, לא אכל ולא שתה, אך בירידתו אכל ושתה. כך גם מושגי הזמן חזרו למושגי הלילה והיום הגשמיים. מזה עלינו ללמוד איך לשלב את שני הדברים.

גם בחיי כל יהודי יש מצבים שהוא ב'הר'. הכוונה לשעה שהוא ספון בבית המדרש ולומד תורה, שאז עליו להיות מנותק מענייני העולם. בזמנים האלה תפיסת הזמן שלו צריכה לאבד את המשמעות הרגילה, ולהיות 'מקרא' ו'משנה'. ובפשטות, יש לנצל כל רגע ללימוד התורה, מתוך תחושה שחוץ ממנה לא קיימת שום מציאות אחרת.

אדון אחד

ביתר שאת הדברים אמורים לתלמידי ישיבה ולמי שתורתם אומנותם. מכיוון שזה כל עיסוקם, הרי התורה מאחדת את האדם עם הקב"ה, ולכן הזמן והתורה נהפכים לדבר אחד.

ולפועל, צריך לשמור את הזמן ולנצל כל רגע ללימוד התורה. תלמידי הישיבות צריכים להשתעבד ללימוד התורה, וכעבד – יש לו אדון אחד בלבד, ו"אימת רבו עליו". וכאשר הוא מתנהג במוּדעוּת זו, הוא זוכה שהיום והלילה שלו הם אכן מקרא ומשנה.

(תורת מנחם, כרך יט, עמ' 87)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)