שאלה: נואם שמגישים לו כוס מים, האם עליו לברך עליהם, שהרי אין הוא צמא אלא שותה כדי להקל על הדיבור בלבד?
תשובה: במשנה אמרו: "השותה מים לצמאו, מברך 'שהכול נהיה בדברו'", ופירשו בגמרא שביטוי זה בא לשלול שתייה שמטרתה להבליע מזון שנתקע בגרון. וכתב המשנה ברורה שכל שהחֵך נהנה מהמים – סביר שהוא צמא קצת, ועליו לברך. על-פי זה יש רבנים בדורנו שכתבו בשאלה הנדונה, שאף שהנואם אינו צריך לשתיית המים להוספת נוזלים בגופו, הרי בפועל הוא נהנה עכשיו משתיית המים, ועליו לברך.
השותה מים לפני צום או לפני יציאה לדרך, ומטרתו למנוע צימאון לאחר זמן, יש שכתבו שדינו כדין השותה לצמאו, ועליו לברך.
כעצה לצאת מספק במצבים כאלה כתבו שרצוי לשתות אז (מעט) מים ממותקים, או מי סודה, ואף מים קרים, למי שזקוק להם כדי לקרר עצמו, ואז יוכל לברך לכל הדעות.
על שתיית מי מעיינות לרפואה, כתבו שדינם כמים מינרליים המצויים כיום, שאין לברך עליהם אם האדם אינו חש צמא. אדמו"רי חב"ד הורו לומר לפני השתייה רק "יהי רצון שיהיה לרפואה".
הלוגם במשך היום מבקבוק מים, עדיף שישתה בכל פעם רביעית (86 סמ"ק) לפחות, כדי שיוכל לברך עליהם ברכה אחרונה 'בורא נפשות'. בפעם הבאה שישתה יברך שוב "שהכול נהיה בדברו", ואחרי שתיית רביעית – יברך שוב 'בורא נפשות'.
מקורות: ברכות מד,א. גמ' שם סע"ב. טושו"ע סי' רד ס"ז, ונו"כ. סדר ברה"נ פ"ז ס"ז. 'רשימות היומן' עמ' קצו. שערי הברכה פי"ח סמ"ח-נ (ופי"ג ס"ו-ז) ובהערות. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:45
זריחה: 6:26
