"חמי לעתיד התפעל מאוד. הוא התהלך בחדר הלוך ושוב, שקוע בהרהורים, עצר ליד החלון, ספק את כפיו וקרא בהתפעלות: הפלא ופלא!"
"ואולי נלך אל הבעל-שם-טוב?", הציעה האישה, ודמעה נשרה על לחייה. "בשום אופן לא!", הזדעק הבעל, "זו אינה דרכנו". ואולם רבי אלכסנדר-סנדר שור, בעל 'תבואות שור', תמך בדעתה דווקא. "אם רבנו סובר שנכון הדבר – נלך אל הבעש"ט", התרכך הבעל.
רבי אלכסנדר הכיר היטב את בני הזוג. חמש-עשרה שנים קודם לכן הופיע באולם הישיבה שבראשה עמד יהודי תלמיד-חכם ועשיר מופלג, וביקש חתן כליל המעלות לבתו. רבי אלכסנדר הציע לו את בחיר תלמידיו. השידוך עלה יפה, ובני הזוג נישאו וחיו באושר.
אלא שהשנים חלפו ועדיין לא נפקדו בזרע של קיימא. כעבור עשר שנים אמר הבעל לזוגתו: "על-פי התורה עליי לתת לך גט, אך מאחר שבאנו בקשרי השידוכים בעצת רבי ומורי, נלך אליו ונשאל את פיו".
רבי אלכסנדר שמע בצער על כאבם של בני הזוג ושקע בהרהורים. "המתינו עוד חמש שנים", פסק, "ואני מברך אתכם שישועתכם תבוא במהרה".
חלפו עוד חמש שנים, ובני הזוג עדיין לא נושעו. הם נסעו שוב אל ה'תבואות שור' ושאלו מה עליהם לעשות כעת.
כשהציעה האישה ללכת אל הבעש"ט תמך רבי אלכסנדר בהצעתה. "לכו אל הבעש"ט ובקשו את ברכתו", אמר.
האברך עשה כהוראת רבו, נסע למז'יבוז', אל הבעש"ט, ושטח לפניו את מצוקתו. פני הבעש"ט הרצינו. "חזור לעירך ועלה לעליית הגג שבבית חותנך. את מה שתמצא שם הבא אליי", הורה.
האברך עשה כדבריו, ועלה לעליית הגג של חותנו, שנפטר בינתיים לבית עולמו. שעה ארוכה חיפש, עד שלבסוף מצא תכריך עטוף בסחבות. הוא תהה אם לכך התכוון הבעש"ט, אך החליט ליטול אותו עימו ושב למז'יבוז'.
כשהתקרב האברך אל בית הבעש"ט יצא הבעש"ט החוצה והורה לו שלא להיכנס עם התכריך לביתו. "הדלק מדורה גדולה והשלך את התכריך לתוך הלהבות", הורה לו. "עליך להשגיח היטב שהכול יישרף ויתכּלה לחלוטין".
האברך מילא את ההוראה. אך כשהשליך את התכריך לאש הבחין פתאום כי בתוכו היו טבעת זהב ודף נייר בלוי. נדרש זמן רב עד שהאש המסה את הטבעת והשמידה אותה לחלוטין.
כשהסתיימה המלאכה שב האברך אל הבעש"ט, והצדיק הודיע לו: "כעת חיה ייוולד לכם בן". ואכן, בדיוק כעבור שנה נולד בן לבני הזוג.
האב המאושר יצא מייד למז'יבוז', לכבד את הבעש"ט בסנדקאות. פניו של הבעש"ט נהרו למשמע הבשורה, אך על ההזמנה השיב: "סע אל רבך, רבי אלכסנדר, וכבד אותו בסנדקאות".
האברך עשה כמצוותו, אלא שרבי אלכסנדר התנה זאת בכך שישמע מפי הבעש"ט את פשרו של המעשה שעל-ידו התגלגלה הישועה. הבעש"ט הסכים לכך והודיע שביום הברית יספר את הסיפור.
השמועה שבברית המילה ישתתף הבעש"ט עשתה לה כנפיים במהירות, והמונים נהרו לראותו ולקבל את ברכתו. האברך המאושר הכין סעודה כיד המלך, וקיבל את הצדיקים בכבוד גדול.
לאחר הסעודה לקח הבעש"ט את רבי אלכסנדר ואבי הבן לחדר צדדי. "תאר לי כיצד יצא השידוך שלך אל הפועל", ביקש מהאברך.
אבי הבן סיפר: "בטרם לקחני חמי לחתן שוחח איתי ארוכות בלימוד. השמעתי לפניו כמה מחידושיי, אך הוא הפריך אותם בקלות, זה אחר זה. לבסוף הרציתי לפניו חידוש נפלא, וחמי לעתיד התפעל מאוד. הוא התהלך בחדר הלוך ושוב, שקוע בהרהורים, עצר ליד החלון, ספק את כפיו וקרא בהתפעלות: 'הפלא ופלא!'. הוא הושיט לי את ידו, בירכני במזל טוב, ולקחני לחתן לבתו".
"אתה זוכר מה עוד אירע באותו יום?", שאל הבעש"ט.
"כן, אני זוכר שזה היה יום חגם של הגויים", השיב האברך. "בדיוק באותם רגעים עברה ברחוב תהלוכת חוגגים וחפצי דת נוצריים בידיהם".
"כעת אשלים לכם את התמונה", אמר הבעש"ט. "כאשר חותנך עמד ליד החלון וקרא את קריאת ההתפעלות, עברה מול הבית אותה תהלוכה. הצועדים סברו שהתכוון לשבח את צלמיהם, והתרגשו לראות יהודי מכובד מגיב כך.
"למחרת בא הכומר אל ביתו, הביע את רגשי תודתו על דברי השבח, ולאות הוקרה נתן לו טבעת זהב שהייתה ענודה באצבעו של הפסל, וצירף מכתב הוקרה.
"חותנך בא במבוכה. הוא חשש להשליך את הטבעת, שמא יבואו לדרוש אחריה, אך לא רצה להשאיר אותה בביתו. לכן החליט לעטוף אותה ולהטמינה בעליית הגג.
"מכיוון שהשידוך שלכם נכרך בחילול השם, נגזר עליו שיתבטל, אך מפני כבודו של רבי אלכסנדר ורחמי שמיים על בני הזוג שלא חטאו, התבטלה הגזירה, ונפסק לפי שעה שבני הזוג יישארו חשוכי ילדים, עד שיתוקן אותו עוון.
"כאשר ביערת את הטבעת והמכתב", סיים הבעש"ט, "התבטלה הגזירה והתברכתם בזרע של קיימא".
(על-פי 'שמלה חדשה ותבואות שור' המבואר) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
