כשנוכח הסוחר כי הרב לא ייעתר לבקשתו, שינה את סגנון דיבורו ועבר לאיומים. הוא הודיע לרב כי אם יתמיד בסירובו יושלך לים ויהיה טרף לדגים
"אני דורש שתכתוב לי עכשיו מכתב הכשר", הגביה הסוחר את קולו באיום. כשנתקל בסירוב, עלתה ארשת קשוחה על פניו והוא הכריז: "אם תעמוד בסירובך תושלך לים כאן ועכשיו!".
החיד"א, רבי חיים-יוסף-דוד אזולאי, עשה מסעות רבים בעולם. מסעו הראשון לטובת הקהילה היהודית בחברון נמשך שש שנים, ומאז הוסיף לנדוד בין קהילות יהודיות ברחבי תבל, כשליח דרבנן בעבור עניי חברון וירושלים.
את מסעותיו תיעד בספר 'מעגל טוב', שהוא 'יומן מסע' שבו העלה על הכתב את חוויותיו ביותר מעשר מדינות ברחבי תבל. אפשר למצוא בו רשומות של כספים שקיבץ למען עניי הארץ, תיעוד של חיי הקהילות והתנהלותן, אישים רמי מעלה, כמלך צרפת, שפגש, פרנסי הקהילות וביקורים אצל גדולי תורה מפורסמים.
באחת מנסיעותיו שהה החיד"א בתאו בספינה ועסק בתורה, כשנשמעו נקישות בדלת. האיש שנכנס הציג עצמו כסוחר שנושא עימו מטען גדול של גבינות משובחות. גדולה הייתה שמחתו לגלות שהחיד"א בכבודו ובעצמו נוסע עימו בספינה. הוא ביקש שהחיד"א ייתן לו כתב הכשר על הגבינות, והבטיח לו תגמול נאה.
החיד"א השיב לו שמכיוון שלא פיקח על החליבה ועל תהליך הייצור של הגבינות, לא יוכל לתת הכשר.
הסוחר ניסה לשכנעו שהוא עצמו פיקח על הייצור ושהכול כשר, אך החיד"א הבהיר לו שלא יוכל לסמוך על עדותו ולא יוכל לתת לו כתב הכשר.
כשנוכח הסוחר כי הרב לא ייעתר לבקשתו, שינה את סגנון דיבורו ועבר לאיומים. הוא הודיע לרב כי אם יתמיד בסירובו יושלך לים ויהיה טרף לדגים.
להוכחת כוונותיו יצא האיש מתאו של החיד"א וכעבור כמה דקות חזר בלוויית כמה מלחים גברתנים. "האם תכתוב את ההכשר על הגבינות?", שאל בטון מאיים. כשנענה שוב בסירוב, הורה למלחים: "הטילו אותו אל הים!".
הללו התקרבו אל החיד"א ועמדו למלא את ההוראה האכזרית שניתנה להם. החיד"א נוכח כי כל האמצעים כשרים בדרכו של הסוחר וכי סכנת חיים ממשית מרחפת מעליו.
"בסדר, אכתוב לך מכתב הכשר", אמר בשקט.
בלב שבור הוציא החיד"א את קולמוסו וכתב: "לאחינו בית ישראל, הנני לאשר כי הגבינות שבידי פלוני כשרות למהדרין".
ליד חתימתו הוסיף החיד"א: "החותם לכבוד התורה לסדר שמו"ת 'מתניכם חגורים'".
הסוחר היה מאושר. על המלצה חמה כל-כך לא חלם. הוא חטף את המכתב מידו של החיד"א, ובזחיחות הודה לו על התעודה המכובדת, ואף 'התנצל' משום שאיים על חייו.
כשעגנה הספינה באחד הנמלים שבדרך פרק הסוחר את סחורתו ופנה היישר אל ביתו של רב העיר. הנוהג היה, שכל הרוצה למכור דברי מאכל לבני הקהילה היה פונה אל הרב המקומי, וזה היה כותב לו תעודת כשרות משלו.
הסוחר הציג לפני הרב את מכתב ההכשר של החיד"א. להפתעתו, הרב התמהמה באימוץ המכתב. השורה האחרונה שכתב החיד"א עוררה את חשדו.
"רק מחר אוכל לטפל בעניינך", אמר לסוחר. "עליי לדון בדבר במשך הלילה, ומחר אתן את תשובתי".
הסוחר היה המום. בשום תסריט לא ציפה ליחס כזה מהרב. בטוח היה שהמלצתו החמה של החיד"א תאומץ מייד.
הרב נשא תפילה לבורא עולם שיאיר את עיניו לפענח את התעלומה שהוצפנה במילים שבסיום המכתב. מה פשר המילה שמו"ת בראשי תיבות? הרהר הרב. ומדוע ציטט דווקא את הפסוק "מתניכם חגורים"?
ופתאום נצנץ רעיון במוחו. הוא ניגש אל ארון הספרים, הוציא את החומש, ועיין בתרגום אונקלוס על הפסוק "מתניכם חגורים", שכן 'שמו"ת' הוא ראשי תיבות: 'שניים מקרא ואחד תרגום'.
כאשר מצא את הפסוק אורו עיניו. מילות התרגום הזדקרו למולו. וכך נכתב שם על מילות הפסוק "מתניכם חגורים" – "חריצכון יהון אסירין".
הרב הבין מייד את כוונת החיד"א. גבינה מכונה 'חריץ', כנאמר (שמואל-א יז,יח) "וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב". ב"חריצכון יהון אסירין" רמז החיד"א שהגבינה אסורה באכילה!
למחרת, כאשר חזר הסוחר אל הרב, כבר המתינו לו שני גברתנים ולפתו את זרועותיו בחוזקה.
"אמור לי מייד את האמת – כיצד קיבלת את מכתב ההכשר הזה?", דרש ממנו הרב בתקיפות. כשהבין הסוחר שמזימתו נחשפה, הודה בדמעות כי סחט את תעודת הכשרות מהחיד"א באיומים, וכי למעשה הגבינה שייבא אינה כשרה.
הרב הורה להשליכו אל בית הכלא וכל סחורתו הוחרמה.
(על-פי 'אשר לדוד', 'קול יעקב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
