עם הרב יוסף-יצחק ריבקין
מנהל בית חב"ד בכרמיאל
אני בא מרקע תרבותי המאופיין באיפוק ובהימנעות מהפגנת רגשות. האם זו נחשבת 'קרירות' המקושרת לעמלק?
אכן, יש תרבויות שסגנונן מאופק וסגור יותר, אבל לא צריך להיות קשר בין זה ובין חמימות והתלהבות בעבודת הבורא.
חז"ל מפרשים את הפסוק "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה,יח), שנאמר על עמלק – 'קרך' במובן של קרירות. החסידות רואה בקרירות אם כל חטאת, כי כאשר האדם מקיים את התורה והמצוות בקרירות ובלי חמימות והתלהבות – קל מאוד ליצר להכשילו.
כשאדם אומר שהוא קריר באופיו או בתרבותו, וממילא גם בענייני התורה והמצוות הוא קריר – זו טענה שאינה נכונה. לכל אדם יש דברים שמלהיבים אותו. אדם ששום דבר אינו מלהיבו – הרי שהוא שרוי בדיכאון ואינו חש טעם בחייו. מובן שאין זה מצב בריא ותקין.
את החמימות הטבעית שיש בכל אחד מאיתנו צריך להכניס גם בחיי התורה והמצוות. להתפלל בחמימות, לקיים מצוות מתוך רגש, לחוש עונג ושמחה בעניינים שבקדושה.
קיום מצוות קריר מכביד על האדם. נוצרת בו תחושה של כורח, של אין ברירה. ודאי שאין הוא שואף להדר במצוות, אלא מסתפק במינימום ההכרחי. ובשלב מסוים גם הקיום המינימלי עלול להיפגע.
החמימות וההתלהבות משקפות חיבור אמיתי של יהודי עם חיי היהדות. הוא אוהב להתפלל, ללמוד תורה, לקיים מצוות. הוא שמח בהיותו יהודי ובזכות שניתנה לו לעבוד את הבורא.
כשיש חמימות גם לוח השנה היהודי מקבל משמעות חווייתית. בפורים שמחים עד דלא ידע, ובימים הנוראים מזילים דמעה. בשמחת תורה רוקדים, ובפסח חשים חירות. לכן החמימות הכרחית כל-כך, והדרך להשיגה היא על-ידי לימוד חסידות, המפיחה חיוּת והתלהבות בחיי היהודי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
