אחרי תליית המן ושיגור האיגרות השניות, הנותנות ליהודים רשות להגן על עצמם ולפגוע באויביהם, נאמר במגילה (אסתר ח,טז) "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". נשאלת מייד השאלה: וכי זו באמת 'אורה'? הלוא הגמרא מבהירה (מגילה יד,א) שגם לאחר הנס "אכתי [עדיין] עבדי אחשוורוש אנן [אנחנו]"!
אמנם באותה שעה אחשוורוש נטה חסד ליהודים ונתן להם אפשרות לקיים תורה ומצוות, ובכל-זאת, עדיין היו תלויים ברצונותיו ובלי חירות אמיתית, ובפרט שעדיין לא נבנה בית המקדש, שבו היה גילוי אלוקות. אם כן, איך יכולה תורת אמת להגדיר מצב כזה "אורה ושמחה"?
הגלות כניקיון
התשובה טמונה בדרשת הגמרא (שם טז,ב) "אורה – זו תורה, שמחה – זה יום טוב". ה'אורה' של יהודי היא התורה, המאירה את הדרך ומגלה את המשמעות הפנימית של הגלות. גם המצב העגום של הגלות אינו עונש לשם עונש, אלא הגלות נועדה למרק את עוונותיהם של בני ישראל.
המגיד ממזריטש אמר שאהבת הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל, יהיה מצבו אשר יהיה, גדולה שלא בערך מאהבת אב לבנו היחיד, שנולד לו לעת זקנתו. ומפני אהבה גדולה זו רוצה האב שבנו יהיה נקי ובלי רבב, ואפילו בלי הכתם הקל שבקלים, וכמשל המובא בתניא (אגרת הקודש סימן כב), שזה "כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו".
לשמח את הגוף
ועדיין נדרש הסבר על ה'שמחה'. כיצד אפשר לשמוח בגלות? אפשר להבין שלימוד התורה מאיר את שכלו של האדם, אבל כיצד אפשר להרגיש שמחה בשעה ששרויים בגלות? והלוא השמחה צריכה להיות מורגשת גם בגוף הגשמי, ולכן נאמר "אין שמחה אלא בבשר... אלא ביין", כדי שגם הגוף הגשמי יחוש שמחה!
התשובה היא: "שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך". גם ביום טוב אפשר לשאול אותה שאלה: איך אפשר לשמוח, בשעה שהגוף הגשמי אינו מרגיש את שמחת הנשמה, וצריכים לשמחו בבשר וביין?
אחדות הנשמה והגוף
אלא שבאמת הגוף והנשמה אינם שני דברים שיש מלחמה ביניהם, בלי אפשרות שהנשמה תתגבר על הגוף, ועד שהגוף יהיה כלי לנשמה. אלא כמו שאנו אומרים "ה' אחד", שהקב"ה הוא אחד ויחיד, הן בעניינים הגשמיים הן בעניינים הרוחניים, והוא שקבע שהגוף גשמי והנשמה רוחנית, אבל הגוף יכול וצריך להיות כלי לאור של הנשמה.
אם כן, שמחת יום טוב מלמדת שיהודי יכול לחוש שמחה אמיתית גם בשעה שהגוף עדיין אינו שותף מעצמו לשמחת הנשמה, והוא זקוק לבשר וליין. כך יהודים שמחים בשמחת פורים אף-על-פי שעדיין הם שרויים בגלות, והשמחה הזאת גדולה אף מזו של שמחת יום טוב, עד ש"חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע".
(פורים תשל"ה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
