עם הרב אור זיו
שליח חב"ד בקטמון המושבה, ירושלים
היהדות מאמינה בבורא שאין לו דמות גוף. אם כן, מדוע מייחסים קדושה לחפצים?
קודם כול צריך להבהיר את משמעות המושג 'קדושה'. 'קדוש' פירושו מובדל. הקב"ה קדוש, כי הוא מובדל מן העולם ועומד למעלה עד אין-קץ ממושגיו ומגדריו. עם ישראל מכונה בתורה "גוֹי קָדוֹשׁ", כי הוא מובדל מהעמים האחרים, ויש לו תפקיד מיוחד בעולם.
אם כן, כשאומרים על דבר מה שהוא 'קדוש', הכוונה היא שהוא מרומם ומובדל משאר הדברים הקיימים בעולם. דבר זה יכול להיעשות אך ורק בכוחו של הקב"ה, המשרה את קדושתו על דברים מסוימים.
ובאמת זה פלא גדול שהקדושה האלוקית מתחברת עם מציאות פיזית, כי הקדושה כשהיא לעצמה מרוממת ומובדלת לחלוטין מכל גדר ומושג גשמיים.
אלא שזה הכוח המיוחד שנתן לנו הקב"ה במעמד הר סיני – שהמציאות הארצית והפיזית תוכל להתקדש ולהתרומם ממגבלותיה, וזאת על-ידי התורה והמצוות. לכן כשאנחנו עומדים לקיים מצווה אנו מברכים: "אשר קידשנו במצוותיו" – הבורא האין-סופי מקדש אותנו על-ידי המצוות שציוונו לעשות.
כשאנחנו מניחים תפילין – קדושת המצווה חלה על התפילין, והן נהפכות לחפץ קדוש. כשאנחנו כותבים ספר תורה או מזוזה – החפץ הפיזי מתרומם ומתקדש, ואנו צריכים לנהוג בו כבוד.
וגם גופו של יהודי, שבו קיים את מצוות הבורא במהלך חייו, התקדש והתעלה, ולכן צריך לנהוג בו כבוד אחרי מאה ועשרים שנות חייו, ולקבור אותו כדת וכדין.
מכאן היחס המיוחד שאנו רוחשים לחפצים המשמשים לעבודת הבורא. אנו מנשקים ספר תורה, תפילין, מזוזה. גם ספר קודש מקפידים להניח ישר ולא הפוך, ואם נפל, חלילה, מנשקים אותו בכבוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
