ניסיון השפע
"למען אנסנו הילך בתורתי" (שמות טז,ד). המן היה בבחינת ניסיון לכל אחד ואחד אם הוא באמת חרד לדבר ה'. כי להיות מובטח בפרנסה ברווח, בלי דאגות ולהישאר חרד לדבר ה', זה ניסיון גדול יותר מלהיות עני ולהאמין בה'.
(המגיד ממזריטש)
שמחה שהיא הכנה
"והיה ביום השישי והכינו" (שמות טז,ה). 'והיה' לשון שמחה. השמחה שיש לאדם ביום השישי לקראת בוא השבת – היא גופא הכנת מצווה לשבת.
(חידושי הרי"ם)
תכלית הביטול
"ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז,ז). גדול הנאמר במשה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב "ואנוכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרון כתיב "ונחנו מה".
(חולין פט)
כלל עצמו עם העם
מה בין "עפר ואפר" ל"ונחנו מה"? אלא שמשה לא הזכיר את המילה 'אנוכי' וכלל עצמו עם שאר העם – "ונחנו מה".
(הבעש"ט)
ענווה כלפי העם
הגדלות היא בכך שאברהם אמר זאת לקב"ה, ונגדו יתברך אין מציאות לשום אדם. אבל משה ואהרון אמרו "ונחנו מה" לבני ישראל, שהם כאין וכאפס לעומת ישראל, בה בשעה שהיו הגדולים שבישראל; וזה חידוש גדול.
(כתב סופר)
הקלת החטא
"ויאמר משה... בשמוע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו"(שמות טז,יב). למה שינה משה ואמר שבני ישראל מתלוננים על ה', והלוא בפסוק נאמר ''וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון''? יש לומר שבכוונה הסב משה את תלונותיהם לעבר ה', כדי להקל את החטא, שכן עבירות שבין אדם לחברו קשות מעבירות שבין אדם למקום.
(מגנזנו העתיק)
אין לסמוך על הנס
"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת" (שמות טז,לה). במדבר חיו היהודים בג' זכויות: מן – בזכות משה; באר – בזכות מרים; ענני הכבוד – בזכות אהרון. אבל כשבאו לארצם, לארץ נושבת, נרמז להם שלא יסמכו עוד על ניסים אלא שעליהם לחיות בזכות עצמם, מיגיע כפיהם.
(רבי מרדכי-גימפל יפה)
קטנות אמונה או קמצנות
"ויותירו אנשים ממנו עד בוקר" (שמות טז,כ). מתוך אלה שלא שמעו בקול ה' והותירו מן המן היו שעשו כן מפני קטנות האמונה, שלא האמינו כי למחרת יירד מן טרי, והיו שעשו כן מחמת קמצנות. אשר לקטני האמונה – "ויקצוף עליהם משה" והוכיחם, ועל מי שנהגו כך מחמת קמצנות, העונש היה – "וירום תולעים ויבאש", שזה עונשו וסופו של קמצן, שלא תהיה לו שום הנאה מכל מה שהוא צובר.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
