חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:32 י"ב בכסליו התש"פ, 10/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הלכות ומנהגי חב"ד
לוח השבוע

מדורים נוספים
התקשרות 556 - כל המדורים ברצף
נקודת הפורים חודרת בגדרי הזמן והמקום
הכנות לפורים
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת ויקרא
ח' באדר-ב' - פרשת זכור

מן הדין יש לגלול את ספר-התורה השני לפרשת זכור לפני תפילת שחרית (אם לא עשו זאת קודם-לכן)1.

שחרית: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני ואומרים חצי-קדיש, הגבהה וגלילה, ובספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא (דברים כה,יז-יט): "זכור..."2.

לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים, פרשת זכור היא מן התורה3.

לכמה פוסקים, גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור4.

כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) - וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול - יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה. לכאורה נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זכר' (צירי סגול) ואחר-כך 'זכר' (סגול סגול), ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זכר' (סגול סגול)  ואחר-כך 'זכר' (צירי סגול)"5.

כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' 'להכות' את עמלק בקריאה זו6.

הגבהה וגלילה לספר השני7.

אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר עליית המפטיר. אולם את החצי קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לה)8.

אומרים 'אב הרחמים'9, וכן 'צדקתך' במנחה.

יום חמישי
י"ג באדר - תענית-אסתר10

חולה (אפילו שאין בו סכנה)11, מעוברת ומניקה12, ויולדת כל ל' יום13 - פטורים מהתענית14.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר15. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה16.

עלות השחר באזור המרכז לדעה המקדימה: 3:37.

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"17. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'18.

סליחות19:

אומרים אותן בעמידה20, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו.

מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'21, בסדר דלהלן22:

קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך23, ויעבור / כי עמך/ כרחם/ אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר24 / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך25 / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו26 / הרשענו ופשענו27 / משיח צדקך / א-ל רחום שמך / עננו ה' עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני28 / 'אבינו מלכנו' הארוך29, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו ב...'30] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים31.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה32. ואם קראוהו, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם - יעלה33.

את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה34. כשעלה הרבי לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור35.

בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'" (וכן כשאומרים אותו בתפילה) יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'36.

מחצית השקל:

נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש37] ביום התענית38 לפני מנחה39, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"40.

כל אחד נותן שלושה מטבעות של "מחצית" מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [בארה"ק ת"ו בימינו: שלושה חצאי-ש"ח]41, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים - כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים - שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"42], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום43.

מנחה:

התפילה - "בשעה מאוחרת"44. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהמצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש45.

גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו46, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.

אין אומרים תחנון, ולא 'אבינו מלכנו'2.

הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהלים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת - על-כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' - ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' - הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"47.

קריאת המגילה ב'מבצעים':

בשעת-הדחק, ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה (האמיתית, שהיא כ-4 דקות אחרי השקיעה הנראית, באזור המרכז: 6:00). ובשעת-הדחק-גדול - אפילו מ'פלג המנחה' (באזור המרכז: 4:41)48.

טעימה: גם לאחר צאת-הכוכבים, אין לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר לטעום פירות וכדומה ומשקאות קלים ללא הגבלה, ומיני מזונות עד כביצה (ומי שצריך לקרוא מגילה וקשה לו בגלל התענית, ודאי יכול להקל בזה), וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך49.

צאת הכוכבים באזור המרכז: 6:19.

* סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה: ליל פורים דפרזות, יום חמישי בלילה אור ליום שישי- כל הלילה.

יום שישי
י"ד באדר - פורים50

לקראת קריאת המגילה, ביום חמישי בערב, ליל פורים, מנהגנו ללבוש בגדי שבת ויום-טוב51.

"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו"52.

אבל (רח"ל) תוך שבעה, הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית53 ולשמוע קריאת המגילה54. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך55. ואין לו לראות מיני שמחה56. פורים נחשב כשבת לעניין אבילות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבילות שבצינעא, אינו יושב על הקרקע ונועל נעליו57. לעניין משלוח-מנות, ראה להלן.

בתפילת ערבית אומרים 'ועל הניסים', ואין מפסיקים להכריז זאת קודם שמונה-עשרה [אלא מכים על השולחן כדי להזכיר]. (שכח 'ועל הניסים' - אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי..."58). לאחר מכן, אומרים קדיש-תתקבל59.

"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול] טלפון ורדיו [וכן לגבי כל סוג אחר של שידור באמצעים אלקטרוניים, אפילו 'שידור חי'] - כי אין זה קול אדם כלל"60.

קריאת המגילה61: הרבי היה שומע את המגילה מעומד62. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא63. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת64, והכפילה היא לשלושה חלקים"65. הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום66. בדרך כלל השתדל הרבי, שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה67.

יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו"2.

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה - יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך68.

"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"69.

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא). "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)70.

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן71.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"72.

אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.

'שושנת יעקב'. "נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'"73.

אחר-כך74 כורך את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים75.

הקורא מגילה לנשים, מברכות לעצמן (מעומד76). ואם לאו - יברך הקורא77.

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור78, אבל האדמו"ר מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום79.

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"80, ויאמר 'ועל הניסים' בברכת המזון.

שחרית:

בשמונה-עשרה - ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש75.

קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' - קוראים זכר (סגול סגול) ואחר כך זכר (צירי סגול)79. מי שלא שמע פרשת זכור, יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו81.

ברית מילה: יש המלים לאחר קריאת המגילה82.

"שמיעת וקריאת המגילה - בתפילין דרש"י"79.

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל 'שהחיינו'83, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת 'שהחיינו' יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים75.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: שושנת יעקב. אשרי. ובא לציון. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל84. ואומרים 'בית יעקב'85, עד גמירא.

שמחת פורים - חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"86.

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה87.

זמן קיום מצוות היום - עד השקיעה88.

משלוח-מנות - חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואשה לרעותה89. אין שולחים מנות לאבל (רח"ל) תוך שלושים ולאבל על הוריו תוך שנים-עשר חודש90. האבל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח-מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות91.

מתנות-לאביונים - חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאשה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעים (הרי"ש בצירי) וצדקה לאביונים - משובח92, ומוטב להרבות במתנות-לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח-מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"93.

האדמו"ר מקיים "'משלוח-מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)"94.

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח95.

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים96, ואדרבה - בעניינים מסויימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (מסיכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים97.

בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה98.

לעניין נתינת 'מחצית השקל' בירושלים ת"ו99 ראה הערה 38.

משתה ושמחה:

סעודת פורים עושים לכתחילה בשחרית (דהיינו להתחיל בה לפני חצות. חצות היום באזור השפלה: 11:45), משום כבוד שבת100.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה101.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"102, רק מעט - כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים103.

"לנטילת-ידים, ברכות המוציא והמזון של סעודת פורים ואמירת הדא"ח, לבוש האדמו"ר 'סויבלענע היטל' וחגור אבנט"104.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"105.

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך-זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"106.

יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחו"ל והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארה"ק, על-דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' - אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו..."107.

מנהג האדמו"ר - "מאמר דא"ח בתוך הסעודה"79.

הגזירה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה - בתוקפה עומדת גם בפורים108. היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו109, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור110.

"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה111.

בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'112.

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"113.

נוהגים לנגן 'האפ קאזאק'114.

בחיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה115.

סדר פורים המשולש בעיה"ק ירושלים ת"ו:

ביום ו' י"ד באדר: קוריאם את המגילה בברכותיה בלילה וביום - אחר קריאת המגילה בלילה אומרים ואתה קדוש - ונותנים מתנות-לאביונים. אבל אין אומרים ועל הניסים, ואין קורין בתורה.

ביום שבת-קודש פרשת צו: אומרים "ועל הניסים" בתפילה ובברכת-המזון, ומוציאים שני ספרי-תורה, בראשון קורין לשבעה עולים בפרשת צו, ובשני למפטיר בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (הקריאה דפורים). הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (הפטרת פרשת זכור).

ביום ראשון, ט"ז באדר: עושים סעודת פורים [וגם מתנות-לאביונים116]  ומשלוח-מנות, ואין אומרים תחנון, ולא 'ועל הניסים', ויש לאומרו בברכת המזון ב'הרחמן' (במקום הרחמן דשבת ויום-טוב): "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי...".

ויש מחמירים לצאת ידי כל הדעות: ושולחין מנות בימים י"ד, ט"ו וט"ז, וסעודת פורים עושים גם בשבת, שמוסיפים סעודה אחת לשם פורים.

----------

1) שהרי "אין גוללין ס"ת בציבור" כנפסק בסי' קמד ס"ג. ועיי"ש בב"י ד"ה וכתב המרדכי.

2) לוח כולל-חב"ד.

3) שו"ע אדמוה"ז סי' רפב סט"ז [הכוונה רק לעצם עניין הקריאה בציבור, אך פרטי הקריאה - בשבת זו דווקא וכו' הם מדרבנן, ראה סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 341 הע' 3 ובשוה"ג]. וראה בהנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך ב עמ' קסו, ערך 'ארבע פרשיות' הערה 59 -שיחת ש"פ זכור תשמ"א, הנחת הת' ס"א. וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1188. תשמ"ט ח"ב עמ' 443.

4) משיחת פ' זכור תשמ"ג. לשונות שונים בשיחות הרבי וכו' בנדון הובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד - חודש אדר' (נדפס יחד עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה', הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ב. להלן: 'אוצר') עמ' רמה.

אם-כי אין לברך ברכת התורה על קריאתה לנשים בלבד (שו"ת מנחת-יצחק ח"ט סי' סח).

5) ספר-המנהגים עמ' 72, והביאור באריכות בהערה שם.

לכאורה, לאלה הקוראים בתורה במבטא הספרדי או במבטא הנהוג בארה"ק שאינם מבדילים כלל בין צירי לסגול, אין מקום לכל זה.

6) בילקוט-יוסף כרך ה (מועדים) עמ' רנט הביא זאת משו"ת בן ימין ומהר"א פאלאג'י. וראה 'התקשרות' גיליון קט עמ' 18.

7) רגילים שהאוחז את הס"ת הראשון אינו עומד להגבהת הס"ת השני (וכ"פ בשו"ת קנין-תורה ח"ה סי' טז).

8) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

9) היום-יום לש"פ זכור, אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ב עמ' קסד, וכן משמע מסתימת לשון רבינו בסידורו - קצות-השולחן סי' פג בבדי-השולחן סוף ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.

10) טעם מחודש בשם 'תענית אסתר', ראה בליקוטי-שיחות כרך ו עמ' 371.

11) רמ"א סי' תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עיניים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).

12) רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה - בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).

13) דינה כחולה (שו"ע אדה"ז סי' של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.

14) ולעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סי' תרפ"ו בשער-הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סי' קמא ס"ב, יחווה-דעת ח"ב סי' עח, ונטעי-גבריאל נישואין ח"ב פכ"ה ס"ג-ד וש"נ.

15) בסידור אדמוה"ז 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות השחר. (וראה בזה: אגה"ת פ"ג, לקו"ש כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17 בשם הרבי, שהאמור שם לשעה מוקדמת יותר מדבר רק בתענית-תשובה (וע"ע שיחות-קודש - בלתי מוגה - תשנ"ב ח"ב עמ' 494 ע"י ציון 12). אמנם במקור הדיון שהרבי מציין שם בתוספתא תענית פ"ב ה"ה הוא בתענית גשמים, ובגמ' פסחים ב,ב איתא ע"ז "תענית ציבור" סתם, וברש"י תענית יב סע"א "בכל תענית שהוא אוכל משתחשך, ואפילו בתענית יחיד", וברמב"ם הל' תעניות פ"א ה"ח הובא בב"י ושו"ע סי' תקס"ד נפסק שהדין שווה בכל תענית שאוכלין בה בלילה "בין ציבור בין יחיד" - ואולי כיוון שהנושא מוקשה "הבו דלא להוסיף עלה", ובפרט שברש"י הנ"ל משמע שתענית ציבור קילא מתענית יחיד).

16) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. בכף-החיים שם ס"ק ז אוסר זאת משום אכילה לפני עלות השחר, אבל באג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ג עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.

17) ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סי' תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באג"ק חט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).

18) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

19) סידור תהילת ה' (הישן) עמ' 359. החדש - עמ' 394.

20) מובא מס' קיצור של"ה.

21) כך נהגו תמיד במניין של הרבי (ואינו דומה לסליחות דצום גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח הסליחות עצמו).

22) ע"פ לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנדפס בסוף 'סדר הסליחות על-פי מנהג חב"ד'.

כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבילות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).

23) וצ"ל בו "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד', ולא "כמו שהודעת" כנדפס בסידור תהילת ה' (הישן) עמ' 344.

24) פיוט מסוג 'פזמון'. בסוף 'פזמון' "ברובם המכריע של סליחות הנדפסות - חוזרים חלק מחרוז הראשון בין חרוז לחברו" ובסוף הפיוט חוזרים את כל החרוז הראשון (הערה 4 ב'ליקוט טעמים ומקורות' הנ"ל), אך בוידיאו מתענית-אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.

25) סידור תהילת ה' הנ"ל עמ' 347. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.

26) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.

27) מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו..." כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה.

28) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).

29) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו).

אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב).

בסידורי תורה-אור ותהלת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זכויות (ה-ז' בשבא וה-כ' בשורוק), וזאת ע"פ לוח התיקון לסידור תו"א (נ.י. תש"א - ובניגוד לסידורים הישנים) - 'אוצר מנהגי חב"ד' שם עמ' קא.

30) ספר-המנהגים עמ' 45.

31) ספר-המנהגים שם.

32) שו"ע סי' תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער המילואים ח"א סי' י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סי' קי).

במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל-ומשיב תנינא ח"ב סי' נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצ"צ הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאח"כ יאכלו כרגיל).

33) לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר ח"ב סי' עד.

34) שערי-אפרים שער ח סעיף קז.

35) וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמ"ש בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.

36) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה.

37) משיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו משום שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה סה"ש תש"נ ח"א עמ' 303 (לקוטי שיחות ח"א עמ' 182, וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. כשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים בה.

38) ספר-המנהגים - מנהגי פורים. מלשון זו נראה, שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמ"ש במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סי' תרצ"ד). ובכף החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, כמ"ש בלוח עץ-חיים, ולא כמ"ש בלוח כולל-חב"ד (וכנהוג בין אנ"ש שם) לתיתו שם במנחת פורים דפרזים. וע"ע.

39) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תרצ"ד ס"א ממהרי"ל.

40) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 299.

41) רמ"א שם. בעבר לא היו בארה"ק מטבעות של 'מחצית', ולכן הורגלו לתת חצאי דולרים (ראה לוח עץ חיים, ופסקי תשובות סי' תרצ"ד הערה 25), אבל כעת אין טעם לזה. כן לא מצאתי טעם למה שיש נותנים ג' פעמים ג' מחציות.

מהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד - כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפרשת שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שצמו בימי אסתר, כדאיתא בספרים [מטה-משה סי' תשנ"ו, אליה-רבה סי' תקס"ו ס"ק ב] שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו יום אכן יעלה לקדושה ממש - 'שערי המועדים' אדר, עמ' קמה. ג) ע"ד "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 332.

ועניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל - עבודה שלמעלה מגדרי האדם, 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 311.

42) מג"א סי' תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף החיים שם ס"ק כז, 'דרכי חיים ושלום' סי' תתמ"ג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט - 'אוצר' עמ' רנג. - ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.

43) שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו - מקבלים מהם".

אגב, מלשון הרבי "מחצית השקל" משמע כמנהג הרווח שאין נזהרין מלומר שנותנין ל"מחצית השקל", ולא כמ"ש בלוח א"י ועוד לומר דווקא "זכר למחצית השקל" (ע"ד החשש "שלא לייחד בשר לפסח" בסי' תסט, ע"פ מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עד ועוד). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט,א ורש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית השקל, לענייני צדקה - שגם היא עניינה 'צדקה', עיי"ש. וראה גם ליקוטי-שיחות חכ"א עמ' 469. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 287.

44) ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה - ע"פ הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדה"ז סי' קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".

45) בסרטי הווידיאו נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת תענית-ציבור מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארון הקודש.

46) לוח כולל-חב"ד בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה ילקוט-יוסף מועדים עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).

47) ליקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע, טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה בדברי הרבי בווידיאו במקום שאפשר).

48) ראה משנה-ברורה וביה"ל סו"ס תרצ"ב. אך ראוי לכל אחד (לכוון שלא לצאת בזה, ו)לקרוא או לשמוע שוב לעצמו ולבני-ביתו עם כל הברכות בזמן.

49) רמ"א ומשנה-ברורה סו"ס תרצ"ב.

50) הנהגות בירושלים בימי 'פורים משולש' זה, פורטו להלן בסוף הלוח.

51) בדורות קודמים נהגו בהרבה מקהילות חב"ד, ובדורנו - בבית חיינו, ובשנים האחרונות נתפשט בין חסידי חב"ד בכל מקום, ללבוש בגדי יום-טוב. וי"א שהרבי הורה כך באחת משיחותיו, למרות שמנהג זה בס' המנהגים הוא הראשון מ'מנהגי האדמו"ר' ש"אינם הוראה לרבים" - 'אוצר' עמ' רנד ו'התקשרות' גיליון לו עמ' 14, עיי"ש.  (בכף-החיים ומשנה-ברורה סי' תרצ"ה הביאו שיש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בספר-המנהגים שכתב זאת לפני נתינת מחצית-השקל. ראה גם התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 439).

52) ספר-המנהגים שם, וש"נ. צילום ברור בהקטנה של שני עמודים ממגילה זו נדפס בס' איגרות-קודש אדמו"ר המהר"ש, ברוקלין תשנ"ג, עמ' קמ, וב'ספר התולדות' של אדמו"ר המהר"ש, ברוקלין תשנ"ז, מול עמ' 21. במגילה זו כתוב: "להרג ולאבד" (ללא וא"ו); "ואיש לא עמד בפניהם"; ושם בן-המן "ארדי" חסר, ועוד פרטים שהובאו ב'אוצר' עמ' רסד ואילך. ודאי שיש לכתוב כן לכתחילה, ואף לתקן אם כתבו אחרת (ואינו דומה לדיון על תיקון בס"ת כשיש חילוקי דעות - ראה תשובת הדברי-נחמיה חיו"ד סי' כא, נדפסה גם בהוספות לשו"ע אדמוה"ז כרך ה-ו עמ' 1900 - כיוון שהמגילה כשרה בכל אופן).

53) ראה הערות הגר"י פישר לס' פני ברוך עמ' תסא. ולכאורה גם אם יוצא מביתו לפני הלילה כדי להגיע בזמן לתפילה ולמגילה בבית-הכנסת, לא גרע מסליחות של ערב ראש-השנה (רמ"א סי' תקפ"א ס"א ומחה"ש שם).

54) רמ"א סי' תרצ"ו ס"ד.

55) גשר-החיים ח"א עמ' רסא, רסג. שם הוכיח שיברך גם שהחיינו, שלא כבחנוכה, כיוון שכאן הברכה גם בעד עצמו, עיי"ש. וכן דעת רוב האחרונים, נסמנו בילקוט-יוסף - מועדים עמ' רמד.

56) גשר-החיים שם ע"פ המג"א תרצ"ו ס"ק ב, ושלפי דעות אחרות רק ממעט בזה.

57) גשר-החיים ח"א עמ' רסא.

58) א"ר סי' תרפ"ב (בק"ו מברהמ"ז - שם כותב אדה"ז בסי' קפז ס"ח "וכן יש לנהוג"), משנ"ב וכף-החיים שם. והכוונה קודם 'יהיו לרצון' השני (ראה בס' אשי-ישראל פמ"ח הע' י, וש"נ).

59) יחידים לא ייצאו לקדש את הלבנה לפני קריאת המגילה (דפירסומי ניסא בציבור עדיף, אפילו במקרה שהגיע המועד האחרון, ראה שו"ת נודע-ביהודה קמא סי' מא ועוד, נסמנו בנטעי-גבריאל הל' פורים פרק מט. ועיי"ש אם השאלה נוגעת לרוב הציבור. וכש"כ השנה, שיש זמן אפילו לכתחילה כל הלילה).

60) ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 336. כרך כ"א עמ' 496.

61) אף שעיקר מצות קריאת המגילה היא ביום (ולכן הוזכר ברשימת 'מבצע פורים' שהמזכים את הרבים יעדיפו את הקריאה ביום), הרי מי שיש לו אפשרות לשמוע מגילה בלילה - חייב לקיים זאת, אף אם עי"ז מטיל ספק באפשרותו לקרוא ביום (ראה שו"ת רדב"ז ח"ד סי' יג, הובא בקו"א לשו"ע אדה"ז סי' רעא סק"א. וע' בארוכה בזה בקובץ 'התמים' החדש, גיליון כז עמ' 54, וש"נ).

62) 'אוצר' עמ' רנה (וכך נפוץ, במיוחד בין אנ"ש. וראה כף-החיים סי' תר"צ ס"ק ב).

63) 'אוצר' עמ' רנד.

64) שו"ע סי' תר"צ סעיף יז, וראה כף-החיים שם ס"ק קב. ובס"ק קג הביא מהפרמ"ג, שיש להיזהר שלא תהיה נגררת על גבי קרקע, ואף לא תלויה מעל השולחן.

65) ספר-המנהגים, וש"נ בעניין השומעים. צריך חיפוש הטעם שלמנהגנו כופלים לג' חלקים דווקא (למנהג העולם מקפלים לחלקים רבים, יריעה ע"ג יריעה - לוח דבר-בעתו).

66) 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14. וראה שו"ע אדה"ז סי' ריג ס"ז, וכף-החיים שם סוס"ק כב.

67) שם. וראה בכף-החיים שם ס"ק קב ובשו"ת מהרי"ל, מהדורת מכון ירושלים, ס"ע נו. 'אוצר' עמ' רנה.

68) ראה שו"ע סי' תר"צ ס"ג-ו ונו"כ, משנה-ברורה שם ס"ק יט.

69) ספר-המנהגים שם, וש"נ. בדרך-כלל היה הרבי מכה ברגלו (הימנית או השמאלית) בכל 'המן', ובמקום שנזכר באיזה תואר היתה ההכאה מורגשת יותר ובמשך זמן רב יותר. לפעמים הכה בחוזק יותר ב'המן' שניגנו בו או ב'המן בן המדתא' (ראה ב'אוצר' עמ' רנז, וב'התקשרות' בשנים קודמות).

הרבי הפגין הנאה וחייך בשעה שהילדים היו מרעישים ב'הכאת המן', וכמה פעמים דיבר בשיחותיו נגד הגבאים החוששים מ'בילבול' הילדים ומגבילים אותם, וכן נגד המכים 'בעל כרחם' "קול דממה דקה"... ('אוצר' שם).

70) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רנח, וש"נ.

71) לוח כולל-חב"ד, כף-החיים סי' תר"צ ס"ק צו מבן-איש-חי. וראה 'אוצר' שם.

72) ספר-המנהגים שם (במ"א סי' תר"צ ס"ק יז מס' מטה-משה: 'האיגרת הזאת' בלבד). המו"ל ד'לראות את מלכנו' מסר, שבכל השנים שבדק בווידיאו - נענע הרבי את המגילה במקומות אלו ח' פעמים.

73) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה שלל הגירסאות המובאות ב'טור השלם'.

74) לוח כולל-חב"ד. כן משמעות לשון אדמוה"ז בסידורו שלא הביא עניין כריכת המגילה, כדעת סדר-היום, המג"א וסיעתם שאין קפידא מתי לכורכה, ומבאר זאת ע"ד הנגלה וע"ד החסידות - משיחת פורים תשט"ז, מוגה, 'שערי המועדים - פורים' סי' נו, עיי"ש. והמסקנא - שעדיף [בהנחת השיחה ('התוועדויות' תשט"ז ח"ב ס"ע 157) הדגיש הרבי שהציבור ינהג כך, וכן העתיק ב'אוצר' עמ' רסא, אבל בשיחה המוגהת לא הזכיר זאת, ומשמע שזה נוגע גם לש"ץ] להשאיר את המגילה פתוחה עד אחר ברכה אחרונה, שע"י זה ימשיכו ענייני המגילה להאיר בגילוי. [הרבי עצמו החל, בדרך-כלל, לגלול את המגילה עם סיום הקריאה, והמשיך בכך בשעת הברכה ('אוצר', עיי"ש), אבל כמובן זה אינו הוראה לרבים].

75) לוח כולל-חב"ד.

76) ע"פ שו"ע אדה"ז סי' ח ס"ג.

77) ברמ"א סי' תרפ"ט ס"ב, מג"א סי' תרצ"ב ס"ק ה ופרמ"ג בא"א שם ועוד, פסקו שיברכו "לשמוע מגילה", אבל הפר"ח סי' תרפ"ט (ובליקוטים) חולק ע"ז וס"ל שחייבות גם בקריאה ויברכו כרגיל. י"א שהרבי היה קורא את המגילה לנשים בבית הרב, ובירכו לעצמן "על מקרא מגילה".

78) רמ"א סי' תרצ"ב סוס"א. ולדעת הב"י מסיק בכף-החיים סי' תר"צ ס"ק קכד שגם היחיד מברך. וכ' שכן פסקו הא"ר, מאמר מרדכי ובן איש חי, וכ"פ גם הערוך-השולחן (תרצ"ב ס"ה, גם כ'מנהג העולם').

79) ספר-המנהגים.

80) רמ"א סי' תרצ"ה ס"א.

81) לוח כולל-חב"ד, וראה דעת המג"א סי' תרצ"ד שזהו זמן נתינתה לכתחילה.

82) כן נהג תמיד המוהל הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה ('התקשרות' גיליון מ עמ' 18) למול לאחר קריאת המגילה, כדעת תה"ד סי' רסו, ב"י בבדק-הבית יו"ד סו"ס רס"ב, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנא, הפר"ח והגר"א סו"ס תרצ"ג והפרמ"ג סו"ס תרפ"ז, מנהג פרנקפורט שהובא בהגהה במהרי"ל דלהלן, ומנהג הספרדים כמובא בכף-החיים סי' תרצ"ג ס"ק ל. מאידך, בלוח כולל-חב"ד כתבו למול לפני קריאת המגילה (וצריך חיפוש אם כתבו כן גם בשנים שהוגה ע"י הרבי, וכן אם כל מה שלא תוקן אז נחשב 'מוגה'), ע"פ הרמ"א שם ממהרי"ל, וכן מנהג העולם האשכנזים כמ"ש המשנ"ב סו"ס תרפ"ז מהח"א. וראה 'ספר מהרי"ל - מנהגים' עמ' תכו, וש"נ. אוצר-הברית ח"א עמ' רעח.

יש נוהגים לקרוא לתינוק הנימול אז 'מרדכי', נסמן בנטעי-גבריאל עמ' צה.

83) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רסח, וש"נ.

84) בסידורי תהילת-ה' נדפס: "ומחזירין הספר-תורה וקוראין המגילה". אך משנת תשל"ח ואילך נוספה שם בשולי הגליון הערה שמנהגנו כנ"ל. בס' שער-הכולל פי"א אות כב ס"ה ובס' חקרי מנהגים עמ' רכג נתבאר טעם ומקור מנהגנו, עיי"ש. וראה 'אוצר' עמ' רסז. מנהג ישראל תורה סו"ס תרצ"ג.

85) שער-הכולל שם אות כג.

86) 'שערי המועדים' - פורים, עמ' קמה.

87) 'התקשרות' שם.

88) את הסעודה יש להתחיל לפני חצות כדלקמן בפנים, ואם יש צורך יש להעדיף להתחיל לפני 'שעה עשירית' (באזור המרכז: 15:00). ואם איחר, או כשעורכים סעודה לרבים ולא ניתן לקיימה מוקדם יותר, יעשה סעודתו אח"כ עד השקיעה. אם מתחילים את הסעודה אחר חצות, לכאורה עדיף להתפלל מנחה גדולה לפניה. אשה שהדליקה נרות או איש שקיבל שבת, צריכים להתנות שעכ"פ לעניין הסעודה אינם מקבלים שבת (אם ההדלקה היא תוך חצי שעה לשקיעה, א"צ שהבעל יקבל שבת במקומה). אם יש צורך בכך, ניתן לקיים 'פורס מפה ומקדש' ולהמשיך לאכול סעודת שבת*. בקצות-השולחן (סי' מז בבדה"ש ס"ק כב, ע"ש) פסק שבמקרה זה לא יאמר 'ועל הניסים' בברכת המזון, וכל-שכן אם התפללו באמצע הסעודה (שו"ע אדה"ז סי' קפח סי"ז).

אגב, בקביעות זו צ"ע במצוות החג אם אפשר לקיימן אחר השקיעה מספק כשלא קיימן לפני כן: מגילה (גזירה דרבה), סעודה (לפני קידוש אסור ואחריו יצא פורים), מנות ומתנות (במאכל - מצד מו"מ).

 

*) אף שבשו"ע אדמוה"ז (סי' רעא סו"ס יא) שולל זאת לכתחילה ל'בעל נפש' בגלל הספק אם לברך המוציא, הרי למעשה נהגו בכך חסידים בהתוועדויות יו"ט בכל הדורות וגם בפני רבותינו (והרבי הפסיק זאת אצלו החל משמח"ת תשד"מ רק מפני הבלבול שלא נהגו שם כראוי - 'רישומה של שנה' יומן ה'תשד"מ, עמ' 77).

 

89) שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ה ס"ד. אודות משלוח-מנות, ראה שיחות-קודש תשל"ו ח"א עמ' 565 ששיעורן לכתחילה כזית בכל מנה ועכ"פ כזית יחד. ולכתחילה שוויין ביחד ב' פרוטות לפחות. ומציין לצפנת-פענח על הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו, עיי"ש.

90) כן הורה הרבי לפרסם שלא ישלחו לו בשנת האבלות (על אמו הרבנית חנה ע"ה, תשכ"ה) - נטעי-גבריאל אבלות ח"ב פרק לה הע' יט [מהרה"ח רי"ל שי' גרונר. ודלא כמ"ש בס' שבח-המועדים (תשנ"ג) פי"ד ס"ג], כדעת הרמ"א סי' תרצ"ו ס"ו. וכן על שאר קרובים תוך ל' - הוראת הרבי בשנת האבלות תשמ"ח (על הרבנית חיה-מושקא ע"ה, שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב).

91) שו"ע ומ"א סי' תרצ"ו ס"ב, מספר-חסידים סי' תשי"ג ומהרי"ל הלכות פורים (מהדורת מכון-ירושלים עמ' תלב). גשר-החיים ח"א עמ' רכח. רסא.

92) לוח כולל-חב"ד, משו"ע סי' תרצ"ד ורמ"א סו"ס תרצ"ה.

93) ישעיהו נז,טו. רמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז.

94) ספר-המנהגים שם. הרבי היה נוהג לשלוח בכל שנה לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש - הרה"ח הרי"ל גרונר, 'התקשרות' שם.

95) ראה שדי-חמד אסיפת דינים מערכת פורים סוס"ו, מובא בליקוטי-שיחות כרך ל"ג עמ' 118 ועוד, וכן באחרונים. אך א"צ כדין שליחות ממש, וכמובא בסה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 302 ולהלן שמנהג ישראל לשלוח מנות ע"י התינוקות.

96) וכן שולחים על ידיהם משלוח-מנות, ספר-השיחות תשמ"ח ח"א שם. ובמיוחד מתנות-לאביונים, ראה 'קדושת לוי' קדושה שנייה. ע"ד חינוך קטני קטנים בענייני פורים, ובפרט בצדקה - התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 561.

97) כמובא בשו"ע, רמ"א או"ח סו"ס תרצ"ו, שבשביל מנהג זה התירו כמה עניינים - 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1239, ועוד. ע"ד הצגות לבנות בפורים - ראה היכל-מנחם כרך ב עמ' קמה. בליקוטי-שיחות חל"א עמ' 279 באריכות, שלא ישחקו כלל הילדים בתפקיד 'המן', ובוודאי שלא בהתלהבות.

98) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 484.

99) וכן בשאר מקומות שהם 'ספק מוקפות חומה' יש לנהוג לחומרא. וכן להלן כשנזכרה ירושלים.

100) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א (אף שבשו"ע אדה"ז סי' רמט נזכר רק ע"ד 'שעה עשירית'). וראה לעיל הערה 88.

בספר-המנהגים שם הביא סתירה בדעת אדמוה"ז אם יש חיוב לאכול פת בפורים, עיי"ש.

101) רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב. וראה הערת הגהמ"ח שו"ת מנחת-יצחק ע"ז בלוח דבר-בעתו.

102) רמ"א שם.

103) 'שערי המועדים-פורים' סי' י.

104) ספר-המנהגים שם. והרבי נשיא דורנו לא חבש כובע זה.

105) תורה-אור צח,א. ספר-המנהגים שם ובעמ' 38, וש"נ. ועד"ז באג"ק ח"כ עמ' קסז.

106) 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 372. אמנם היו פעמים שהורה הרבי לקיים 'עד-דלא-ידע' כפשוטו, אך ביחס לבחורים היתה הסתייגות מכך גם לפני ה'גזירה' על משקה, ראה 'התוועדויות' תשי"ב ח"ב עמ' 45, וכמובן לאחריה גם כשהורה כנ"ל [כגון בפורים תשל"א], וה'גזירה' הידועה להגבלה ב'משקה' נדחתה על-ידו לאותה שעה. וכנראה לזה הכוונה בשיחת ש"פ שמיני תשמ"א (הקטע השייך לזה נעתק גם בס' 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 181). וראה 'אוצר' עמ' רצ, ובכרך אלול-תשרי עמ' שסט-שע בקשר לשמחת-תורה.

107) סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 335. הרבי הסביר זאת (כנראה - את ההתוועדות שלו) כיוון שגם ב'עד-דלא-ידע' ניתן להגיע לדרגות נעלות יותר ('התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1420 ואילך).

בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 351 הציע הרבי לערוך ג' התוועדויות בקשר לימי הפורים, כדי שיהיו באופן של 'חזקה', עיי"ש.

108) כמפורש בכ"מ, ומהם במענה ב'יחידות' שנדפס בס' היכל-מנחם כרך ג עמ' רנח. וראה לעיל הערה 106.

109) כגון 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1478.

110) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' (טז) תשט"ז ח"ב עמ' 145.

ביאור העניין במכתבו שנדפס ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 980.

111) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1426.

112) ספר-המנהגים שם, ומציין לספר-השיחות תורת-שלום עמ' 243.

113) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"א. ראה התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשד"מ ח"ב עמ' 1280, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399 ,339, ועוד.

114) ספר הניגונים, ניגון כד - שיחת פורים תשל"ב. לפעמים נזכר פורים בין הזמנים שבהם ניגנו את ניגון 'ארבע הבבות' של אדמוה"ז (שם, ניגון א). הרבי ציווה בקביעות לנגנו לקראת סיום התוועדות הפורים, ואחריו 'ניע זוריצ'י'. פעמים שציווה לנגן גם 'קול ביער' (שם, ניגון כג). - 'אוצר' עמ' רצב-ג.

115) הערה למכתב לכינוס השלוחים, ליקוטי-שיחות חכ"ט עמ' 423. ובשיחות-קודש תשל"ז ח"ב ס"ע 7 (כמו בלוח עץ-חיים) ציין רק שיש 'סברא' כזאת.

116) אם שכח, וגם תמיד - כי חייב לשתפם בסעודתו - ליקוטי-שיחות כרך כא עמ' 490, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רצד (המשנ"ב שציין שם בסופו, הוא בסי' תקכ"ט ס"ק יז).


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)