חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:46 זריחה: 5:48 י"ב בתמוז התשפ"ד, 18/7/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הצלה ושכרה בצידה
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1878 - כל המדורים ברצף
הקרב המכריע על התודעה
יש חדש
הקב"ה נמצא איתנו בגלות
יוסף ובנימין
לישראל אין נחמה
שני משיחים לישראל?
הצלה ושכרה בצידה
רציתי לשאול
צום עשרה בטבת
לספר את השואה מחדש

הוא קפץ על הציר המחבר בין שני הקרונות, נזהר שלא להניע את רגליו. בקור של מינוס עשר מעלות עמד על הציר במשך כשש שעות

"זמנו של החולה קצוב, לא יותר מארבעים ושמונה שעות", אמר הרופא. "לצערי אינני רואה שום דרך לרפא אותו".

הדברים השרו על ישראל-יצחק קיהן עצב רב. "יש דבר שאני יכול לעשות?", שאל-התחנן. הרופא הביט בו בעיניים ספקניות. "יש תרופה חדשה, פניצילין שמה. נסה להשיגה בלודז'. ייתכן שהיא תוכל לרפא את הבחור, אם תגיע בזמן".

המלחמה הנוראה הסתיימה. אודים מוצלים מאש יצאו ממחנות ההשמדה של הנאצים ימ"ש. ישראל-יצחק קיהן היה בין השרידים האלה. למחרת השחרור ממחנה 'שוטנוורק' החליט לחזור ללודז', עיר הולדתו, בניסיון לבדוק אם מישהו מבני משפחתו נותר בחיים.

הוא השתלב ב'קיבוץ' של תנועת 'פועלי אגודת ישראל', שעסק בהצלת ילדים יהודים שנשלחו למנזרים, ובשיקום היהודים שניצלו מהמלחמה.

קיהן לא פסק מלחפש את קרוביו. הוא הצטרף למסע של ועד ההצלה מלודז' אל מחנות ניצולים ליד מחנה העבודה 'קלטוואסר'. הוא הכיר היטב את האזור, שבו הועבד בפרך במהלך המלחמה. החזרה למקום הציפה בו מחדש את הזיכרונות הקשים: האכזריות הנאצית, המוות שארב בכל פינה, הרעב והייאוש שהיו מנת חלקו.

בבית הרפואה המאולתר ראה מאות חולים ופצועים, כאובים ותשושים. רבים מהם שכבו מדוכאים, בודדים. הוא החל לעבור בין החולים בתקווה לזהות פנים מוכרות. לצערו לא מצא שום מכר או קרוב.

בסקירה האחרונה, קודם שעזב את המקום, נעצר מבטו על בחור ששכב באחת המיטות. "שלום יהודי", קרא הבחור לעברו בקול חלוש. "שלום וברכה. מה שמך?", שאל קיהן בהתעניינות. "חיים-משה קנופף", השיב הבחור בלחש.

השם קנופף עורר במוחו זיכרון לא רחוק. בחודש אייר תש"ה נעשה המצב במחנה 'שוטנוורק' קשה ביותר. העבודה הופסקה ומזון כבר לא היה, כנראה בעקבות התקדמות הרוסים. הרעב גבר ועימו המחלות. בכל יום מתו אנשים.

בשבת, כ"ב באייר, לא בא הרכב ששימש לפינוי המתים. הנאצים פקדו על האסירים לקבור אותם. קיהן הצטרף לעבודה הנוראה. הם הובילו את הגופות בעגלה לכפר סמוך. אחד היהודים הצביע על שלושה נפטרים ואמר לו: "אלה אנשים חשובים מאוד. קבור אותם בכבוד". קיהן שאל מי הם.

"זה שמו פצנובסקי", אמר היהודי והצביע על הראשון. "השני נקרא ברלינר, ושמו של השלישי יהודה-לייבל קנופף". קיהן תהה כיצד יוכל לכבד את קבורתם בתוך בורות הקבורה הגדולים שחפרו. הוא החליט לרוקן שקי מלט ענקיים ולהכניס את הנפטרים היקרים לתוכם, בניסיון נואש לכבד את קבורתם.

'איזו השגחה אלוקית!', הרהר קיהן בעומדו מול בנו של יהודה-לייבל, חיים-משה. הבן סיפר כי עבר את כל שנות המלחמה לצד אביו, ולמרבה הכאב הוכה האב למוות בידי הנאצים שבועות אחדים לפני סיומה. הוא התנחם לשמוע שקבורת אביו הייתה באופן מכובד ככל האפשר. בהמשך סיפר לקיהן כי מכל משפחתו נותרה בת-דודה יחידה, הנמצאת כעת בלודז'.

כאשר שמע קיהן מהרופא שפניצילין יכול להציל את חייו, החליט לחזור ללודז' מייד. שם קיווה גם למצוא את בת-דודתו של החולה ולעדכן אותה במצבו הקשה. הוא יצא לתחנת הרכבת, אך גילה כי לא נותר בה מקום. הרכבת הבאה תגיע רק בעוד יומיים.

קיהן החליט לעשות מעשה נועז ומסוכן. הוא קפץ על הציר המחבר בין שני הקרונות, נזהר שלא להניע את רגליו, שמא ייתפסו בין הצירים. בקור של מינוס עשר מעלות עמד על הציר במשך כשש שעות. בהמשך הנסיעה הצליח למצוא מקום ישיבה ברכבת, עד לודז'.

בליל שבת קודש נכנס לבית הכנסת, וסיפר לרב על החולה. הרב פסק כי זה פיקוח נפש והורה לו לקנות מייד את התרופה ולנסוע להביאה אל החולה. הוא מיהר אל בית המרקחת, ולשמחתו הצליח לקנות את התרופה.

משם רץ לתחנת הרכבת, אך התברר לו כי הרכבת הבאה תצא רק ביום ראשון. אחרי השבת איתר את בת-דודתו של החולה, קיילה שמה. זו שמחה לשמוע על בן-דודה ששרד את המלחמה.

היא החליטה לקחת עימה חברה ולהצטרף לקיהן בנסיעתו אל החולה. ברכבת התברר ששמה של החברה ברלינר, ואחיה הוא אותו ברלינר שקיהן קבר עם יהודה-לייבל קנופף... שוב ראה קיהן כי ההשגחה העליונה אינה מפסיקה ללוותו.

בבואם לבית הרפואה שמחו לגלות כי חיים-משה עדיין חי. המפגש עם בת-דודתו שימח אותו, אך מצבו עדיין היה קשה. "הבה נתפלל שהתרופה תשפיע", אמר לקיהן אחד הרופאים.

קיילה סעדה את בן-דודה במסירות, ואט-אט התחזק והבריא, וכעבור שבועיים שוחרר ממיטת חוליו. "קרה פה נס!", אמר אחד הרופאים בהתרגשות.

כשבוע לאחר חזרתם ללודז' נקשרו קשרי שידוכין בין ר' ישראל-יצחק לקיילה, ובכ"ב בשבט תש"ו נערכה חופתם. הזוג הצעיר עלה לארץ ישראל והקים משפחה ענפה. גם ר' חיים-משה קנופף עלה לארץ, והיה מנהלו ועורכו של העיתון 'המודיע'.

(על-פי 'החסיד האחרון', סיפור חייו של ישראל-יצחק קיהן, מאת נכדו שחר קיהן)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)