חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:40 זריחה: 6:06 כ"א באדר א' התשפ"ד, 1/3/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הברית לא הרפתה
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1870 - כל המדורים ברצף
לחפש את הטוב והאור
יש חדש
להיטלטל בדרכים ולמלא את השליחות
ברכות
שכינה מדברת
התכלית הפנימית
הברית לא הרפתה
רציתי לשאול
ברית ללא-יהודי
'לך-לך' של השומרים היהודים

"אני יהודי", אמר מול חריץ הדלת שנפתחה לפניו. דמותו באותם ימים הייתה מרתיעה למדיי. הוא נראה צעיר אנרכיסט פרוע

"זה מעשה בלתי-מוסרי!" – כך הגיבו החברים על אמירתה של האם הטרייה, כי רצונה למול את בנה.

שמו היה הארי לופט. הוא נולד בשנות השבעים להורים יהודים שחיו בקומונה היפית בבלגיה. אביו היה אמריקאי ואימו צרפתייה, ושניהם היו רחוקים מאוד מחיים יהודיים.

הילד נולד בבית יולדות נוצרי, והאם הביעה לפני הרופא את רצונה לערוך לתינוק ברית מילה. על אף ריחוקה מחיי יהדות נותרה בליבה זיקה למסורת. הרופא סירב וטען שהדבר אינו מקובל.

בשובה עם בנה לקומונה סיפרה לחברים על רצונה למול את בנה, אך נתקלה בתגובה חריפה, שגרמה לה להפסיק לדבר על כך.

כעבור זמן באו ההורים לפריס, לביקור בבית הסבתא. זו הציעה להביא מוהל ולערוך לתינוק ברית מילה, אך הפעם האם התנגדה. "מה מבין רב בעריכת ניתוח? אני רוצה שרופא יעשה זאת!".

שנים חלפו. הארי גדל. הוא ידע כי הוא יהודי וכי סבו כוהן. יותר מזה לא ידע מאומה. כשבגר, החל לנהל חיים עצמאיים על-פי המודל שראה אצל הוריו. בגיל שבע-עשרה עזב את בית הוריו והלך לחיות עם חברים.

באותה תקופה החלה האם להתעניין ביהדות. כשנה לאחר שהארי עזב את הבית, החליטה לנסוע לחופשה בארץ עם בתה, אחותו של הארי.

הביקור בן השבועיים השפיע מאוד על האם והיה נקודת מפנה בחייה. כעבור שנה עלתה לארץ והשתקעה בה.

חייו של הארי נמשכו כרגיל, ואולם העניין היהודי החל להציק לו. "אני למעשה יהודי", הרהר לעצמו, "אך מה זה אומר לי?".

כעבור זמן החליט לעזוב את דרום צרפת ולעבור לפריס. הוא הגיע אליה במשאיתו, שבה היה כל רכושו ובתוכה חי, והחל לחפש מקור פרנסה.

במקרה נתקל בכתובת של מרכז סיוע ליהודים. הוא נקש בדלת. "באתי לפריס, אני מחפש עבודה, אימי בארץ ישראל ואני יהודי", אמר מול חריץ הדלת שנפתחה לפניו. דמותו באותם ימים הייתה מרתיעה למדיי. הוא נראה צעיר אנרכיסט פרוע.

"כיצד אוכל לדעת שאתה יהודי?", נשאל ונאלם דום. מעולם לא חשב על זה קודם. פתאום היכתה בו ההכרה כי הסימן הבסיסי ביותר, ברית המילה, חסר לו.

בסופו של דבר ניאות הארגון לסייע לו. הוא קיבל סכום כסף, ובעזרתו התחיל חיים חדשים בפריס. הוא מצא עבודה ונכנס לשגרה מסודרת. ואולם השאלה שנשאל חדרה לליבו.

הוא שוחח על כך עם אימו, וזו המליצה לו לעשות ברית מילה. בביקורה של האם בצרפת נפגשו השניים עם מוהל חסיד חב"ד, הד"ר אהרון אלטבה. הוא הסביר להארי את ההליך, והצעיר אמר שיהרהר בדבר ולקח עימו את כרטיס הביקור של המוהל.

הצעד המעשי הרתיע אותו. לא היה לו די אומץ לעשות זאת. אימו ניסתה שוב ושוב לשכנעו. הארי היה מקשיב, ולעיתים מתפרץ בזעם.

באותם ימים חי הארי בקומונה בפריס. למחייתו עבד קשה כמהנדס סאונד ועיקר עבודתו הייתה בלילות. בעקבות זאת ישן מעט מאוד, ולחצי החיים נתנו בו את אותותיהם.

יום אחד ערכו הארי וחבריו מסיבה. הם שתו מעבר למידה, ואחד החברים פלט מילה שאינה במקומה. הארי זינק עליו בזעם בלתי-נשלט והיכה אותו עד זוב דם.

החברים הפרידו ביניהם והדפו את הארי הזועם. "ראה מה עשית לחברך!", צעקו עליו. הארי התבונן סביב בעיניים מזוגגות וקלט את מה שעשה. הוא קם ויצא עם כלבתו הנאמנה וצעד לעבר היער.

הוא התבונן בכלבתו ופתאום היכתה בו מחשבה מפחידה: "מה בעצם ההבדל בינך לבינה? הפכת להיות כלב...". ההתפרצות הבלתי-מרוסנת התאימה לבעל-חיים, לא לבן-אדם, הרהר בכאב.

זו הייתה נקודה שטלטלה את הצעיר והולידה בליבו החלטה נחושה לשנות את אורח חייו. הוא שב לקומונה וחיפש את כרטיס הביקור שקיבל לפני כשנתיים.

המוהל הרים את שפופרת הטלפון וקבע עימו פגישה. כעבור  שלושה ימים נערכה ברית המילה שלו בקליניקה רפואית מאובזרת היטב.

בבוקרו של המועד הגיע הארי למקום וזכה להיכנס בשעה טובה בבריתו של אברהם אבינו. הוא בחר להיקרא אהרון, כשמו של אהרון הכוהן, שעליו למד כי היה אוהב שלום ורודף שלום.

אהרון היה מאושר. באוזני כל חבריו הצהיר: "אני יהודי ועשו לי ברית מילה!". כעבור זמן קצר הופיעו שליחי חב"ד במקום עבודתו, הניחו עימו תפילין וחגגו לו בר-מצווה בהתרגשות גדולה. בהמשך טס לביקור בארץ, וכאן החל ללמוד יותר לעומק על היהדות ובהדרגה השתנו חייו מן הקצה אל הקצה.

בבוא העת נשא אישה והקים בית יהודי ברוח היהדות והחסידות, ובכל שנה, בליל יום הכיפורים, בפיוט 'כי הנה כחומר', הוא אומר את המילים 'לַבְּרִית הַבֵּט' בכוונה מיוחדת.

(על-פי 'נפלאות הברית')


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)