חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:20 זריחה: 6:31 ט"ו בשבט התשפ"ג, 6/2/23
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"אני רוצה מחר את הגשם"
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1869 - כל המדורים ברצף
לפעול מהראש ולא מהבטן
יש חדש
להפוך מבול לגשמי ברכה
נח
תמים עדיף
המבול כהכנה למשיח
"אני רוצה מחר את הגשם"
רציתי לשאול
ההלכה והצמחונות
נס מופלא בין גלי הכינרת

רבי סעדיה חילק את הנוכחים לארבע קבוצות. "אנו נקרא את כל ספר התהילים, וגם אם יתחיל לרדת גשם, אין לזוז מהמקום", הורה

"אנחנו צמים ומתפללים לגשם ואתם יושבים וזוללים?!", רתח מזעם השיח' עלי קאיד.

"איננו זוללים חלילה", השיב לו רבי סעדיה שרעבי. "זו סעודה מפסקת לקראת הצום על חורבן בית המקדש".

"ומתי יום החורבן?", שאל השיח'.

"מחר", נענה.

"אם כן, רוצה אני כי מחר יירד הגשם. זה יום הרחמים, ואתם צריכים להביא את הגשם!", חרץ השיח' את דבריו.

הבצורת הקשה בתימן איימה למוטט את כלכלתה. שטחי הגידול היו זקוקים נואשות למים, ועצירת הגשמים הממושכת הביאה על המדינה רעב וגרמה למותם של רבים, שכן התושבים הסתמכו אך ורק על היבול המקומי.

בתימן יורדים הגשמים בקיץ. ואולם באותה שנה החודשים חלפו והגשם בושש לבוא. ראשי הכפר אל-מקריץ' שבמחוז שרעב וכוהני הדת התכנסו והחליטו לקיים תפילות וטקסים מיוחדים להורדת גשם.

שליח מיוחד נשלח להביא 'מים קדושים' מ'מעיין החמישה' שב'ג'בל נאמה'. מעל אותו 'מעיין החמישה' שכנה בקביעות עננה, שנראתה למרחוק. לפי המסורת היהודית והערבית, יהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים נאלצו לברוח מפני הגזירות שהוטלו עליהם, וקברו במקום חמישה ספרי תורה. מאז התקדש המקום, ומי המעיין נחשבו מקודשים ומשכו אליו מבקרים רבים.

השליח נדרש ללכת בדרך אחת, לשאוב מעט מים מהמעיין ולחזור בדרך אחרת. עם שובו עלו כל התושבים אל ראש ההר והתפללו בצעקות. הם התיזו את המים לכל רוחות השמיים, שחטו שור וביתרו את גופו לאיברים ואותם השליכו מעל הצוקים, כדי 'לרצות' את השדים והרוחות הרעות, מתוך אמונה שהשור המבותר יכפר עליהם.

בתום הטקס חזרו הערבים לבתיהם בתחושת אכזבה עמוקה: הגשם לא הופיע. שום שינוי לא נראה גם בימים שאחרי כן.

כשראו כי הגשמים ממאנים לרדת, הלך שיח' הכפר, שהיה אדם קשה, אך התייחס ליהודים בכבוד ובהערצה, לבית משפחת שרעבי, שהתגוררה בכפרו, והטיל על סב המשפחה, רבי סעדיה, שהיה ידוע כמקובל, להוריד גשמים.

באותם זמנים התפזרו היהודים בתימן על פני מאות כפרים, שכן את פרנסתם מצאו כבעלי מלאכה, וכדי שלא ליצור תחרות ביניהם, התפצלו לכפרים רבים. משפחת שרעבי התיישבה בקצה הכפר אל-מקריץ'.

"אינני אלוקים", השיב לו רבי סעדיה. "כיצד יכול אני להביא או להבטיח גשמים?!", תהה.

"היהודים זוכים לרחמים", השיב לו השיח'. "תפילתכם מתקבלת, ואני דורש שתתפללו ותביאו את הגשם. שאם לא כן, כולנו נמות ברעב". השיח' הבהיר: "אני רוצה את הגשם כבר מחר", והסתלק.

באין ברירה הודיע רבי סעדיה ליהודי הכפרים הסמוכים להתייצב למחרת בכפרו עם עלות השחר. לאחר תפילת שחרית יצאו הגברים והילדים, עטופים בטליתות, לעבר בית העלמין היהודי, שבו נקבר אביו של רבי סעדיה, רבי נתן, שהיה אף הוא צדיק ומקובל.

רבי סעדיה חילק את הנוכחים לארבע קבוצות, והציב כל אחת כשפניה לעבר אחת מרוחות השמיים. "אנו נקרא את כל ספר התהילים, וגם אם יתחיל לרדת גשם, אין לזוז מהמקום אלא להמשיך עד סיום הספר", הורה.

אלה היו רגעים מרגשים בעבור היהודים, שהחלו לקרוא תהילים בבכי ובדמעות. כשהגיעו לחלק השלישי בתהילים נראה פתאום ענן בקצה האופק. השיח' עמד כל אותו זמן בעליית הגג בביתו ועקב אחרי מעשי היהודים. כשראה את הענן מתקרב, ניתר ממקומו בהתרגשות, ויצא לבדוק אם אכן כל היהודים יצאו מבתיהם להתפלל לגשם.

דוד שרעבי, אחיו של סעדיה, נותר בביתו, משום שהיה חולה. השיח' מצא אותו ואמר: "אחיך היהודים מתפללים ואתה נשארת בבית?! בגללך תיכשל תפילתם. אם לא תלך – אהרוג אותך!". הזקן ניסה לעורר את רחמיו והסביר כי אינו יכול ללכת בשל חוליו, אך תשובתו לא סיפקה את השיח'. אחייניתו של דוד שכנעה אותו לצאת ליער ולהסתתר בקצהו, וכך להינצל.

כאשר הגיעו היהודים לספר הרביעי בתהילים קרה הדבר. השמיים התקדרו וגשם עז החל לרדת. מטחים כבדים של מים מילאו במהירות את התעלות והוואדיות. רבי סעדיה רמז לנאספים להמשיך בקריאת התהילים עד סיום הספר. בהתרגשות הוסיפו היהודים לקרוא את פסוקי התהילים, ושמעו ברקע את הערבים קוראים כי היהודים זכו לרחמי שמיים ולברכת האלוקים.

רק כשסיימו את כל ספר התהילים פנו היהודים לחזור לבתיהם. הם היו רטובים עד לשד עצמותיהם, רעבים מהצום וחלשים מהמאמץ, אך מלאי אמונה וגאווה באלוקי ישראל, שקידש את שמו ברבים. בשובם אל הכפר יצאו לקראתם התושבים והשיח' בראשם והרעיפו ברכות על ראשיהם. השיח' הודה לרבי סעדיה ואף רצה לשאת אותו על כתפיו כגיבור היום, אך רבי סעדיה סירב...

(על-פי 'יחי ראובן ואל ימות', ספרו של ראובן שרעבי, נכדו של רבי סעדיה, שהשתתף באירוע)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)