חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כשהקב"ה שיתף רחמים עם הדין
שלחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1868 - כל המדורים ברצף
התשובה הניצחת לטענת ה'כיבוש'
חדש על המדף
כשהקב"ה שיתף רחמים עם הדין
בריאת האדם
סיבה טובה
מבראשית ועד הגאולה
המזימה הופרה
רציתי לשאול
דיני שמיטה בתשפ"ג
להבין חסידות בעזרת הפיזיקה

בסיפור הבריאה מוזכר שם אלוקים ולא שם הוי'ה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים". רש"י מפרש זאת: "ולא אמר הוי'ה, שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין", ועל כך נאמר בהמשך "בְּיוֹם עֲשׂוֹת הוי'ה אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

כאן מתעוררת שאלה פשוטה. איך ייתכן שהקב"ה יחשוב לברוא את העולם באופן אחד ובפועל ייאלץ לברוא אותו באופן אחר, שונה מכפי שרצה, לאחר שהתברר לו כביכול שאין אפשרות לבוראו כרצונו?!

התכנית לא השתנתה

השאלה מתחזקת לאור מקור הפירוש בדברי חז"ל (מדרש ילמדנו): "במשפט בראת הכול, שנאמר 'בראשית ברא אלוקים'. כשברא הקב"ה את עולמו, בראו במידת הדין, שנאמר 'בראשית ברא אלוקים', ולא עמד עד ששיתף עימו מידת הרחמים, שנאמר 'ביום עשות ה' אלוקים'".

כלומר, לפי המדרש בריאת העולם אכן הייתה בפועל במידת הדין ולא רק ש"עלה במחשבה" לבוראו כך. אלא שאחר-כך ראה הקב"ה שהעולם אינו מתקיים ושיתף בבריאה את מידת הרחמים. מדוע רש"י משנה וכותב ש"בתחילה עלה במחשבה", שמזה עולה כי הבריאה בפועל לא הייתה כפי שעלה במחשבה?

העולם המושלם

יש לומר, שבאמת הנוסח המדויק הוא כפי שעולה מדברי המדרש (וייתכן שגרסה זו במדרש לא הייתה לעיני רש"י), ואכן הקב"ה ברא את העולם בפועל במידת הדין. לפי זה יש לומר שזו גם כוונת רש"י, כפי שנאמר במפורש בכתובים "בָּרָא אֱלֹקִים" וכו', היינו שהבריאה בפועל הייתה במידת הדין. אלא שאחר-כך ראה ש"אין העולם מתקיים".

הסבר הדבר: העולם כתיקונו, כפי שבראו הקב"ה באופן של "טוב מאוד", יכול היה להתקיים גם במידת הדין, ויתרה מזו – צריך היה להתקיים במידת הדין, היינו שהעולם יתנהל על-פי תכליתו ומטרת בריאתו, וממילא אין צורך במידת הרחמים. אלא שאחרי חטא עץ הדעת השתנה מצבו של העולם, והוא כבר לא היה יכול להתקיים במידת הדין, ולכן הקב"ה היה צריך לשתף עימו את מידת הרחמים.

כוח התשובה

בדברים אלה טמונה הוראה לעבודתו הרוחנית של כל אדם. באופן כללי, יש שתי דרכים בעבודת ה'. האחת – "עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קוהלת ז,כט). זה מצב שבו האדם מתנהל כראוי, בלי מעידות וטעויות, אין הוא נכשל בעוונות אלא סר מרע ועושה טוב. הדרך השנייה – עבודת התשובה, שמהותה הפיכת הרע לטוב.

הדרך הראשונה תואמת את מצב העולם בראשית בריאתו, בששת ימי בראשית, שבהם הונהג העולם במידת הדין. ואילו הדרך השנייה מותאמת למצב הבריאה אחרי החטא. גם מצב זה נכלל בהגדרה 'טוב מאוד', אבל לא באופן הראשון אלא באופן שבו הרע עצמו מתהפך לטוב על-ידי התשובה, עד שהזדונות נהפכים לזכויות.

(תורת מנחם תשמ"ט, כרך א, עמ' 263)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)