מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1867 - כל המדורים ברצף
	השמחה מגלה מי אנחנו
	יש חדש
	שמחה ותשובה בחגיגה אחת
	שמחת תורה
	תשובה בגוף השאלה
	סוכות – חג הניצחון
	שכר מצווה במוצאי החג
	רציתי לשאול
	כולם עולים
	שישו ושִמחו עם שרשרת הדורות

"הספר הוצג למומחים, והללו אמדו את גילו בכארבע-מאות שנה, ואפיינו את סגנון הכתב כנדיר וייחודי. שיקום הספר דרש כסף רב"

כשאליוט (אליעזר) חודוף מוזמן בשמחת תורה להוציא ספר תורה מארון הקודש ביישוב אשחר, אין הוא מתלבט יותר מדיי. הוא לוקח את ספר התורה ההיסטורי, שאליו נקשר קשר רגשי. ספר תורה שמקפל בתוכו היסטוריה יהודית דרמטית.

ספר התורה הזה ניצל בידי שעיה קלינברג, שחי במישיגן, ארה"ב. הוא ניצל מאימי השואה בזכות היותו כלול ב'רשימתו' של אוסקר שינדלר. הוא נולד בבוכניה שבפולין, בקהילה יהודית ענייה, אבל מגובשת ואכפתית. שייע ניחן בקול ערב ואף שימש חזן. בנעוריו למד במוסדות החינוך של חסידות בובוב, וכשבגר שלח את ידו בעסקים.

הצלה בזכות שינדלר

פלישת גרמניה הנאצית לפולין גדעה את מסלול חייו השלֵו. יהודי בוכניה רוכזו בגטו. הוריו ואחיותיו נרצחו בידי הנאצים. שעיה היה בין היהודים האחרונים שנשארו בגטו. הוא שובץ לעבודה במפעל תחמושת, ובזכות ניסיונו וכישוריו צורף למפעל של שינדלר, ובהמשך עבר למחנה הריכוז בפלאשוב.

סיפור הצלתו הוא שרשרת ארוכה של ניסים. אחד מהם התרחש במהלך חיסול מחנה הריכוז פלאשוב. המרצחים הורו לשעיה ולעוד קבוצת גברים לכרות קברים ולהתכונן למותם. בעודו כורה את קברו, נשמעה פתאום קריאת בהלה. זה היה שינדלר שצעק: "עצרו! זה עובד שלי!". משם התגלגל שעיה למחנה ברינליץ, עד שהמחנה שוחרר בידי הצבא האדום כעבור שנתיים.

שעיה איבד יותר משישים בני משפחה, והיה אחד הניצולים היחידים מגטו בוכניה. על אף הכאב העצום התגבר והקים בית בישראל. הזוג הצעיר עבר להתגורר במינכן שבגרמניה.

השומר הגוי טמן באדמה

הוא החל לפעול להשבת חפצי קודש יהודיים שנגזלו בימי השואה. בין השאר נודע לו כי השומר הגוי של בית הכנסת במינכן חילץ מהבניין בליל הבדולח שני ספרי תורה עתיקים וטמן אותם באדמה. אחרי המלחמה הוציא את ספרי התורה, אך בשל מצבם קבעו הרבנים כי הם טעונים גניזה. הדבר כאב לשעיה. ספרי התורה האלה היו בעבורו סמל להישרדות העם היהודי. אנשי הקהילה הסכימו למסור את הספרים לידיו, והוא שמר עליהם ולימים לקחם עימו לארה"ב.

בשנת תשס"ד עלתה לארץ נכדתו של שעיה, עליזה חודוף. היא סיפרה לחמיה, אליוט חודוף, שעימו פתחנו את הכתבה, על ספרי התורה שברשות סבהּ. אליוט, פרשן פוליטי וצבאי, ביקש להעלות אחד מהם לירושלים.

מספר אליוט (66): "הספר הוצג למומחים, והללו אמדו את גילו בכארבע-מאות שנה, ואפיינו את סגנון הכתב כנדיר וייחודי. שיקום הספר דרש כסף רב. בהשגחה פרטית מופלאה פגשתי באותם ימים, באחד ממסעותיי בארה"ב, את נכדתו של שינדלר. היא שמעה את הסיפור, וסייעה בגיוס הכספים לשיקום הספר".

רגע השיא בשמחת תורה

סוף דבר: בחודש כסלו תשע"ב זכה היישוב אשחר שבצפון לקבל את ספר התורה. הספר הוכנס להיכלו באירוע מרגש עד דמעות. נחישותו של שעיה ומסירותו של אליוט, ממייסדי היישוב, הביאו לידי תחייתו של הספר, שחזר לשכון בארון הקודש.

"שעיה עצמו האריך ימים ונפטר במישיגן לפני כשנתיים", מספר אליוט ומשתף על הקורה עם ספר התורה כיום. "אי-אפשר לתאר את ההרגשה כשאני קורא בספר התורה הזה. התחושה היא שאתה מקשר את עצמך לשרשרת הדורות של עמנו. כל מגע שלי עם הספר הוא אישי מאוד בעבורי. שמחת תורה הוא כמובן רגע השיא. אני לא רק קורא בספר התורה הזה, אלא גם רוקד ושמח בו, ומתרגש בכל שנה מחדש".

מעמד מרגש עד דמעות. חודוף בהכנסת ספר התורה